Skip to content

זמן

בימים האחרונים שיר של איאן בראון מתנגן לי בראש: Time is my everything. חסר לי זמן. לאף אחד אין זמן. כולם עסוקים נורא. לא רק קרייריסטים, לא רק אנשים מטיפוס A, לא רק הורים לכמה ילדים. אולי מדי פעם אנחנו אומרים לעצמנו שזו רק תקופה, אבל במבט לאחור מגלים שאפילו פגישה לקפה זריז עם חברה מצריכה תיאומים. לפעמים גם את התיאומים אין זמן לעשות ומערכות יחסים מתכווצות לחלופת ווטסאפים או לייקים בפייסבוק, אולי מדי פעם שיחת טלפון – באוטו, בדרך מסידור לסידור.

JS29611720מתוך אנימציה של Ian Emes לשיר Time של פינק פלויד

ההשלכות של המצב הזה עצומות. קשה להיות חלק משמעותי מהקהילה כשאין זמן למפגשים ספונטניים עם החברים האחרים בה, שלא לדבר עם יזמה ופעילות של ממש. כשאין זמן רוכשים יותר ממה שמכונה "מוצרי נוחות", ויש לכך משמעות כלכלית, בריאותית וסביבתית גדולה מאוד. כשאין זמן מבלים פחות עם הילדים ומגבירים את התלות באנשים זרים שמשגיחים עליהם ומעסיקים אותם. זה נשמע כמו פרדוקס, אבל כשאין זמן מגוון העיסוקים שלנו מצטמצם. אנחנו עושים הרבה דברים שקשורים לעבודה אבל רוכשים יותר ויותר שירותים ומוצרים. דברים שפעם היה מקובל לעשות בשעות הפנאי עברו לידיהם של ספקים: גינון, תיקוני בגדים, תיקונים קטנים בבית, ניקיון, כביסה, הוצאת כלב לטיול, הכנת שקיות הפתעה ליום-הולדת, רחיצת מכונית וכמובן, מיומנויות רבות מאוד שקשורות להכנת אוכל.

orange-chevron-pattern-so-many-booksמה שזאפה אמר

בעיניי טחינה שקונים בקופסה מהמקרר בסופר היא דוגמה מייצגת. צריך חמש דקות ומקסימום ארבעה חומרי גלם פשוטים בשביל להכין טחינה טרייה, בריאה וזולה. עדיין יש קונים לטחינה יקרה עם חומר משמר באריזת פלסטיק. אנחנו משלמים יותר על דברים פשוטים ולכן נאלצים לעבוד יותר וחוזר חלילה. אנחנו עושים את הקניות שלנו במקומות שמציעים את הכול תחת קורת גג אחת – קניונים וסופרים גדולים – מגדילים את חשבון הבנק של בעלי הרשתות העשירים ומרוקנים את החיים מהרחוב ומבעלי העסקים הקטנים. קוראים לזה אפקט וול-מארט.
כבר די ברור שעבודה קשה לא בהכרח משתלמת. ישראל היא ממדינות ה-OECD שבהן מספר שעות העבודה הממוצע לעובד/ת הוא מהגבוהים ביותר אך הפריון הוא מהנמוכים ביותר. כשמצרפים לכך את הנתון המצער שרוב הישראלים מתקשים לגמור את החודש (ואם נתניהו מודה בכך אז הבעיה כנראה חמורה מאוד), אפשר להבין שהמצב פשוט בלתי הגיוני.

doomsday01_hor_pop_0לילה טוב

הפילוסופית האמריקאית ג'ואנה מייסי טוענת שהניתוק שלנו ממקצבי הזמן הטבעיים מסבירים את הפגיעה העצומה של האדם בסביבה. הגיוני, לא? אני כבר די הרבה זמן שוברת את הראש איך להתמודד עם המחסור בזמן והצלחתי ליצור לעצמי רשימת כללים בסיסית התחלתית:
להבין שהמחסור במשאב הזמן הוא לא עניין זמני ואין טעם לחכות לפנסיה, כי: הילדה שלי כברה לא תהיה ילדה, החתולים שלי כבר לא יחיו וגם חלק מקרובי והחברים כבר לא יהיו כאן. אולי גם אני לא.
לתעדף
לבדוק אם משתלם לי כלכלית ונפשית להקדיש זמן למשימה A במקום לעסוק ב-B
להגדיר כמה דברים שלא משנה כמה אהיה עסוקה, אקדיש להם זמן, למשל מינימום דקות/שעות לפעילות גופנית ביום/שבוע
לקבוע שעת גג להליכה לשינה
קפה זה סבבה, אבל הוא לא מטבע לרכישת זמן
לא לחוש רגשות אשם אם הרשיתי לעצמי לקום מאוחר ואפילו לעשות זאת באופן יזום כשאפשר
לא לחוש רגשות אשם כשאני "לא עושה כלום"
לא לעשות מולטיטסקינג – זה רק מבזבז זמן בשל איבוד ריכוז ודילוג בין משימות
להשאיר זמן לקריאת "רשות", כלומר של ספרות שלא בהכרח קשורה לעבודה או ללימודים
הפסקה היא הפסקה – לא לאכול תוך כדי עבודה
לוודא שאני שוהה בחוץ (להיות במכונית זה לא נחשב)
להפיק מקסימום תועלת מסידורים, למשל לעשות אותם ברגל, להתחבר לקהילה באמצעות רכישת שירותים ומוצרים מעסקים קטנים

לזכור שכנראה אף אחד לא אמר על ערש דווי, "לא הייתי מספיק זמן במשרד"

חלת ביסים טבעונית מתקתקה

חלה עם מתיקות מרומזת, טבעונית, קלה להכנה ואפילו די בריאה. היא עשויה מכדורים בגודל לחמניית ביס שהתלכדו יחד באפייה ולכן נוחה במיוחד לבציעה ואכילה.

DSCF4350s

 

אין צורך להיכנס לעד כמה ביצים הן אוברייטד בבישול ואפייה ואפשר לגשת מיד לעבודה. אבל רגע, הנה כמה הערות בקשר למרכיבים. תערובת הקמחים שאני משתמשת בה כוללת חצי כוס קמח שיפון מלא, חצי כוס קמח לחם לבן, חצי כוס קמח שיבולת שועל (שאני טוחנת במטחנת תבלינים), כוס קמח חיטה מלא וכוס קמח כוסמין מלא. אפשר לשנות את ההרכב בהמון דרכים. צריך לזכור שני דברים: ספיגת הנוזלים של הקמחים עשויה להשתנות, לכן כדאי לא להשתמש בכל כמות חלב האורז ולהשאיר בצד כמה כפות, שאותן תוכלו להוסיף או לא להוסיף לפי מצב הבצק; לא כדאי להוסיף עוד שיפון כי הוא קמח שהופך בוצי וקשה לעבוד אתו.
אני משתמשת בחלב אורז עם שקדים של Vitaritz. חלבי האורז האחרים דלוחים לטעמי. אפשר להחליף אותו בחלב שיבולת שועל או בחלב סויה שעשוי רק מפולי סויה ומים, ללא תוספות של סוכר, וניל וכדומה. אם אתם רוצים חלה עם מתקתקות קצת יותר מודגשת, מומלץ להוסיף רבע כוס סוכר חום.

 

2015-01-22_16-05-39_988החלה לפני ההתפחה השנייה. היא משוחה בתערובת סילאן ושמן זית ומקושטת בפתיתי שיבולת שועל

DSCF4352s

DSCF4353sהחלה לאחר האפייה. אפשר לעצב אותה איך שרוצים אבל צורת הכדורים קלה ונוחה במיוחד

המרכיבים
½ כוס + 3 כפות חלב אורז (ראו הסבר למעלה)
1 כף שמרים יבשים
½3 כוסות תערובת קמחים (ראו הסבר למעלה)
¼ כפית מלח
½ תפוח, לא מזן חמוץ
1 בננה
3 כפות שמן זית (אפשר גם שמן אחר, אבל למה?) + שמן לשימון והברשה
כפית סילאן לציפוי (לא הכרחי)
שומשום/שיבולת שועל/פשתן/פרג לזרייה למעלה (אם רוצים)

ההכנה
מחממים את החלב לטמפרטורת גוף, ממסים בו את השמרים ומניחים בצד.
בינתיים מנפים לקערה קמחים ומלח.
מרסקים את התפוח והבננה, מערבבים עם 3 כפות שמן ומוסיפים לקערה. מוסיפים גם את החלב עם השמרים.
לשים את הבצק 10 עד 15 דקות.
מורחים את הבצק בשמן זית, מכסים ומניחים להתפחה למשך כשעתיים, עד שיכפיל את נפחו.
מחלקים את הבצק ל-12 עד 14 כדורים ומניחים אותם קרוב זה לזה בתבנית מוברשת בשמן. מכסים ומניחים להתפחה נוספת למשך שעה בערך.
מחממים תנור ל-180 מעלות. בינתיים, אם רוצים, מברישים את החלה בתערובת שמן זית וסילאן ומקשטים בשומשום/פרג/שיבולת שועל.
אופים כ-35 דקות.

גיוונים: גרדת לימון, קינמון, צימוקים (הכי טוב צימוקי אוכמניות), אגוזים קצוצים, זרעי חמניות או זרעי דלעת

מוּ

פרות רזות ושמנות, שנים טובות ורעות. פרה אדומה המטהרת מי שטומא בטומאת מת, שור בדישו, שוקולד פרה, הפרה של טרה, עגל מספר 269. הן בכל מקום, במיוחד בספרי ילדים.

פרות בספרים לפעוטות לעולם רועות באחו ירוק, פעמים רבות עם עגל לצדן.

haaegelהעגל אוהב להיות קרוב לאמא שלו, הפרה

kanaכמה נעים לטבול במים

moomoo"מו מו," גועה הפרה הגדולה, "אל תתרחקי!" היא קוראת לעגלה

בישראל, שבה הפרות הן שיאניות העולם בייצור חלב, ולאו דווקא כי זה מה שהן רוצות, לפרות יש מעמד מיוחד. גישתם של דוד בן גוריון וברל כצנלסון לפיתוח הארץ כונתה "עוד פרה, עוד דונם". אם בשיח הציוני מוקמה הפרה באותה קומה עם האדמה, זה סימן שיוחסה לה חשיבות-על.
מעניין שבספרי ילדים שקשורים להתיישבות העובדת לא מתמכרים למראה הרומנטי של פרה בכר מרעה, והיא מתוארת או מצוירת במקומה הייעודי – הרפת. אפשר לראות את זה למשל בספרו המושבניקי של מאיר שלו "הטרקטור בארגז החול", ובשתי הקלאסיקות הקיבוציות "פרפר נחמד" של פניה ברגשטיין ו"איה פלוטו" של לאה גולדברג.

plutoלאה גולדברג, ארי רון, מתוך "איה פלוטו", הוצאת ספרית פועלים

עמוס נוי, במאמרו "כלב מהתופת וקוף עם כובע טמבל", טוען שפלוטו, הכלבלב הנודע מקיבוץ מגידו, גויס להעברת מסרים של תנועת העבודה. את הפרה, שאותה הוא פוגש ברפת כמובן, מעז הכלב הנהנתן – זה שעל אף שסופקו לו מרק ועצם החליט למרוד, לקרוע את החבל ולצאת לטיול – לשאול, "את עושה קצפת?" הפרה הקיבוצניקית ממהרת לתקן אותן. "טיפש קטן, הפרה עונה. אני מייצרת חלב לגבינה". קצפת נועדה לעירונים מפונקים. הפרה לא "עושה" קצפת אלא "מייצרת" חלב, שיהפוך לגבינה צנועה ומעשית להזנת הפועל העברי. לאה גולדברג, שלטענת חוקרת תרבות הילד יעל דר, דווקא לא הייתה סופרת מגויסת, הפכה בספר הזה את לפרה כמחנכת. להגנתה של גולדברג אפשר לציין שהיא רק "חרזה" את הסיפור שסופר במשפחתו של מאייר הספר ארי רון.

parparלפרה האדומה יש עגלה קטנה חומה. פניה ברגשטיין, אילזה קנטור, מתוך "פרפר נחמד", הוצאת הקיבוץ המאוחד

parpar1הנה אמא הדוגרת, היא הולכת ומנקרתפניה ברגשטיין, אילזה קנטור, מתוך "פרפר נחמד", הוצאת הקיבוץ המאוחד

אם יש לכם בבית את "פרפר נחמד", תציצו בציורים. תוכלו לראות שיש פער גדול בין התחושה שמעורר הטקסט לבין התחושה שמעוררים האיורים. המאיירת אילזה קנטור, שהייתה חברת קיבוץ חפציבה, הכניסה לשישה מתוך שמונת האיורים בספר גדרות, באחד מהם זו גדר תיל. באיור האחרון אין גדר, אבל רשת חוסמת את חלון החדר בבית הילדים ומפרידה בינם לבין ידידם הנאמן הכלב. הילדים, רובם בעלי מראה ארי, לבושים תמיד אותו דבר – מעין אוברול בווארי ומשום מה הם נראים כאילו הישבן שלהם הועבר לחלקו הקדמי של הגוף. המאיירת רקפת כנען טוענת שכל זה אינו מקרי והאיורים מבטאים מחאה של קנטור. לפרה יש מבט מעט פסיכי בעיניים והלול מזכיר מחנה, ולאו דווקא צבאי.
עם כמה שכל זה עגום, זה עדיף בעיניי על הפרות שגויסו להיות פרסומת של חברת טרה. את הציונות החליף אינטרס צר הרבה יותר.

מילקי
לפרה של טרה כבר מותר לעשות קצפת. גרפיקאי מוכשר במיוחד אפילו אפשר לחרבן על האריזה של המוצר. המפנק. כמובן.

אתנובוטנאי

ethnobotany_splashהתמונה מכאן: http://www.fs.fed.us

לו היה בחיי אתנובוטנאי. היינו יושבים במרפסת שלו ושותים תה מעשבים מוזרים. הוא היה מספר לי על אנשי איוארו, גואג'ה, קניווה ויאנומאני, ואני הייתי מספרת לו שפעם, ממש מזמן, פגשתי ווהורונים ביער גשם באקוודור וגם כמה אנשי שואר לא רחוק משם. והוא היה מהנהן בראשו, מטלטל נוירוטרנסמיטרים מכאן לשם ושואף עשן מאגודת ענפי שיחים לא מוכרים לי.

לו רק היה בחיי אתנובוטנאי. הייתי מגלה לו שלא עשיתי איווהסקה מעולם והוא היה מספר לי על צפרדעים ושמאנים, פרחים ומטפסים, פירות וענבות ושיש להם שמות שאפילו לו קצת קשה לבטא. בין העפאים בגינה הניחוחית שלו, הייתי מביטה בעיניו ומוצאת בהן צבע של יער, ירוק יותר מכל שיטה, חמציץ, אורן וברוש שראיתי מימי. ולמילים שלו היה טעם של תאית וריח של מוהל וגוון של כלורופיל וצלילים שלא שמעתי מעולם.

לו היה בחיי אתנובוטנאי. הייתי מושיטה לעברו אצבע מודלקת ומבקשת שיעטוף בעלה ולא יגלה במה משח אותו. לו היה בחיי אתנובוטנאי הייתי יודעת, אפילו יותר מעכשיו, שהוא, וגם אני, מנסים לחבק עולם הולך ונעלם.

תכינו כוס תה צמחים, או קפה, וצפו

חתולי שוקולד

אולי כדאי שאגיד את זה ישר: זה בסך הכול מתכון להכנת כדורי שוקולד טבעוניים עם הסבר קטן איך לפסל מהעיסה צורת חתול. בגלל שכדורי שוקולד טבעוניים הם לא אתגר גדול, וכיוון שיש הרבה אנשים שמפסלים הרבה יותר טוב ממני (גם באוכל), אין בשורה גדולה בפוסט הזה. ואחרי שאמרתי את זה -

העיסה
מה שאני אוהבת בעיסה הזאת זה שמצד אחד היא יכולה להסתכם בשלושה מרכיבים ועדיין לצאת טעימה מאוד ומצד שני יש בה המון מקום למשחק ולמגע אישי, אז שימו לב לחלק של הגיוונים.

2014-11-27_12-29-59_669

צריך
1. חבילת פתי-בר (400 גרם). אני השתמשתי בפתי-בר גטניו בטעם שוקו.
1 כוס נוזל קוקוס, עדיף מהסוג שארוז בקרטונית ולא בפחית כי אין בו כימיקלים
100 גרם שוקולד מריר, קצוץ
לשלב הפיסול:
עטרות נייר
קוקוס טחון או אגוזים גרוסים (אם רוצים)

הכנת העיסה
1. שמים בצד חמישה ביסקוויטים. את ההיתר מפוררים ומניחים בקערה גדולה.
2. לסיר קטן מכניסים את השוקולד הקצוץ ואת חלב הקוקוס ומניחים מעל להבת הכיריים הנמוכה ביותר. בוחשים מדי פעם בכף עץ עד שכל השוקולד נמס. הנוזל אינו אמור לרתוח אלא להיות פושר.
3. מוסיפים את נוזל השוקו-קוקוס לביסקוויטים ומאחדים. העיסה אמורה להיות רכה יחסית, אבל אם היא נראית לכם רכה מדי, הוסיפו את הביסקוויטים ששמרתם בצד. לשים בידיים כמובן.
4. מכסים את הקערה ומכניסים למקרר לשעתיים לפחות.
השלב הבא הוא הפיסול, אבל אפשר להכין כדורי שוקולד רגילים או להשתמש בעיסה כבסיס לקינוח אחר.

2014-11-28_13-45-28_36

גיוונים
אפשר להשתמש גם בפתי-בר לבן או בעוגיות מכל סוג אחר. זאת הזדמנות טובה להיפטר מעוגיות ופרורים שנשארו בתחתית הצנצנת.
כדי להוסיף קצת ערך תזונתי לעסק, אפשר להחליף חלק מהביסקוויטים בשיבולת שועל (גסה או דקה) או להוסיף אגוזים כלשהם קצוצים או גרוסים. במתכון המצולם יש חופן שקדים גרוסים.
כמה רעיונות להשתעשעות בטעמים: מוסיפים גרידת תפוז / וניל / רום / קינמון / קפה נמס או מנת אספרסו. אם התוספת נוזלית, מקזזים אותה מכמות חלב הקוקוס.
המתכון הבסיסי אינו מתוק במיוחד, אז אם אתם צריכים תוספת מתיקות, אפשר להשתמש באגבה, מייפל וכדומה.

2014-11-28_13-46-57_766

הפיסול
לאחר שתוציאו את העיסה מהמקרר, תראו שפני השטח שלה כהים ומבריקים, אבל השכבות שלמטה אטרקטיביות פחות. אין מה לדאוג – החתולים יהיה כהים ומבריקים.
1. לוקחים גוש בגודל של כדור פינג-פונג, לשים אותו ויוצרים כדור. הלישה חשובה כי כך התערובת מתחממת בין הידיים, מה שגורם לה להיות רכה ונוחה לעיצוב.
2. עכשיו מפצלים את הכדור – אבל לא עד הסוף – לשניים. זה צריך להיראות כמו חלוקת תא. עושים זאת באמצעות לפיתת הכדור על קו המשווה שלו בין האצבע לאגודל, כך שיווצרו שני כדורים קטנים משיקים.
3. בעזרת קצות האצבעות, צובטים שתי אוזניים מהכדור העליון.
4. לוקחים חתיכת עיסה בגודל זית, מגלגלים לכדור ואחר כך מגלגלים לצורת גליל שיהיה הזנב.
5. מניחים את הזנב בעטרת נייר כך שיבלוט החוצה. מושיבים מעליו את החתול כך שיהיה מונח יציב.
6. בוזקים מלמעלה קוקוס טחון או אגוזים טחונים (לא הכרחי).
7.שולחים את החתולים להתייצב במקרר.

2014-11-28_13-47-23_571

זה לא בדיוק מתכון בריא, מקיים, מקומי או ידידותי לסביבה. היתרונות שלו הם שהוא פשוט, אפשר להכין אותו כבילוי הורה-ילד/ה אחר הצהריים (ולכבד חברים), ואם משווים חתול שוקולד לחטיף שהייתם קונים במכולת, הוא זול יותר, מזהם פחות ואולי גם טיפה מזין יותר. מיאו.

האתגר: ממרחים

בימי שני אני קמה מוקדם ויוצאת מהבית לקצת יותר מחצי יממה אל מקום שאין בו קפטריה אך הוא גדוש בסביבתנים, ואל סדר יום תובעני שאין בו זמן ללכת למקום אחר, לאכול ולחזור. זה אומר שימי שני הם ימי הכריכים שלי. אחרי שכבר הרשיתי לעצמי להגיד קבל מסך ועולם שלא תמיד פשוט להיות טבעונית, אוסיף שנושא הכריכים מאתגר למדי עבור מי שאינה מוכנה להסתפק באבוקדו וטחינה ולגמרי לא בעניין של גבינות מתועשות מחומרים מוזרים בקופסאות פלסטיק.

הייתי צריכה למצוא פתרון טעים, קל להכנה, עמיד בלחמניה ומזין. אתגרתי את עצמי קצת יותר והחלטתי שאני לא מסתמכת על טחינה. לא בגלל שאני מתנזרת ממנה, אלא מפני שיש לי מספיק טחינה בחיים. אז הנה כמה רעיונות שהמשותף לכולם הוא שהם עשירים בחלבון ואפשר לשחק עם הטעמים שלהם לפי מה שיש בבית. כדאי להצטייד בצנצנות או קופסאות אטומות ולהכין כמה ממרחים כדי שיהיה מבחר. נוח מאוד לשלוף אותם מהמקרר ולהניח על שולחן ארוחת הערב או הבוקר עם לחם נחמד וירקות לארוחה לא מאומצת.

DSCF4335

ממרח אגוזים וטופו בסיסי
הממרח מבוסס על מתכון שנתנה לי הדיאטנית נופר פלטי. הוא מעין פלטפורמה ניטרלית שאפשר להלביש עליה אילו טעמים שרוצים. הממרח מחזיק ארבעה ימים במקרר בכיף. אפשר להשתמש בסוגים שונים של אגוזים. הנוחים ביותר הם קשיו. אם אתם משתמשים באגוזי מלך או פקאן, קחו בחשבון השפעה על הצבע (אם זה חשוב לכם), ואם בחרתם בשקדים, הסירו מהם את הקליפה הדקה לאחר ההשריה.

צריך
½ כוס (אפשר יותר) אגוזים
1 קוביית טופו
3 כפות מיץ לימון טרי
3 כפות שמן זית (אפשר יותר)
מעט מלח

ההכנה
1. משרים את האגוזים במים לכמה שעות ומסננים.
2. טוחנים את כל המרכיבים בבלנדר או במעבד מזון.

תוספות
עשבי תיבול (בתמונה) – פשוט מה שיש בבית ובאיזה הרכב שאוהבים. רק להיזהר לא להעמיס יותר מדי מהעשבים המרירים והדומיננטיים (מרווה ונענע למשל). אני השתמשתי באורגנו, נענע, עירית שומית ובצל ירוק מהעציצים, ובפטרוזיליה מהחנות.
שום שמיר – שיני שום ושמיר טרי לפי הטעם.
זיתים ולימון – מוסיפים זיתים מגולענים קצוצים ומעט קליפת לימון מגורדת.
וגם: קצח/ פרג / עגבניות מיובשות / נענע יבשה + שום ועוד שמן זית / ועוד לפי המצאי והטעם.

DSCF4342

ממרח עדשים אדומות ואגוזי מלך
אין כמעט טבעוני שלא מבשל לעצמו עדשים אדומות לעתים קרובות ונוכח שהן הופכות בקלות למחית. אם מוסיפים להן בזמן הבישול אגוזי מלך, הצבע הופך לחום עשיר והטעם נהיה אגוזי ואפילו בשרי. אם תוסיפו בצל מטוגן, יכול להיות שתרגישו לרגע שחרגתם מהטבעונות. אחרי הבישול אפשר להשאיר את המרקם כמו שהוא, כך שמרגישים את האגוזים בשיניים, או לטחון.

צריך
1 כוס עדשים אדומות, שטופות
3 כוסות מים
חופן אגוזי מלך
1 כף שמן זית, אפשר יותר
מעט מיץ לימון
מעט מלח + איזה תבלינים שרוצים
בצל מטוגן, אם רוצים

ההכנה
1. שמים בסיר עדשים, אגוזים ומים, מרתיחים ומסירים את הקצף. מבשלים עד לריכוך. אתם אמורים להישאר בלי עודפי מים. אם יש, בשלו עד היעלמותם.
2. מוסיפים את יתר המרכיבים. אם רוצים, טוחנים.

DSCF4337

ממרח עדשים שחורות
מבשלים עדשים שחורות, מסננים, טוחנים בבלנדר ומתבלים במעט מלח, שמן זית, שום, רכז רימונים וטחינת קצח – ממש מעט. כדאי להתחיל בלא יותר מחצי כפית טחינת קצח לכוס עדשים. אם אין טחינת קצח, אפשר פשוט להוסיף את הגרגרים. בחרו רכז רימונים ממרכיבים טבעיים בלבד (תמיד יהיה בו הרבה סוכר).

DSCF4348

"חומוס" שעועית מנומרת
מכינים בדיוק כמו שמכינים חומוס*, רק עם שעועית, ולא חייבים להוסיף טחינה.
*הייתי בטוחה שהעליתי לבלוג מתכון לחומוס, אבל נראה שלא. העניין יתוקן בהקדם.

2014-11-25_13-29-39_717

ממרח קשיו ועגבניות מיובשות
משרים קשיו במים ומשרים עגבניות מיובשות במים (בנפרד). מסננים את הקשיו טוחנים בבלנדר עם העגבניות המיובשות ומעט מנוזל ההשריה שלהן.
אפשר לא להוסיף כלום, גם לא מלח, והממרח יהיה נפלא, ואפשר לגוון עם אורגנו, בזיליקום, חתיכת פלפל אדום כבוש, שום.

גואקמולי בבלנדר
בעיקרון, הוא זהה לגואקמולי רגיל, אלא שהערבול לא רק הופך את המרקם לרך וקטיפתי, הוא גם ממזג את הטעמים בצורה מופלאה.

צריך
1 אבוקדו גדול, בשל אבל לא כזה שהתחיל להתכהות, מקולף וחתוך גס
1 עגבניה קטנה (למשל עגבניית אשכול, אבל לא תמר), בשלה ועסיסית, חתוכה גס
1 פרוסה בעובי ½ ס"מ מבצל סגול בינוני
2 ענפי כוסברה (אם לא אוהבים, אז לא)
1 כף מיץ ליים או לימון ננסי. אם אין, אפשר מיץ מתפוז או קלמנטינה או לימון רגיל
מלח ופלפל.
חתיכה קטנה של פלפל צ'ילי או כמה טיפות טבסקו לאוהבי החריף.

טוחנים הכול בבלנדר.

… וחיות אחרות

המתנגדים לשימוש ב-GMOs מואשמים הרבה פעמים בבורות, באקו-פשיזם, בהתעלמות מהפוטנציאל החיובי של ההנדסה הגנטית שעשויה להגדיל את כמות היבולים בשטח נתון, לצמצם שימוש בחומרי הדברה ובכלל לשפר מוצרים חקלאיים פשוט על ידי חיבור הטוב (הגנטי) שבכל העולמות. הפוסט הזה לא עוסק בשאלה האם מניפולציות על סליל הדנ"א הן דבר טוב או רע לכשעצמו, אלא בסוגיות אחרות שקשורות להנדסה גנטית.

3028124-poster-p-dnaדנ"א. I'm lovin' it (התמונה מ-fastcoexist.com)

כבר מזמן רציתי לכתוב על נושא ה-GMOs (אורגניזמים מהונדסים גנטית), וכנראה החרם הגלוי של ניל יאנג על רשת סטארבקס שעושה כותרות לאחרונה, הוא שדחף אותי להרהר בקול רם. יאנג הוא אקטיביסט עקבי, לא כזה שמתגייס מדי פעם לטובת פרויקט כזה או אחר, תורם כסף, מצטלם קצת (רצוי עם ילדים או עם אנשים בעלי עור כהה יותר משלו), מתראיין קצת וחוזר לענייניו. יאנג מעורב באופן קבוע בנושאים של צדק חברתי וסביבתי ולכן אפשר להניח שהיציאה שלו נגד סטארבקס היא לא גחמה (תקשיבו לאלבום שלו Greendale ותבינו).

1476466_846618188711326_4392048566965497669_nניל יאנג מחפש מקום חדש לקנות בו לאטה

ב-9 בנובמבר יאנג כתב באתר שלו: "להתראות סטארבקס!!! נהגתי לעמוד בכל יום בתור כדי לקבל את הלאטה שלי, אבל אתמול הייתה הפעם האחרונה. סטארבקס חברו למונסנטו כדי לתבוע את מדינת ורמונט ולעצור סימון נכון של מוצרי מזון בתוויות (…) בסטארבקס לא חושבים שיש לכם זכות לדעת מה יש בקפה שלכם, אז הם חברו למונסנטו כד לתבוע את המדינה האמריקאית הקטנה ורמונט כדי למנוע מכם לגלות."

קצת רקע
הנדסה גנטית: השבחה גנטית היא פרקטיקה חקלאית עתיקת יומין, שבה חקלאים מכליאים זה עם זה אורגניזמים שיש להם מאפיינים רצויים (למשל עגבניה מתוקה במיוחד עם עגבניה עמידה במיוחד לפגעי מזג אוויר). בהנדסה גנטית, להבדיל, האדם שותל בדנ"א של אורגניזם מסוים גן של אורגניזם אחר לגמרי, למשל גן של מדוזה זרחנית שהושתל בדנ"א של ארנבת כדי ליצור ארנבת זרחנית ירוקה. זה סיפור אמיתי. הארנבת הוזמנה ממעבדה על ידי האמן הברזילאי אדוארדו קאץ'.
על מונסנטו: מבחינת היקף הפעילות, חברת מונסנטו ל-GMOs היא מה שקוקה-קולה למשקאות הקלים, ואף יותר מזה. היא מעוררת התנגדות מכמה סיבות חשובות, מעבר לשאלה המוסרית/בטיחותית האם נכון לשחק בדנ"א של אורגניזמים:

  • היא מייצרת רעלים – שמעתם על ראונד-אפ? זה שלה.
  • "ניגוד" אינטרסים – היא מייצרת צמחים שעמידים לראונד-אפ.
  • היא משעבדת חקלאים – חקלאים שרכשו זרעים של מונסנטו לא יכלו להפיק מהצמחים את דור הגידולים הבא והפכו תלויים בחברה. רבים מהם לא עמדו בתשלום. בכמה ממדינות העולם השלישי כניסתה של מונסנטו לשוק הביאה לפשיטות רגל וגלי התאבדויות של חקלאים.
  • הזרעים של מונסנטו הם פטנט רשום – והחברה מגישה תביעות נגד מי שלדעתה מפר את הפטנט. כלומר, אם השכן שלך קנה זרעי מונסטו ובמקרה צמח אצלך בחצר תפוח אדמה מהונדס – את בצרות. צריך לקבל רישיון כדי לגדל צמחים של מונסנטו (מומלץ מאוד לקרוא על הפרתקאותיו של מייקל פולן עם תפוח האדמה שהונדס עבור תעשיית המזון המהיר – או באופן ספציפי יותר: מקדונלד'ס – בספר "הבוטניקה של התאווה")
  • מונסנטו חברה במועדון ההון-שלטון, ואם לדייק, אז: ההון-שלטון-אסון (אקולוגי).

כדי ללמוד עוד על החברה, מומלץ להיכנס לכאן.

הקשר לסטארבקס: בסטארבקס מגישים חלב סויה. 94% מיבולי הסויה בארצות הברית מכילים GMOs. מדינת ורמונט היא הראשונה בארה"ב שעבר בה חוק המחייב לציין על תוויות מזון האם המוצר מכיל GMOs. חברת מונסנטו הגישה תביעה במטרה לבטל את החוק לפני מועד כניסתו לתוקף ב-1 ביולי, 2016. סטארבקס נחשדת כתומכת בתביעה בגלל השימוש הנרחב בסויה ברשת, אך טוענת שאין בכך אמת.

monsanto-frankenfoods

בחזרה לוורמונט. אם הכול טוב כל-כך ב-GMOs, למה במונסנטו נבהלים כל-כך מסימון בתוויות? הסודיות הזאת ליוותה גם את חדירת התאגיד לישראל, כשבמאי השנה סירב המדען הראשי, שעובד אצל שר הכלכלה בנט, לחשוף את הסכם שיתוף הפעולה של המדינה עם מונסנטו. האם החשאיות קשורה לשחיתות או לסכנות אפשריות לבריאות הציבור ולרווחת החקלאים? יכול להיות שאי שם חברה להנדסה גנטית עושה דברים נפלאים, אבל כשמונסנטו היא הפנים של התעשייה הזאת, ההתנגדויות ימשיכו, וקל להבין למה.

משהו קצת אחר. ישבתי בהרצאה בבית הספר פורטר ללימודי סביבה, שבה תיאר המרצה, שהוא מהנדס ביוטכנולוגי, ביו-רפואי וסביבתי, דג סלמון שפיתח. הדג המהונדס גנטית מגיע למשקל גדול פי ארבעה מדג סלמון רגיל, והוא גם "מבשיל" פי ארבעה מהר יותר. הרעיון הוא למצוא מענה להידלדלות אוכלוסיית הסלמון בעולם, שנובעת מהביקוש הרב לבשרו. כבר העליתי כאן פעם את שאלת הפרה או התרנגולת: עבור כמות נתונה של בשר, מה עדיף – לקחת מעט חיים של יצורים מפותחים יחסית שכנראה סובלים יותר (פרות), או הרבה חיים של יצורים פשוטים יחסית שכנראה סובלים פחות (תרנגולות)? אז בנוגע לדג, מה עדיף – להרוג מעט דגים מהונדסים גנטית, או הרבה דגים רגילים, מה שיקרב את הדגם המקורי לסכנת הכחדה? שתי השאלות האלה מבוססות על ההנחה שהאנושות תמשיך בעתיד הקרוב לצרוך בשר ולכן, בזמן שמעגל הטבעונות מתרחב בהדרגה, כדאי למצוא דרכים לצמצם את הסבל של חיות המשק (זאת לא המלצה לאכול בשר).

41SSCZWKN2Lקאץ' והארנבת (?) שלו, אלבה

ואם כבר הולכים אל תרגיל מחשבתי, אז הנה עוד אחד. כבר שמענו על זה שמפותח "בשר מבחנה" שאולי יאפשר יום אחד לאכול רקמות מהחי, רק בלי שאף חיה תהיה מעורבת בתהליך. כמה אחוז מהדנ"א צריך להיות מקורי כדי שפרה תמשיך להיקרא פרה? ומאיזה שיעור ומטה היא מותרת לאכילה גם לטבעונים?

הרשמה

קבל כל פוסט חדש ישירות לתיבת הדואר הנכנס.

הצטרפו אל 928 שכבר עוקבים אחריו