Skip to content

אוטפם, הגרסה ההודית לפנקייק טבעוני

 

מה אני אגיד לכם? מבחינתי זה מתכון החלומות: רשימת מרכיבים קצרצרה להפליא וזולה להפעים, ביצוע קליל, גם קטניות גם דגנים וגם המון מרחב לטעמים אישיים. אוטפם, מתכון שמקורו בהודו, הוא משהו שבין לביבה, פיתה ופנקייק. הוא משביע וידידותי, ואם לא מתבלים אותו הוא יכול להיות מצע לתוספות מכל הסוגים. החלבון כבר בפנים.

0

את ההיחשפות לפלא אני חייבת למישהי ששייכת לקבוצת בני האנוש המכונה "אמא מהגן". אמהות מהגן הן מקור ידע עצום, שחשוב מאוד לדעת איך למיין אותו ולנצל אותו באופן המועיל היותר. קהילה וקיימות הן חברות טובות, כידוע. אמא של איה שלחה לי את הסרטון של רויטל הרפז (למטה) ומה שקורה שם נראה לי כל-כך פשוט וגאוני, שהייתי חייבת לנסותו בהקדם. המתכון כה מוצלח, כך שחרגתי מהרגלי לא שיניתי בו כמעט דבר, פרט להחלפת האורז הלבן באורז מלא וויתור על הפלפל השחור.

הסרטון של רויטל הרפז מתוך manativonit.com


ל-18 עד 20 אוטפמים צריך
1 כוס אורז (מלא או לבן מאיזה סוג שרוצים, אני מעדיפה מלא)
1 כוס עדשים אדומות
קמצוץ מלח
מעט מאוד שמן לטיגון (אני משתמשת בזית)

 

2015-06-23_12-18-43_867

1העדשים והאורז הושרו, סוננו ומוכנים לטחינה. זיגמונד עדיין מתעקש על תפקידו כדוגמן מזון

ההכנה
משרים ל-12 שעות את האורז והעדשים במים, בקערה אחת.
מסננים את התערובת המושרית, מעבירים לבלנדר, מכסים במים, מוסיפים מלח (ואם רוצים גם תבלינים אחרים) וטוחנים. צריכה להתקבל בלילה ורדרדה שנראית כמו שייק פירות.
מורחים מחבת בשכבה דקיקה של שמן. מרחו את הכמות הכי קטנה שאפשר – אין צורך ביותר.
כשהמחבת חמה, יוצקים את הבלילה ומטגנים על להבה בינונית-נמוכה. הכמות היא בין ⅔ ל-¾ מצקת לאוטפם אחד. מטלטלים מעט את המחבת כדי לפזר את הבלילה היטב. הופכים את האוטפם כשמופיעות בועות במרכזו (ראו תמונה למטה). כשהאוטפם מוכן להיפוך, הוא עולה בקלילות על המרית ומשתף פעולה. בין כל נאגלה או שתיים מורחים את המחבת בשכבה מזערית חדשה של שמן. שימו לב: כדאי לערבב מדי פעם את הבלילה שמחכה לתורה להיטגן. שימו לב גם לזה: אפשר לשמור את הבלילה כמה ימים במקרר. מומלץ בחום, תרתי משמע, להגיש את האוטפם חם – ישר מהמחבת או לאחר חימום בטוסטר קופץ (כן. למה לא?), על מחבת יבשה או מתחת לגריל. רק בלי מיקרוגל, עשו טובה.

2כך האוטופם נראה על המחבת בדיוק בשלב שבו צריך להפוך אותו

גיוונים: לאוטפם יש טעם נטרלי. אפשר לקחת אותו לכיוון פיקנטי עם תבלינים יבשים, להמתיק, או – ולדעתי זאת האפשרות הטובה ביותר – להשאירו במצבו התמים ולשחק עם הטעמים בהגשה. אני אוהבת לאכול אותו עם סלט ירקות קצוץ דק או עם טחינה ורוטב עגבניות צפוף, שעושים כך:

לחצי כוס (בערך) של רוטב צריך:
4 עגבניות אשכול עסיסיות (או כמות דומה של עגבניות אחרות, אבל לא מזן תמר).
1 פלפל אדום קטן
פלפלון חריף, לפי הטעם, אם רוצים
קורט מלח
1 שן שום גדולה או לפי הטעם
פרוסת בצל אדום קטן או לפי הטעם
2 כפות שמן זית
כמה עלים של נענע או עשב אחר (אני אוהבת נענע כי היא מקררת את הרוטב הדי לוהט הזה).

ההכנה
מכניסים את כל המרכיבים לבלנדר וטוחנים היטב.
מעבירים לקלחת או לסיר קטן ומרתיחים. לאחר הרתיחה – אוי זה משפריץ! – מנמיכים את האש ומבשלים עד להסמכה. מערבבים מדי פעם.

3

מה עוד? האוטפם מעולה עם ממרחים וניגובים, סלט כבר אמרנו, הוא יעבוד עם פירות בתוספת של סילאן, מייפל או אגבה (אפשר להכניס לתערובת קינמון, וניל, זהר וכדומה), בתי הבררנית לאללה, שמסרבת תמיד לקטניות, אכלה אותו היום עם חמאת שקדים ועליה שכבה מיקרוסקופית של ריבת תאנים, נחמד להגיש אותו עם תבשילים סמיכים במקום לחם, אני לא יכולה כבר לחכות לעונת הגואקמולי ומתכננת לנסות אוטפם גם בגרסה דמוית פריטטה.

4אוטפם, פלא הודי, מוגש בחום עם טחינה חמצמצה ורוטב עגבניות צפוף, שגם הוא ממתוכן כאן

פנקייק שיבולת שועל-בננה. מסמרתי את זה

 

בוקר. בית. הרדיו דולק. קמפיין חדש של כי"ל, החברה שעושה את המוות לים המלח, מפטרת ואינה מאפשרת לעובדיה להתאגד, מספר לי שהיא הדבר הכי טוב שקרה לנגב בזמן האחרון. תענוג. זה הזמן לשנס את מה שיש ולהכין פנקייק טבעוני לארוחת בוקר, לי ולבת השלוש וחצי שלא הלכה היום לגן.

כבר פרסמתי בעבר מתכון לפנקייק שיבולת שועל טבעוני, שאף זיכה אותי בתגובה חמצמצה. המתכון החדש הוא דגם משופר שהוספתי לו את גלולת הקסם של המטבח הטבעוני – בננה. המתכון עדיין פשוט ביותר, מתקתק, טעים ופתוח לגיוונים וליצירתיות.

2015-06-05_09-45-26_488

צריך (לשש יחידות בערך, בקוטר של 15 ס"מ בערך)
1 כוס שיבולת שועל דקה או שיבולת שועל שנטחנה לקמח במטחנה הביתית
1
 כוס חלב אורז (אני משתמשת בחלב אורז עם שקדים של ויטהריץ. מניחה שאפשר להשתמש בחלבים צמחיים אחרים, אבל לא ניסיתי)
1 בננה (השתמשתי בבננה עודפת מהחורף שהמתינה ליום הדין במקפיא)
1 קמצוץ מלח
¼ כפית סודה לשתייה
מעט שמן לטיגון

ההכנה
מכניסים לבלנדר את כל המרכיבים מלבד שמן הטיגון וטוחנים לבלילה. אם יש צורך, מוסיפים מעט חלב אורז.
משמנים את המחבת בשכבת שמן דקה (לא תרסיס!).
כשהמחבת חמה, יוצקים את הבלילה ומטגנים משני הצדדים על הלהבה הגדולה של הכירה, בחום בעצמה כמעט הכי נמוכה.

2015-06-05_09-45-35_65

גיוונים: היום הוספתי לבלילה כף אגוזי מלך טחונים והגשתי את הפנקייקים עם פירות טריים. לבלילה אפשר להוסיף גם שבבי קוקוס, קינמון, צימוקים, וניל, קקאו, שבבי שוקולד, חלב קוקוס במקום חלק מחלב האורז ומעט פירות (את הפירות טוחנים עם יתר המרכיבים). מי שזקוק להמתקה נוספת, יכול לעשות זאת או להסתמך על רוטב מייפל, סירופ אגבה וכו' שיצטרפו בהגשה.

עץ החיים

לפני כמה שנים נטעתי עץ תות. לא קניתי אותו במשתלה, הוא צאצא ישיר של עץ ותיק שצמח לא רחוק משם. כמה שבועות בשנה הוא הופך לסרט טבע בחיים האמתיים

2015-05-22_14-58-21_76

תות העץ שייך למשפחת התותיים המכובדת, שנמנים עליה הפיקוס, השקמה, התאנה ההודית (שתחת חופתה נעור הבודהה) וגם, כמובן, התאנה שצומחת בישראל. אם מסתכלים מקרוב על הפרי, רואים שהוא בעצם מין אשכול קטן של פירות זעירים דמויי תאנה, וגם הגרעינים המיניאטוריים שלו מורגשים בעדינות בפה בזמן האכילה.

2015-05-28_08-48-19_705מאינה. אורחת קבועה על עץ התות

העץ המדהים צומח מאז בקצב מהיר וכמעט ללא השקיה. בערך באמצע האביב, אחרי שכיסה את עצמו בעלווה ירוקה בהירה שעושה צל סמיך בקיץ, הוא מניב שפע עצום של תותים לבנים, מתוקים מתוקים. בשבועות הספורים שבהם הפרי תלוי על העץ, הוא הופך לזירה רוחשת חיים.

2015-05-22_14-54-54_76

אנשים אינם נמשכים במיוחד לתות הלבן. הפרי אינו יפה במיוחד והאבולוציה של הראייה שלנו, קופי האדם, שגרמה לנו להתמחות באיתור פירות אדמדמים בין עלים ירקרקים, גם היא אינה תורמת את חלקה לפופולריות של תות העץ. אבל כמו שאמרתי, הוא מתוק מאוד, וגם עסיסי ולא מאתגר – אין צורך לפצח, לקלף, להתמודד עם סיבים או לירוק חרצנים. מהעטלפים, הדבורים, הנמלים והציפורים שבאים לארוחות בעץ – כי כנראה לא אכפת להם מה הצבע העיקר שיהיה מתוק – נחסך מתחרה הולך על שתיים.

2015-05-22_14-57-45_226לא אטרקטיבי, אבל מתוק ונפלא

בשבועות של "הקטיף", אני יושבת מול העץ ועוסקת בצפרות זעירה. מרתק לראות שחלק גדול מאוד מהמינים שפוקדים אותו הם מינים פולשים – דררות, תוכי נזיר ומאינות שהגיעו לכאן מהודו. מבקר בולט נוסף הוא העורב האפור, שנחשב מין מתפרץ (הסטטוס שלו השתנה ממין מוגן למין המזיק לחקלאות ולמגוון הביולוגי, ולרשות הטבע והגנים יש הנחיות כיצד "לטפל" בו. לא אפרט, רק אומר שההנחיות האלה מעוררות תחושת אי נוחות, בלשון המעטה). מדי פעם אפשר לפגוש גם בולבול, שחרור או עורבני. דוכיפת לא ראיתי המון זמן.

2015-05-29_18-45-05_736פרי של העץ המתחרה. מושך יותר בני אדם ואפילו מוזכר בשיר של הבררה הטבעית

עכשיו העונה כבר בשולי השוליים שלה. התותים הרבים שנשרו לאדמה מרוב בשלות והפכו לבוץ תותים שנדבק לנעליים החלו להנביט את עצמם בהמוניהם. מי שרוצה תות דור 3, מוזמן ליצור קשר.

 

ארוחה אחת בסיר אחד

 

ביומו הראשון
של דני דנון
בממשלה כשר החלל
לא פלבלתי בעיניים לא ספקתי כפיים
רק הכנתי תבשיל מפולפל

כשששרת התרבות
אישה עם נבוט
מנופפת בדגל שנאה
הסתגרתי בבית עם בקבוק שמן זית
עשיתי שעועית במקום מחאה

שר חינוך הומופוב
זה עושה לי לא טוב
וגם שר הקליטה די איד**
מה אגיד מה אומר, יש בפה טעם מר
מה נותר? לאכול עגבניות

2015-05-15_15-13-38_171מחבת חריפה עם שעועית בובעס, עגבניות ופלפלים אדומים

טוב. בעצם לא טוב. בכל מקרה, רציתי להציע נוסחה לארוחה בסיר אחד, או במקרה שלי – מחבת פשוטה עם שוליים גבוהים מהסוג הישן. הרעיון הוא להכין מהר ובקלות ארוחה מלאה ותוך כדי כך ללכלך כמה שפחות כלים ולהשתמש במה שיש בבית בלי להיות בררנים מדי. הארוחה כוללת תמיד דגן, ירקות וקטניות. מומלץ להוסיף לה עשבים, ובזמן שהיא מתבשלת, לחתוך בזריזות סלט, להכין טחינה חמצמצה, סלסה או פסטו.

2015-05-19_14-52-16_914מחבת עדשים ירוקות, פריקי, דלורית ועגבניות

הירקות. משתמשים במה שזמין, עונתי וטעים לכם. צריך רק לחתוך לקוביות קטנות יחסית – לא יותר מס"מ.

הקטניות. יש שלוש אפשרויות עיקריות: קטניות גדולות (חומוס, שעועית לסוגיה, פול וכדומה) שבושלו מראש, אפשר גם כאלה שבישלתם והקפאתם; קטניות קטנות (עדשים או מש) שהושרו מראש או הונבטו; טופו חתוך לקוביות.

הדגנים. מה שקובע את זמן הבישול הוא הדגן שתבחרו – בורגול או פריקי אם אתם ממש ממהרים, ואורז מלא ארוך אם יש לכם זמן. באמצע נמצאים אורז עגול לבן, אורז ארוך לבן, אורז עגול מלא, גריסים וכמובן קינואה, אם אתם אוהבים אוכל בטעם אבק מבוליביה.

התבלינים. את אופי המנה יקבעו הירקות והתיבול. אם אתם רוצים מנה בטעם סורי-לבנוני, תבלו אותה בנענע יבשה, סלרי, הרבה שום, הרבה שמו זית, פלפל שחור, לימון, פטרוזיליה ובמקרים מסוימים גם בקינמון. אבקת קארי, גרם מסאלה, ג'ינג'ר וכוסברה ייקחו אתכם להודו. רוטב צ'ילי, חלב קוקוס, למון גראס, משחת קארי ירוקה ובצל ירוק יכניסו ניחוחות של דרום מזרח אסיה, ותוספת של חמאת בוטנים תעלה בכם זיכרונות מאינדונזיה גם אם לא הייתם שם. לא חייבים כמובן להתחייב לשום דבר.

העשבים. בתבשילים האלה אני אוהבת להוסיף את העשבים, חוץ מהסלרי, אחרי הבישול. אבל עשו מה שאתם אוהבים.

2015-05-05_13-59-16_871מחבת עם טופו, גזר, שעועית ירוקה וכרובית

ההכנה. שמים במחבת מעט שמן, בצל קצוץ ותבלינים ומטגנים. כשהבצל מזהיב, מוסיפים שום ואת שאר הירקות ומקפיצים ביחד. אם אתם משתמשים בעגבניות, קצצו אותן דק מאוד והוסיפו אותן רק לאחר שהירקות האחרים הוזהבו מעט. עכשיו מוסיפים את הקטניות או הטופו ומערבבים עם הירקות. אחרי כמה דקות, מצרפים את הדגן. חשוב: תוסיפו מעט, כי הדגנים מתנפחים. סדר הגודל הוא בין שליש לחצי כוס דגן לסועד. מערבבים תוך כדי טיגון את הכול יחד. מכסים במים, מרתיחים, ממליחים, מנמיכים את הלהבה למינימום, מכסים ומבשלים למשך הזמן הנדרש לבישול הדגן שבחרתם. כדאי, על סמך היכרותכם עם הכלי והכירה, לבשל עד השלב שבו נוצרת תחתית זהובה ופריכה. מוסיפים עשבים ומגישים.

.2015-05-15_15-17-10_968

seig

 

כדורי שוקולד טבעוניים וטראפליים

קינוח טבעוני משלושה מרכיבים (+ שניים לשדרוג) שלא מחקה את "הדבר האמיתי" אלא מאתגר אותו

למי שהיה איתי בפוסטים הקודמים, גילוי נאות: זה בעצם המתכון של חתולי השוקולד, רק קצת יותר מדויק ואולי טיפונת משודרג. אין כאן הרבה עבודה, אבל אם הלו"ז שלכם דחוק, קחו בחשבון שהעיסה זקוקה לאשפוז של שעה לפחות במקרר, כך שזה לא משהו שמכינים ברגע האחרון.

2015-04-09_16-53-01_182

בטראפלס אמתיים אין עוגיות, אבל מוסיפים להם שומן כלשהו כדי שיתמצקו. במתכונים לא-טבעוניים משתמשים בחמאה ובטבעוניים בחמאת קקאו ו/או שמן קוקוס. חמאת קקאו היא מותר יקר ולא נגיש במיוחד ושמן קוקוס אני לא אוהבת. אפשר להשתמש באיזה עוגיות או ביסקוויטים שרוצים – אני השתמשתי בעוגיות חיטה מלאה של "מן". הן זולות, יש להן טעם ניטרלי אך טוב ותמיד נחמד שיש קצת יותר סיבים באוכל. יש בחבילה 300 גרם וזה כמעט מספיק. צריך 8-5 עוגיות נוספות בשביל עיסה מושלמת. לכן אפשר לקנות שתי חבילות ולשמור את זאת שלא השתמשתם בכולה לנאגלה הבאה, או להשלים את החסר עם עוגיות אחרות שיש בבית. ביסקוויט פתי-בר מהסוג העבה מתאימים מאוד.

2015-04-08_15-18-09_232

צריך
100 גרם שוקולד מריר קצוץ
1 כוס חלב קוקוס
חבילת עוגיות "מן" מחיטה מלאה (300 גרם) + 8-5 עוגיות נוספות
גרדה מתפוז אחד (אם אוהבים)
אבקת קקאו לאיבוק הכדורים, אם רוצים

ההכנה
מניחים בקלחת קטנה את השוקולד ומוסיפים את חלב הקוקוס. מניחים מעל הלהבה הקטנה ביותר על העצמה הנמוכה ביותר. מערבבים מדי פעם. מסירים ברגע שהשוקולד נמס. העיסה לא צריכה לרתוח.
בזמן שהשוקולד נמס, שוברים בקערה (לא מפלסטיק) את חבילת העוגיות לפירורים וחתיכות קטנות. הגודל לא חייב להיות אחיד. מוסיפים את גרדת התפוז אם רוצים.
לאחר שהשוקולד נמס, שופכים את הנוזל על העוגיות ולשים בידיים. מוסיפים את העוגיות הנוספות לפי הצורך. לאחר שהתערובת הופכת לאחידה, מכניסים אותה למקרר לשעה לפחות.
יוצרים כדורים ואם רוצים מאבקים אותם באבקת קקאו או בקוקוס טחון, שברי אגוזים / בוטנים / פיסטוקים / שקדים וכדומה. אם הכדורים מיועדים לילדים, עדיף לוותר על מעטה הקקאו המריר.

2015-04-09_16-55-56_218

 

שעועית עם עין שחורה על פחמימה שנצבעה באדום

בזמן הספירה לאחור לקראת פסח אני מציעה מתכון פשוט: סלט של פתיתים ולוביה. לב המתכון הוא הכנת הפתיתים או בעצם, אם אדייק יותר, הרוטב שבו הם בושלו.

1רגע, עדיין לא ערבבתי

פתיתים הם פסטה שמבושלת כמו אורז ומכונה קוסקוס ישראלי או אורז בן גוריון. אחד היתרונות החשובים של המוצר הכה ישראלי הזה הוא שאפשר להכין אותו ממש ממש מהר. כדי להרוויח קצת יותר בריאות מהר הפחמימות שלפניכם, כדאי להשתמש בפתיתים מחיטה מלאה או כוסמין. במקום במים, השתמשתי ברוטב עגבניות כנוזל הבישול של הפתיתים.

רוטב העגבניות הזה הוא נשק יום הדין. מכינים אותו בשניות ואפשר להשתמש בו כנוזל בישול, רוטב לפיצה, רוטב לפסטה, רוטב בכלל, כמטבל וגם לערבב עם טחינה. על הקסם אחראי ידידי הטוב הבלנדר. הרעיון הוא לטחון עם עגבניות טריות מה שרוצים שיהיה ברוטב: עשבי תיבול, שום, בצל, שמן זית, תבלינים ואז לבשל ולצמצם לפי הצורך או להשתמש בו חי. הגרסה כאן היא אפשרות אחת שפתוחה לאלתורים לפי הטעם ומצב המקרר והמזווה.

2

סלט לוביה ופתיתים 

צריך
לוביה יבשה (כמה? הרבה. פרטים בהמשך)
3-2 עגבניות בשלות וטעימות, חתוכות גס
½ בצל סגול או לפי הטעם, חתוך גס
1 שן שום או לפי הטעם
2-1 כפות שמן זית (לרוטב)
מלח
פלפל
קמצוץ שבב צ'ילי (לא הכרחי)
½ כפית סוכר חום או כפית סירופ מייפל
1 ספל פתיתים
1 כף שמן זית (לפתיתים)
כוסברה/פטרוזיליה קצוצה לקישוט
1 כף מיץ לימון טרי

ההכנה
יום קודם משרים לוביה במים. מחליפים את המים מדי פעם. בכוונה לא ציינתי כמויות כי רצוי להכין הרבה, להוסיף לסלט לפי הטעם ואת היתר לשמור לבישולי המשך. כי אם כבר טורחים להשרות ולבשל קטניות, כדאי למנף את זה.
מסננים את הלוביה ממי ההשריה ומבשלים במים טריים עד ריכוך, אבל לא עד מיעוך.
מכניסים לבלנדר עגבניות, בצל, שום, שמן זית, מלח פלפל וצ'ילי וטוחנים. צריכים להתקבל כ-250 סמ"ק נוזל, שלו מוסיפים עוד כרבע כוס מים.
מעבירים לסיר קטן ומרתיחים.
בזמן שרוטב העגבניות מתחמם, מחממים בסיר אחר כף שמן זית ומטגנים מעט את הפתיתים.
מעבירים את רוטב העגבניות הרותח לסיר הפתיתים. שימו לב! הרוטב יקפוץ וישפריץ וזה יכול להיות לא נעים. הנוזל צריך לכסות את הפתיתים. אם יש צורך, מוסיפים מעט מים. מנמיכים את האש, מערבבים קלות, מכסים את הסיר ומבשלים כ-10 דקות. אחרי שהפתיתים מוכנים, מעבירים אותם לקערה ומאווררים כדי למנוע התגבשות. זה נכון לכל בישול פתיתים באשר הוא.
מעבירים את הלוביה אל הפתיתים, מערבבים, מתקנים תיבול. מקשטים בנדיבות בעשבים הקצוצים ומזלפים שמן זית ומיץ לימון.

 

 

גואקמולי. טוב יותר מאקמולי

כאן זה לא מקסיקו. במובנים מסוימים חבל, כי ככל שאני חושבת על זה יותר, אני מגלה שהדברים שאני הכי אוהבת לאכול מגיעים מהחלק ההוא של העולם – עגבניות, תפוחי אדמה, תירס, שעועית ושוקולד. כאן זה לא מקסיקו, אבל טכנולוגיות חקלאיות אפשרו לשני יבולים, שבעבר לא נפגשו מטעמי עונתיות, להתמזג זה עם זה במטבח. אני מדברת על עגבניה ואבוקדו, האבא והאמא של הגואקמולי.

2015-03-18_13-14-34_817יש לגואקמולי רק שני חסרונות: הוא לא פוטוגני וצריך לאכול אותו מיד לאחר ההכנה, שזה אולי יתרון, בעצם

שניהם נהדרים בנפרד, אבל כשהם הופכים זה את לגואקמולי – עפים ניצוצות! זאת לא הפעם הראשונה שאני כותבת על המאכל הטעים הזה כאן. למעשה הוא הופיע כבר בשתי גרסאות שונות ברשימת הממרחים וברשומה שהוקדשה לג'יימי אוליבר (שממש בקרוב אקדיש לו רשומה נפרדת עם חדשות טובות לטבעונים). בכל זאת רציתי לנצל את הרגע האחרון שבו עדיין יש אצל הירקן אבוקדואים טעימים – בחלק הזה של השנה הם מסוג הס – ועגבניות האשכול כבר מתוקות, בשלות ומקסימות.

2015-03-18_13-02-27_590החומרים שמהם עשויה האהבה

המרכיבים של הגואקמולי שלי סטנדרטיים לגמרי. החידוש היחידי הוא שאני טוחנת אותם בבלנדר. זה לוקח את הגואקמולי למקומות נפלאים. אני לא רוצה להיסחף להתייפטות, אבל בממרח המתקבל יש את הרוך המלטף של האבוקדו, החמצמצות-מתקתקות של העגבניה, העקיצה הפיקנטית של הבצל האדום והפלפלון החריף והבושם של מיץ הלימון והכוסברה. ההכנה לוקחת שתי דקות ולא חייבים להגיש את המנה עם נאצ'וס. מקלות של גזר, מלפפון ופלפל עובדים עם זה נהדר וגם פרוסת לחם מרוחה בפלא תגרום לכם לחייך.

2015-03-18_13-11-11_261V15 לגואקמולי

צריך
1 אבוקדו גדול (כמו אטינגר או פוארטה) או 2 אבוקדו קטנים (כמו הס), בשלים אך בהירים מבפנים
1 עגבניית אשכול קטנה ומתוקה
1 פרוסה דקיקה של בצל אדום
חתיכה קטנה של פלפלון חריף, ללא גרעינים
1 גבעול כוסברה או יותר לפי הטעם (שונאי הכוסברה יכולים לוותר עליה)
1 כפית מיץ לימון טרי. אפשר גם מיץ תפוז או קלמנטינה
קומץ מלח גס או מלח טוב אחר

ההכנה
מקלפים את האבוקדו ומגלענים אותו. חותכים גס את העגבניה. שמים אותם בבלנדר יחד עם יתר המרכיבים וטוחנים עד לקבלת עיסה חלקה ואחידה.

עוד משהו על אבוקדו. אני אוהבת לטייל במטעים שבהם מגדלים אותו בגלל שהם מתאפיינים בנוכחות מצומצמת של תכשירי הדברה, מה שלמרבה הצער אי אפשר להגיד עדיין על פרדסים ומטעי נשירים. חלק מהתודה על כך אנחנו חייבים לחרקים ידידותיים לחקלאות, כמו צרעות, שמחליפים את קוטלי המזיקים הכימיים. האבוקדו אמנם אינו בן המקום, אבל במטעים צומחים צמחי בר ארצישראליים (וגם חמציצים) והטיול בהם הוא כמעט כמו טיול ביער – לח, מוצל, קריר וירוק מאוד. אז גם בגלל זה אני אוהבת כל-כך את הפרי הזה.

2015-03-14_16-54-42_447

הרשמה

קבל כל פוסט חדש ישירות לתיבת הדואר הנכנס.

הצטרפו אל 1,067 שכבר עוקבים אחריו