Skip to content

אזני המן טבעוניות

לא רציתי להסתבך, אז הכנתי את האוזניים של המן (או שמא הקונכיות של אסתר?) על בסיס הבצק המהיר של הבוריקטס, עם כמה שינויים קטנים. המילוי אגוזי-שוקולדי והכול ביחד מתאחד למסיבת קלוריות מביכה, ולא בגלל הסוכר. אם יש לכם עניין עם שומנים, דלגו.

2

ל-32 אוזניים צריך:
לבצק:
150 גרם קמח חיטה לבן
150 גרם קמח כוסמין מלא
½ כפית סודה לשתייה
קורט מלח
¼ כוס שמן
½ כוס מים רותחים
2-1 כפות סירופ אגבה
מעט גרידת לימון
למלית:
4-3 כפות אגוזי פקאן קצוצים דק-דק
4-3 כפות שוקולד מריר קצוץ דק-דק
4 כפות חמאת בוטנים
4 כפות טחינה גולמית
2-1 כפות סירופ אגבה

3

ההכנה:
מתחילים בבצק: מערבבים קמחים, מלח וסודה לשתייה. מוסיפים את יתר החומרים ומאחדים.
בזמן שהבצק מצטנן, מכינים את המלית: מערבבים את כל החומרים.
מרדדים את הבצק על משטח מקומח לעלה בעובי של 2 מ"מ וקורצים עיגולים בעזרת כוס.
במרכז של כל עיגול מניחים כפית שטוחה מהמלית, מקפלים לצורה של אוזן המן ומניחים בתבנית לא משומנת.
אופים 25-20 דקות בחום של 180 מעלות.

1
חג"ש!

 

 

שירו – תבשיל עדשים חריף מאריתראה ואתיופיה

שירוּ, על אף האקזוטיקה, הוא בעצם עוד דרך לבשל עדשים והיא פשוטה למדי. מה שמייחד את השירו מתבשילי עדשים אחרים הוא התיבול בברברה, משחת תיבול אדומה וחריפה שאפשר להשיג בחנויות של הקהילות האתיופיות והאריתראיות. התוצר הסופי הוא מטבל או ממרח שאוכלים עם לחם או פיתה, אבל אף אחד לא יגיד כלום גם אם תאכלו אותו במזלג.

2

הברברה מבוססת על פלפל אדום אתיופי, והוא שנתן לה את שמה. נוסף לפלפל יש בתערובת שמן ותבלינים כמו הל, ציפורן וכמון, שהופכים אותה לריחנית ו"עמוקה" יותר, לא סתם חריפה. אם אתם אוהבים סחוג, אריסה, פלפל צ'ומה, או משחת קארי אדום, תרגישו עם הברברה כמו בבית. הברברה צובעת את התבשיל בגוונים חריפים ובצבע אדום יפה. עקרון בישול השירו פשוט: מכינים בסיר אחד מעין רוטב שהוא בסיס הטעם ומוסיפים אותו לקראת סוף הבישול לסיר העדשים. אפשר להכין כמות גדולה של רוטב ולהשתמש בו בהמשך לתבשילים ומטבלים אחרים. הגרסה המוכרת לשירו בארץ היא מעדשים אדומות, אבל אפשר להשתמש גם בעדשים מסוגים אחרים.

את המתכון קיבלתי בשיחת טלפון מאסמאית, אישה אריתראית שחיה בארץ כבר כמה שנים. ככה היא אמרה לי: "אנחנו אוהבים חריף. ברברה זה החיים שלנו, לא כמו הישראלים שצריכים תמיד מתוק." אחרי שהתמקחנו קצת על כמות השמן ולאחר שהשגתי לעצמי צנצנת יפה של הזהב האדום, הנה המתכון.

4

צריך
1 כוס עדשים אדומות
כמות נדיבה של שמן זית לטיגון
1 בצל לבן, לא גדול, קצוץ
1 כף ברברה (שימו לב, זה חריף!)
1 עגבניה מרוסקת או 1 כף רכז עגבנית (אני מכינה במקום, מתכונצ'יק בהמשך)
3-2 שיני שום פרוסות
מלח ופלפל

ככה עושים
שוטפים את העדשים ומשרים אותן לחצי שעה או יותר.
מניחים בסיר קטן שמן ובצל ומטגנים.
כשהבצל מתחיל להזהיב, מוסיפים את הברברה, מערבבים ומטגנים יחד על אש נמוכה למשך כשתי דקות. הטיגון ממתן את החריפות.
מוסיפים את העגבניה/רכז, מערבבים ומבשלים את הכול ביחד עד לקבלת רוטב סמיך.
מעבירים את העדשים לסיר, מכסים במים ומבשלים עד לריכוך וקבלת תבשיל סמיך (לפי ההנחיות של אסמאית המדד הוא שאפשר לאכול אותו במזלג ולא צריך כף). כדאי להשתמש בכמות קטנה יחסית של מים ולהוסיף לפי הצורך. העדשים מתבשלות מהר ולא כדאי שהתבשיל יהיה דליל.
מוסיפים את הרוטב ואת השום, ממליחים ואם רוצים עוד קצת חריפות, אז גם מפלפלים. מבשלים עוד 6-5 דקות על אש קטנה.
אני אוהבת לטפטף מעט מיץ לימון על השירו ולאכול אותה בחברת ירקות טריים שמצננים את החריפות.

1שירו מגויר עם חלה לכבוד שבת 

רכז עגבניות
מכל עגבניה בינונית מקבלים כף אחת של רכז. לטעמי הוא מוצלח הרבה יותר מהקנוי.
מרסקים עגבניות בבלנדר. מעבירים לסיר ומבשלים על אש קטנה. מערבבים מדי פעם ומסירים מה שנדבק לדפנות. מסירים מהאש כשהתערובת מצומצמת ואין בה נוזלים חופשיים. זמן הבישול משתנה לפי הכמות והסיר.

פיתה קלויה, הירקות כבר בפנים

נאמנה לשיטת "תכיני לה מה שהיא אוהבת ותדחפי פנימה כל מה שהיא לא מוכנה לאכול", הכנתי את הפיתות האלה שיש בהן הרבה דברים טובים, גם אם במינונים קטנים.

1

הפרט החשוב ביותר – ואחרי הספוילר הזה תוכלו להמשיך הלאה גם בלי לקרוא את המתכון – הוא שבמקום מים משתמשים להכנת הבצק בעגבניות מרוסקות וירקות נוספים לפי בחירתכם. חוץ מירקות יש בפיתות גם עדשים, פשתן, שמן זית, שיבולת שועל וקמחים מלאים. אם כל הטוב הזה היה מוגש בפורמט של קציצה, זה לא היה עובר. אז עשיתי פיתות. זה אומר שהתוצר הסופי הוא מאפה, אבל מצד שני נחסך ממני הטיגון. אתם עדיין אתי? אז רק עוד דבר אחד. כמו שכתבתי למעלה, הנוזל להכנת הבצק הוא ירקות ובעיקר עגבניות. אני טוחנת אותם בבלנדר ומוסיפה לחומרים היבשים. מומלץ להכין כמות גדולה יותר של רסק ירקות ואת מה שנשאר ממנו לצמצם בבישול על אש קטנה לשימוש כרוטב או כבסיס לתבשילים. אצלי הוא מתפקד כרוטב לפיצה, כתוספת לטחינה או כחלק מתבשילי ירקות וקטניות.

3

כמו ברוב המתכונים כאן, אפשר לאלתר ולא חייבים להיצמד למתכון. רק קחו בחשבון שמההרכב הזה מתקבלות פיתות רכות בעלות צבע חום-זהוב מגרה, בעיקר מבפנים.

ל-7 פיתות צריך:
3 כפות עדשים ירוקות
2 כפות זרעי פשתן
4 כפות שיבולת שועל, לא משנה אם דקה או עבה
1 כוס מלאה מאוד קמח כוסמין מלא
1 כוס מלאה מאוד קמח חיטה מלא
1 כפית אבקת סודה לשתייה
1 כפית מלח גס
2 עגבניות
1 גזר קטן או חתיכת דלעת או קישוא
1 כף שמן זית

5

ככה עושים:
ללוע מטחנת התבלינים מכניסים עדשים, פשתן ושיבולת שועל וטוחנים לקמח. מעבירים לקערה ומוסיפים קמחים, סודה'לה ומלח ומערבבים.
טוחנים בבלנדר עגבניות גזר/דלעת/קישוא ושמן זית.
מוסיפים את הנוזל לקמחים בהדרגה ותוך כדי ערבוב. ייתכן שלא תצטרכו את הכול, וייתכן שתצטרכו את הכול ועוד כמה כפות מים.
מאחדים לבצק. צריך להתקבל בצק גמיש, רך ונוח לעבודה בגודל של פומלית בערך.
מחממים מחבת על הגז.
מקמחים משטח עבודה, לוקחים כדור בצק בגודל של אפרסק אם אתם טבעונים ובגודל של ביצה אם אתם לא ומרדדים לעלה דק. אם המחבת כבר לוהטת (עושה טסס כשמתיזים עליה מים), מניחים בתוכה את הבצק המרודד. קולים את הפיתה משני הצדדים. חוזרים על הפעולה עד שהבצק נגמר.
גיוונים: אפשר להוסיף לחומרים היבשים תבלינים ועשבים יבשים לפי טעמכם, את הפתשן אפשר להחליף בצ'ייה, לרסק הירקות אפשר ומומלץ להוסיף חתיכת בצל, שום ועשבים ירוקים.

2

אל תשליכני: הסיר של סוף השבוע

3יצאתי לצלם בחוץ מהר לפני שהשמש תברח, אחרי זה החזרתי את הסיר לאש

הרבה הרבה דברים מטריפים אותי. יותר מדי, אני מודה. אבל אחד מהצועדים בראש הוא השלכת מזון. זה קורה בשדה, כשהמשווקים לא מוכנים לשלם מחיר ראוי לחקלאי או כי היבולים לא מספיק יפים. זה קורה בסופר כשנתקעים שם עם עודפים או עם מוצרים שעדיין ניתן לאכול אבל התוקף שלהם פג ואז הכסת"ח קובע. זה קורה במסעדות, אולמות אירועים ומוסדות למיניהם. בעיות של כשרות שנכפות על כולנו, שינוע ושוב כסת"ח מגבילות את מה שהעמותות שעוסקות בחלוקת מזון לנזקקים יכולות לעשות.

2

אבל זה קורה גם בבית. צלחת חצי מלאה נשארה על השולחן כי הילד או הילדה לא סיימו את מה שהוגש להם. על כתף אחת ניצבת ציפור ההיגיון או הציפור עם טראומת השואה שדוחקת בנו לאכול את השאריות, אבל על הכתף השניה יושבת יועצת תזונה שמזכירה שמי שמנשנש מהצלחות של הילדים לא יורד במשקל לעולם. חצי קופסת תותים מחייכת מממעמקי המקרר. הם נראים כבר עייפים, אבל אפשר לאכול אותם. ציפור השפע תנקר אותנו אם נצא קמצנים ולא נקנה קופסה חדשה לקראת שבת. וזה קורה עם הסוף של הטחינה בצנצנת ועם הקצה של הלחם ועם המלפפון שפעם היה פריך והיום הוא גמיש. זה תפוח האדמה שהחל לנבוט, העוגיות שנשכחו בצנצנת, רבע כוס אורז בשקית.

4

אני לא רוצה לזרוק אוכל. קניות לא אימפולסיביות, אחסון טוב ומתכונים גמישים הם דרך טובה לצמצם את הסכנה. אבל עדיין לקראת הטיול השבועי אל הירקן, אני מוצאת את עצמי עם אסופה של ירקות שכבר לא מתאימים לסלט ולא מספיקים למרק. מכאן התחלתי במנהג "הסיר האחרון של השבוע". אל הסיר נכנסים כל הירקות המיותמים, קטניה כלשהי ולפעמים גם דגן או שניים. אש קטנה, בישול ארוך, ונשבעת לכם – זה תמיד יוצא טעים. אז זה היה הסיר שלי השבוע:

2 כפות שמן זית + פפריקה מתוקה, פלפל לבן, כמון, כורכום וקינמון
אחרי שכל זה בעבע הוספתי בצל סגול פרוס שחיכה כבר לבוא יומו
הוספתי כף גדושה שנשארה לי מרכז עגבניות שהכנתי השבוע למטרות אחרות.
עכשיו הצטרפו 1.5 כוסות של שעועית בובעס שטופה, לא מושרית. אני לא משרה את הבובעס כי היא מתפרקת. בישול ארוך של שלוש שעות או יותר מייצר שעועית בובעס עשויה לתפארת. רק צריך שהיא תהיה טבולה כל הזמן במים. כדי שזה יקרה, אחרי שמצרפים אותה לסיר, מכסים אותה במים ומניחים מעליה את הירקות. ככה היא לא צפה. כשרואים שהשעועית מתחילה לספוג נוזלים, מכסים את כל תכולת הסיר במים.
עכשיו הגיע תורם של הירקות, כולם חתוכים גס:
2 שיני שום על סף נביטה
1 סלק קטן ומבויש. ראש הראש שלו עבר להשרשה ויעבור בהמשך לגינה
1 שורש פטרוזיליה, כנ"ל
1 שורש סלרי, כנ"ל
2 גזרים שכמעט ירדו למחתרת
3 תפוחי אדמה שלא טרחתי לקלף
עלים אחרונים מצרור כוסברה שהגיעה לגבורות + העלים משורשי הפטרוזיליה והסלרי
וגם פיסת טופו שהידרדרה למחוזות מביכים.
כשהשעועית הייתה כבר רכה למדי, המלחתי.
כרבע שעה לפני סיום הבישול הוספתי כמה כפות של פתיתים עם חיטה מלאה.

1

זהו. אל תתייחסו לזה כאל מתכון אלא יותר כאל כיוון. מגישים עם עשבים טריים מפוזרים למעלה, ירקות חתוכים או סלט רענן בצד וטחינה למי שלא יכול בלי. זהו. הסתדרתם עם ארוחה מלאה. אולי הפח יהיה רעב.

אבו-מוס? שוקדו? מוס שוקולד-אבוקדו!

אם עדיין לא מיציתם את האפשרויות שגלומות בפרי הירוק, החמאתי והנפלא, אני מציעה לכם לצרף אליו חבר מקסים אחר מארץ המוצא שלו, ולהכין קינוח שילטף לכם את החך ואת הנשמה

3

רציתי להתחיל את הפוסט במילים, "כך תצליחו לדחוף לילדיכם הסרבנים אבוקדו בדלת האחורית." אבל די מהר הבנתי שהמשפט הזה בעייתי משהו. בקיצור, הכנתי מוס שוקולד אלטרנטיבי, וכך גרמתי לבתי לאכול אבוקדו וגם ליהנות. בשלב זה אתם בטח כבר מנחשים שמדובר במוס אבוקדו. המרקם הקרמי של האבוקדו מתחנן שיכינו ממנו קינוחים. בברזיל עושים את זה כל הזמן: החל ב-Creme de Abacate הפשוט שעשוי מאבוקדו, מיץ ליים וסוכר, דרך מילקשייק אבוקדו וגלידת וניל שנקרא Batida de Abacate, וכלה בקרם ברולה על בסיס אבוקדו.

2מוסקדו עם תות שדה ופירורי קשיו

כל המנות האלה פשוטות למדי ורשימת המרכיבים שלהן קצרה. גם שלי כזאת. בשונה ממתכונים שקראתי, שבהם משתמשים באבוקדו מסוג האס, אני מעדיפה את הזן אטינגר בעל הטעם המעודן יותר. בכל מקרה, אפשר להשתמש בהאס והכי חשוב שהאבוקדו יהיה בשל, רך וללא תופעות של הבשלת יתר כמו סיבים, כתמים חומים וטעם לוואי מריר. הכמויות כאן הן בגדר המלצה. צריך לטעום ולכוון לפי ההעדפות שלכם.

צריך (למנה אחת, מכפילים לפי הצורך):
150 גרם אבוקדו קר מהמקרר (המשקל ללא גלעין וקליפה). זה גודל של האס בינוני
3 כפות או יותר סירופ מייפל / סירופ אגבה / סוכר קוקוס
1 כפית תמצית וניל
1 כף או יותר קרם קוקוס
5 כפות או יותר אבקת קקאו (לא ממותק)

ההכנה:
מקלפים ומגלענים את האבוקדו ומניחים במיכל הבלנדר.
מערבבים את יתר החומרים ומצרפים. המטרה בערבוב החומרים האחרים היא שאבקת הקקאו לא תתעופף. זה חשוב במיוחד אם משתמשים בבלנדר מוט.
מערבלים, דוגמים ומתקנים טעמים לפי הצורך. אם המוס סמיך מדי, מוסיפים מעט קרם קוקוס.
מגישים מיד עם פרות, שבבי קוקוס, פרורי אגוזים, "גילוחי" שוקולד, סירופ שוקולד וכל מה שעושה לכם שמח.
גיוונים: אפשר להוסיף לתערובת מעט גרידת תפוז, ברנדי, רום, ליקר כלשהו, שבבי שוקולד קטנים ואפילו פירורי עוגיות.

1

 

זה לא שחור, זה אסוואד

אסוואד הוא סלט מבושל מחצילים וחמאת בוטנים שאוכלים בדרפור. למדתי להכין אותו בסדנת בישול של "שיחות מטבח" שהוקדשה למנות טבעוניות. מה יותר כיף מלפגוש אנשים חדשים, לשמוע סיפורים ולאכול ביחד?

1יש לאסוואד חיסרון אחד: הוא לא פוטוגני. אבל אם אתם אוהבים חמאת בוטנים וחצילים, יש סיכוי טוב שתתאהבו בו

מֶרֶה, מבקש מקלט מדרפור שהעביר את הסדנה, לא יכל לספק הסבר מדויק למה קוראים לאסוואד אסוואד. אפשר לראות בתמונות שהתבשיל אינו שחור. הניחוש שלי הוא שאסוואד קיבל את שמו בגלל צבעם הכהה של החצילים, המרכיב העיקרי במתכון, אם כי להכנתו מקלפים אותם. לא קיבלתי מתכון מסודר, אז שחזרתי את התהליך בבית עם כמה שינויים קלים שציינתי לטובת מי שרוצה להתקרב למקור. כך או כך התוצאה טעימה, משביעה מאוד ומנחמת. אסוואד מתאים למילוי כריך או להגשה על השולחן כשהוא חמים, בעיקר אם מתלווה אליו לחם טוב. ציינתי במתכון כמויות מדויקות רק כדי לתת מושג. אין צורך לשקול את החציל והבצל ואפשר לשנות את היחסים לפי הטעם האישי.

צריך
1 בצל קטן (50 גרם לפני קילוף), קצוץ דק
1 חציל בינוני (350 גרם לפני קילוף), מקולף וחתוך לקוביות
מעט שמן (מרה השתמש בשמן צמחי ניטרלי, אני השתמשתי בשמן זית)
מלח גס (מרה השתמש ברגיל)
2-1 שיני שום, קצוצות דק
טבעות של פלפל שאטה ירוק, לפי הטעם
חצי לימון קטן
שתי כפות גדושות רכז עגבניות (מרה השתמש במוכן, אני הכנתי רכז מעגבניות מרוסקות בבלנדר שבושלו על אש קטנה עד צמצום)
שתי כפות גדושות חמאת בוטנים חלקה (אני ממליצה על המותג B&D שאין בו תוספת של סוכר, מלח ושמן)
סוכר (אני ויתרתי, כי המתיקת של הוטנים מספיקה לטעמי)

ההכנה
מניחים בסיר שמן, בצל וחציל. הקפידו לחתוך ולקלף את החציל ברגע האחרון כדי שלא ישחיר. זורים מלח על הירקות ומאדים כשתי דקות בסיר מכוסה. מערבבים מדי פעם ושומרים שהמרכיבים לא ישחימו ולא יידבקו לתחתית הסיר.
מוסיפים את השום והפלפל וממשיכים לאדות ולערבב מדי פעם.
חותכים את חצי הלימון לפלחים עם הקליפה. סוחטים את המיץ אל תוך הסיר וגם את הקליפה מכניסים לסיר. שוב מאדים עוד מעט ומערבבים מדי פעם.
כשהחצילים מתחילים להתרכך, מוסיפים את רכז העגבניות וחמאת הבוטנים, מערבבים, ותוך כדי בישול מועכים את קוביות החציל. המטרה להגיע למרקם משחתי או משחתי-צ'אנקי. מרה אמר בסדנה שלא אמורים להרגיש בשיניים את הפריכות של הבצל.
כשהאסוואד רך וממרחי, טועמים ומוסיפים סוכר ומלח לפי הצורך והטעם. אם המרקם סמיך מדי, אפשר להוסיף מעט מים.

4

יהיה נחמד אם האסוואד יהפוך למאכל מוכר בכל בית ישראלי, הרי אנחנו אומה חובבת חצילים. יהיה עוד יותר נחמד אם לכל אדם יהיה בית, ללא איום של החרבה, גירוש, נישול, עיקול או סילוק.

החיים שלי בגרפים

p61215-110522

g4

g3

g1

g2