Skip to content

הארוחה של שישי בצהריים

לא בדקתי, אבל אני מרשה לעצמי לנחש, שבבתים רבים בישראל ארוחת הצהריים של יום שישי היא המקופחת ביותר, פשוט כי אין לה שום סיכוי להתחרות בארוחת השבת הדשנה והמגוונת בין כל ארוחות השבוע. אין זמן להשקיע בארוחת הצהריים של שישי כי צריך להספיק סידורים ועניינים ובישולים לשבת, אבל אני, כמו מירי רגב, אומרת רגע רגע רגע רגע. רגע! אז נכון שיש ענייני לו"ז בקצה השבוע, אבל – א. מי אמר שאין רעב בשישי בצהריים, ועוד אחרי כל ההתרוצצויות? ב. עדיף לאכול ארוחה סבירה באמצע היום ולא להגיע בערב לשולחן עם בטן שעושה קולות מלחמה, לעוט על כל השפע ואז להתעלף בשלב הקינוח.

אבא שלי היה מספר שאצלם בבית (הרובע היהודי של דמשק, שנות השלושים והארבעים של המאה הקודמת) היו אוכלים עדשים ביום שישי בצהריים. הסיבה הייתה שהעדשים לא מצריכות השריה ממושכת, הן מתבשלות מהר, משביעות וזמינות כל השנה. אני יכולה לדמיין קערת מרק עדשים סמיך עם הרבה שום ופלפל שחור, אולי קצת כמון, מוגשת עם זילוף של שמן זית ולימון מעל וחתיכת פיתה בצד, ועכשיו לכו לשחק ותנו לאמא להכין את הקוסא מח'שי לערב.

2

אני מאמצת את השיטה, מכינה סיר עם שני סוגי עדשים ומוסיפה גם גריסים כדי לחסוך מעצמי את הצורך להגיש דגן בנפרד. חשוב: התבשיל אמנם מוכן בחפזה, אבל הוא טעים מאוד ואפילו מקיים פונקציות של הסיר של סוף השבוע.

תבשיל עדשים וגריסים לשישי בצהריים

צריך:
½ כוס עדשים אדומות
½ כוס עדשים ירוקות / חומות
½ כוס גריסים
3-2 כפות שמן זית
1 בצל בינוני קצוץ
פלפל לבן, כמון, כורכום, קינמון, פפריקה חריפה או מתוקה או כל תערובת תבלינים שאתם אוהבים
1 עגבניה גדולה מגוררת, טחונה או קצוצה דק מאוד
שיני שום לפי הטעם, פרוסות
מלח
פטרוזיליה / כוסברה / תימין / נענע או מה שבא לכם

1

ההכנה:
מתישהו לקראת הצהריים נזכרים שכדאי להכין אוכל. בשלב זה שוטפים את העדשים והגריסים ומשרים במים. כן, את כולם ביחד. זה לא הכותל פה. רצוי להשרות חצי שעה או יותר, אבל אם לא הספקתם, אל תלקו את עצמכם ותמשיכו.
מניחים בסיר שמן זית ובצל ומזהיבים. כשהבצל מתחיל לשנות צבע, מוסיפים את התבלינים (פרט למלח) ומערבבים כמה שניות. נזהרים שהתבלינים לא ייחרכו.
מוסיפים לסיר את את העגבנייה והשום ומאדים כדקה או שתיים יחד עם הבצל, עד שמתקבל מעין רוטב.
מסננים את העדשים והגריסים, מוסיפים לסיר ומכסים במים. לאחר שהמים רותחים, מנמיכים את האש ומבשלים את העדשים בסיר מכוסה עד לריכוך. עדיף לא להגזים עם כמות המים כי תמיד אפשר להוסיף תוך כדי בישול אם צריך. התבשיל יהיה מוכן תוך חצי שעה בערך. כוונו את זמן הבישול ואת כמות המים לפי הסמיכות שאתם רוצים.
את העשבים והמלח מוסיפים לקראת סוף הבישול.
גיוונים: אם אתם טוחנים את העגבנייה בבלנדר (מומלץ!), אפשר לטחון איתה גם חתיכת בטטה, דלעת, גזר, פלפל אדום וגם את הבצל והשום. ניתן לטחון בתוספת מים, ממילא זה הולך לסיר. אפשר ורצוי להוסיף לתבשיל קוביות קטנות של ירקות מסכנים שנשארו לכם במקרר – קישוא, שורש פטרוזיליה, בטטה, אפילו חציל או תפוח אדמה. מה אכפת לכם?

3

אם לא מתאים לכם תבשיל עדשים וגריסים, אז אפשר גם לחתוך ירקות (קישואים, גזר, תפוחי אדמה, בטטה, דלורית, פטריות…) לקוביות של ס"מ, להוסיף רצועות של כרוב וכמה חופנים של קשיו ולהכניס לסיר. מוסיפים מים עד חצי גובה הירקות ומדליקים את הלהבה. כשרותח ממליחים, מנמיכים את האש, מערבבים מעט, מכסים ומאדים כמה דקות עד לריכוך. לקראת סוף האידוי, כשכבר כמעט אין מים בסיר, מוסיפים את הרוטב העצבני מהפוסט הקודם וגם כוסברה קצוצה. מערבבים ומגישים על מעט אורז ששאלתם מארוחת השבת.

4

כשר ולא מסריח: ירקות וטופו אפויים ברוטב מוגזם

בוקר, שיעור במחלקה להיסטוריה, אוניברסיטה בישראל
מרצה (נכנס לכיתה): שלום לכול…
קומיסר: הפעם אני מזהיר אותך בלי לרשום הערה.
מרצה: מה אמרתי?
קומיסר: אמרת שלום.
מרצה (פונה שוב אל הכיתה): בואו נתחיל בשיעור.
קומיסר: אהממ!
מרצה: מה עכשיו?
קומיסר: לא אמרת בוקר טוב. אתה רומז שמשהו לא בסדר?

2

ירקות וטופו ברוטב מוגזם
הנה מתכון מהיר שיש בו את כל הטעמים כמעט: מתוק, חריף, מלוח ומתוק. את החמיצות השארתי למעלה. הרעיון הוא להכין את הרוטב הסמיך והטעים, המוגזם מעט בעוצמתו, לצפות בו ירקות וטופו ולאפות בתנור. את הרוטב שנשאר שומרים לטבילה לאחר האפייה לתוספת של עניין על הלשון. הטופו יוצא פריך וטעים במיוחד.

מצרכים לרוטב (בכמות שמספיקה בערך לקילו-קילו ורבע ירקות)
2 כפות שמן זית
2 כפות חמאת בוטנים חלקה ללא תוספות
2 כפות רוטב סויה (אפשר תמרי)
1 כף סרירצ'ה או חריף אחר שרוצים
1 כף בצל קצוץ
1 כף סילאן
1 כף פתיתי שמרי בירה (אם אין, לא נורא. אפשר להחליף בטחינה גולמית או שומשום קלוי טחון או שלם)
*אין צורך לדייק ביחסים בין המרכיבים כל עוד נשמר פחות או יותר היחס בין המרכיבים השומניים, המימיים והסוכריים

ירקות: תפוחי אדמה, בטטה, שורש סלרי, קישואים – חתוכים לפלחים או אצבעות
טופו מוצק חתוך לאצבעות

3

ההכנה:
מערבלים את כל חומרי הרוטב בבלנדר עד לקבלת עיסה סמיכה בצבע חום יפה.
מעבירים בכל פעם חלק מהירקות והטופו וחלק מהרוטב לכלי בעל מכסה, סוגרים ומשקשקים כך שהירקות והטופו יתכסו ברוטב. לחלופין אפשר להבריש את הירקות ברוטב.
מעבירים את הירקות לתבנית אפייה. ושומרים חלק מהרוטב להגשה.
מחממים תנור במצב גריל -150 טורבו, או ל-180 אם אין טורבו, ואופים.
אם רוצים, אפשר להבריש את הירקות והטופו בעוד מעט רוטב לקראת סוף האפייה.
האפייה ממתנת את החריפות של הרוטב. רצוי להגיש בלוויית צלוחית עם הרוטב שנשאר לטבילה נוספת.
אפשר לשמור את עודפי הרוטב במקרר לשימוש נוסף

בלינצ'ס טבעוני במילוי קרם קשיו ופירות

אז החלוקה הולכת בערך ככה:
את ראש השנה קיבלו רשתות המזון
ט"ו בשבט שייך ליבואני הפירות היבשים
חג חנוכה הלך לקונדיטוריות, עממיות ופלצניות כאחת
פורים הוא של יצרני הממתקים והג'אנק לסוגיו
פסח הוא החג של משווקי חומרי הניקוי וכלי הבית
שני ימי הזיכרון + יום העצמאות + ל"ג בעומר (וגם 10% מפסח) נמסרו בידי אכ"א, לשכת הגיוס וצה"ל באופן כללי
שבועות, כידוע, הוא החג של חברות החלב.
בהתאם לכל אלה הילדים שלנו חוגגים את המסיבות שלהם בגן ואת הקרנבלים שלהם בבטן ושומעים בובע מייסעס על בר כוכבא, שכידוע הציל את עם ישראל מחורבן (זהו, שלא!) תוך אכילת מרשמלו ליד מדורה מתחת עץ חרוב. מי צריך אמת בעידן הזה, תכלס. בלי לצלול לעומק הסוגייה של מה אוכלים בשבועות ולמה לא חלב ולמה כן דגנים (ברור שדגנים! אלה ביכורי קציר חיטים, לא קציר יוגורט), הכנתי בלינצ'ס. למה? כי אמא שלי מכינה בליצ'ס בכל חג שבועות, כי היו לי בננות שכבר קיבלו נמשים וכי תכף עונת תות העץ נגמרת והצבע שלו יפה כל כך. אגב, הוספתי לקרם הקשיו דובדבנים ותותי עץ שחורים כי חשקתי בצבע הסגול שהם יעניקו למלית, אבל הצבע לא החזיק מעמד הרבה זמן. הטעם כן. אתם יכולים להשתמש בכל פרי שמתחשק לכם.

1
הוא לא פוטוגני. סליחה

בלינצ'ס מחביתיית בננה טבעונית במילוי קרם קשיו עם דובדבנים ותותי עץ שחורים
ל-8 יחידות צריך:
למלית
2 כוסות אגוזי קשיו לא קלויים (אפשר לקנות בזול יותר אגוזי קשיו שבורים בחלק מהחנויות)
8 דובדבנים + 8 תותי עץ שחורים או כל הרכב פרי אחר (ראו פתיח)
2 כפות סוכר קוקוס או מייפל או אגבה או כל ממתיק אחר
כמה טיפות של תמצית וניל
1 כוס חלב צמחי לא ממותק (אני משתמשת בחלב אורז עם שקדים)
לחביתיות
1 כוס קמח לבן
1 כוס קמח כוסמין מלא
קמצוץ מלח
½2 כוסות חלב צמחי לא ממותק
2 בננות בשלות
מעט שמן לטיגון
לקישוט: ריבה, פירות או מה שבא לכם

2

ההכנה:
משרים את הקשיו במים לכמה שעות עד לריכוך.
מעבירים את הקשיו לבלנדר ומוסיפים את יתר מרכיבי המלית. לא לשכוח לגלען את הפירות. טוחנים לקבלת ממרח טעים ומעבירים למקרר.
להכנת החביתיות מערבבים בקערה את שני סוגי הקמח והמלח.
טוחנים בבלנדר חלב צמחי ובננות.
מעבירים את הנוזל לקערת הקמחים ומערבבים לקבלת בלילה אחידה.
מורחים מחבת נון סטיק בשכבה דקה של שמן ומחממים. כשהמחבת חמה, יוצקים מצקת מלאה בבלילה. מיד לאחר מזיגת הבלילה למחבת, מטלטלים אותה כדי שהבלילה תתפזר ותתקבל שכבה דקה. מטגנים את החביתית או החביתייה או מה שזה משני הצדידים עד להזהבה קלה.
מניחים את החביתייה על משטח עבודה כשצדה הנאה יותר כלפי מטה. מורחים שכבה אחידה של מלית ומגלגלים. אם רוצים אפשר להוסיף למלית גם חתיכות פרי או צימוקים.
מגישים עם פירות, ריבה, אגוזים ונו, אתם כבר תסתדרו.

 

סלט גזר וטופו

אז לפחות אצלי הרשת צהלה ושמחה כשהתפרסם נייר העמדה של "עתיד" (עמותת הדיאטנים והתזונאים בישראל) ומשרד הבריאות שקובע שסויה בטוחה לצריכה ומומלצת בכל שלבי החיים. גם אני רציתי להניח בהקלה את ראשי על קוביית טופו כששמעתי את הידיעה, אבל אני לא בטוחה שמשרד הבריאות, שמיודד עם חברת הטבק פיליפ מוריס קצת יוצר משהוא מיודד עם הציבור, הוא גוף שאפשר לסמוך עליו בעיניים עצומות. אחרי הכול, זה אותו הגוף שהמליץ לנו לצרוך שלושה מוצרי חלב ביום. גם ל"עתיד" יש או היו קשרים כלכליים עם יצרני החלב. אם נעשה צעד לאחור ונצא רגע מהמעגל הטבעוני, יכול להיות שבעצם אין כאן בעיה: ייתכן שלרוב הציבור באמת אפשר להמליץ גם על מוצרי חלב מסוגים מסוימים וגם על סויה. אבל הקשרים עם מועצת החלב הם דוגמה לידיים עם אינטרסים כלכליים שבוחשות במערכת. מצדי זה יכול להיות גם איגוד מגדלי הבזיליקום או ארגון יבואני תבניות האפייה. האם ידיים זרות בחשו בנייר העמדה? לא יודעת. האם ממש במקרה תנובה או שטראוס ימכרו לנו בקרוב ליין חדש של מוצרי סויה? לא יודעת. הבחירה שלי היא לערבב שביעות רצון עם חשדנות ולעולם לא לזנוח את העדשים אהובות לבי.

2017-03-03-sir-malo-drugače-69064

מעבר לדיון "סויה – טוב או רע ליהודים?" הרבה אנשים לא אוכלים את הקטנייה הזאת כי הם פשוט לא יודעים איך. לא בישלו להם פולי סויה ברוטב עגבניות כשהם היו ילדים, הם בחיים לא ראו טמפה, פתיתי הסויה היבשים בחנויות דומים באופן חשוד למה שמונח בקערת של החתולים שלי, חלק גדול ממשקאות הסויה ממותקים להחליא, "גבינות" הסויה רחוקות מלהיות סקסיות ומעדני הסויה מיותרים פחות או יותר כמו מעדני החלב. הטופו, שהוא תצורת הסויה המועדפת עלי, קנה לו שם של מוצר תפל עם מרקם לא אטרקטיבי. אבל הניטרליות היחסית של הטופו יכולה לשחק לטובתו בגלל שהוא יודע לספוג טעמים ולספוח נוזלים ואת המרקם – כך גיליתי אחרי מחקר מתמשך של הקוביות הלבנבנות – אפשר לשנות בקלות באמצעות צורת ההכנה. אפשר לבשל אותו בנוזל, להקפיץ, לאפות, לצלות, לטחון לממרח ולטגן. במתכון להלן הטופו מופיע באחת התצורות השכיחות שלו, מוקפץ, אבל שווה לנבור ולמצוא מתכוני טופו נוספים.

3

סלט גזר וטופו
הסלט הזה קליל ומשביע וגם מספיק חגיגי ויפה להתארח על שולחן החג שלכם בשבועות. אפשר להגיש אותו חמים או בטמפרטורת החדר

צריך:
2 גזרים גדולים (400 גרם)
חבילת טופו (כ-400 גרם)
2 כפות רוטב סויה
1 כפית שמן שומשום
2 כפוץ שמן זית לתיבול + עוד קצת לטיגון
2 כפות מיץ לימון
3 כפות שומשום קלוי
בצל ירוק
מלח
פלפל לבן

2

ההכנה:
מקלפים את הגזרים, חותכים לקוביות בגודל 1 ס"מ בערך, מעבירים לסיר, מכסים במים ומרתיחים. מבשלים את קוביות הגזר כשתי דקות עד לריכוך קל. המטרה בבישול הגזר היא לצמצם פערים עם הטופו בהיבט של הקשיות/עוצמת הנגיסה. מסננים את קוביות הגזר ומעבירים לקערה.
חותכים את הטופו לקוביות בגודל 1 ס"מ, מעבירים לקערית ומתבלים ב-2 כפות רוטב סויה וכפית שמן שומשום. לא מדובר בהשריה, אלא רק בהרטבה ברוטב לצורך תיבול.
מחממים מעט שמן זית במחבת ומזהיבים את קוביות הטופו מכל הצדדים.
מוסיפים את הטופו לקערה עם הגזר.
קוצצים דק את הבצל הירוק ומוסיפים לקערה. מוסיפים גם את השומשום.
מתבלים במלח, פלפל לבן, מיץ לימון ושמן זית.

1

שני מתכונים עם מיונז טבעוני ואש אש אש

הומינידים החלו להשתמש באש מתישהו בתקופת האבן. לפי ממצאים אריכאולוגיים מישראל, שימוש קבוע באש החל לפני 350,000 שנה. "הביות" ההדרגתי של הלהבות הוא מרכיב כבד משקל בהתפתחות שלנו כבני אדם וכיצורים חברתיים. לדוגמה, בישול מזון מאפשר צריכה רבה יותר של חלבונים ומזון בכלל, מה שמוביל להתרבות מהירה יותר, להתפתחות חיי חברה ולשינוי הסביבה על ידי בירוא צמחייה, עוד לפני התפתחות החקלאות, על מנת לחשוף את הקרקע ולאפשר למינים רצויים של צמחים אכילים לשגשג. אבותינו השעירים השתמשו באש גם לציד, לא רק לבישול החיות. אבל לפני 200 שנה מקומה של האש בחיינו הפך דרמטי אפילו יותר. עם המהפכה התעשייתית הפכנו למה שפרופסור דני רבינוביץ מכנה הומו סאפיינס קומבוסטאנס, "האדם השורף". תת-מין זה של הומו סאפיינס, "האדם החושב", שינה ועודנו משנה את כדור הארץ בקצב מהיר ומפחיד על ידי רתימת האש, או באופן ספציפי יותר שריפת דלקים מחצביים, כמעט לכל דבר שהוא עושה. כשאנחנו מדליקים את האור, נוסעים במכונית, משתמשים בטלפון החכם או הטיפש, מבשלים, מתחממים או מתקררים – אנחנו שורפים. חוצמזה, ל"ג בעומר היום.

מה שיש לי להציע הפעם לא קשור למדורות באופן מיוחד. אלה שני מתכונים עם מיונז טבעוני מהבלוג הזה, אבל אתם תצטרכו להדליק את האש. לא להרבה זמן.

סלט ברוקולי עם שקדים, אוכמניות יבשות ומיונז טבעוני

את הסלט הכנתי בהשראת מתכון של Natasha's Kitchen, אבל הוא גם עבר טבעון וגם שונה מאוד, כך שכרגע הוא מזכיר את המקור רק בקושי.

צריך:
ראש סלרי (כ-450 גרם)
4-3 כפות צימוקי אוכמניות או צימוקים אחרים
4-3 כפות שקדים קלויים מומלחים, קצוצים גס
4 כפות מיונז טבעוני
2 כפות מיץ לימון טרי
מלח פלפל

1

2.jpg

ההכנה:
קוצצים את הברוקולי. כדי לנצל גם את ה"גזע" מקלפים וקוצצים גם אותו. מעבירים לסיר, מכסים במים ומרתיחים.
אחרי הרתיחה מסירים את הסיר מהאש ומסננים. מניחים את הברוקולי להתקרר.
מוסיפים את יתר המרכיבים ומערבבים.

האדם השורף

טופו אפוי על מיונז סרירצ'ה
בואו נעשה את זה קצר: לוקחים גוש טופו, חותכים לפרוסות בעובי של חצי ס"מ ואופים בגריל בחום בינוני. ככה בלי כלום, אם כי מי שרוצה יכול למרוח את הטופו בשמן מתובל. כשצד אחד מזהיב, הופכים ומזהיבים את הצד השני.
בינתיים מטפטפים כמה טיפות של סרירצ'ה לכף מיונז. כמה? לפי העמידות שלכם בפני חריפות, הרי דיברנו על אש. מורחים לחם, פיתה או טורטייה במיונז-סרירצ'ה, מוסיפים עגבנייה או מלפפון חמוץ או את שניהם, לא שוכחים את הטופו, קצת מלח ובוערים מבפנים.

משהו חדש מתבשל אצלי: שיעורי בישול אישיים, אצלכם בבית. אם אתם רוצים להיות טבעונים אבל חסרים לכם מתכונים, אם אתם אומניבורים שרוצים להרחיב את התפריט, אם אתם רוצים להפוך את המטבח שלכם לקצת יותר ירוק, דברו איתי. המפגשים נתפרים לכל אחד אישית לפי האהבות, הצרכים, התקציב והקרבה לירקן, חנות טבע, סופר או כיריים.
Sh.shiloh @ gmail.com (הרווחים בכוונה, נגד רובוטים)

חג שמח

פיתה מטף וממרח שקדים שום נענע

בבוקר של ערב יום הזיכרון (אפשר להגיד דבר כזה?) עברתי ברחבה עירונית בזמן ההכנות לטקס. העירייה שכרה קבלן ערבי לסידור הכיסאות והוא הביא אתו קבוצה גדולה של נערים שהתרוצצו ושוחחו בקולי קולות בערבית על רקע הרחבה שהתחילה להתעטף בכובד המטען הסמלי, ולא נראו מוטרדים מהחיבור המוזר. אחר כך הלכתי לאכול פלאפל בפלאפליה שלפני כמה חודשים החליפה ידיים. הבעלים הקודמים העסיקו יהודים וערבים וקהל האוכלים היה בהתאם. מאז הבעלות החדשה, רק יהודים עומדים מאחורי הדלפק ודגל ישראל נתלה על אחד הקירות. המוח האוטומטי שלי ישר חשב: פאשיסטים. אבל החלטתי להיכנס לשם. גבר גדול עם כיפה בינונית הגיש לי פלאפל, ובשעה שהוא הבטיח לי שהחומוס שלו הכי טוב בארץ, נכנסו שתי נשים ערביות צעירות. האיש פנה אליהן בערבית במאור פנים. אחת מהנשים, שנראתה קצת מופתעת בהתחלה, הזמינה את האוכל, ותוך כדי כך פטפטה עם האיש בתערובת של עברית וערבית ששניהם כנראה שולטים בהן. נראה גם ששניהם די נהנו מהסיטואציה. זהו. סתם שתי תמונות מהחיים במדינה המוזרה הזאת.

הרצף המעיק של עברנו את פרעה-עברנו את היטלר פחות או יותר-עברנו מלחמות-כל הכבוד לצה"ל כמעט מאחורינו. חסר רק החלק החותם עם הלוחם בר כוכבא ושלום שלום עד השנה הבאה. עכשיו אפשר לשוב לאוכל של שגרה יחסית. אז מה שיש לי להציע זה פיתות מקמח טף שעושים על המחבת כמו קרפים וממרח שקדים עם שום, נענע ושמן זית, שמזכיר מאוד את הלאבנה המתובלת שאבא שלי היה מכין לנו כשהיינו ילדים, בעיקר לקראת חג הביכורים.

1

בן-חילף טֵף, בשמו העברי, הוא דגן שהחל להיות מוכר בארץ הודות ליוצאי אתיופיה שהצטרפו לחברה הישראלית. באתיופיה הוא אחד הגידולים העיקריים ובמערב הוא נחשב למזון-על, סופר פוד, עשיר בסיד, ברזל ומינרלים. כל מי שאכל אי פעם אינג'רה (ואם לא עשיתם זאת עדיין, אני ממליצה בחום. האוכל האתיופי טעים, צבעוני, שמח ולא כבד, ומי שאוהב אוכל הודי, יאהב גם אותו) כבר ערך עם הטף היכרות בסיסית. עוד סיבה לפופולריות של הטף היא היותו נטול גלוטן, אותו חלבון שנהיה אופנתי להימנע ממנו גם אם אתם לא אלרגים אליו. אם כן יש לכם צליאק, לא בטוח שתוכלו להשתמש בטף שנמכר בחנויות הרגילות כי הוא עלול להכיל גלוטן. לטף יש טעם עשיר, מריר מעט, שבמתכון מיתנתי בעזרת מעט סילאן שגם נועד להתחנף לשמרים. כדי להקליל מעט את הפיתות, רבע מכמות הקמח שבה השתמשתי היא קמח חיטה לבן, אבל אם אתם נמנעים ממנו, פשוט השתמשו בטף בלבד.

2

הפיתות מעט קשיחות ברגעים שלאחר ההכנה, אך כשהן מצטננות, הן מתגמשות ואפשר לגלגל אותן ולמלא אותן. למשל בממרח שקדים עם שום ונענע בתוספת פרוסות קישואים שקליתי בגריל עם שמן זית, מלח ופלפל.

ל-7 פיתות טף צריך
¾ ספל (לא כוס) קמח טף
¼ ספל קמח חיטה לבן (לא חובה, אפשר להשתמש בספל מלא של קמח טף בלבד)
½ כפית שמרים יבשים
קורט מלח
1 כפית גדושה סילאן טהור
1 כף שמן זית (לא חובה)
1 ספל מים חמימים
טיפת שמן לשימון המחבת

ההכנה
מערבבים בקערה קמח ושמרים. מוסיפים מלח, סילאן, שמן ומים וטורפים לקבלת בלילה אחידה ונוזלית שנראית פחות או יותר כמו טחינה בבקבוק לחיץ שמגישים בפלאפליות.
מכסים את הקערה במגבת לחה ונותנים לבלילה לתפוח במשך שעה וחצי. לאחר ההתפחה מערבבים את הבלילה ומתחילים בקליית הפיתות:
מטפטפים כחצי כפית שמן למחבת נון סטיק ומורחים אותו עליה בעזרת נייר סופג, כך שהמחבת תהיה מצופה בכמות מזערית של שמן. שומרים את הנייר כדי למרוח עוד מעט שמן במקרה הצורך.
מניחים את המחבת על להבת הכיריים הגדולה ומדליקים אש נמוכה-בינונית. כשהמחבת חמה, יוצקים במרכזה כמות של כחצי מצקת מהבלילה. מטלטלים את המחבת לקבלת שכבת בלילה דקה. מהר מאוד יופיעו בועות על פני הבלילה וצבעה ישתנה. כעבור דקה בערך הופכים את הפיתה. צריך לקלות אותה לקבלת גוון זהוב עד שחום בהיר משני הצדדים.

3

לממרח שקדים עם שום ונענע צריך:
1 ספל (לא כוס) שקדים מולבנים
מים
4-3 כפות שמן זית טעים
מיץ מחצי לימון
4-3 שיני שום (יש עכשיו אצל הירקנים שום ירוק טרי וטעים שכדאי להשתמש בו)
עלים משני גבעולי נענע ואפשר להוסיף גם גבעולי שום ירוק או גבעולי עירית שומית (לא עירית לינור, אל תהיו כאלה)
מלח ופלפל

ההכנה
משרים את השקדים במים לכמה שעות. מסננים ומעבירים לבלנדר חזק או למעבד מזון. מוסיפים את שמן הזית ומיץ הלימון וכ-5 כפות מים. טוחנים.
לאחר שהשקדים נטחנו, בודקים אם מרקם העיסה מצריך עוד מים. מוסיפים את עלי הנענע, שיני השום ועלי השום או העירית, אם יש לכם. מוסיפים גם מלח ופלפל וממשיכים לטחון עד הגעה למרקם הרצוי. טועמים, מתקנים תיבול וחוזר חלילה.

ואחרי שאמרתי את כל זה, נזכרתי במקרה של הקינואה. הגידול שהזין את האינדיאנים דוברי האיימרה והקיצ'ואה באנדים התגלה במערב, הוכרז כסופר פוד והביקוש לו עלה. מחיריו האמירו, היבולים יוצאו והמקומיים העניים התקשו לרכוש אותו לעצמם. אם זה מה שיקרה לטף בגלל פלצנים כמוני, אז זכרו שאפשר להכין פיתות גם מדגנים אחרים.

אלט פיצה

אז נכנסתי בצהריים לאסוף את הצאצאית מהגן. הגננת המחליפה, מוסלמית עטויית חיג'אב, עם הלבוש הצנוע והכול, ישבה בפתח הגן וגזרה מקרטון יוני שלום ומגיני דוד. הילדים שהתגודדו סביבה הדביקו על פיסות הקרטון חתיכות נייר כחולות, לבנות וכסופות. שני צעירים אתיופים, הסייעת ובן הזוג שלה, שיחקו עם שאר הילדים בחצר. סתם, תמונה מהחיים.

1

2

ובקפיצה גדולה הצדה, מה שיש לי להגיד פשוט הרבה יותר: קחו עגבניות, חצו אותן, הניחו אותן עם הישבן כלפי מעלה על תבנית, מחבת, פיתה או לחם, טפטפו קצת שמן זית והדליקו את האש. רק דברים טובים יצאו לכם מזה. אם נשארתם עם עודף עגבניות שכבר לא תוסיפו לסלט, אז הנה משהו לעשות בהן:

אלט פיצה
צריך:
פיתה, לחם, טורטייה, לאפה… אני השתמשתי בפיתה קלויה עם ירקות כבר בפנים
עגבניות שרי מכל סוג שיש לכם ואפשר גם עגבניות אשכול קטנות. לפיתה בינונית צריך סדר גודל של 15 עגבניות שרי רגילות
שמן זית
מלח גס
פלפל שחור גרוס
3 כפות מים
2-1 כפיות מיץ לימון טרי
3 כפות טחינה גולמית

ההכנה:
מניחים את הפיתה בתבנית. חוצים את העגבניות ומסדרים אותן עליה בצפיפות. הצד החתוך של העגבניות צריך לפנות מטה.
מטפטפים שמן זית וזורים פלפל שחור ומעט מלח גס (אפשר לוותר על המלח).
מכניסים לתנור במצב גריל בחום בינוני. לא חייבים לחכות שהתנור יתחמם עד הסוף.
מוציאים את האלט-פיצה מהתנור כעבור כמה דקות, כשהעגבניות מתחילות להיחרך.
בזמן שהאלט-פיצה בתנור, מכינים טחינה דלילה. השיטה שלי: מוזגים לקערה את המים ואת מיץ הלימון. את הטחינה הגולמית (אני משתמשת ב"טחינה יונים") מוסיפים בקילוח דק. יד אחת מוסיפה את הטחינה, יש שנייה בוחשת ללא הפסקה. עוצרים את הזרמת הטחינה הגולמית כשהטחינה בקערה מגיעה לסמיכות הרצויה. שימו לב! הטחינה ממשיכה להסמיך עוד קצת אחרי עצירת ההזרמה כל עוד ממשיכים לערבב. לכן עצרו את ההזרמה כשהטחינה נראית לכם מעט יותר דלילה מהרצוי. ממליחים אם רוצים.
מוציאים את האלט-פיצה מהתנור, מזלפים עליה את הטחינה הגולמית, מפזרים למעלה עלים.
אוכלים מעל צלחת כי כשהשיניים שלכם יינעצו בעגבניות, הן יגירו את העסיס המתוק והנפלא שלהן.

3

4

מה עוד:
להכנת רוטב לפיצה מחממים שמן זית במחבת ומצרפים אם רוצים עלי מרווה ושיני שום. מניחים במחבת עגבניות שרי חצויות עם הצד החתוך כלפי מטה. מפזרים מלח ומכסים את המחבת.כעבור כחמש דקות מסירים את המכסה ובתנועת צביטה מסירים את הקליפות מהעגבניות. מוסיפים את תכולת המחבת לפסטה מבושלת.
חוצים עגבניות מכל סוג שיש לכם ומניחים אותן על תבנית עם הצד החתוך כלפי מטה. ממשיכים כמו שעשיתם עם הפיצה. העגבניות הקלויות והעסיס שנשאר מהן יכולים לשמש כמטבל, תוספת לסלט פסטה, רוטב וכדומה.