Skip to content

שעועית עם עין שחורה על פחמימה שנצבעה באדום

בזמן הספירה לאחור לקראת פסח אני מציעה מתכון פשוט: סלט של פתיתים ולוביה. לב המתכון הוא הכנת הפתיתים או בעצם, אם אדייק יותר, הרוטב שבו הם בושלו.

1רגע, עדיין לא ערבבתי

פתיתים הם פסטה שמבושלת כמו אורז ומכונה קוסקוס ישראלי או אורז בן גוריון. אחד היתרונות החשובים של המוצר הכה ישראלי הזה הוא שאפשר להכין אותו ממש ממש מהר. כדי להרוויח קצת יותר בריאות מהר הפחמימות שלפניכם, כדאי להשתמש בפתיתים מחיטה מלאה או כוסמין. במקום במים, השתמשתי ברוטב עגבניות כנוזל הבישול של הפתיתים.

רוטב העגבניות הזה הוא נשק יום הדין. מכינים אותו בשניות ואפשר להשתמש בו כנוזל בישול, רוטב לפיצה, רוטב לפסטה, רוטב בכלל, כמטבל וגם לערבב עם טחינה. על הקסם אחראי ידידי הטוב הבלנדר. הרעיון הוא לטחון עם עגבניות טריות מה שרוצים שיהיה ברוטב: עשבי תיבול, שום, בצל, שמן זית, תבלינים ואז לבשל ולצמצם לפי הצורך או להשתמש בו חי. הגרסה כאן היא אפשרות אחת שפתוחה לאלתורים לפי הטעם ומצב המקרר והמזווה.

2

סלט לוביה ופתיתים 

צריך
לוביה יבשה (כמה? הרבה. פרטים בהמשך)
3-2 עגבניות בשלות וטעימות, חתוכות גס
½ בצל סגול או לפי הטעם, חתוך גס
1 שן שום או לפי הטעם
2-1 כפות שמן זית (לרוטב)
מלח
פלפל
קמצוץ שבב צ'ילי (לא הכרחי)
½ כפית סוכר חום או כפית סירופ מייפל
1 ספל פתיתים
1 כף שמן זית (לפתיתים)
כוסברה/פטרוזיליה קצוצה לקישוט
1 כף מיץ לימון טרי

ההכנה
יום קודם משרים לוביה במים. מחליפים את המים מדי פעם. בכוונה לא ציינתי כמויות כי רצוי להכין הרבה, להוסיף לסלט לפי הטעם ואת היתר לשמור לבישולי המשך. כי אם כבר טורחים להשרות ולבשל קטניות, כדאי למנף את זה.
מסננים את הלוביה ממי ההשריה ומבשלים במים טריים עד ריכוך, אבל לא עד מיעוך.
מכניסים לבלנדר עגבניות, בצל, שום, שמן זית, מלח פלפל וצ'ילי וטוחנים. צריכים להתקבל כ-250 סמ"ק נוזל, שלו מוסיפים עוד כרבע כוס מים.
מעבירים לסיר קטן ומרתיחים.
בזמן שרוטב העגבניות מתחמם, מחממים בסיר אחר כף שמן זית ומטגנים מעט את הפתיתים.
מעבירים את רוטב העגבניות הרותח לסיר הפתיתים. שימו לב! הרוטב יקפוץ וישפריץ וזה יכול להיות לא נעים. הנוזל צריך לכסות את הפתיתים. אם יש צורך, מוסיפים מעט מים. מנמיכים את האש, מערבבים קלות, מכסים את הסיר ומבשלים כ-10 דקות. אחרי שהפתיתים מוכנים, מעבירים אותם לקערה ומאווררים כדי למנוע התגבשות. זה נכון לכל בישול פתיתים באשר הוא.
מעבירים את הלוביה אל הפתיתים, מערבבים, מתקנים תיבול. מקשטים בנדיבות בעשבים הקצוצים ומזלפים שמן זית ומיץ לימון.

 

 

גואקמולי. טוב יותר מאקמולי

כאן זה לא מקסיקו. במובנים מסוימים חבל, כי ככל שאני חושבת על זה יותר, אני מגלה שהדברים שאני הכי אוהבת לאכול מגיעים מהחלק ההוא של העולם – עגבניות, תפוחי אדמה, תירס, שעועית ושוקולד. כאן זה לא מקסיקו, אבל טכנולוגיות חקלאיות אפשרו לשני יבולים, שבעבר לא נפגשו מטעמי עונתיות, להתמזג זה עם זה במטבח. אני מדברת על עגבניה ואבוקדו, האבא והאמא של הגואקמולי.

2015-03-18_13-14-34_817יש לגואקמולי רק שני חסרונות: הוא לא פוטוגני וצריך לאכול אותו מיד לאחר ההכנה, שזה אולי יתרון, בעצם

שניהם נהדרים בנפרד, אבל כשהם הופכים זה את לגואקמולי – עפים ניצוצות! זאת לא הפעם הראשונה שאני כותבת על המאכל הטעים הזה כאן. למעשה הוא הופיע כבר בשתי גרסאות שונות ברשימת הממרחים וברשומה שהוקדשה לג'יימי אוליבר (שממש בקרוב אקדיש לו רשומה נפרדת עם חדשות טובות לטבעונים). בכל זאת רציתי לנצל את הרגע האחרון שבו עדיין יש אצל הירקן אבוקדואים טעימים – בחלק הזה של השנה הם מסוג הס – ועגבניות האשכול כבר מתוקות, בשלות ומקסימות.

2015-03-18_13-02-27_590החומרים שמהם עשויה האהבה

המרכיבים של הגואקמולי שלי סטנדרטיים לגמרי. החידוש היחידי הוא שאני טוחנת אותם בבלנדר. זה לוקח את הגואקמולי למקומות נפלאים. אני לא רוצה להיסחף להתייפטות, אבל בממרח המתקבל יש את הרוך המלטף של האבוקדו, החמצמצות-מתקתקות של העגבניה, העקיצה הפיקנטית של הבצל האדום והפלפלון החריף והבושם של מיץ הלימון והכוסברה. ההכנה לוקחת שתי דקות ולא חייבים להגיש את המנה עם נאצ'וס. מקלות של גזר, מלפפון ופלפל עובדים עם זה נהדר וגם פרוסת לחם מרוחה בפלא תגרום לכם לחייך.

2015-03-18_13-11-11_261V15 לגואקמולי

צריך
1 אבוקדו גדול (כמו אטינגר או פוארטה) או 2 אבוקדו קטנים (כמו הס), בשלים אך בהירים מבפנים
1 עגבניית אשכול קטנה ומתוקה
1 פרוסה דקיקה של בצל אדום
חתיכה קטנה של פלפלון חריף, ללא גרעינים
1 גבעול כוסברה או יותר לפי הטעם (שונאי הכוסברה יכולים לוותר עליה)
1 כפית מיץ לימון טרי. אפשר גם מיץ תפוז או קלמנטינה
קומץ מלח גס או מלח טוב אחר

ההכנה
מקלפים את האבוקדו ומגלענים אותו. חותכים גס את העגבניה. שמים אותם בבלנדר יחד עם יתר המרכיבים וטוחנים עד לקבלת עיסה חלקה ואחידה.

עוד משהו על אבוקדו. אני אוהבת לטייל במטעים שבהם מגדלים אותו בגלל שהם מתאפיינים בנוכחות מצומצמת של תכשירי הדברה, מה שלמרבה הצער אי אפשר להגיד עדיין על פרדסים ומטעי נשירים. חלק מהתודה על כך אנחנו חייבים לחרקים ידידותיים לחקלאות, כמו צרעות, שמחליפים את קוטלי המזיקים הכימיים. האבוקדו אמנם אינו בן המקום, אבל במטעים צומחים צמחי בר ארצישראליים (וגם חמציצים) והטיול בהם הוא כמעט כמו טיול ביער – לח, מוצל, קריר וירוק מאוד. אז גם בגלל זה אני אוהבת כל-כך את הפרי הזה.

2015-03-14_16-54-42_447

היי, כרוב, מה אתה עושה שם?

כרוב בגריל? כן, כרוב בגריל. למה לא בעצם?

שהות בגריל מוציאה מרוב הירקות דברים טובים כמו פריכות ומתיקות. בדרך כלל ירקות עליים אינם זוכים לתענוג הזה, אבל כרוב הוא ירק מספיק בשרני ועמילני כדי שהצלייה תחמיא לו. זה מתכון בזק מהסוג שאני הכי אוהבת: יש בו מעט מאוד חומרים (חמישה, כולל מלח) וכולם פושטים וזמינים, הוא זול, הוא מהיר, הוא מקומי והוא קל.

2015-03-13_16-41-33_257הכרוב לפני האפייה

צריך
ראש כרוב קטן
שמן זית
סילאן טהור (קראו את התווית)
מלח גס
שבבי צ'ילי

2015-03-13_17-08-54_801כרוב צלוי

ההכנה
חותכים את הכרוב לשישה פלחים. החיתוך צריך לעבור מהקודקוד לכיוון השורש כדי שהפלחים לא יתפרקו.
מערבבים בקערה קטנה כמויות שוות של סילאן ושמן זית ומוסיפים מלח.
מברישים את פלחי הכרוב בתערובת.
מניחים בתבנית ומפזרים על הכרוב שבבי צ'ילי.
אופים בתנור במצב גריל טורבו בטמפרטורת 150 מעלות. הופכים פעם או פעמיים במהלך הצלייה ומכבים את התנור עם הגעה לגוון זהבהב עדין. זה עניין של רבע שעה בערך.

2015-03-13_17-09-14_356אגב, מכל מיני סיבות טכניות אני לא יכולה לעבוד כרגע עם הפוטושופ שלי. כדי לתת לתמונות טיפול קטן (אל דאגה, שום דבר ברמת השרה נתניהו על שער "את") השתמשתי בתכנת עיבוד תמונה אינטרנטית חינמית שנקראת pixlr.com. היא מומלצת מאוד לתיקונים קלים שבדרך מתבקשים כאשר מצלמים בטלפון או במצלמה פשוטה וללא תנאי תאורה טובים. עוד כמה טיפים לצילום אוכל לא מקצועי אבל כן טעים, יש כאן

פיה, הוראות הכנה (וגם: ילדים הם גשר אל עצמנו שנתן לנו הזמן)

הפוסט הזה היה צריך להתפרסם לפני פורים, כדי שאנשים, שכמוני רוצים להיות הכי Makers שאפשר, יוכלו להשתמש בו. אבל היי, גם בשנה הבאה יהיה פורים, בהנחה שאיראן לא תשמיד אותנו כמובן. בסוף החלק של הפיה, לגמרי באותו עניין, המשך קצר לפוסט הקודם שעסק בזמן, בכמה שאין ממנו מספיק ובדרכים להתמודד עם הצרה הזאת.

2015-03-06_12-21-03_84

אז ככה תוכלו לעשות פיה תוצרת בית בלי הרבה מאמץ, חומרים מיוחדים או מיומנויות נדירות. בימים המוזרים האלה, בתקופה הזאת, הכה דלה בתמימות, פיות היו יכולות להועיל לנו קצת. לא? החומרים עלו לי כ-60 ש"ח (לא כולל ספריי שקיבלתי ממה שנשאר אצל חברה וחוט ברזל שהיה בבית). אם יש לכם מכונת תפירה (לי אין בינתיים), ערב או שניים יספיקו להשלמת הפרויקט. מתחילים במדידת הילד/ה מקו הכתפיים עד הקרסוליים או עד המקום שבו רוצים שהשמלה תסתיים. נקרא לגודל הזה א"י (אורך ילד/ה).

2015-03-06_09-49-27_779

2015-03-06_12-15-22_371תחפושת ב-60 ש"ח + הסיפוק שבלעשות את זה לבד

צריך
בד (בחנויות הבדים אפשר למצוא לפני פורים בדים זולים שנועדו להכנת תחפושות) באורך א"י * 2
טול באורך א"י * 2
סרט קישוט צבעוני באורך 40 ס"מ (לא סרט אלכסון)
גומי צבעוני ברוחב 5 ס"מ, באורך היקף המותניים של הילד/ה
3 קרסים (כמו של חזייה)
פאייטים או חרוזים
לכנפיים:
חוט ברזל עבה באורך 2 מ' בערך
גרביון ניילון בהיר במידה גדולה
ספריי כסף
עוד פאייטים
גומי עגול באורך 1 מ' בערך (בהתאם למידות הילד/ה)

2015-03-06_12-18-53_243הצמידים הם תוספת של הדוגמנית

ההכנה
השמלה:
מקפלים את הבד לשניים לאורכו. על הקפל, באמצע, חותכים פתח לראש. עושים את אותו הדבר עם הטול.
חותכים את הסרט הצבעוני לשניים.
מניחים את הבד והטול פרושים זה על זה ומכווצים את הכתפיים באמצעות קשירת הסרטים הצבעוניים.
תופרים את צדי הבד זה לזה ולא שוכחים להשאיר פתחים לידיים. הטול נשאר חופשי. בשלב הזה כבר יש שמלה לבישה, ונשאר רק לתפור מכפלות (לא חובה עם נורא ממהרים) ולקשט.
תופרים את הקרסים לקצות סרט הגומי הרחב, וכך בעצם יוצרים חגורה שנרכסת מאחור. החגורה נחגרת מעל המותניים ומצמידה את השמלה הרחבה-יחסית לגוף. כדאי למדוד את השמלה עם החגורה לפני שתופרים את הפאייטים כדי לא לתפור אותם במקומות שמוסתרים על-ידי החגורה.
הכנפיים:
יוצרים בחוט הברזל ארבע לולאות ומעצבים אותן בצורת כנפיים, כך ששני קצות החוט נפגשים בצומת שבין ארבע הכנפיים.
גוזרים את הגרביון: תחילה גוזרים את הרגליים מהחלק של המכנסיים. כל רגל חותכים לשני חלקים. החלק התחתון מיועד לכנף תחתונה צרה והעליון לכנף עליונה עגולה.
חותכים את החלק של האצבעות, קושרים את קצה הגרביון בחוט, הופכים ומלבישים על הכנף התחתונה. חוזרים על הפעולה עם הכנף התחתונה השנייה.
תופרים וסוגרים את קצה הגרביון שמיועד לכנף העליונה. הופכים ומלבישים על הכנף. חוזרים על הפעולה עם הכנף העליונה השנייה.
בעזרת חוט ומחט מותחים את הגרביונים שעל הכנפיים ותופרים אותם אל מרכז הכנפיים. לא נורא אם זה לא נראה משלם, לשם כך נועד השלב הבא.
מגלגלים את חלק המכנסיים של הגרביון לצורת נקניק, או בעצם ג'חנון. מחזקים בכמה תפרים. מלבישים את הג'חנון סביב הצומת של הכנפיים.
צובעים את הכנפיים בספריי כסף ומקשטים בפאייטים.
מודדים את הכנפיים וקושרים כתפיות גומי באורך המתאים.

אלתורים: את סרט הגומי הרחב אפשר להחליף ברצועת בד או תחרה רחבה שתיקשר מאחור. במקום אפשר לרקום על הכנפיים והטול פרחים, פרפרים, כוכבים וכדומה מלבד או מכל חומר אחר. אם אתם מוצאים גרביון בצבע המתאים, אז נחסכת מכם כמובן פעולת הצביעה.

2015-03-06_09-52-19_678

 

ילדים הם גשר אל עצמנו שנתן לנו הזמן

אם אתם הורים, גידול ילדים הוא אחד הסעיפים הגדולים ברשימת המשימות הבלתי נגמרת. הוא סעיף חשוב ומאתגר, שמצריך מחשבה, ריכוז ותשומת לב. אבל בניגוד לסעיפים אחרים, כמו עבודה או סידורים, הוא הזדמנות כן להתחבר לקהילה, לחקור את הסביבה הקרובה, לעבוד עם הידיים, ליצור ולעשות עוד כמה דברים שאורח החיים התזזיתי אינו מאפשר או אינו מאפשר לכאורה. לפני שהפכתי לאם לא תפרתי תחפושות, למשל. לא השתתפתי באירועים ציבוריים, לא עשיתי ניסיונות בהנבטת זרעים מהמזווה עד שהם הופכים לצמח קטן, לא אפיתי חלות ביס ולא נסעתי ללטף סוסים במושב הסמוך. כאמא יש לי פחות זמן פנוי, אבל סעיף ההורות בלו"ז גורם לי לעשות דברים שלא קשורים ללימודים, עבודה, סידורים וכל היתר.

זמן

בימים האחרונים שיר של איאן בראון מתנגן לי בראש: Time is my everything. חסר לי זמן. לאף אחד אין זמן. כולם עסוקים נורא. לא רק קרייריסטים, לא רק אנשים מטיפוס A, לא רק הורים לכמה ילדים. אולי מדי פעם אנחנו אומרים לעצמנו שזו רק תקופה, אבל במבט לאחור מגלים שאפילו פגישה לקפה זריז עם חברה מצריכה תיאומים. לפעמים גם את התיאומים אין זמן לעשות ומערכות יחסים מתכווצות לחלופת ווטסאפים או לייקים בפייסבוק, אולי מדי פעם שיחת טלפון – באוטו, בדרך מסידור לסידור.

JS29611720מתוך אנימציה של Ian Emes לשיר Time של פינק פלויד

ההשלכות של המצב הזה עצומות. קשה להיות חלק משמעותי מהקהילה כשאין זמן למפגשים ספונטניים עם החברים האחרים בה, שלא לדבר עם יזמה ופעילות של ממש. כשאין זמן רוכשים יותר ממה שמכונה "מוצרי נוחות", ויש לכך משמעות כלכלית, בריאותית וסביבתית גדולה מאוד. כשאין זמן מבלים פחות עם הילדים ומגבירים את התלות באנשים זרים שמשגיחים עליהם ומעסיקים אותם. זה נשמע כמו פרדוקס, אבל כשאין זמן מגוון העיסוקים שלנו מצטמצם. אנחנו עושים הרבה דברים שקשורים לעבודה אבל רוכשים יותר ויותר שירותים ומוצרים. דברים שפעם היה מקובל לעשות בשעות הפנאי עברו לידיהם של ספקים: גינון, תיקוני בגדים, תיקונים קטנים בבית, ניקיון, כביסה, הוצאת כלב לטיול, הכנת שקיות הפתעה ליום-הולדת, רחיצת מכונית וכמובן, מיומנויות רבות מאוד שקשורות להכנת אוכל.

orange-chevron-pattern-so-many-booksמה שזאפה אמר

בעיניי טחינה שקונים בקופסה מהמקרר בסופר היא דוגמה מייצגת. צריך חמש דקות ומקסימום ארבעה חומרי גלם פשוטים בשביל להכין טחינה טרייה, בריאה וזולה. עדיין יש קונים לטחינה יקרה עם חומר משמר באריזת פלסטיק. אנחנו משלמים יותר על דברים פשוטים ולכן נאלצים לעבוד יותר וחוזר חלילה. אנחנו עושים את הקניות שלנו במקומות שמציעים את הכול תחת קורת גג אחת – קניונים וסופרים גדולים – מגדילים את חשבון הבנק של בעלי הרשתות העשירים ומרוקנים את החיים מהרחוב ומבעלי העסקים הקטנים. קוראים לזה אפקט וול-מארט.
כבר די ברור שעבודה קשה לא בהכרח משתלמת. ישראל היא ממדינות ה-OECD שבהן מספר שעות העבודה הממוצע לעובד/ת הוא מהגבוהים ביותר אך הפריון הוא מהנמוכים ביותר. כשמצרפים לכך את הנתון המצער שרוב הישראלים מתקשים לגמור את החודש (ואם נתניהו מודה בכך אז הבעיה כנראה חמורה מאוד), אפשר להבין שהמצב פשוט בלתי הגיוני.

doomsday01_hor_pop_0לילה טוב

הפילוסופית האמריקאית ג'ואנה מייסי טוענת שהניתוק שלנו ממקצבי הזמן הטבעיים מסבירים את הפגיעה העצומה של האדם בסביבה. הגיוני, לא? אני כבר די הרבה זמן שוברת את הראש איך להתמודד עם המחסור בזמן והצלחתי ליצור לעצמי רשימת כללים בסיסית התחלתית:
להבין שהמחסור במשאב הזמן הוא לא עניין זמני ואין טעם לחכות לפנסיה, כי: הילדה שלי כברה לא תהיה ילדה, החתולים שלי כבר לא יחיו וגם חלק מקרובי והחברים כבר לא יהיו כאן. אולי גם אני לא.
לתעדף
לבדוק אם משתלם לי כלכלית ונפשית להקדיש זמן למשימה A במקום לעסוק ב-B
להגדיר כמה דברים שלא משנה כמה אהיה עסוקה, אקדיש להם זמן, למשל מינימום דקות/שעות לפעילות גופנית ביום/שבוע
לקבוע שעת גג להליכה לשינה
קפה זה סבבה, אבל הוא לא מטבע לרכישת זמן
לא לחוש רגשות אשם אם הרשיתי לעצמי לקום מאוחר ואפילו לעשות זאת באופן יזום כשאפשר
לא לחוש רגשות אשם כשאני "לא עושה כלום"
לא לעשות מולטיטסקינג – זה רק מבזבז זמן בשל איבוד ריכוז ודילוג בין משימות
להשאיר זמן לקריאת "רשות", כלומר של ספרות שלא בהכרח קשורה לעבודה או ללימודים
הפסקה היא הפסקה – לא לאכול תוך כדי עבודה
לוודא שאני שוהה בחוץ (להיות במכונית זה לא נחשב)
להפיק מקסימום תועלת מסידורים, למשל לעשות אותם ברגל, להתחבר לקהילה באמצעות רכישת שירותים ומוצרים מעסקים קטנים

לזכור שכנראה אף אחד לא אמר על ערש דווי, "לא הייתי מספיק זמן במשרד"

חלת ביסים טבעונית מתקתקה

חלה עם מתיקות מרומזת, טבעונית, קלה להכנה ואפילו די בריאה. היא עשויה מכדורים בגודל לחמניית ביס שהתלכדו יחד באפייה ולכן נוחה במיוחד לבציעה ואכילה.

DSCF4350s

אין צורך להיכנס לעד כמה ביצים הן אוברייטד בבישול ואפייה ואפשר לגשת מיד לעבודה. אבל רגע, הנה כמה הערות בקשר למרכיבים. תערובת הקמחים שאני משתמשת בה כוללת חצי כוס קמח שיפון מלא, חצי כוס קמח לחם לבן, חצי כוס קמח שיבולת שועל (שאני טוחנת במטחנת תבלינים), כוס קמח חיטה מלא וכוס קמח כוסמין מלא. אפשר לשנות את ההרכב בהמון דרכים. צריך לזכור שני דברים: ספיגת הנוזלים של הקמחים עשויה להשתנות, לכן כדאי לא להשתמש בכל כמות חלב האורז ולהשאיר בצד כמה כפות, שאותן תוכלו להוסיף או לא להוסיף לפי מצב הבצק; לא כדאי להוסיף עוד שיפון כי הוא קמח שהופך בוצי וקשה לעבוד אתו. אני משתמשת בחלב אורז עם שקדים של Vitaritz. חלבי האורז האחרים דלוחים לטעמי. אפשר להחליף אותו בחלב שיבולת שועל או בחלב סויה שעשוי רק מפולי סויה ומים, ללא תוספות של סוכר, וניל וכדומה. אם אתם רוצים חלה עם מתקתקות קצת יותר מודגשת, מומלץ להוסיף רבע כוס סוכר חום.

2015-01-22_16-05-39_988החלה לפני ההתפחה השנייה. היא משוחה בתערובת סילאן ושמן זית ומקושטת בפתיתי שיבולת שועל

DSCF4352s

DSCF4353sהחלה לאחר האפייה. אפשר לעצב אותה איך שרוצים אבל צורת הכדורים קלה ונוחה במיוחד

המרכיבים ½ כוס + 3 כפות חלב אורז (ראו הסבר למעלה) 1 כף שמרים יבשים ½3 כוסות תערובת קמחים (ראו הסבר למעלה) ¼ כפית מלח ½ תפוח, לא מזן חמוץ 1 בננה 3 כפות שמן זית (אפשר גם שמן אחר, אבל למה?) + שמן לשימון והברשה כפית סילאן לציפוי (לא הכרחי) שומשום/שיבולת שועל/פשתן/פרג לזרייה למעלה (אם רוצים) ההכנה מחממים את החלב לטמפרטורת גוף, ממסים בו את השמרים ומניחים בצד. בינתיים מנפים לקערה קמחים ומלח. מרסקים את התפוח והבננה, מערבבים עם 3 כפות שמן ומוסיפים לקערה. מוסיפים גם את החלב עם השמרים. לשים את הבצק 10 עד 15 דקות. מורחים את הבצק בשמן זית, מכסים ומניחים להתפחה למשך כשעתיים, עד שיכפיל את נפחו. מחלקים את הבצק ל-12 עד 14 כדורים ומניחים אותם קרוב זה לזה בתבנית מוברשת בשמן. מכסים ומניחים להתפחה נוספת למשך שעה בערך. מחממים תנור ל-180 מעלות. בינתיים, אם רוצים, מברישים את החלה בתערובת שמן זית וסילאן ומקשטים בשומשום/פרג/שיבולת שועל. אופים כ-35 דקות. גיוונים: גרדת לימון, קינמון, צימוקים (הכי טוב צימוקי אוכמניות), אגוזים קצוצים, זרעי חמניות או זרעי דלעת

מוּ

פרות רזות ושמנות, שנים טובות ורעות. פרה אדומה המטהרת מי שטומא בטומאת מת, שור בדישו, שוקולד פרה, הפרה של טרה, עגל מספר 269. הן בכל מקום, במיוחד בספרי ילדים.

פרות בספרים לפעוטות לעולם רועות באחו ירוק, פעמים רבות עם עגל לצדן.

haaegelהעגל אוהב להיות קרוב לאמא שלו, הפרה

kanaכמה נעים לטבול במים

moomoo"מו מו," גועה הפרה הגדולה, "אל תתרחקי!" היא קוראת לעגלה

בישראל, שבה הפרות הן שיאניות העולם בייצור חלב, ולאו דווקא כי זה מה שהן רוצות, לפרות יש מעמד מיוחד. גישתם של דוד בן גוריון וברל כצנלסון לפיתוח הארץ כונתה "עוד פרה, עוד דונם". אם בשיח הציוני מוקמה הפרה באותה קומה עם האדמה, זה סימן שיוחסה לה חשיבות-על.
מעניין שבספרי ילדים שקשורים להתיישבות העובדת לא מתמכרים למראה הרומנטי של פרה בכר מרעה, והיא מתוארת או מצוירת במקומה הייעודי – הרפת. אפשר לראות את זה למשל בספרו המושבניקי של מאיר שלו "הטרקטור בארגז החול", ובשתי הקלאסיקות הקיבוציות "פרפר נחמד" של פניה ברגשטיין ו"איה פלוטו" של לאה גולדברג.

plutoלאה גולדברג, ארי רון, מתוך "איה פלוטו", הוצאת ספרית פועלים

עמוס נוי, במאמרו "כלב מהתופת וקוף עם כובע טמבל", טוען שפלוטו, הכלבלב הנודע מקיבוץ מגידו, גויס להעברת מסרים של תנועת העבודה. את הפרה, שאותה הוא פוגש ברפת כמובן, מעז הכלב הנהנתן – זה שעל אף שסופקו לו מרק ועצם החליט למרוד, לקרוע את החבל ולצאת לטיול – לשאול, "את עושה קצפת?" הפרה הקיבוצניקית ממהרת לתקן אותן. "טיפש קטן, הפרה עונה. אני מייצרת חלב לגבינה". קצפת נועדה לעירונים מפונקים. הפרה לא "עושה" קצפת אלא "מייצרת" חלב, שיהפוך לגבינה צנועה ומעשית להזנת הפועל העברי. לאה גולדברג, שלטענת חוקרת תרבות הילד יעל דר, דווקא לא הייתה סופרת מגויסת, הפכה בספר הזה את לפרה כמחנכת. להגנתה של גולדברג אפשר לציין שהיא רק "חרזה" את הסיפור שסופר במשפחתו של מאייר הספר ארי רון.

parparלפרה האדומה יש עגלה קטנה חומה. פניה ברגשטיין, אילזה קנטור, מתוך "פרפר נחמד", הוצאת הקיבוץ המאוחד

parpar1הנה אמא הדוגרת, היא הולכת ומנקרתפניה ברגשטיין, אילזה קנטור, מתוך "פרפר נחמד", הוצאת הקיבוץ המאוחד

אם יש לכם בבית את "פרפר נחמד", תציצו בציורים. תוכלו לראות שיש פער גדול בין התחושה שמעורר הטקסט לבין התחושה שמעוררים האיורים. המאיירת אילזה קנטור, שהייתה חברת קיבוץ חפציבה, הכניסה לשישה מתוך שמונת האיורים בספר גדרות, באחד מהם זו גדר תיל. באיור האחרון אין גדר, אבל רשת חוסמת את חלון החדר בבית הילדים ומפרידה בינם לבין ידידם הנאמן הכלב. הילדים, רובם בעלי מראה ארי, לבושים תמיד אותו דבר – מעין אוברול בווארי ומשום מה הם נראים כאילו הישבן שלהם הועבר לחלקו הקדמי של הגוף. המאיירת רקפת כנען טוענת שכל זה אינו מקרי והאיורים מבטאים מחאה של קנטור. לפרה יש מבט מעט פסיכי בעיניים והלול מזכיר מחנה, ולאו דווקא צבאי.
עם כמה שכל זה עגום, זה עדיף בעיניי על הפרות שגויסו להיות פרסומת של חברת טרה. את הציונות החליף אינטרס צר הרבה יותר.

מילקי
לפרה של טרה כבר מותר לעשות קצפת. גרפיקאי מוכשר במיוחד אפילו אפשר לחרבן על האריזה של המוצר. המפנק. כמובן.

הרשמה

קבל כל פוסט חדש ישירות לתיבת הדואר הנכנס.

הצטרפו אל 927 שכבר עוקבים אחריו