Skip to content

ארוחה אחת בסיר אחד

 

ביומו הראשון
של דני דנון
בממשלה כשר החלל
לא פלבלתי בעיניים לא ספקתי כפיים
רק הכנתי תבשיל מפולפל

כשששרת התרבות
אישה עם נבוט
מנופפת בדגל שנאה
הסתגרתי בבית עם בקבוק שמן זית
עשיתי שעועית במקום מחאה

שר חינוך הומופוב
זה עושה לי לא טוב
וגם שר הקליטה די איד**
מה אגיד מה אומר, יש בפה טעם מר
מה נותר? לאכול עגבניות

2015-05-15_15-13-38_171מחבת חריפה עם שעועית בובעס, עגבניות ופלפלים אדומים

טוב. בעצם לא טוב. בכל מקרה, רציתי להציע נוסחה לארוחה בסיר אחד, או במקרה שלי – מחבת פשוטה עם שוליים גבוהים מהסוג הישן. הרעיון הוא להכין מהר ובקלות ארוחה מלאה ותוך כדי כך ללכלך כמה שפחות כלים ולהשתמש במה שיש בבית בלי להיות בררנים מדי. הארוחה כוללת תמיד דגן, ירקות וקטניות. מומלץ להוסיף לה עשבים, ובזמן שהיא מתבשלת, לחתוך בזריזות סלט, להכין טחינה חמצמצה, סלסה או פסטו.

2015-05-19_14-52-16_914מחבת עדשים ירוקות, פריקי, דלורית ועגבניות

הירקות. משתמשים במה שזמין, עונתי וטעים לכם. צריך רק לחתוך לקוביות קטנות יחסית – לא יותר מס"מ.

הקטניות. יש שלוש אפשרויות עיקריות: קטניות גדולות (חומוס, שעועית לסוגיה, פול וכדומה) שבושלו מראש, אפשר גם כאלה שבישלתם והקפאתם; קטניות קטנות (עדשים או מש) שהושרו מראש או הונבטו; טופו חתוך לקוביות.

הדגנים. מה שקובע את זמן הבישול הוא הדגן שתבחרו – בורגול או פריקי אם אתם ממש ממהרים, ואורז מלא ארוך אם יש לכם זמן. באמצע נמצאים אורז עגול לבן, אורז ארוך לבן, אורז עגול מלא, גריסים וכמובן קינואה, אם אתם אוהבים אוכל בטעם אבק מבוליביה.

התבלינים. את אופי המנה יקבעו הירקות והתיבול. אם אתם רוצים מנה בטעם סורי-לבנוני, תבלו אותה בנענע יבשה, סלרי, הרבה שום, הרבה שמו זית, פלפל שחור, לימון, פטרוזיליה ובמקרים מסוימים גם בקינמון. אבקת קארי, גרם מסאלה, ג'ינג'ר וכוסברה ייקחו אתכם להודו. רוטב צ'ילי, חלב קוקוס, למון גראס, משחת קארי ירוקה ובצל ירוק יכניסו ניחוחות של דרום מזרח אסיה, ותוספת של חמאת בוטנים תעלה בכם זיכרונות מאינדונזיה גם אם לא הייתם שם. לא חייבים כמובן להתחייב לשום דבר.

העשבים. בתבשילים האלה אני אוהבת להוסיף את העשבים, חוץ מהסלרי, אחרי הבישול. אבל עשו מה שאתם אוהבים.

2015-05-05_13-59-16_871מחבת עם טופו, גזר, שעועית ירוקה וכרובית

ההכנה. שמים במחבת מעט שמן, בצל קצוץ ותבלינים ומטגנים. כשהבצל מזהיב, מוסיפים שום ואת שאר הירקות ומקפיצים ביחד. אם אתם משתמשים בעגבניות, קצצו אותן דק מאוד והוסיפו אותן רק לאחר שהירקות האחרים הוזהבו מעט. עכשיו מוסיפים את הקטניות או הטופו ומערבבים עם הירקות. אחרי כמה דקות, מצרפים את הדגן. חשוב: תוסיפו מעט, כי הדגנים מתנפחים. סדר הגודל הוא בין שליש לחצי כוס דגן לסועד. מערבבים תוך כדי טיגון את הכול יחד. מכסים במים, מרתיחים, ממליחים, מנמיכים את הלהבה למינימום, מכסים ומבשלים למשך הזמן הנדרש לבישול הדגן שבחרתם. כדאי, על סמך היכרותכם עם הכלי והכירה, לבשל עד השלב שבו נוצרת תחתית זהובה ופריכה. מוסיפים עשבים ומגישים.

.2015-05-15_15-17-10_968

seig

 

כדורי שוקולד טבעוניים וטראפליים

קינוח טבעוני משלושה מרכיבים (+ שניים לשדרוג) שלא מחקה את "הדבר האמיתי" אלא מאתגר אותו

למי שהיה איתי בפוסטים הקודמים, גילוי נאות: זה בעצם המתכון של חתולי השוקולד, רק קצת יותר מדויק ואולי טיפונת משודרג. אין כאן הרבה עבודה, אבל אם הלו"ז שלכם דחוק, קחו בחשבון שהעיסה זקוקה לאשפוז של שעה לפחות במקרר, כך שזה לא משהו שמכינים ברגע האחרון.

2015-04-09_16-53-01_182

בטראפלס אמתיים אין עוגיות, אבל מוסיפים להם שומן כלשהו כדי שיתמצקו. במתכונים לא-טבעוניים משתמשים בחמאה ובטבעוניים בחמאת קקאו ו/או שמן קוקוס. חמאת קקאו היא מותר יקר ולא נגיש במיוחד ושמן קוקוס אני לא אוהבת. אפשר להשתמש באיזה עוגיות או ביסקוויטים שרוצים – אני השתמשתי בעוגיות חיטה מלאה של "מן". הן זולות, יש להן טעם ניטרלי אך טוב ותמיד נחמד שיש קצת יותר סיבים באוכל. יש בחבילה 300 גרם וזה כמעט מספיק. צריך 8-5 עוגיות נוספות בשביל עיסה מושלמת. לכן אפשר לקנות שתי חבילות ולשמור את זאת שלא השתמשתם בכולה לנאגלה הבאה, או להשלים את החסר עם עוגיות אחרות שיש בבית. ביסקוויט פתי-בר מהסוג העבה מתאימים מאוד.

2015-04-08_15-18-09_232

צריך
100 גרם שוקולד מריר קצוץ
1 כוס חלב קוקוס
חבילת עוגיות "מן" מחיטה מלאה (300 גרם) + 8-5 עוגיות נוספות
גרדה מתפוז אחד (אם אוהבים)
אבקת קקאו לאיבוק הכדורים, אם רוצים

ההכנה
מניחים בקלחת קטנה את השוקולד ומוסיפים את חלב הקוקוס. מניחים מעל הלהבה הקטנה ביותר על העצמה הנמוכה ביותר. מערבבים מדי פעם. מסירים ברגע שהשוקולד נמס. העיסה לא צריכה לרתוח.
בזמן שהשוקולד נמס, שוברים בקערה (לא מפלסטיק) את חבילת העוגיות לפירורים וחתיכות קטנות. הגודל לא חייב להיות אחיד. מוסיפים את גרדת התפוז אם רוצים.
לאחר שהשוקולד נמס, שופכים את הנוזל על העוגיות ולשים בידיים. מוסיפים את העוגיות הנוספות לפי הצורך. לאחר שהתערובת הופכת לאחידה, מכניסים אותה למקרר לשעה לפחות.
יוצרים כדורים ואם רוצים מאבקים אותם באבקת קקאו או בקוקוס טחון, שברי אגוזים / בוטנים / פיסטוקים / שקדים וכדומה. אם הכדורים מיועדים לילדים, עדיף לוותר על מעטה הקקאו המריר.

2015-04-09_16-55-56_218

 

שעועית עם עין שחורה על פחמימה שנצבעה באדום

בזמן הספירה לאחור לקראת פסח אני מציעה מתכון פשוט: סלט של פתיתים ולוביה. לב המתכון הוא הכנת הפתיתים או בעצם, אם אדייק יותר, הרוטב שבו הם בושלו.

1רגע, עדיין לא ערבבתי

פתיתים הם פסטה שמבושלת כמו אורז ומכונה קוסקוס ישראלי או אורז בן גוריון. אחד היתרונות החשובים של המוצר הכה ישראלי הזה הוא שאפשר להכין אותו ממש ממש מהר. כדי להרוויח קצת יותר בריאות מהר הפחמימות שלפניכם, כדאי להשתמש בפתיתים מחיטה מלאה או כוסמין. במקום במים, השתמשתי ברוטב עגבניות כנוזל הבישול של הפתיתים.

רוטב העגבניות הזה הוא נשק יום הדין. מכינים אותו בשניות ואפשר להשתמש בו כנוזל בישול, רוטב לפיצה, רוטב לפסטה, רוטב בכלל, כמטבל וגם לערבב עם טחינה. על הקסם אחראי ידידי הטוב הבלנדר. הרעיון הוא לטחון עם עגבניות טריות מה שרוצים שיהיה ברוטב: עשבי תיבול, שום, בצל, שמן זית, תבלינים ואז לבשל ולצמצם לפי הצורך או להשתמש בו חי. הגרסה כאן היא אפשרות אחת שפתוחה לאלתורים לפי הטעם ומצב המקרר והמזווה.

2

סלט לוביה ופתיתים 

צריך
לוביה יבשה (כמה? הרבה. פרטים בהמשך)
3-2 עגבניות בשלות וטעימות, חתוכות גס
½ בצל סגול או לפי הטעם, חתוך גס
1 שן שום או לפי הטעם
2-1 כפות שמן זית (לרוטב)
מלח
פלפל
קמצוץ שבב צ'ילי (לא הכרחי)
½ כפית סוכר חום או כפית סירופ מייפל
1 ספל פתיתים
1 כף שמן זית (לפתיתים)
כוסברה/פטרוזיליה קצוצה לקישוט
1 כף מיץ לימון טרי

ההכנה
יום קודם משרים לוביה במים. מחליפים את המים מדי פעם. בכוונה לא ציינתי כמויות כי רצוי להכין הרבה, להוסיף לסלט לפי הטעם ואת היתר לשמור לבישולי המשך. כי אם כבר טורחים להשרות ולבשל קטניות, כדאי למנף את זה.
מסננים את הלוביה ממי ההשריה ומבשלים במים טריים עד ריכוך, אבל לא עד מיעוך.
מכניסים לבלנדר עגבניות, בצל, שום, שמן זית, מלח פלפל וצ'ילי וטוחנים. צריכים להתקבל כ-250 סמ"ק נוזל, שלו מוסיפים עוד כרבע כוס מים.
מעבירים לסיר קטן ומרתיחים.
בזמן שרוטב העגבניות מתחמם, מחממים בסיר אחר כף שמן זית ומטגנים מעט את הפתיתים.
מעבירים את רוטב העגבניות הרותח לסיר הפתיתים. שימו לב! הרוטב יקפוץ וישפריץ וזה יכול להיות לא נעים. הנוזל צריך לכסות את הפתיתים. אם יש צורך, מוסיפים מעט מים. מנמיכים את האש, מערבבים קלות, מכסים את הסיר ומבשלים כ-10 דקות. אחרי שהפתיתים מוכנים, מעבירים אותם לקערה ומאווררים כדי למנוע התגבשות. זה נכון לכל בישול פתיתים באשר הוא.
מעבירים את הלוביה אל הפתיתים, מערבבים, מתקנים תיבול. מקשטים בנדיבות בעשבים הקצוצים ומזלפים שמן זית ומיץ לימון.

 

 

גואקמולי. טוב יותר מאקמולי

כאן זה לא מקסיקו. במובנים מסוימים חבל, כי ככל שאני חושבת על זה יותר, אני מגלה שהדברים שאני הכי אוהבת לאכול מגיעים מהחלק ההוא של העולם – עגבניות, תפוחי אדמה, תירס, שעועית ושוקולד. כאן זה לא מקסיקו, אבל טכנולוגיות חקלאיות אפשרו לשני יבולים, שבעבר לא נפגשו מטעמי עונתיות, להתמזג זה עם זה במטבח. אני מדברת על עגבניה ואבוקדו, האבא והאמא של הגואקמולי.

2015-03-18_13-14-34_817יש לגואקמולי רק שני חסרונות: הוא לא פוטוגני וצריך לאכול אותו מיד לאחר ההכנה, שזה אולי יתרון, בעצם

שניהם נהדרים בנפרד, אבל כשהם הופכים זה את לגואקמולי – עפים ניצוצות! זאת לא הפעם הראשונה שאני כותבת על המאכל הטעים הזה כאן. למעשה הוא הופיע כבר בשתי גרסאות שונות ברשימת הממרחים וברשומה שהוקדשה לג'יימי אוליבר (שממש בקרוב אקדיש לו רשומה נפרדת עם חדשות טובות לטבעונים). בכל זאת רציתי לנצל את הרגע האחרון שבו עדיין יש אצל הירקן אבוקדואים טעימים – בחלק הזה של השנה הם מסוג הס – ועגבניות האשכול כבר מתוקות, בשלות ומקסימות.

2015-03-18_13-02-27_590החומרים שמהם עשויה האהבה

המרכיבים של הגואקמולי שלי סטנדרטיים לגמרי. החידוש היחידי הוא שאני טוחנת אותם בבלנדר. זה לוקח את הגואקמולי למקומות נפלאים. אני לא רוצה להיסחף להתייפטות, אבל בממרח המתקבל יש את הרוך המלטף של האבוקדו, החמצמצות-מתקתקות של העגבניה, העקיצה הפיקנטית של הבצל האדום והפלפלון החריף והבושם של מיץ הלימון והכוסברה. ההכנה לוקחת שתי דקות ולא חייבים להגיש את המנה עם נאצ'וס. מקלות של גזר, מלפפון ופלפל עובדים עם זה נהדר וגם פרוסת לחם מרוחה בפלא תגרום לכם לחייך.

2015-03-18_13-11-11_261V15 לגואקמולי

צריך
1 אבוקדו גדול (כמו אטינגר או פוארטה) או 2 אבוקדו קטנים (כמו הס), בשלים אך בהירים מבפנים
1 עגבניית אשכול קטנה ומתוקה
1 פרוסה דקיקה של בצל אדום
חתיכה קטנה של פלפלון חריף, ללא גרעינים
1 גבעול כוסברה או יותר לפי הטעם (שונאי הכוסברה יכולים לוותר עליה)
1 כפית מיץ לימון טרי. אפשר גם מיץ תפוז או קלמנטינה
קומץ מלח גס או מלח טוב אחר

ההכנה
מקלפים את האבוקדו ומגלענים אותו. חותכים גס את העגבניה. שמים אותם בבלנדר יחד עם יתר המרכיבים וטוחנים עד לקבלת עיסה חלקה ואחידה.

עוד משהו על אבוקדו. אני אוהבת לטייל במטעים שבהם מגדלים אותו בגלל שהם מתאפיינים בנוכחות מצומצמת של תכשירי הדברה, מה שלמרבה הצער אי אפשר להגיד עדיין על פרדסים ומטעי נשירים. חלק מהתודה על כך אנחנו חייבים לחרקים ידידותיים לחקלאות, כמו צרעות, שמחליפים את קוטלי המזיקים הכימיים. האבוקדו אמנם אינו בן המקום, אבל במטעים צומחים צמחי בר ארצישראליים (וגם חמציצים) והטיול בהם הוא כמעט כמו טיול ביער – לח, מוצל, קריר וירוק מאוד. אז גם בגלל זה אני אוהבת כל-כך את הפרי הזה.

2015-03-14_16-54-42_447

היי, כרוב, מה אתה עושה שם?

כרוב בגריל? כן, כרוב בגריל. למה לא בעצם?

שהות בגריל מוציאה מרוב הירקות דברים טובים כמו פריכות ומתיקות. בדרך כלל ירקות עליים אינם זוכים לתענוג הזה, אבל כרוב הוא ירק מספיק בשרני ועמילני כדי שהצלייה תחמיא לו. זה מתכון בזק מהסוג שאני הכי אוהבת: יש בו מעט מאוד חומרים (חמישה, כולל מלח) וכולם פושטים וזמינים, הוא זול, הוא מהיר, הוא מקומי והוא קל.

2015-03-13_16-41-33_257הכרוב לפני האפייה

צריך
ראש כרוב קטן
שמן זית
סילאן טהור (קראו את התווית)
מלח גס
שבבי צ'ילי

2015-03-13_17-08-54_801כרוב צלוי

ההכנה
חותכים את הכרוב לשישה פלחים. החיתוך צריך לעבור מהקודקוד לכיוון השורש כדי שהפלחים לא יתפרקו.
מערבבים בקערה קטנה כמויות שוות של סילאן ושמן זית ומוסיפים מלח.
מברישים את פלחי הכרוב בתערובת.
מניחים בתבנית ומפזרים על הכרוב שבבי צ'ילי.
אופים בתנור במצב גריל טורבו בטמפרטורת 150 מעלות. הופכים פעם או פעמיים במהלך הצלייה ומכבים את התנור עם הגעה לגוון זהבהב עדין. זה עניין של רבע שעה בערך.

2015-03-13_17-09-14_356אגב, מכל מיני סיבות טכניות אני לא יכולה לעבוד כרגע עם הפוטושופ שלי. כדי לתת לתמונות טיפול קטן (אל דאגה, שום דבר ברמת השרה נתניהו על שער "את") השתמשתי בתכנת עיבוד תמונה אינטרנטית חינמית שנקראת pixlr.com. היא מומלצת מאוד לתיקונים קלים שבדרך מתבקשים כאשר מצלמים בטלפון או במצלמה פשוטה וללא תנאי תאורה טובים. עוד כמה טיפים לצילום אוכל לא מקצועי אבל כן טעים, יש כאן

פיה, הוראות הכנה (וגם: ילדים הם גשר אל עצמנו שנתן לנו הזמן)

הפוסט הזה היה צריך להתפרסם לפני פורים, כדי שאנשים, שכמוני רוצים להיות הכי Makers שאפשר, יוכלו להשתמש בו. אבל היי, גם בשנה הבאה יהיה פורים, בהנחה שאיראן לא תשמיד אותנו כמובן. בסוף החלק של הפיה, לגמרי באותו עניין, המשך קצר לפוסט הקודם שעסק בזמן, בכמה שאין ממנו מספיק ובדרכים להתמודד עם הצרה הזאת.

2015-03-06_12-21-03_84

אז ככה תוכלו לעשות פיה תוצרת בית בלי הרבה מאמץ, חומרים מיוחדים או מיומנויות נדירות. בימים המוזרים האלה, בתקופה הזאת, הכה דלה בתמימות, פיות היו יכולות להועיל לנו קצת. לא? החומרים עלו לי כ-60 ש"ח (לא כולל ספריי שקיבלתי ממה שנשאר אצל חברה וחוט ברזל שהיה בבית). אם יש לכם מכונת תפירה (לי אין בינתיים), ערב או שניים יספיקו להשלמת הפרויקט. מתחילים במדידת הילד/ה מקו הכתפיים עד הקרסוליים או עד המקום שבו רוצים שהשמלה תסתיים. נקרא לגודל הזה א"י (אורך ילד/ה).

2015-03-06_09-49-27_779

2015-03-06_12-15-22_371תחפושת ב-60 ש"ח + הסיפוק שבלעשות את זה לבד

צריך
בד (בחנויות הבדים אפשר למצוא לפני פורים בדים זולים שנועדו להכנת תחפושות) באורך א"י * 2
טול באורך א"י * 2
סרט קישוט צבעוני באורך 40 ס"מ (לא סרט אלכסון)
גומי צבעוני ברוחב 5 ס"מ, באורך היקף המותניים של הילד/ה
3 קרסים (כמו של חזייה)
פאייטים או חרוזים
לכנפיים:
חוט ברזל עבה באורך 2 מ' בערך
גרביון ניילון בהיר במידה גדולה
ספריי כסף
עוד פאייטים
גומי עגול באורך 1 מ' בערך (בהתאם למידות הילד/ה)

2015-03-06_12-18-53_243הצמידים הם תוספת של הדוגמנית

ההכנה
השמלה:
מקפלים את הבד לשניים לאורכו. על הקפל, באמצע, חותכים פתח לראש. עושים את אותו הדבר עם הטול.
חותכים את הסרט הצבעוני לשניים.
מניחים את הבד והטול פרושים זה על זה ומכווצים את הכתפיים באמצעות קשירת הסרטים הצבעוניים.
תופרים את צדי הבד זה לזה ולא שוכחים להשאיר פתחים לידיים. הטול נשאר חופשי. בשלב הזה כבר יש שמלה לבישה, ונשאר רק לתפור מכפלות (לא חובה עם נורא ממהרים) ולקשט.
תופרים את הקרסים לקצות סרט הגומי הרחב, וכך בעצם יוצרים חגורה שנרכסת מאחור. החגורה נחגרת מעל המותניים ומצמידה את השמלה הרחבה-יחסית לגוף. כדאי למדוד את השמלה עם החגורה לפני שתופרים את הפאייטים כדי לא לתפור אותם במקומות שמוסתרים על-ידי החגורה.
הכנפיים:
יוצרים בחוט הברזל ארבע לולאות ומעצבים אותן בצורת כנפיים, כך ששני קצות החוט נפגשים בצומת שבין ארבע הכנפיים.
גוזרים את הגרביון: תחילה גוזרים את הרגליים מהחלק של המכנסיים. כל רגל חותכים לשני חלקים. החלק התחתון מיועד לכנף תחתונה צרה והעליון לכנף עליונה עגולה.
חותכים את החלק של האצבעות, קושרים את קצה הגרביון בחוט, הופכים ומלבישים על הכנף התחתונה. חוזרים על הפעולה עם הכנף התחתונה השנייה.
תופרים וסוגרים את קצה הגרביון שמיועד לכנף העליונה. הופכים ומלבישים על הכנף. חוזרים על הפעולה עם הכנף העליונה השנייה.
בעזרת חוט ומחט מותחים את הגרביונים שעל הכנפיים ותופרים אותם אל מרכז הכנפיים. לא נורא אם זה לא נראה משלם, לשם כך נועד השלב הבא.
מגלגלים את חלק המכנסיים של הגרביון לצורת נקניק, או בעצם ג'חנון. מחזקים בכמה תפרים. מלבישים את הג'חנון סביב הצומת של הכנפיים.
צובעים את הכנפיים בספריי כסף ומקשטים בפאייטים.
מודדים את הכנפיים וקושרים כתפיות גומי באורך המתאים.

אלתורים: את סרט הגומי הרחב אפשר להחליף ברצועת בד או תחרה רחבה שתיקשר מאחור. במקום אפשר לרקום על הכנפיים והטול פרחים, פרפרים, כוכבים וכדומה מלבד או מכל חומר אחר. אם אתם מוצאים גרביון בצבע המתאים, אז נחסכת מכם כמובן פעולת הצביעה.

2015-03-06_09-52-19_678

 

ילדים הם גשר אל עצמנו שנתן לנו הזמן

אם אתם הורים, גידול ילדים הוא אחד הסעיפים הגדולים ברשימת המשימות הבלתי נגמרת. הוא סעיף חשוב ומאתגר, שמצריך מחשבה, ריכוז ותשומת לב. אבל בניגוד לסעיפים אחרים, כמו עבודה או סידורים, הוא הזדמנות כן להתחבר לקהילה, לחקור את הסביבה הקרובה, לעבוד עם הידיים, ליצור ולעשות עוד כמה דברים שאורח החיים התזזיתי אינו מאפשר או אינו מאפשר לכאורה. לפני שהפכתי לאם לא תפרתי תחפושות, למשל. לא השתתפתי באירועים ציבוריים, לא עשיתי ניסיונות בהנבטת זרעים מהמזווה עד שהם הופכים לצמח קטן, לא אפיתי חלות ביס ולא נסעתי ללטף סוסים במושב הסמוך. כאמא יש לי פחות זמן פנוי, אבל סעיף ההורות בלו"ז גורם לי לעשות דברים שלא קשורים ללימודים, עבודה, סידורים וכל היתר.

זמן

בימים האחרונים שיר של איאן בראון מתנגן לי בראש: Time is my everything. חסר לי זמן. לאף אחד אין זמן. כולם עסוקים נורא. לא רק קרייריסטים, לא רק אנשים מטיפוס A, לא רק הורים לכמה ילדים. אולי מדי פעם אנחנו אומרים לעצמנו שזו רק תקופה, אבל במבט לאחור מגלים שאפילו פגישה לקפה זריז עם חברה מצריכה תיאומים. לפעמים גם את התיאומים אין זמן לעשות ומערכות יחסים מתכווצות לחלופת ווטסאפים או לייקים בפייסבוק, אולי מדי פעם שיחת טלפון – באוטו, בדרך מסידור לסידור.

JS29611720מתוך אנימציה של Ian Emes לשיר Time של פינק פלויד

ההשלכות של המצב הזה עצומות. קשה להיות חלק משמעותי מהקהילה כשאין זמן למפגשים ספונטניים עם החברים האחרים בה, שלא לדבר עם יזמה ופעילות של ממש. כשאין זמן רוכשים יותר ממה שמכונה "מוצרי נוחות", ויש לכך משמעות כלכלית, בריאותית וסביבתית גדולה מאוד. כשאין זמן מבלים פחות עם הילדים ומגבירים את התלות באנשים זרים שמשגיחים עליהם ומעסיקים אותם. זה נשמע כמו פרדוקס, אבל כשאין זמן מגוון העיסוקים שלנו מצטמצם. אנחנו עושים הרבה דברים שקשורים לעבודה אבל רוכשים יותר ויותר שירותים ומוצרים. דברים שפעם היה מקובל לעשות בשעות הפנאי עברו לידיהם של ספקים: גינון, תיקוני בגדים, תיקונים קטנים בבית, ניקיון, כביסה, הוצאת כלב לטיול, הכנת שקיות הפתעה ליום-הולדת, רחיצת מכונית וכמובן, מיומנויות רבות מאוד שקשורות להכנת אוכל.

orange-chevron-pattern-so-many-booksמה שזאפה אמר

בעיניי טחינה שקונים בקופסה מהמקרר בסופר היא דוגמה מייצגת. צריך חמש דקות ומקסימום ארבעה חומרי גלם פשוטים בשביל להכין טחינה טרייה, בריאה וזולה. עדיין יש קונים לטחינה יקרה עם חומר משמר באריזת פלסטיק. אנחנו משלמים יותר על דברים פשוטים ולכן נאלצים לעבוד יותר וחוזר חלילה. אנחנו עושים את הקניות שלנו במקומות שמציעים את הכול תחת קורת גג אחת – קניונים וסופרים גדולים – מגדילים את חשבון הבנק של בעלי הרשתות העשירים ומרוקנים את החיים מהרחוב ומבעלי העסקים הקטנים. קוראים לזה אפקט וול-מארט.
כבר די ברור שעבודה קשה לא בהכרח משתלמת. ישראל היא ממדינות ה-OECD שבהן מספר שעות העבודה הממוצע לעובד/ת הוא מהגבוהים ביותר אך הפריון הוא מהנמוכים ביותר. כשמצרפים לכך את הנתון המצער שרוב הישראלים מתקשים לגמור את החודש (ואם נתניהו מודה בכך אז הבעיה כנראה חמורה מאוד), אפשר להבין שהמצב פשוט בלתי הגיוני.

doomsday01_hor_pop_0לילה טוב

הפילוסופית האמריקאית ג'ואנה מייסי טוענת שהניתוק שלנו ממקצבי הזמן הטבעיים מסבירים את הפגיעה העצומה של האדם בסביבה. הגיוני, לא? אני כבר די הרבה זמן שוברת את הראש איך להתמודד עם המחסור בזמן והצלחתי ליצור לעצמי רשימת כללים בסיסית התחלתית:
להבין שהמחסור במשאב הזמן הוא לא עניין זמני ואין טעם לחכות לפנסיה, כי: הילדה שלי כברה לא תהיה ילדה, החתולים שלי כבר לא יחיו וגם חלק מקרובי והחברים כבר לא יהיו כאן. אולי גם אני לא.
לתעדף
לבדוק אם משתלם לי כלכלית ונפשית להקדיש זמן למשימה A במקום לעסוק ב-B
להגדיר כמה דברים שלא משנה כמה אהיה עסוקה, אקדיש להם זמן, למשל מינימום דקות/שעות לפעילות גופנית ביום/שבוע
לקבוע שעת גג להליכה לשינה
קפה זה סבבה, אבל הוא לא מטבע לרכישת זמן
לא לחוש רגשות אשם אם הרשיתי לעצמי לקום מאוחר ואפילו לעשות זאת באופן יזום כשאפשר
לא לחוש רגשות אשם כשאני "לא עושה כלום"
לא לעשות מולטיטסקינג – זה רק מבזבז זמן בשל איבוד ריכוז ודילוג בין משימות
להשאיר זמן לקריאת "רשות", כלומר של ספרות שלא בהכרח קשורה לעבודה או ללימודים
הפסקה היא הפסקה – לא לאכול תוך כדי עבודה
לוודא שאני שוהה בחוץ (להיות במכונית זה לא נחשב)
להפיק מקסימום תועלת מסידורים, למשל לעשות אותם ברגל, להתחבר לקהילה באמצעות רכישת שירותים ומוצרים מעסקים קטנים

לזכור שכנראה אף אחד לא אמר על ערש דווי, "לא הייתי מספיק זמן במשרד"

הרשמה

קבל כל פוסט חדש ישירות לתיבת הדואר הנכנס.

הצטרפו אל 932 שכבר עוקבים אחריו