Skip to content

גואקמולי עם פלפל במקום עגבנייה

תאוות הגואקמולי שלי לא יודעת שובע, ובכל עונת אבוקדו שנפתחת המצב מחמיר. האמת שהייתי שלמה ומרוצה עם הגרסה הוותיקה שלי לממרח-מטבל הירקרק והרענן הזה, אבל אז אותגרתי עם העגבנייה.

1

פעם בשבועיים אני משתתפת בישיבת צוות ארוכה. נהוג שכל אחד מהמשתתפים מביא משהו לאכול, משהו שייפול טוב על האזור שבין ארוחת בוקר ובין ארוחת צהריים. בישיבה האחרונה, שהייתה הראשונה לעונת האבוקדו הנוכחית, התנדבתי להביא גואקמולי. רק אחרי שהבלנדר בלינדר את כל המרכיבים, נזכרתי שא' אלרגית לעגבניות. באסה. אבל הפתרון צץ מיד: פלפל! הוא אדום, הוא סולני, הוא מתקתק ויש בו ויטמין C, ממש כמו בעגבנייה. ההבדל היחידי בין הכנת גואקמולי עם עגבנייה ובין הכנת גואקמולי עם פלפל הוא פעולת הריכוך הקצרה שהפלפל צריך לעבור. מדובר בחריכה קצרה על להבת הגז שמוציאה ממנו טעמים ועוזרת לו להתערבל טוב יותר בבלנד.

2

צריך
2 אבוקדואים, חתוכים גס
1 פלפל אדום, רצוי בשרני
3 גבעולי כוסברה, קצוצים גס
1 פרוסה מבצל אדום (או לפי הטעם)
כמה פרוסות של פלפלון חריף, לפי הטעם (לא הכרחי)
2 כפיות מיץ לימון טרי
קמצוץ מלח גס

ההכנה
משפדים את הפלפל על מזלג וחורכים אותו על להבת הגז עד שיש סימני חריכה קלים. זהירות – המזלג מתחמם ולכן יש להחזיק אותו כשהיד מוגנת בכפפה או במגבת.
מכניסים את כל המרכיבים לבלנדר ומערבלים.

3

גיוונים: מי שלא אוהב כוסברה יכול להחליף אותה בכמה עלים של נענע. זה יוצא נהדר גם ככה. את מיץ הלימון אפשר להחליץ במיץ ליים, קלמנטינה או תפוז. אפשר להוסיף מעט שמן זית ופלפל שחור גרוס טרי. אפשר להשתמש בבצל ירוק בנוסף לבצל האדום או במקומו.

 

מודעות פרסומת

שעון חורף ועוגת בננה סילאן

אלה ימים מבלבלים. מבחינת יחסי כדור הארץ והשמש, הסתיו אמור להתחיל ב-23 בספטמבר, אבל באוקטובר השמש המשיכה לסנוור ומזגנים המשיכו לטרטר. שעון החורף קרב את השקיעה לצהריים. כשהוא בא, גם הגשם בא, אבל בחוץ עדיין חמים, חמים מדי בשביל להדליק אורות ולהסתגר בבית משעה חמש אחר הצהריים. מה מבשלים בעונת הכלאיים הזאת? מה לובשים? כמה משקים את העציצים? לא יודעת.

אבל אני כן יודעת שביום הראשון של שעון החורף, בתי דרשה לבלות את אחר הצהריים בהכנת עוגה. הכנו עוגת בננה-סילאן, שהיא בעצם גרסה של עוגת הבננה-מייפל, עם סילאן במקום מייפל ובכמויות קצת יותר גדולות. שתיהן טעימות מאוד. גרסת הסילאן מקומית יותר, כהה, לחה וריחנית. כמו בקודמתה, גם בה אין שמן ותוספת סוכר מעבר למתיקות של הרכיבים. שימו לב שלמדידה השתמשתי בספל ולא בכוס.

1

צריך:
2 ספלים קמח כוסמין מלא
1 ספל קמח שיבולת שועל
2 כפיות גדושות אבקת אפייה
½ כפית אבקת סודה לשתייה
1 כפית קינמון
¼ כפית מלח
1 ספל בננות מעוכות (5-4 בננות)
½ ספל סילאן טהור
½ ספל חלב אורז-שקדים
1 כפית תמצית וניל
40 גרם שוקולד מריר קצוץ

לעבודה
מערבבים קמח כוסמין, קמח שיבולת שועל, אבקת אפייה, סודה לשתייה, קינמון ומלח.
מוסיפים את יתר המרכיבים ומערבבים לקבלת תערובת אחידה.
מעבירים לתבנית עוגה אנגלית משומנת או מרופדת בנייר אפייה ואופים בחום של 174 מעלות צלזיוס. בודקים את העוגה אחרי חצי שעה. העוגה מוכנה כשסכין או קיסם שננעצו בה יוצאים  עם פירורים לחים אך לא מצופים בעיסה.

המלחמה האיומה על החמאה

בשיחות חשאיות עם טבעונים נחשפתי לאמת כואבת: אחד הדברים האהובים ביותר שאין להם תחליף הולם הוא חמאה. חמאה פשוטה שמכינים מהשומן שבחלב של הפרה, הכבשה או העז, ממרח עתיק יומין ובסיסי שנשמר לאורך זמן והופך כל פרוסת לחם סתמית למשהו הרבה יותר טעים. שלא לדבר על מתוקים. העניין הזה אתגר אותי.

1

צפיתי בלא מעט סרטונים וקראתי לא מעט מתכונים של חמאה טבעונית. חלק גדול מהם נפסלו על הסף בגלל שכללו שמן קוקוס, מוצר שאף פעם לא חיבבתי יותר מדי. אחרים היו מסובכים או כללו מרכיבים כמו לציטין, שמסיבות רציונליות יותר או רציונליות פחות הרתיעו אותי. אבל אז, בביקור שגרתי בחנות התבלינים, הבחנתי בפתיתי חמאת קקאו. הם היו צהבהבים וחמודים והיה להם מראה חמאתי שהצית את הדמיון.

2החמאה לפני ההתקשות ולידה פתיתי חמאת קקאו. הם נראים כמו שבבי שוקולד לבן

רק מה, חמאת קקאו בטמפרטורת החדר קשה כמו שבבי שוקולד ובטח לא משהו שאפשר למרוח על הלחם. חשבתי להפגיש אותה עם שמן זית וכך למצוא את שביל הזהב בין הנוזליות שלו ובין המוצקות שלה. אין בעיה לערבב ביניהם כי שניהם שומנים. זה מה שיצא – חמאה טבעונית משני מרכיבים. היא מוצקה במקרר, מתרככת על הדלפק ונמסה על פרוסת לחם קלויה. שמן הזית מאזן את הארומה של הקקאו ומוסיף את הטעמים שלו. מה עוד צריך על הבוקר בין הלחם ובין הריבה, ליד הקפה הראשון?

3

חמאה טבעונית

צריך:
50 גרם חמאת קקאו (שזה שווה לשלוש כפות של פתיתי חמאת קקאו כמו בתמונה למעלה)
3 כפות שמן זית טעים
מלח לפי הטעם

ההכנה:
ממסים את חמאת הקקאו באמבט מרים: מוזגים מעט מים לסיר קטן, מניחים מעל פתח הסיר קערה ובתוכה שמים את חמאת הקקאו. מעבירים את הסיר ללהבה כך שאדי המים מחממים את הכלי העליון וחמאת הקקאו נמסה.
לקערית אחרת מוזגים את שמן הזית. כשחמאת הקקאו נמסה, מערבבים אותה עם שמן הזית.
מעבירים את התערובת לכלי שבו תרצו לאחסן ולהגיש אותה ושולחים לצינון במקרר. את המלח מוסיפים כשהתערובת מתחילה להתמצק אך עדיין ניתנת לערבוב. מאחר שמלח לא נמס בשומן, אם תוסיפו אותו לפני כן הוא סתם יצלול את תחתית הכלי.

סלט עגבניות ועבאדי

עגבניות הן בשבילי פרי של קיץ ממש כמו אבטיח. נכון, יש עגבניות כל השנה, אבל בקיץ הן בשיאן – מתוקות, אדומות ועסיסיות. לשמחתי לאחרונה יש אצל הירקן מבחר גדול מאוד של עגבניות ואני יכולה ללכת הביתה כשבאמתחתי כמעט עשרה סוגי עגבניות בגדלים ובצבעים שונים. תענוג. אחרי הביקור האחרון אצל הירקן חזרתי הביתה עם עגבניות אשכול קטנות, אדומות ומתוקות במיוחד ואיתן עגבניות שרי ליקופן נוטפות אוממי, עגבניות שרי צהובות בקבוקיות ופירותיות, עגבניות שרי תמר מתפצפצות ועסיסיות, וגם סתם עגבניות שרי עגולות וטעימות. הבנתי שאם אני לא אתחיל לאכול אותן במהירות, אני אתקע עם יותר מדי עגבניות וחבל לתת לאוצר כזה ללכת לאיבוד. אז ברור שסלט, אבל רגע.

2

על פי האקדמיה ללשון העברית, שמה העברי של העגבניה ניתן לה כנראה על ידי הרב והסופר הציוני יחיאל מיכל פינס (וחכו שנייה עם הפינס, זה לא נגמר), שהתרשם מהסומק שלה, שאב השראה מהמילה הגרמנית Liebesapfel שמשמעותה "תפוח אהבה" ונתן לה שם מהשורש עג"ב. מעניין שבאיטלקית קוראים לעגבניה pomodoro, מילה שמשמעותה "תפוח זהב", השם שאצלנו בחרו לתת לתפוז.

אבל אם אנחנו כבר בשורש עג"ב, קבלו את זה (מה אתם אומרים – אמיתי או בדיחה?) ואת התשובה הגברית, שלדעתי מעלה הרבה יותר סימני שאלה ואולי גם סימני קריאה ומתחברת לפוסט הקודם שלי על שיווק באמצעות כנות, אלא שכאן לא רק השכל מזוין.

סלט עגבניות ועוגיות עבאדי

1

את הסלט הזה עושים מכל סוגי העגבניות שיש בבית, מוסיפים כמה טבעות ירקרקות של פלפל שושקה בשביל הצבע, טבעות דקיקות של בצל אדום, תימין או עשב אחר, מתבלים בבלסמי ובשמן זית ששום שחה בו ומוסיפים את גולת הכותרת: שברי עוגיות עבאדי שיספגו את המיץ הטעים ועדיין ישארו פריכות.

צריך:
2 כפות שמן זית
שתי שיני שום חצויות
2 כוסות של עגבניות פרוסות או חתוכות לפלחים
1 פלפל שושקה ירוק חתוך לטבעות דקיקות
2 פרוסות דקות של בצל אדום
חומץ בלסמי
חופן עלי תימין מופרדים מהגבעול
10-5 עוגיות עבאדי, שבורות
מלח, פלפל שחור גרוס

ההכנה:
כמה שעות לפני הגשת הסלט מניחים את שיני השום החצויות בשמן זית (המטרה היא להגיע ל"נגיעות" שום ולא לטעם שום דומיננטי מדי).
מניחים בקערה עגבניות, פלפל שושקה ובצל. מוסיפים מלח, פלפל, חומץ בלסמי ואת השמן המתובל.
מקשטים בעוגיות עבאדי שבורות ובעלי תימין.
הצעת הגשה: אפשר לצרף קערית טחינה בצד.
הצעת אכילה: משאירים את שברי העוגיות לסוף כדי שיספגו את המיץ.
גיוונים: אפשר להוסיף זיתים שחורים רכים, להחליף את התימין בבזיליקום או אורגנו.

שניצל סויה ברוטב כנות

מאז ש-88 אף אם הפכה לכאן 88, אני כבר לא כל כך מאזינה לרדיו. אבל השבוע, במכונית, שמעתי את "פרגולה" של אביתר בנאי וחשבתי שחוץ מזה שהאיש הכה כובש הזה יודע לכתוב ולשיר, כנראה אחד מהמרכיבים שגורמים לו להיות אהוב כל כך הוא הכנות. ב"פרגולה", גם בשיר וגם בקליפ, אביתר בנאי מספר על עצמו, חושף את ביתו, את משפחתו (היפה), את שגרת חייו, כולל מאבק במשקל המצטבר ובחיבור בין חומרנות לרוחניות. הוא מראה תמונות מחייו של בורגני דתי בירושלים של מטה ושל אמצע, עם האגו הזה וההצלחה הזאת ווהשאלה איך הוא מכיל אותם. אביתר בנאי בכנותו גורם, לי לפחות, להאמין לו.

1שניצל סויה מהלב שלי אליכם באמת באמת

כשהקשבתי ל"פרגולה", חשבתי גם על מגפת הכנות ששוטפת את המדיה החברתית. נראה כאילו באיזשהו מקום יושב גורו שיווק מצליח שאומר ללקוחות שלו – בעיקר נשים, בדרך כלל בעלות עסקים קטנים, אבל יש גם גברים בסיפור הזה – לדבר על הכול: על החלומות, על הילדות, על דימוי הגוף, על יחסים עם גברים, על מכאובים, על הורות ועל אוכל. בעצם כמעט על הכול. על תכלס מה שהן עושות, יודעות על המקצוע וחושבות עליו אפשר לדבר קצת פחות. לא להתיש עם עובדות מוצקות וכמובן, לא להגיד שום דבר על פוליטיקה. צריך להתמקד ברגש, בבפנוכו, באני אני אני. לפעמים החשיפה המילולית לא מספיקה וצריך להעלות את מינון תשומת הלב עם תמונה – של הילדים, של הירכיים, של הגוף, והוא לא חייב להיות לבוש. כשאני מראה את הבטן שלי, המסר מתחדד: אני רזה ושרירית כי הבנתי משהו, כי לא התייאשתי. אני עגלגלה ורכה כי אני אוהבת את עצמי ושלמה עם מה שיש לי. בואו! תראו! גם הצטלמתי וגם גייסתי אוצר מילים מינימליסטי וכתבתי לכם משהו בהמון שורות קצרות, או במשפטים גדולים שאומרים משהו קטן וגם ההפך. בהתחלה האמנתי לזה, עכשיו קצת פחות.

בכל מקרה טרנד הכנות הדביק מעגלים הולכים ומתרחבים ובהתאם עולה גם הרף, ואם בהתחלה דיברנו כמעט על הכול ובהמשך ממש על הכול, אז עכשיו כבר צריך להמציא את ההכול מחדש, להנפיק הרהורים ורגשות כדי להמשיך להזין את מנגנון הכנות הרעב. לפעמים נראה כאילו אנשים עובדים בלהיות כנים. הם מייצרים כנות. כל חוויה, כל מחשבה, כל רטט הם חומר גלם לשיווק כן. אני, מה אכפת לי, הרי הכנות הזאת לא אלימה ולא מבזה אף אחד. אבל מה שמעניין במיוחד בתופעה הזאת זה שהיא תוקפת בעיקר נשים. יש לי בפייסבוק לא מעט חברים שיש להם עסק קטן, גם גברים וגם נשים. רק שלסיפורים מהוואגינה (הסמלית, נו) אין מתחרים של ממש בצד הגברי. האם זה עוזר לשווק? לא יודעת. אני חוששת שזה מקטין אותנו כנשים. לא כי כנות זה רע, אלא כי מרחפת מעל הראש מין הסכמה שאומרת שכדי למכור אנחנו צריכות להישאר בעולם הקטן שלנו, הפנימי, זה שלא מדברים בו על מאבקים, על עובדות, שאין בו ביקורת ושאין בו דעות. רק תחושות. מקסימום אולי איזה דעונת על אוכל, היקפים וילדים. רגשות לא מייחדים אף אחד. אנחנו בני אדם ולכולנו יש רגשות, הרי לא קיים בעולם מישהו שלא חווה אהבה, כעס, אכזבה, עצב ושמחה. אז אפשר לכתוב מה הרגשתי כשחתכתי סלט בצהריים, אבל אנחנו כל כך הרבה יותר מזה. כשאני מחפשת שירות של איש מקצוע אני רוצה לדעת גם מה הוא יודע וחושב ומה עושה אותו טוב יותר מהמטפל או היועץ האחר.

3
בתיבול ים תיכוני

אם אנחנו כבר בענייני כנות, אז בכנות – די נרתעתי מסוליות הסויה היבשות בחנות של התבלינים-פיצוחים-קטניות. יש לי בעיה עם אוכל שדומה למזון שאני נותנת לחתולים שלי ואני אפילו לא יודעת איך קוראים למוצר הזה. עוד בכנות אספר שהמתכון דורש יותר עבודה מהמתכונים שאני מציעה בדרך כלל, אבל באופן שאינו לגמרי ברור לי, הוא מזכיר לי בית, אפילו שההורים שלי אף פעם לא עמדו וטיגנו לנו שניצלים לצהריים. בטח לא כאלה. אבל אני, כנראה, כן עושה את זה ואני מציעה אותם בשני טעמים: ים תיכוני וחרפרף אסיאתי.

שניצל סויה בשני טעמים

ל-16 נתחים צריך:
16 יח' נתחי סויה יבשים בסגנון חזה עוף
שמן לטיגון

ההכנה:
מכניסים את הנתחים לסיר, מכסים במים ומרתיחים. כשהמים רותחים מבשלים 5 דקות.
מוציאים את הנתחים מהסיר (בשלב זה הם יהיו הרבה יותר גדולים ורכים), מצננים וסוחטים. הדרך הטובה ביותר לסחוט היא ללחוץ את הנתח בין שתי כפות הידיים. הסחיטה חשובה מכמה סיבות: היא משטיחה את הנתח וכך יותר קל לטגן אותו, היא מאפשרת לתערובת התיבול לחדור טוב יותר בהמשך, והיא מונעת שפריצים מעצבנים בעת הטיגון.
בזמן שהנתחים מתבשלים ומצטננים, מכינים את אחת מתערובות התיבול.
מעסים כל נתח בתערובת התיבול. המטרה היא שהנתח יהיו ספוג בתערובת יותר מאשר מצופה בה. מניחים לנוח רבע שעה או יותר.
מחממים שמן במחבת ומטגנים כל נתח משני צדדיו. מדי פעם לוחצים מעט על הנתח בעזרת כף טיגון. מעבירים לנייר סופג.
כדאי להכין כמות גדולה יותר של תערובת התיבול כדי להשתמש בה כמטבל בהגשה. ה"שניצלים" מעולים לכריכים והם אוהבים שמטפטפים עליהם מיץ לימון

תיבול בסגנון ים תיכוני 
2 עגבניות בשלות ועסיסיות
4-2 כפות פטרוזיליה קצוצה
2 כפות שמן זית
4 כפות טחינה גולמית
4 שיני שום
2 כפות מיץ לימון טרי
מלח, פלפל, כמון
טוחנים הכול בבלנדר לקבלת תערובת חלקה
גיוונים: אפשר להחליף את הפטרוזילה בכוסברה או לערבב אותה עם נענע, את העגבניות אפשר להחליף ברכז עגבנות (1 כף רכז במקום כל עגבניה. אפשר להכין לבד: טוחנים עגבניות בבלנדר ומבשלים על אש קטנה עד לצמצום) ואפשר כמובן לשחק עם התבלינים ולהגדיל את כמות השום.

4
בתיבול אסיאתי חרפרף

תיבול פיקנטי בסגנון הרוטב המוגזם 
4 כפות חמאת בוטנים חלקה ללא תוספות
2 כפות שמן זית
2 כפות רוטב סויה
2 כפות סרירצ'ה
2 כפיות סילאן
2 פרוסות בצל אדום
4-2 כפות כוסברה קצוצה
טוחנים הכול בבלנדר לקבלת תערובת חלקה
גיוונים: את הסילאן אפשר להחליף במתוק אחר, את הכוסברה אפשר להחליף בבזיליקום ואת הסרירצ'ה ניתן להמיר ברוטב צ'ילי לסוגיו ואפילו בקטשופ אם אתם ממש שרוטים

הארוחה של שישי בצהריים

לא בדקתי, אבל אני מרשה לעצמי לנחש, שבבתים רבים בישראל ארוחת הצהריים של יום שישי היא המקופחת ביותר, פשוט כי אין לה שום סיכוי להתחרות בארוחת השבת הדשנה והמגוונת בין כל ארוחות השבוע. אין זמן להשקיע בארוחת הצהריים של שישי כי צריך להספיק סידורים ועניינים ובישולים לשבת, אבל אני, כמו מירי רגב, אומרת רגע רגע רגע רגע. רגע! אז נכון שיש ענייני לו"ז בקצה השבוע, אבל – א. מי אמר שאין רעב בשישי בצהריים, ועוד אחרי כל ההתרוצצויות? ב. עדיף לאכול ארוחה סבירה באמצע היום ולא להגיע בערב לשולחן עם בטן שעושה קולות מלחמה, לעוט על כל השפע ואז להתעלף בשלב הקינוח.

אבא שלי היה מספר שאצלם בבית (הרובע היהודי של דמשק, שנות השלושים והארבעים של המאה הקודמת) היו אוכלים עדשים ביום שישי בצהריים. הסיבה הייתה שהעדשים לא מצריכות השריה ממושכת, הן מתבשלות מהר, משביעות וזמינות כל השנה. אני יכולה לדמיין קערת מרק עדשים סמיך עם הרבה שום ופלפל שחור, אולי קצת כמון, מוגשת עם זילוף של שמן זית ולימון מעל וחתיכת פיתה בצד, ועכשיו לכו לשחק ותנו לאמא להכין את הקוסא מח'שי לערב.

2

אני מאמצת את השיטה, מכינה סיר עם שני סוגי עדשים ומוסיפה גם גריסים כדי לחסוך מעצמי את הצורך להגיש דגן בנפרד. חשוב: התבשיל אמנם מוכן בחפזה, אבל הוא טעים מאוד ואפילו מקיים פונקציות של הסיר של סוף השבוע.

תבשיל עדשים וגריסים לשישי בצהריים

צריך:
½ כוס עדשים אדומות
½ כוס עדשים ירוקות / חומות
½ כוס גריסים
3-2 כפות שמן זית
1 בצל בינוני קצוץ
פלפל לבן, כמון, כורכום, קינמון, פפריקה חריפה או מתוקה או כל תערובת תבלינים שאתם אוהבים
1 עגבניה גדולה מגוררת, טחונה או קצוצה דק מאוד
שיני שום לפי הטעם, פרוסות
מלח
פטרוזיליה / כוסברה / תימין / נענע או מה שבא לכם

1

ההכנה:
מתישהו לקראת הצהריים נזכרים שכדאי להכין אוכל. בשלב זה שוטפים את העדשים והגריסים ומשרים במים. כן, את כולם ביחד. זה לא הכותל פה. רצוי להשרות חצי שעה או יותר, אבל אם לא הספקתם, אל תלקו את עצמכם ותמשיכו.
מניחים בסיר שמן זית ובצל ומזהיבים. כשהבצל מתחיל לשנות צבע, מוסיפים את התבלינים (פרט למלח) ומערבבים כמה שניות. נזהרים שהתבלינים לא ייחרכו.
מוסיפים לסיר את את העגבנייה והשום ומאדים כדקה או שתיים יחד עם הבצל, עד שמתקבל מעין רוטב.
מסננים את העדשים והגריסים, מוסיפים לסיר ומכסים במים. לאחר שהמים רותחים, מנמיכים את האש ומבשלים את העדשים בסיר מכוסה עד לריכוך. עדיף לא להגזים עם כמות המים כי תמיד אפשר להוסיף תוך כדי בישול אם צריך. התבשיל יהיה מוכן תוך חצי שעה בערך. כוונו את זמן הבישול ואת כמות המים לפי הסמיכות שאתם רוצים.
את העשבים והמלח מוסיפים לקראת סוף הבישול.
גיוונים: אם אתם טוחנים את העגבנייה בבלנדר (מומלץ!), אפשר לטחון איתה גם חתיכת בטטה, דלעת, גזר, פלפל אדום וגם את הבצל והשום. ניתן לטחון בתוספת מים, ממילא זה הולך לסיר. אפשר ורצוי להוסיף לתבשיל קוביות קטנות של ירקות מסכנים שנשארו לכם במקרר – קישוא, שורש פטרוזיליה, בטטה, אפילו חציל או תפוח אדמה. מה אכפת לכם?

3

אם לא מתאים לכם תבשיל עדשים וגריסים, אז אפשר גם לחתוך ירקות (קישואים, גזר, תפוחי אדמה, בטטה, דלורית, פטריות…) לקוביות של ס"מ, להוסיף רצועות של כרוב וכמה חופנים של קשיו ולהכניס לסיר. מוסיפים מים עד חצי גובה הירקות ומדליקים את הלהבה. כשרותח ממליחים, מנמיכים את האש, מערבבים מעט, מכסים ומאדים כמה דקות עד לריכוך. לקראת סוף האידוי, כשכבר כמעט אין מים בסיר, מוסיפים את הרוטב העצבני מהפוסט הקודם וגם כוסברה קצוצה. מערבבים ומגישים על מעט אורז ששאלתם מארוחת השבת.

4

כשר ולא מסריח: ירקות וטופו אפויים ברוטב מוגזם

בוקר, שיעור במחלקה להיסטוריה, אוניברסיטה בישראל
מרצה (נכנס לכיתה): שלום לכול…
קומיסר: הפעם אני מזהיר אותך בלי לרשום הערה.
מרצה: מה אמרתי?
קומיסר: אמרת שלום.
מרצה (פונה שוב אל הכיתה): בואו נתחיל בשיעור.
קומיסר: אהממ!
מרצה: מה עכשיו?
קומיסר: לא אמרת בוקר טוב. אתה רומז שמשהו לא בסדר?

2

ירקות וטופו ברוטב מוגזם
הנה מתכון מהיר שיש בו את כל הטעמים כמעט: מתוק, חריף, מלוח ומתוק. את החמיצות השארתי למעלה. הרעיון הוא להכין את הרוטב הסמיך והטעים, המוגזם מעט בעוצמתו, לצפות בו ירקות וטופו ולאפות בתנור. את הרוטב שנשאר שומרים לטבילה לאחר האפייה לתוספת של עניין על הלשון. הטופו יוצא פריך וטעים במיוחד.

מצרכים לרוטב (בכמות שמספיקה בערך לקילו-קילו ורבע ירקות)
2 כפות שמן זית
2 כפות חמאת בוטנים חלקה ללא תוספות
2 כפות רוטב סויה (אפשר תמרי)
1 כף סרירצ'ה או חריף אחר שרוצים
1 כף בצל קצוץ
1 כף סילאן
1 כף פתיתי שמרי בירה (אם אין, לא נורא. אפשר להחליף בטחינה גולמית או שומשום קלוי טחון או שלם)
*אין צורך לדייק ביחסים בין המרכיבים כל עוד נשמר פחות או יותר היחס בין המרכיבים השומניים, המימיים והסוכריים

ירקות: תפוחי אדמה, בטטה, שורש סלרי, קישואים – חתוכים לפלחים או אצבעות
טופו מוצק חתוך לאצבעות

3

ההכנה:
מערבלים את כל חומרי הרוטב בבלנדר עד לקבלת עיסה סמיכה בצבע חום יפה.
מעבירים בכל פעם חלק מהירקות והטופו וחלק מהרוטב לכלי בעל מכסה, סוגרים ומשקשקים כך שהירקות והטופו יתכסו ברוטב. לחלופין אפשר להבריש את הירקות ברוטב.
מעבירים את הירקות לתבנית אפייה. ושומרים חלק מהרוטב להגשה.
מחממים תנור במצב גריל -150 טורבו, או ל-180 אם אין טורבו, ואופים.
אם רוצים, אפשר להבריש את הירקות והטופו בעוד מעט רוטב לקראת סוף האפייה.
האפייה ממתנת את החריפות של הרוטב. רצוי להגיש בלוויית צלוחית עם הרוטב שנשאר לטבילה נוספת.
אפשר לשמור את עודפי הרוטב במקרר לשימוש נוסף