חושך הוא האור החדש
חנוכה מגיע ומצטרף לשלל חגי האור-מול-החושך שמציינות תרבויות שונות בכל רחבי העולם. החגים האלה מתנקזים, פחות או יותר, סביב ה-21.12, יום היפוך החורף, כלומר זה שלילו הוא הארוך ביותר בשנה (בחציו הצפוני של הכדור). האם כל הריטואלים שכרוכים בהדלקת אש היו יכולים להתהוות בעידן שבו כאשר באים חושך לגרש עושים זאת בלחיצת כפתור? יש לי הרגשה שלא. בימי החורף הקרים והחשוכים של פעם, כשהאור והחום היו מצרך נדיר, אבותינו הדליקו מדורות ומנורות שמן, ניסו להתנחם מול האש המבוערת והתגעגעו לקיץ.
לאור המצב
כמו כל המשאבים החיוניים לקיום האנושי, גם האור התברג עמוק אל תוך השפה ובמעמקי עולם הדימויים. כשנורה נדלקת בקומיקס יש למישהו רעיון טוב, אור בעיניים משמעותו שמחה, אור בקצה המנהרה הוא תקווה ויש הסבורים שהיהודים הם לא פחות מאשר אור לגויים. לא במקרה רבים מאנשי אומת הניו אייג' מאמצים לעצמים שמות כמו אור-יה, אור-לי וכיוצא באלה (או רפיק ידידיה, אבל זה סיפור אחר), העיקר שהוולטאז' יישאר גבוה. מאידך, כשמישהו מתחיל להידרדר, מספרים עליו שהוא דועך ותיכף נהיה חושך בעיניים.
הערה על הארה
כנראה שבגלל התדמית החיובית של האור בתוספת הליכה לאיבוד בתרגום, מה שקרה לבודהא תחת עץ הבודהי בבודגאיה כונה – ולא רק בעברית – הארה. כידוע, הנסיך-הנווד התיישב לו תחת עץ התאנה ההודית והחל למדוט. הוא ישב וישב, ישב וישב עד ש– הואר או הוער? נעור או הפך נאור? בסנסקריט וגם בפּאלי פירוש המילה "בודהי" היא התעוררות ובודהא הוא "זה שנעור". אז למרות שאנחנו אכן נוטים להתעורר כשמדליקים את האור, כבו את האורות בבקשה.
לפעמים, במקום לומר שהבודהא הואר או הוער, מספרים שהוא הגיע לנירוונה (או ניוונה, בפאלי). פירוש המילה הוא הפסקה, כיבוי, נשיפה על הלהבה. המושג הזה, שמעורר תחושת חידלון וקונוטציה שלילית, מתייחס לכיבוים של התשוקות והרגשות השליליים. אז כבו את האורות בבקשה.
כבו את האורות, בבקשה!
עם כל הכבוד לבודהא (ובהחלט יש), קשה להאמין שלפני 2,500 שנה הוא ידע משהו על התחממות גלובלית. על תשוקות לעומת זאת הוא ידע גם ידע. לא בכדי הוא כיבה אותן.
בימים אלה של התחממות גלובלית, עם אור מסנוור גם באמצע "החורף", חגי האור הם סתם עוד חגים של שופינג. עוד הזדמנות למימוש זמני של התשוקות שלנו (למסך שטוח, ג'יפ, זיכרון קשיח, מזגן עוצמתי, סטייק – כולם גדולים יותר). הזיעה הניגרת גם בדצמבר מזכירה עד כמה צדק הנסיך ההודי שישב מתחת לתאנה. אז כבו את האורות בבקשה, או לפחות עברו לנורות חוסכות אנרגיה.

מותר לו, הוא עובד בכור גרעיני
הי, איזה כיף!
כל הכבוד. בכוחות משותפים נפיץ אור ונגרש את כוחות השחור.
שלום שחר וברוכה הבאה,
נפלא לראות סביבתנית נוספת מצטרפת לרשימות.
שולח לך משהו שכתבתי על "מחשבות קיימות לחנוכה".
http://www.notes.co.il/shmuel/50873.asp
אשמח למחשבותייך.
בהצלחה,
שמוליק
תודות על הברכות, שמחה להצטרף.
שמואל, מבלי להיכנס לפן "הפילוסופי" של חנוכה, אני מסכימה עם הגישה הסביבתנית הלא-קטנונית. כלומר, צריך להתמקד בשינוי מהותי ולא להיתפס לזוטות שאולי חוסכות קצת פחמן דו חמצני מהאטמוספרה אבל תורמות הרבה עצבנות לאווירה. עצבנות זה לא אקולוגי.
שמתי לב להצטרפותך כבר אתמול, אבל רעמי התותחים הפריעו לי להגיע הנה.
אני קוראת את הדברים המעניינים, הנכונים שכתבת, ומצליחה כרגע לחשוב רק על כמויות העתק של הזיהום והעשן שהמלחמה הזאת מייצרת, אבל זה לא אמור להיות קשור הנה ולבלוג שלך.
שיהיה לך בהצלחה ובשמחה, תיהני פה (-:
תודה על קבלת הפנים החמימה!
דווקא מה שקורה בעזה כן קשור לבלוג שלי – גם מהסיבות שציינת בבלוג שלך וגם בגלל מה שכתבת בתגובה כאן למעלה. אבל אני חוששת שמי שיקרא את הדברים הם אלה שמסכימים איתם ממילא.
הגנרלים שומעים רק את התותחים, ליתר הקולות הם התחרשו כבר מזמן.
אבל אני לא כותבת להם. אני כותבת למה שקוראים "דעת הקהל", אני כותבת לכל אלה שתומכים במלחמה האיומה הזאת ולא מבינים את המשמעויות ההרסניות של התמיכה שלהם. דעת הקהל זה את ואני וכל מי שכותב כאן וכל מי שקורא אותנו, ולכן אני ממשיכה לכתוב.עד כמה שזה נראה לפעמים חסר טעם.
בהצלחה
בהנאה.
בהחלט תוספת מבורכת, מעניינת ומצחיקה.