Skip to content

קארמה וול דאן

1 בינואר 2009

מטבח בריא או צמחוני זה לא סיפור גדול: קונים אורגני, חסים על פרות ומתפרעים על חסה. מטבח בודהיסטי זה כבר סיפור אחר. חוקי "הכשרות" גמישים אך ברורים: בשלו בלי שאף אחד – חיה, אדם או פלנטה – ייפגע בדרך לצלחת.

במטבח היהודי לא מורחים חמאה עם הסכין שחתכו בו את הפסטרמה, ועם הסכין שחתכו את הפסטרמה לעולם לא יחתכו בייקון, בטח שלא בשבת. למטבח המוסלמי לא נכנסים חזירים ואלכוהול, אבל תמצאו בו שפע של תמרים בחודש הרמדאן. על צלחתו של הינדואיסט אדוק לא יונח בשר בקר, גם לא חביתה, אך פנכתו תקבל בברכה כל טיפת יוגורט שתימזג אליה. ומה קורה במטבח הבודהיסטי? יש מזונות מבורכים, למשל "שלושת המאכלים הלבנים" של הטיבטים – חלב, חמאה ויוגורט, הנחשבים טהורים, אבל בודהיסטים ברחבי העולם ניזונים מתפריטים שונים מאוד זה מזה, ובניגוד למה שמקובל לחשוב, לא כולם צמחונים. תלמידיו של הבודהא אוכלים כמעט הכל – החל במומואים ממולאים בבשר יק ועד טופו עם סלט נבטים. בין ביס לביס כולם רוצים להגיע להארה.
 
 

נזירים טיבטים במטבח.כוכבי מישלן לא יזרחו שם. קארמה טובה אולי כן

מטבח א-לה-דהרמה
כסרבנית טקסים מעולם לא עברתי את טקס "לקיחת המחסה" שהופך את המתרגל הפשוט לבודהיסט עם תעודות. אבל כשאני נכנסת למטבח הביתי שלי, שבימים אלה אני חולקת עם צי של נמלים, הדהרמה היא נר לרגלי. כצפוי, מדובר במטבח צמחוני ובחלומו הרע של כל ארגנטינאי.
מטבח בריא או צמחוני זה לא סיפור גדול: קונים אורגני, חסים על פרות ומתפרעים על חסה, לא מטגנים בשמן עמוק, אוכלים טרי ומנשנשים תמרים במקום שוקולד. מטבח בודהיסטי זה כבר סיפור אחר.
האם אפשר להגיע להארה בין הסירים? יכול להיות. אני באופן אישי טרם חוויתי זאת על בשרי (הצמחוני). אבל, בין השריית עדשים לערבול טחינה למדתי שהמטבח הוא שדה אימון מצוין בכמה וכמה תרגולים בודהיסטים. לא מדובר בישיבה למדיטציה מעל סיר האורז או בשירת מנטרות לפטריות מוקפצות, גם לא בסגפנות קולינרית נוסח גנדהי. אז מה בכל זאת יש בתפריט?
 
מודעות בין המקרר לבין הכיריים
מודעות (mindfulness) היא אבן יסוד בתרגול. משמעותה עבורי היא פשוט לא לחיות את חיי במצב של טייס אוטומטי. מכאן מתחיל כל מרק, סלט או מאפה שיוצא ממטבחי הזעיר או נכנס אל פי הגדול. כשנורא בא לי לאפות פאי תפוחים ולאכול אותו – זה בגלל שאני רעבה, או בגלל שמשעמם לי? הדחף העצום לבשל פסטה הוא בגלל שהשעון הראה 13:00 ובא לי לקום מהכסא או בגלל שבאמת הגוף זקוק לפחמימות? כשמתרגלים מודעות בין המקרר לכיריים, אוכלים פחות, מבשלים פחות, מבזבזים פחות ובעיקר – גורמים פחות נזק.
 
אהימסה על השיש
אהימסה, "אי-פגיעה" או "אי-אלימות" בסנסקריט, היא עיקרון שליווה את המהאטמה גנדהי לכל אורך חייו ומוכרת לכל יוגיסט. אחד הרעיונות המרכזיים בבודהיזם הוא החיבור המשותף והקיום התלוי-הדדית. כל מה שקיים קשור ומחובר בדרך זו או אחרת אל כל הדברים האחרים ולא יכול להתהוות בהיעדרם. לכן, כשאני פוגעת בתולעת שבתפוח או בעגל שרק נולד וכבר יועד להיות סטייק, הפגיעה לא מסתיימת שם ומכאיבה בין היתר גם לי. נוסחה לאהימסה בטוחה היא פשוט לא לאכול, אבל אין לי שום כוונה להמליץ על זה. מצד שני העדפה של מזון צמחוני ואורגני (בתנאי החשוב שלא צריך לנסוע חצי יום ולהוציא הון כדי להשיג אותו) והימנעות מחומרים מזיקים הן דרכים לא רעות להימנעות בפגיעה.
פעם, כשזה היה נוגע לג'וקים למשל, העיקרון שהנחה אותי היה "הקם להפחידך השכם להורגו". גם היום, אחרי שלוש שנים של הימנעות מקטילתם של הרמשים חסרי החן האלה, אני לא מצליחה לחבב אותם, וכשאני רואה אחד מהם ליד הכיור האינסטינקט הראשוני שלי הוא להנחית עליו את החפץ הכבד ביותר שנמצא בהישג יד. לפני שאני תופסת מערוך יש לי כמה שניות להתבונן בזעם שמתלבה בתוכי לנוכח הפולש, להירגע, לקחת מטאטא ולסלק אותו החוצה מבלי שיאונה לו כל רע. משום מה מאז שהפסקתי להרוג אותם הם מגיעים הרבה פחות. 
 

 

תראו איזה יופי של מטבח מקיים – המים האפורים מוזרמים הישר למשטחי ההנבטה

קארמה בכיור
לפי חוק הקארמה כל מעשה הוא זרע שנזרע וכל זרע יבשיל בהתאם לקרקע שנכין עבורו. כמו שנאמר, מתחת לעץ תפוחים לא צומחת גויאבה. נושא איכות הסביבה הוא בית ספר מצוין, כי כדור הארץ הוא מכונת קארמה מופלאה – כל מה שאנחנו עושים בו ולו חוזר אלינו כמו בומרנג. המטבח הוא המקום שבו אנחנו מייצרים הכי הרבה מפגעים ולכן גם המקום למנוע אותם: החל ב(אי)שימוש בשקיות נילון, פלסטיק נצמד, רדיד אלומיניום וחומרי הדברה וכלה בחיסכון מים ובהפרדת פסולת. כך אני מוצאת את עצמי משקה עציצים במים שהושרה בהם חומוס, מנקה את המשטח במים שהורתחה בהם ביצה (אורגנית) ועוקבת בחדווה אחר קצב התפרקותם של קלחי התפוחים בערימת הקומפוסט..
 
חמלה על הצלחת
הרעיונות האלה יורדים לרמת הצלחת: בתרגול בודהיסטי מסוים לפיתוח חמלה מודטים על כך שכל היצורים בעלי התודעה היו פעם אמא שלנו, מפני שכולנו חיינו אינסוף מחזורי חיים לפני שהגענו עד הלום, ולפיכך הספקנו להיות זה אמו של זה לפחות פעם אחת. אף אחד שאני מכירה לא היה מטגן את אמא שלו. קראו לזה אגואיזם, קראו לזה אלטרואיזם, בפועל זה לא משנה. יש דרכים רבות להשיג חלבונים והן לא בהכרח עוברות דרך פרה או תרנגולת. בכל רגע נתון יש במטבח שלי לפחות ארבעה סוגי קטניות. אמנם האחים שלי טוענים שהתוצאה היא סוג של זיהום אוויר, אבל כל עוד לא יצא מחקר שמקשר צריכת קטניות עם אפקט החממה, אפשר להמשיך לאכול חומוס, דהל ומג'דרה בשקט. יחסי.
 
אי היצמדות על קצה המזלג
היצמדות (attachment) מוגדרת בבודהיזם כאחד מרעלי התודעה. ישנן דרכים רבות לתרגול חמלה ואהימסה במטבח, שתיים מהחביבות הן אלתור וגמישות. גם אם כתוב במתכון שאת סלט הפסטה חייבים לעשות מפוזילי בשלושה צבעים, עגבניות שרי ושמן זית ספרדי, לא קורה כלום אם משתמשים בפסטה פנה שממילא מונחת בארון, בעגבניות תמר שרובצות במקרר ובשמן הזית המקומי שמונח על השיש. זה אולי לא ייצא כמו בתמונה שבספר, אבל יחסוך בזבוז ריצות מיותרות לסופר. כשמוותרים על השאיפה להיות שפים, מגלים שאפשר לרקוח ארוחת ערב משובחת משני גזרים, חצי כוס עדשים ורבע צרור פטרוזיליה, ושאפשר לעשות סלט קינואה מבורגול, סלט בורגול מקוסקוס וקוסקוס מקוסקוס, אבל ביום אחר. בינתיים ננשנש טבּוּלה.
אכילה מתונה – בכמות, בתבלינים ובשומן – זאת שההינדואיסטים קוראים לה תזונה סאטווית – היא גם חסכונית, גם תומכת בישיבה למדיטציה ללא הפרעות מכיוון מערכת העיכול (חשוב במיוחד בסמינרים עם אולמות מדיטציה דחוסים בבודהיסטים אדוקים שזה עתה סיימו ארוחת צהריים עתירת קטניות), והכי חשוב – היא מסייעת בשמירה על תודעה צלולה.
 
 

 

יש פרות שכן נכנסות למטבח

אז אפשר להסיק מסקנות? יש הוראות הכנה למטבח בודהיסטי? הגיע הזמן לתלות תמונה של הדלאי לאמה מעל המקרר ולמלא אותו בלפת אורגנית מגידול עצמי? לא בדיוק. אפשר כמובן לעבור לתזונה צמחונית, להפסיק לקנות מזון משומר וקפוא, לגדל ערימת קומפוסט, להתיידד עם נמלים ולרחוץ כלים במעט סבון. אבל לא כדאי להינעל על המתכון הזה.
 
חוכמה במזווה
אחד השיעורים הבודהיסטים מלמד שחמלה נטולת חוכמה זה אולי נחמד, אבל לא ממש מועיל, והיא שקולה להעברת הזקנה את הכביש בכוח. אם יש לכם שתי ידיים שמאליות ואפילו לחם עם טחינה הופך אצלכם לשואה קולינרית, עדיף שתמשיכו בינתיים לקנות אוכל מוכן ולדבוק בהוראות מדויקות של מתכונים מאשר להיות רעבים, לאכול אוכל רע או לזרוק לפח אינסוף תוצרים כושלים של ניסיונות לבשל פסטה. אין טעם להפוך לצמחונים בכוח או בבת אחת, גם לא לשכנע את החתול לחיות על דיאטת גזר. לא כדאי להתעקש על קומפוסט בחצר אם זה גורם למריבות עם כל השכנים. אם גמילה משוקולד חלב גוררת עמה דיכאון קליני, אולי עדיף להתחיל את הדיאטה הבודהיסטית שלכם במקום אחר. אם חטאתם ונכנעתם לעוגת גבינה כי הריח מהקונדיטוריה המיס אתכם, אין טעם להתייסר. ייסורים לא יסגרו את החור באוזון.
 
הכתבה פורסמה לראשונה באתר NRG, כאן היא מובאת בגרסת הבמאי. בתיאבון.
 
 
 

מודעות פרסומת
8 תגובות
  1. קאלי permalink

    פוסט מקסים ומשמח.

    גם עידודך לחוסר קיצוניות מוערך עד מאד.

    שבת שלום

  2. תודה :)

  3. ג'וקר permalink

    שלום שחר. א. תודה על טקסט מטבחי ידידותי, שפוי וחינני כ"כ.
    ב. הצעה להזחת ג'וקים וחרקים בכלל: כך שמעתי, פעם אחת היה הבודהה יושב בגינת ביתה של הארהטית שחר שילוח אשר ערכה לפניו מני מטעמים אורגניים וקלי עיכול ודעת. המבורך אכל והודה ובין לבין נשא את הדרשה הקצרה על הזחת ג'וק המחשבה.
    מכירה את חיצי הנייר שיורים בנשיפה? אז עושים אחד כזה(לומדים מילד או ממבוגר ילדותי) בהתאם לגודל הפולש(או הפליט) ובתחבולות מלחמה מכניסים אותו/ה פנימה. מכסים בתחתית בירה או כל דבר דומה ומובילים כלאחר כבוד, בחרוט עתידני, אל מחוץ לגבולות הקבועים בחוק. מניחים בעדינות אולי אפילו עם ערכת פיצוי בסמוך(פירור עוגייה טעים), וחוזרים לבית ריק. גאטה גאטה פרארגאטה וגו'.

  4. א.תודה על התגובה החיננית.
    ב. אני אהיה ארהטית כשלג'וקים תצמח פרווה וכשעורבים לבנים יעופפו בשמים.
    ג. הצעתך יצירתית, אבל אחרי אימונים רבים למדתי לטאטא את הפולשים (ג'וקים בלבד, חרקים אחרים לא מפריעים לי) החוצה מבלי לפגוע בהם (גופנית. רגשית – אין לי מושג).

  5. לא רק לענייני אוכל ואוזון, מזמן אמרתי שרגשות אשם זה לא דבר פרודוקטיבי.אלא אם הן מובילות (הם מובילים? התבלבלתי לרגע) ללקיחת אחריות, ואז הם פרודוקטיבים בהחלט.

    קומפוסט אני דוקא מיישמת, וגם אורגני במידת האפשר ובאופן מאוד לא "דתי". לגבי השאר- חלק קשה לי, חלק מקובל עליי, חלק לפעמים וחלק בכלל לא, בעצם ברוח דברייך…

    אהבתי מאוד את תמונת משטחי ההנבטה שמתחת לכיור- מקסים לגמרי.

    אבל תגידי, מה האסטרטגיה המומלצת לגבי יתושים? ומבחן מוסרי קשה הרבה יותר- עכברים/חולדות?….

  6. הכי טוב כמובן להשתמש באמצעים שדוחים יתושים וחיות לא רצויות אחרות מבלי להרוג אותם. רשתות זו דוגמה מצוינת. גם בלי ההיבט הבודהיסטי – חומרי הדברה רעילים גם לנו. מקסימום יעקוץ אותי יתוש.
    עכברים וחולדות זאת אכן בעיה שעוד לא יצא לי להתמודד איתה, אולי בגלל שאין להם סיבה לבוא: אין מזון חשוף בבית.
    אם יהיה פה אחד אני אשתמש במלכודת שלא הורגת (אלא אם כן החתולים שלי יקדימו אותה). במקרה של מכת מכרסמים אני אנקוט באמצעים הכי עדינים שאפשר.
    רגשות הם זכרים.

  7. צודקת כמובן (-:

    רשתות אני יודעת. יתושים- אני שמה בשטקר מכשיר שאמור לדחות אותם ושמן גרניום אבל כשזה לא עוזר, בעיקר כשהם מזמזמים באוזן באמצע הלילה- אני מודה שאני הורגת יתושים.

    אני לא מתקרבת לחומרי הדברה וזועמת כשהעירייה מפזרת בגינה בלי לשאול אבל העכבר/חולדה פה לא מתרשם מהדברה אלקטרונית שעלתה הון ואפילו לא ממלכודות.

  8. נהנה לקרוא את הפוסטים
    ראיתי רק כעת שכתבת כאן על אהימסה
    כאשר עניתי לך בקשר לגנדהי באתר שלי
    לא הייתי ער לכך
    על כל פנים דעי שלאר"י (ר' יצחק לוריא) המקובל הצפתי מן המאה השש עשרה
    היתה כנראה תפישה דומה (לא זהה כמובן)באשר לקירבה השוררת הין הנרבאים מה שהתבטא אצלו בתורת גלגולים מסועפת ובאיסור להרוג בעלי חייים, אפילו רמשים
    כל שכן אדם, שהיא לדידו כבר עבירה שמטילה פגם בהוויה כולה
    וגם אצל הסטואיקנים (1,500 שנה לפני כן)- תפישת הפנוימה, הרוח הגדולה, השוררת בכל, ואשר כלל היצורים שותפים בה, אלא שכל אחד מהם מקבל ממנה כפי צרכיו, כשריו ומסוגלויותיו. התורה הזאת, הביאה אותם לתפישה פילוסופית אוטופיסטית של מדינת עולם בה שותפים כל בני האנוש וחיים יחדיו בשלום, ללא אלימות, ובשיתוף חומרי ורוחני

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: