Skip to content

אין חתולים ירוקים

5 בינואר 2009

בעת כתיבת שורות אלה, סקינר מנמנמת על ערימת כביסה שטרם קופלה וזיגמונד משחק בחוץ, מטריד את הכלב של השכנים. אילו חייתי בימי הביניים, צמד החמד הזה – בתוספת העובדה שאני אישה בעלת שיער שחור וארוך שגרה לבדה – היה מביא לשיגורי המהיר אל המוקד בתואנה שאני מכשפה. השילוב של נשים וחתולים הלחיץ קצת את החבר'ה מהאינקוויזיציה. היום שוב אפשר לגדל את החברים המשופמים ללא חשש. האידיליה הופרעה כאשר הסתבר לי שלחתולים יש חלק לא מבוטל בפגיעה באיכות הסביבה – הם בין האחראים על הכחדת מינים מקומיים של בעלי חיים.

 

הידיעה המצמררת הזכירה לי פרק משובח (1003 וזהירות, ספוילר) ממשפחת סימפסון שבו בארט הורג בשוגג ציפור. בניסיון לכפר על החטא, הוא מאמץ שתי ביצים שנותרו מיותמות בקן ומשקיע בהן את כל היצרים האמהיים שמסתבר שיש לו. למרבה התדהמה, מהביצים בוקע צמד לטאות מעופפות פרואניות שהוכרזו כמין מסוכן לסביבה. בארט מסרב להיפרד מתפלצות המחמד שלו וגורם לשואה אקולוגית.
 
אבל בואו נעשה קצת סדר, נתחיל מההתחלה ונסקור את עלייתו, נפילתו ועלייתו המחודשת של החתול, שהרי כידוע, הוא נוחת תמיד על הרגליים (ואם הוא מפספס חלילה, גם זה לא נורא – שכן, יש לו תשע נשמות).
 

 

צייד בפעולה

 

היסטוריה עם שפם

החתולים בויתו לפני כ-5,000 שנה במצרים העתיקה. לא ברור אם הם בייתו את עצמם או שהתהליך היה פעולה יזומה של המצרים הקדמונים. על כל פנים, באותם ימים כלכלת מצרים התבססה על גידול תבואות. הגרעינים אוחסנו בחללים גדולים שבאופן טבעי משכו אליהם מכרסמים. חתולי הבר באו מיוזמתם, או הובאו על ידי בני האדם, אל אותן ממגורות, ושימשו כמדבירים טבעיים ומועילים במיוחד. היה זה רק עניין של זמן עד שתפסו לעצמם מעמד כה מכובד במצרים, עד כי מותו של חתול הבית היה כרוך בהתאבלות שבוטאה על ידי גילוח גבותיהם של בני המשפחה (ההולכים של שתיים), קבורה מכובדת ולעתים אף חניטה. כמו כל גורם חיובי אחר בתרבות האנושית, גם החתולים זכו לייצוג בדת: האלה חתחור, אלת המוסיקה, הריקוד, האהבה ופטרוניתם של המתים נחשבת למעין גלגול של חתול. האלה בסטט, אלת האש, הבית והנשים ההרות, יוצגה כאישה בעלת ראש חתול. בצורתה החתולית היא קושרה לירח (בנה קונסו הוא אל הירח), ובצורתה דמוית הלביאה קושרה לשמש (היא בתו של רע, אל השמש). בשל קדושתם, נחקקו במצרים חוקים שהגנו על החתולים, למשל עונש מוות על הריגתם ואיסור על הוצאתם מהארץ.
 
למרות האיסור, החתולים הובאו בספינות לאירופה על ידי סוחרים יוונים ואיטלקים שהיו זקוקים להם להגנה על מאגרי התבואות שלהם. עד מהרה הם התפשטו גם שם והפכו לחלק מנופם של מקומות היישוב. הצרות החלו בימי הביניים, אז חתולים שחורים (וגם בעלי חיים שחורים אחרים, בעיקר גורים) נחשבו להתגלמות של השטן, או למכשפה בעור של בעל חיים, מה שמן הסתם לא תרם לפופולריות שלהם. כמו היום גם אז נשים רווקות טרדו את מנוחת הממסד הדתי. במקרים רבים רווקות אלה עסקו בריפוי מסורתי וגידלו חתולים להנאתן. שילוב המאפיינים האלה גרם להן להיחשב למכשפות, ולחתולים – לשליחי השטן. אופיו העצמאי של החתול, יחד עם גמישותו וראיית הלילה המשובחת שלו, הפכו אותו למסתורי ואף למיני ומפחיד בעיניי רבים.
חתולים מרושעים עדיין מופיעים בסרטים ובסדרות טלוויזיה – החל מגארפילד האנטיפת חובב הלזניה, דרך גרדוד ועקצוץ, החתול והעכבר האלימים להחריד ממשפחת סימפסון (שהם בעצם פראפרזה על טום וג'רי האלימים לא פחות) ועד חתחתול, החתול של גרגמל הרשע מהדרדסים. ביהדות אגב, אין אזכורים רבים לידידים המגרגרים, אבל חתול מפורסם אחד הוא השונרא, שאכל את החד גדיא בתרי זוזי בהגדה של פסח. לפחות הוא עשה את זה בארמית. 
 

איך זה שלא מוכרים אותם באיקאה?

לפני כ-200 שנה, עם ירידת קרנה של הכנסייה, שוב עלתה הפופולריות של החתולים. חתולים גזעיים הפכו לסמל סטטוס שזוכה לתחרויות יופי, ומהצד השני חתולי הרחוב מספקים עיסוק ונחת לאנשים רבים מאוד שמאכילים אותם בהתנדבות ובנדיבות. היום ידוע שחתולים עשויים להועיל לסובלים ממיגרנה, להפחית לחץ דם ולהקטין את הסיכוי לשבץ או להתקף לב, ושילד שגדל בבית עם חתול (או כלב) נהנה ממערכת חיסונית חזקה יותר. מניסיון אישי, אין כמו חתול מגרגר שמכורבל בחיק להפגת כאבי מחזור וכאבים בכלל. אפילו יועצי פנג שואי ממליצים על נוכחותו של בעל חיים בבית, שמשוטט שם כשהדיירים האנושיים אינם נמצאים ותורם להנעת הצ'י. מה מתאים לכך יותר מחתול? יש להם אפילו ערך קהילתי – אצלנו בשכונה לכל הספונסרים שזיגמונד, אריה, דני וחתולים נוספים רכשו לעצמם יש תמיד על מה לדבר. הם נותנים לנו הזדמנות לתרגל נדיבות, חמלה ואהבה ללא תנאי והם גם נורא מצחיקים, יפים ושובי לב.
 

 

הדודו, יהי זכרו ברוך

 

חתולים והסביבה

אלה שאינם מחבבים את בני דודיו הקטנים של הנמר מתלוננים על יללות, עציצים שבורים ופחי אשפה הפוכים. לאחרונה הסתבר שהחתולים הם גם בעיה סביבתית בעלת משמעויות עמוקות יותר, בעיקר משום שהם משתייכים לגורמים התורמים להיכחדות בעלי חיים מקומיים. שמעתי על כך לראשונה בהרצאתה של הזואולוגית ד"ר איילת שוסטר תחת הכותרת "איזה עולם של חי וצומח נשאיר לנכדינו: משבר מגוון המינים". ההרצאה, שהתקיימה במסגרת יום עיון אקולוגי באוניברסיטה הפתוחה, הציגה מגוון של בעלי חיים שעצם נוכחותם בסביבה מסוימת מאיימת על קיומם של מינים מקומיים. בין צבי המים אדומי הלחי שהגיעו לכאן מדרום אמריקה לבין תוכי הדררה הירוקים שבאו ממזרח אסיה, שולף ציפורניים גם החתול.
הפיכתם של החתולים לחיה שמתקיימת לצדו של האדם תרמה מאוד להתרבותם. מכיוון שאין מספיק אנשים שיטפלו בכל הגורים, חתולים רבים "חוזרים אל הטבע" ומתקיימים מציד של בעלי חיים קטנים – בעיקר זוחלים, מכרסמים וציפורים. פגיעה נוספת נגרמת על ידי הזדווגותם של חתולי הבית עם חתולי הבר, דבר שגורם להיעלמות הייחוד הגנטי של חתול הבר. עוף הדודו, אחד מהמינים הנכחדים המפורסמים ביותר, נעלם מהעולם לא רק בשל בני האדם שצדו אותו, אלא גם בגלל חתולים (וחיות אחרות) שהובאו על ידי בני האנוש לאי מאוריציוס וזללו את ביציה של הציפור הילידה.
 
אז מה עושים? אין כמובן שום טעם להתחיל להרעיב את חתולי הרחוב, החצר והבית, מפני שלמרות הכל, הם חלק מהסביבה. הפתרון הוא חתולים שבעים ומסורסים. האכלה תצמצם את הצורך שלהם לצוד בעלי חיים למחייתם; סירוס או עיקור ימנעו את ההתרבות הבלתי מבוקרת של החתולים. לא פשוט לכפות על בעל חיים ניתוח שכביכול לא נעשה למענו, אבל למעשה הניתוח חוסך מהגורים שלא ייוולדו לעולם את הסבל הרב שהוא נחלתם של חתולי הרחוב – קור, רעב, מחלות, זיהום ולמרבה הצער – גם התעללות מכוונת.
 
ביום ראשון זיגמונד ואני הולכים לרופא. שם הוא (זיג, לא הרופא) ייפרד לשלום מצמד אשכיו הג'ינג'ים. חרדוני השכונה יוכלו לנשום לרווחה.
 
כאן יש כתבה שלי שעוסקת באמנות, חתולים וסכיזופרניה

מודעות פרסומת
10 תגובות
  1. אני עיקרתי את נוגי חתולתי המהממת בגיל חצי שנה ללא שום היסוס (את שבתאי קיבלתי מעוקר, אבל גם לגביו לא הייתי מהססת).

  2. ברוכה הבאה לרשימות.
    יופי של פוסט.
    תמצאי כאן ברשימות הרבה אוהבי חתולים וחיות אחרות.
    אצלי את מוזמנת לפגוש את פצ'קוש ב-פט-סאפיינס.

  3. אז מיכלי, יש לך שתי חתולים או שני חתווולות? :)(הצצתי בפוסט שלך).

    נינה, אני יודעת שאני בחברה טובה מהבחינה הזאת והאמת שזה מאוד מעודד בחברה כמו שלנו.

  4. הרשי לי להמליץ לך על ספר מעולה על חתולים ועל החיים: "בעין החתול" של חביבה פדיה (כתבתי עליו בצדו של הבלוג שלי).

    השכלתי רבות מרשימה זו, אבל התרומה העיקרית לאיכות חיי, אני חייב לומר, היא אותו לינק ניסי לפרקי הסימסונס. פשוט חלום שהתגשם.

  5. אדם permalink

    האם לא הגיוני יותר לסרס דווקא את חתולי הרחוב, אלא שיותר סביר שצאצאיהם יחיו ברחוב, מאשר את חתולי הבית?

  6. אכן ראיתי אצלך את ההמלצה על הספר של חביבה פדיה. ברור שאקרא.
    אני שמחה שתרמתי לך את הלינק. גם לי הוא משפר את איכות החיים. אין אין אין עליהם. פשוט אין.

  7. יש משהו במה שאתה אומר. אבל מה עושים עם חתול הבית שייצרו גובר עליו.

  8. יעל ישראל permalink

    יש לך אחלה בלוג. בדיוק נתקלתי בו. ונשיקות לזיג. בקרוב חדג'ג' שלי יעבור את הניתוח. נקווה שבהצלחה. אחיו הגדולים כבר עברו מזמן בהצלחה.

  9. זיג מוסר ד"ש בחזרה וכולנו מאחלים לחדג'ג' החלמה מהירה.

  10. גור permalink

    קצת באיחור, אבל רק עכשיו הגעתי לכאן. אז כדי לסבך, כמו שאני אוהב, הרי שמחקר מאוניברסיטת תל אביב מצא שבאיזורים עירונים בהם בוצעו עיקור וסירוס, אוכלוסיית החתולים עלתה…
    הסיבות הן ככל הנראה: חתולים מסורסים משוטטים פחות, ולכן נשארים באזור, וגם נדרסים פחות. הם פחות נלחמים ולכן פחות נפצעי ומתים, הם חיים יותר, והם מאפשרים לחתולים אחרים להכנס לטריטוריה שלהם.
    אם כל חתולי הרחוב יעוקרו ויסורסו, האוכלוסייה כמובן תקטן. אבל מכיוון שזה לא יקרה, לא ברור מה כן יקרה…

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: