Skip to content

עוגה שחורה, מרק כתום ואדריכלות צהובה לקינוח

29 בינואר 2009

שני מתכונים שמשתדלים להיות אקולוגיים וכנס אחד ירוק שאולי צריך להצהיב קמעה

 


איזו פקודה מסתתרת בתמונה?

עוגה שחורה

בכל פעם שניתנת לי ההזדמנות, אני מפמפמת: אקולוגיה ביתית מתחילה במטבח. שם נוצר האוכל שמשפיע על בריאותנו, שם מיוצרת מרבית האשפה, שם נצרכים הכי הרבה מים ואנרגיה, שם נשפכים הכי הרבה חומרי ניקוי. אם אתם לא אוכלים מפירות המטבח שלכם, אז יוסטון, יש לנו בעיה. אבל עזבו, כל ההקדמה הזאת לא נועדה אלא כדי לשמש תרוץ להעלות אל הרשת מתכון שהשתעשעתי בו רבות עד שהגעתי לתוצאה הרצויה – עוגת שוקו-בננה טבעונית. בסוף, כבונוס, תקבלו הסבר מה עושה אותה אקולוגית ומה ללא ממש כזאת.
זאת לא עוגה שתגרום לאורחים שלכם לזנק בהערצה מהכורסה או לאהרוני לזמן אתכם לתוכנית המופרכת שלו. אם כבר אפיתם עוגה או שתיים בחיים, אתם יכולים לשחק עם הרכיבים, להחליף ולשנות – לא חייבים להיצמד למתכון. רק רצוי לציין שהיעדרן של ביצים אפשרי בזכות הבננות (בננה וחצי שווה ביצה. הידעתם?) ושהיחס בין כמות הבננות לכמות הקקאו מאפשר לשני הטעמים לשכון זה לצד זה מבלי להתחרות על תשומת הלב. שוקו-בננה, כידוע, הוא שילוב מנצח. מאז שגיליתי ש-banana בהינדי משמעותה "לך תעשה" (אף פעם בלי "בבקשה") אני מחבבת את הפרי הזה אפילו יותר.
 
אז ככה:
21/4 (שתיים ורבע) כוסות קמח מלא
1 כפית אבקת אפייה
1 כפית סודה לשתייה

קורט מלח
לערבב היטב.
4 כפות אבקת קקאו טהור
1/2 כוס סוכר חום
לערבב עם יתר החומרים היבשים.
1/2 כוס אגוזי מלך קצוצים, רצוי לקלות אותם מעט
לערבב עם יתר החומרים היבשים.
4 בננות בשלות מאוד, מעוכות
1/2 כוס שמן
להוסיף לתערובת.
2/3 כוס מים או חלב סויה (ללא תוספות וממתיקים)
להוסיף את הנוזל בהדרגה עד לקבלת תערובת אחידה ודביקה.
ודאו שלא נשארו כיסי אוויר עם קמח יבש בבלילה.
שטחו בתבנית והכניסו לתנור שחומם מראש ל-180 מעלות צלסיוס.
אפו עד שהעוגה מוכנה, אבל לא יבשה!
 
למה זה אקולוגי: כי שום חיה לא סבלה בדרך, כי עשיתם את זה לבד, כי האפייה קצרה ומהירה, כי החומרים טבעיים והפחמימות מלאות, כי עכשיו זאת עונת הבננות והקליפות שלהן מתפרקות יופי בקומפוסט, כי זה זול ופשוט ואפשר לאלתר, כי יחסית לעוגה העסק די בריא, כי זה טעים.
למה זה לא אקולוגי: כי קקאו הוא מוצר מיובא שנודע לשמצה בתנאי העסקת העובדים במטעיו, כי אחרי הכל זאת עוגה ואת התשוקה למתוק אפשר לספק באמצעות פירות, כי אופים אותה בתנור חשמלי, כי יש בה אבקת אפייה.
למה בכל זאת: כי שום דבר לא מושלם וזה, יחסית, לא רע בכלל.


ככה, פחות או יותר, זה אמור לצאת

מרק כתום

הרעיון דומה: זה פשוט, זה טעים, אף חיה לא נהרגה בדרך אל הסיר ואפשר לאלתר. רשימת הירקות היא בגדר רעיון. העיקרון הוא רוב מוחץ לירקות כתומים, כשאפשר להוסיף גם פלפל אדום, כרובית, תפוח אדמה וכו'.
 
3 גזרים
1/2 דלורית או כמות זהה של דלעת
2 בטטות בינוניות
לקלף ולחתוך לקוביות גדולות. אפשר להוסיף גם ירקות אחרים.
מעט שמן קנולה
קינמון
צ'ילי
כורכום
שום פרוס
פיסת ג'ינג'ר קצוצה
מניחים את התבלינים והשמן בסיר, מדליקים את האש ונותנים לתבלינים לבעבע כדקה.
מוסיפים את הירקות ומקפיצים בשמן המתובל כדקה או שתיים עד שהם מצופים בתבלינים.
2/3 כוס עדשים כתומות שטופות או אפונה צהובה יבשה שטופה
להוסיף לסיר,
לכסות במים.
1/4 פחית חלב קוקוס
להוסיף לסיר.
רוטב סויה
להמליח עם הסויה את התבשיל.
מביאים לרתיחה, מנמיכים את האש ומבשלים עד שכל הירקות רכים.
טוחנים את המרק בבלנדר מוט או בבלנדר רגיל, ואם הוא סמיך מדי מוסיפים מים ומרתיחים שוב.
מוזגים לקערות הגשה.
כוסברה קצוצה
מפזרים למעלה ומגישים.


e-house, פרויקט אקולוגי ניסיוני של האדריכל מייקל מקדונאו, ממשתתפי סמינר ירושלים לאדריכלות, באפ סטייט ניו יורק

אדריכלות צהובה

בשלושת ימיו הראשונים של השבוע האחרון בינואר, השתתפתי בכנס ירושלים לאדריכלות, שהוקדש הפעם לאדריכלות ירוקה. כתבתי עליו בהרחבה כאן. בכנס השתתפו אדריכלים ירוקים מכל העולם, ובהרצאותיהם הוצגו פרויקטים מרתקים למדי. המרשימים ביותר מביניהם, לטעמי, היו מבנים שעושים מקום לטבע, פשוטו כמשמעו, ומתפקדים כהמשך לנישה האקולוגית שבה הם ממוקמים ולא מפצלים אותה, כפי שקורה בדרך כלל. כל הירוק-ירוק עורר בי ערגה לגשם, למשהו חי יותר, צומח, רטוב, נוטף ומצייץ, כזה שנדמה שעוד מעט לא יהיה כאן אפילו שמץ ממנו. אני לא אדריכלית, ולכן הכלים העומדים לרשותי להערכת החומר שהועבר בכנס מוגבלים. עם זאת, לא יכולתי שלא להתאכזב מתגובות ציניות ישראליות אופייניות מסוג אותי-אף-אחד-לא-ילמד ששמעתי פה ושם. לדוגמה,"את יודעת מה למדתי? למדתי שבצל יותר קר מבשמש", או בנוסח, "מה ההוא, מאפ סטייט ניו יורק עם השלג והאשוחים שלו, בא ללמד אותי – אותי! שנלחמתי בלבנון, שהייתי בעזה ויודע לעשות רוורס עם נגמ"ש – על בנייה ירוקה." הערה אחת, עם ניחוח קל של ציניות מוצדקת, העיר אדריכל הנוף גיל הר-גיל (שהציג פרויקטים שהצטיינו בענווה, בהיגיון מקומי וביופי): עם מצב המים שיש לנו פה, עדיף שנשכח מאדריכלות ירוקה ונעבור לאדריכלות צהובה.

מודעות פרסומת
12 תגובות
  1. נחום permalink

    במיוחד בזמנים אלה, כאשר הממשלה מתכננת להדפיס כסף ולזרוק אותו לכיוון הקבלנים, כדי שאלה יוכלו להמשיך ולבנות את הפרויקטים הבזבזניים שלהם ולמכור אותם במחיר מופקע לאנשים שכבר לא יכולים לקנות, במקום צעדים כאלה ואחרים שכל מטרתם לשמר את אשליית השפע וה-"צמיחה", כדאי לנו באמת לעבור לאדריכלות מקומית-חסכונית. ללמוד ככל האפשר כיצד בני המקום לאורך אלפי השנים שהם בנו פה – כיצד הם עשו זאת בחסכון ובחכמה. לרוב, שיטות בניה אלה (ואפילו מתוך אינטרס אישי אנוכי) שואפות לפגוע פחות ככל האפשר בטבע סביב. משהו בסגנון "אל תירק לבאר שממנה אתה שותה".

  2. ואני כאן בגלל העוגה (-:

    כן, התאווה למתוק, …. מבטיחה לנסות, לא ידעתי שאפשר להחליף בננות בביצים.

  3. גנות צבוריות תהיינה זיכרון רחוק
    ובכדי שהאזרחים לא ייתטרכו לגדל את ילדיהם לכך שהדשא הוא בצבע צהוב
    יבנו עליו עוד מרכז מסחרי או כביש גישה
    או סתם בניין מגורים לתועלתו של קבלן מקורב

    גשם,גשם, בוא

  4. נחום, לא נותר אלא להסכים. ברור שיש מקום לאדריכלות אקולוגית בישראל וכבר יש אנשים שעושים את זה. יש לקוות שהממסד כאן ילמד לנצל את המשאבים שכן קיימים: מים – לא ממש; אנרגיה סולארית – בהחלט.
    דפנה, ספרי איך יצא. ואגב, גם תפוח מרוסק מחליף ביצה.
    שועי, מפחיד, הא? אבל אולי כן יתפסו כאן שכל מתישהו.

  5. על המסילה במכון כושר, איזה שידור חוזר (על הצג שמולי) של תכנית שנכנסתי אליה באמצע, אבל בכל מקרה דיבר שם בחור שכל הבית שלו הוא אקולוגי והוא הסביר איך תכנן שהמים בהם הוא משתמש ילקחו מהלחות שנקווית בלילה מהגג לכתוך מיכלים מיוחדים ואיך האשפה נטחנת והופכת להיות זבל ואיך החשמל שלו בא מקולטי אנרגיית שמש וכו' וכו'
    והבית שלו שצולם שם היה לתפארת מדינת ישראל. מעוצב להפליא ומדהים. פשוט מדהים.

    בכל מקרה כשתרצי לכתוב על אדריכלות ירוקה, תגידי לי – עשיתי בזמנו כתבה על העניין ויש לי אלפי לינקים לאתרים… סוף הדרך, וכמובן אשמח להעביר לך.

  6. תודה רבה. אני כותבת הרבה על אדריכלות ירוקה ומדהים כמה הנושא מורכב ונע בין אחריות אמיתית לגרין ווש. הכתבה על הכנס כבר מוכנה וברגע שתהיה באוויר אקשר אליה מכאן.

  7. שמחתי לגלות את הבלוג שלך,
    חבל שאין לך רשימתפוצה,
    הייתי מצטרפת בנפש חפצה!

    שבת שלום,
    ארבל

  8. עכשיו כבר יש רשימת תפוצה, תודה על ההערה ותודה על הביקור!

  9. כולל קארי וכמה גבעולי פטרוזיליה מיותמים שנשארו מהסלט.

    הייתי, במקרה, אפילו "צדיקה" ואקולוגית יותר, כי יום קודם בשלתי, לנסיון פסטה שעשויה מאורז וקינואה. מי הבישול היו כל כך סמיכים שהיה לי חבל לשפוך, אז שמרתי במקרר ואלה היו נוזלי המרק למחרת.

    אדירה התמונה של הבננה, למרות שאני קצת מסתייגת מדומיננטיות היתר שבננה משרה על כל סביבותיה…

    ובכלל נכנסתי הנה כדי לשאול שאלה:
    הקרטונים האלה של הנוזלים (נגיד- מיץ תפוחים, חלב קוואקר וכו'). מה עושים איתם?

    את הצ'ופצ'יק של הפיה אני תולשת וממחזרת בכלוב הפלסטיק, אבל נשאלת השאלה אם מותר למחזר את הקרטו עצמו במיכל איסוף של נייר או קרטון, יש בפנים ציפוי כסוף כזה, כך שמבפנים זה לא לגמרי קרטון…

    התלבטתי אתמול ואז נזכרתי שעכשיו יש לי את מי לשאול,מקוה שלא מפריע לשמש כ"מודיעין שלום" גם ללא קשר ישיר לפוסט…
    (-:

  10. הציפוי זה באמת בעיה. כעיקרון עדיפות אריזות מינימליסטיות שעשויות מחומר אחד בלבד.
    אם אני לא טועה, בקרטונים של החלב אין ציפוי כסוף, כך שמה שאת עושה עם הצ'ופצ'יק נראה לי רעיון לא רע.
    בקשר למוצרים האחרים, אם אפשר אז קונים אותם במיכל שיש עליו סימן של מחזור או בתפזורת (קוואקר למשל).

    אני אשמח אם יהיו פה דיונים כאלה. זאת גם הזדמנות בשבילי ללמוד, אז תודה.

  11. כרגע יש בסביבתי שני מוצרים קונקרטיים כאלה- מיץ תפוחים בקרטון (שאני קונה למענו של ילד מסויים בסביבתי) ו"חלב קוואקר"- כלומר משקה דמוי חלב שעשוי משיבולת שועל.

    כשאני מציצה פנימה, החלק הפנימי של שתי האריזות כסוף. בהנחה שאני כן קונה את שני המוצרים, כל אחד מסיבתו הוא- מה פחות גרוע- פח רגיל או פח ניירות/קרטונים?…

    (ואם את לא יודעת אשמח לקבל תשובה מסביבתנים אחרים שאולי יודעים)

  12. אז בקשר לקרטון עם הכסוף בפנים, הייתי מנסה לקלף את השכבה הכסופה ואז לזרוק את הקרטון לפח המחזור (אפשר גם לקומפוסט, אגב, אבל רצוי שזה יהיה רטוב).
    גם אם השכבה לא מתקלפת, הייתי זורקת לפח של המחזור, הם בטח יודעים מה לעשות עם זה.
    הידעת? ביפן מייצרים נייר טואלט מקרטוני חלב ממוחזרים ועל הקרטונים עצמם יש "הוראות הפעלה" דמויות אוריגמי שמסבירות מה לעשות איתם אחרי שרוקנו.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: