Skip to content

איך הפכתי מבודהיסטית דה-לה שמאטע לחומת הפרדה

2 במרץ 2009

 

ככל שיש לך פחות רגליים, סיכוייך להארה גדולים יותר, אבל זה לא כולל חד תאיים. הרהורים על פוטנציאל אנושי וחיות מחמד

אף פעם לא טענתי שאני בודהיסטית, בין היתר מפני שהצהרות כאלה קצת סותרות את רוח הבודהיזם כפי שאני מבינה אותה. נשמע כמו פרדוקס? זה עדיין הרבה פשוט מכל קואן זני. אבל גם מבלי "לקחת מחסה", המקבילה הבודהיסטית לטבילת המבוגרים בקבוצות הנוצריות האנאבפסטיסטיות, ומבלי לקבל שם בודהיסטי שובר שיניים, אימצתי את הדהרמה של הבודהא כמקור לימוד והשראה. או לפחות כך חשבתי.
אחרי שתי נסיעות להודו ושתי שיבות ממנה, שכרתי דירה במושב. היצור הראשון שבא לבקר אותי שם, גם אם ללא הזמנה, היה סקינר. החתול, שלימים יתגלה כחתולה נקבה, התיישב ליד הדלת ונתן קונצרט. לאחר שראיתי שמדובר בחתול שלם בגופו, מדושן ומלא ביטחון עצמי, החלטתי שאינו זקוק לי וביקשתי ממנו ללכת משם. למה? כי מחשבות פסאודו בודהיסטיות גרמו לי להאמין בשורה של טענות חסרות שחר: "אני לא יכולה להחזיק בבעלותי יצור חי אחר", ולכן "עדיף לא להיקשר לבעלי חיים", "מוטב לא לצבור נכסים" ו"זאת תהיה טעות לגרום ליצור כלשהו לפתח בי תלות".
את סקינר כמובן זה לא עניין. הוא לא הסתובב בדהרמסלה (שבה, ספרתי בעצמי, יש שני חתולים בדיוק) לא ניג'ס לנזירים ולא קרא ספרים של אבא של אומה ת'ורמן. הוא ישב ליד הדלת והמשיך להתעקש.
 

precious human life

 

שלוש שנים מאוחר יותר

בבודהיזם מוזכר רבות המושג Precious Human Life, חיי אדם יקרי ערך. בימים אלה ביקר בארץ הלאמה הטיבטי צ'מטרול רינפוצ'ה, גלגול שליש בשושלתו, מורה וראש מנזר גולה. באחד השיעורים עמו, רינפוצ'ה הסביר שחיי אדם הם יקרי ערך רק אם מנצלים את הפוטנציאל הגלום בהם. מה שיקר ערך הוא למעשה הפוטנציאל שיש לבני האדם לפתח חוכמה, ללמוד דהרמה, להשתחרר מהרגשות השליליים עוכרי התודעה ולהגיד ביוש לסמסרה המעיקה. שאלתי את רינפוצ'ה למה החיים יקרי הערך מיוחסים דווקא לבני אדם. איך בעצם אנחנו יכולים לדעת מה קורה בלבן ובמוחן של חיות אחרות? אולי לבעלי חיים יש מנעד רגשות שאיננו מודעים לו ומן הסתם גם לא יכולים לקרוא אותו? ממש כמו שספקטרום גלי האור שנקלט בעין האנושית אינו כולל את הקשת כולה. אולי המושג חיי אדם יקרי ערך רק מחזק את הגישה האנתרופוצנטרית שבגרסה חמורה שלה נותנת לגיטימציה לניצול בעלי חיים ולהתעללות בהם? זה לא בעייתי קצת, שאלתי את הלאמה, שישב על הכס שלו, עטוף בשלווה והביט משועשע בתנועות הידיים שלי, שנהיות די מוגזמות כשאני מדברת בשפה זרה.
 
צ'מטרול לובסנג גיאטסו רינפוצ'ה מכיר אותי כבר כמעט שש שנים. מולו התחייבתי לא להרוג יותר ג'וקים לעולם, הוא האיש הראשון שסיפרתי לו שאבא שלי נפטר מבלי שאתחיל לבכות, מתחת לאפו ניקרתי חלומות פז באינספור שיעורי דהרמה, ממנו זכיתי לצ'פחה על העורף בריטריט אחד, שבו קצת הגזמתי עם ההירדמויות האלה שלי. רינפוצ'ה יודע שבמילון, מתחת למילים Guru Devotion, אין תמונה שלי.
אם את מאמינה בבודהא, ענה לי הנזיר שלא קנה ומעולם גם לא מכר פרארי, אז מן הסתם את מאמינה ביכולות המיוחדות שלו. אם את מאמינה בו, את יודעת שהוא היה יודע-כל ורואה נסתרות, ואם הוא אמר שהפוטנציאל האנושי יקר ערך ושונה מזה של בעלי חיים, אז כנראה שזאת עובדה. הבודהא היה איש חכם. רינפוצ'ה הוא איש חכם. לי לא נותר עוד מה להוסיף לדיון הזה. 
 

 

הוא והיא. אין שום תמונה של שניהם יחד

 

שתי מדינות לשני חתולים

אני נצר ודור שלישי (לפחות) למגדלי חתולים. זה היה רק עניין של זמן. סקינר הצליח, לאט ובהתמדה, לגרום לי לאמץ אותו. זה התחיל בקצת כיבוד פה ושם והפך לאימוץ מלא, שלא לומר התמכרות. כשעברתי לדירה הנוכחית, סקינר הצטרף אלי, ולכבוד האירוע גם ביקרנו אצל רופא המשפחה, הווטרינר יובל. הרופא הודיע לנו חגיגית שסקינר נקבה.
לפני כמה חודשים, עוד אחד הצליח לשפעל את הפוטנציאל האנושי יקר הערך שלי. הפעם זה היה זיגמונד, זכר וג'ינג'י מלידה. למרבה הצער, שני חתולי האהובים מתעבים זה את זה תיעוב יוקד ומר (זה כמובן ניחוש). הם לא מסוגלים לשבת על אותה ספה, בקושי להיות באותו החדר. אני מרחמת על סקינר שצריכה לספוג לתוך הטריטוריה שלה את הג'ינג'י האתלטי והמחוצף. אני מרחמת על זיגמונד שנאלץ להתבודד בסלון כשסקינר מתחממת במיטה. עד לאחרונה אסרתי עליו לטפס למיטה, כדי שלסקינר תישמר איזושהי זכות ותיקים, כפיצוי על הבאסה. אבל הרי על חתולים אי אפשר לאסור לעשות את מה שהם אוהבים לעשות. בלילות הקרים האחרונים, שבהם שני אריות הבית העפילו למיטה בהתגנבות יחידים, גיליתי שבחדר השינה כולם חברים, כל עוד אני חוצצת ביניהם. צד ימין, הצד של הבטן, נכבש על ידי הג'ינג'י הנועז. הוא מגרגר כל כך חזק, שנראה לי שזה מפריע למנוחת השכנים מעבר לקיר. צד שמאל, זה של הגב, סופח לטריטוריה של הטרנסוויסטית הפרוותית. ויתרתי על זכותי להתהפך מתוך שינה. העיקר שיהיה שלום. הארה? נראה לי ששלושתנו ישנים חזק מדי. אולי בגלגול הבא.

 

 

מודעות פרסומת
8 תגובות
  1. על רשימה יפה במיוחד
    כדאי לך לקרוא את ספרה של חביבה פדיה בעין החתול, תוכלי גם לקרוא עליו מעט
    בין הרשימות הלא מעטות שהקדשתי לו בחודשים האחרונים
    אישית, אני קרוב לדרך הפנוימה, תורה סטואית, הגורסת כי ישנה רוח גדולה המקיפה את הכל שכולנו במהותינו חלק ממנה
    לכל יצור שהוא נחלק מן הרוח הזאת על פי הכשרים המייחדים את בני מינו ובהתייחס אליהם
    לכן אין כל היררכיה בין אדם לחי
    אלא שהאדם מקבל את הכשרים והיכולות הראויות למין האדם
    ואילו החתול או כל בעל חי אחר מקבל את הכשרים והמסוגלויות האפייניים לבני סוגו/מינו
    אפשר ללכת בדרך זו גם בלי אמונה מיוחדת בהישארות הנפש או בגלגול נשמות
    ויש בה אפילו משום השיוויון האפשרי בין הנמצאים כולם

  2. Thanks

    And maybe Skinner and Zigmond are also the Buddha, but don't need to find out about it

  3. תודה. מהתבוננות בחתולים אפשר ללמוד כ"כ הרבה על גבולות וטריטוריה, גאוותנות והתמסרות, תוקפנות ורוך. אנציקלופדיה שלמה של ניגודים
    ממליצה גם על ההמלצה של שועי.

  4. שועי – הרעיון של הפנוימה זה בדיוק מה שאני מחפשת.הוא גם מתיישב עם הדרך של הבודהא. בעין החתול כבר מזמן ברשימת המאסטים שלי. גם תומר המליץ ועכשיו גם נטלי. מחר אחפש בספריה ואם לא – אני קונה.

    מיכאל (מייקל) – תודה. אתה בקמבודיה? נראה נעים שם במקום שלך.

    נטלי – מסכימה עם כל מילה. אני מאוד מתאפקת, אחרת כל הבלוג היה מוקדש לזיג ולסקינר

  5. מגלה עוד אנשים שחושבים באותו כיוון.

    עושה לי טוב.

  6. כאוהבת חתולים התמוגגתי כמובן מכל מילה
    ואז הגעתי לתמונות והפכתי שלולית.

    גם לי היה פעם חתול שקראו לו ולדימיר. קיבלתי אותו כגור קטנטן ממורה שלי שהיה אב גאה להמון חתולים. הוא הבטיח לי שזה חתול זכר כשקבלתי אותו על ארגזו ומצרכי מזון ראשוניים (כנדוניה) כשהרמתי את זנבו והראתי למורה שאין שם כלום, הוא דחה אותי בתנועת יד רחבה ואמר – טוב הוא עוד גור קטנטן. חכי שיגדל ואז גם יגדל לו.
    אז כאמור הענקתי לו את השם ולדימיר על שם לנין וגם בית חם ומלא אהבה.
    וולדימיר אכן גדל, אבל לא גדל לו שום דבר כי ולדימיר היה חתלתולה ענוגה ורכה עם בטן לבנה ובלי שום ביצים.
    סתתתתם. מראה התמונות הזכירו לי את החתול הראשון שהיה בבעלותי (שהיה בעצם חתולה)

  7. חנן, ראיתי שאתה בענייני האייקו. אהבתי את "לולאה".

    אסתי, אני זוכרת שסיפרת מתישהו על ולדימיר. עם סקינר זה היה יותר מגוחך: בהתחלה חשבתי שהיא אכן נקבה, אבל הייתה לי אז שכנה שלמדה רפואה אלטרנטיבית של בעלי חיים (יש דבר כזה) והיא התעקשה שמדובר בזכר ואפילו הראתה לי את המקום שבו נשארו לכאורה שרידי הביצים. אז הנחתי שווטרינרית אלטרנטיבית יודעת יותר טוב ממני.

  8. חתולים. למרות שחי עם אחת
    אוהב מאוד את מה שאת מגישה כאן

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: