Skip to content

אכלתי צ'פאטי ונרגעתי

30 במרץ 2009

פוסט כשר, אבל לא לפסח

 הכל התחיל לפני חודש-חודשיים, לאחר ששכחתי לקנות לחם (איזה באסה זה כשיש סלט עסיסי ונוצץ ממיץ של עגבניות בשלות טריות ושמן זית טעים, לידו פנכת טחינה טרייה, ולחם אַין?). אחרי זה, כשקראתי על אריזת הלחם במכולת מה יש בתוכו, כבר לא התחשק לי לקנות, ואריזת הניילון הרגה לי סופית את הליבידו הפחמימתי. החלטתי ללכת על תוצרת בית. אופה דגולה אני לא, ומתכונים שדורשים היצמדות לרשימת מרכיבים והוראות הכנה אינם כוס התה שלי. עברתי לצ'פאטי, אותן פיתות הודיות דקיקות שמוגשות כמעט בכל ארוחה. כמו לכל דבר בהודו, גם לצ'פאטי יש יותר מגרסה אחת, ומה שיוצא מהמטבח שלי אינו נאמן לשום מקור, ובכל זאת.
יצאו לי צ'פאטי בכל מיני גרסאות, מעט יותר עבים מאבותיהם בתת היבשת, וגם אמפנדצ'אטי – הכלאה בין-יבשתית של צ'פאטי ואמפנדה.

 

 

אמא מארגנטינה, אבא מהימצ'אל פארדש

 

באילו תכונות צריך לאחוז מתכון כדי שאכניס אותו לרשימות שלי?
הוא חייב להיות צמחוני
הוא צריך להיות פשוט
הוא מוכרח להיות טעים
וגם בריא, עד כמה שאפשר
רצוי ביותר שיהיה אפשר לאלתר עליו
רכיביו חייבים להיות זמינים וזולים
הוא לא משאיר אחריו פסולת לא מתכלה
וכדאי מאוד שהכנתו לא תגזול הרבה זמן ולא הרבה אנרגיה.
 

אז יאללה, לעבודה!

המתכון הבסיסי כולל קמח מלא, מים – וזהו. אפשרויות האלתור והגיוון רבות מספור, כמה מהן מפורטות בהמשך. מכוס קמח אחת תקבלו כחמישה צ'פאטי, שקוטרם כקוטרה של פיתה.
 
המצרכים:
1 כוס קמח מלא
כ-1/4 עד 1/3 כוס מים
 

ההכנה:
מכינים בצק בקערה ממרבית הקמח וממרבית המים, משאירים קצת משניהם לסוף כדי להגיע לבצק מאוזן – רק, נעים ולא דביק.
תולשים מהבצק כדור בגודל של כדור פינג פונג ומרדדים לעלה דק.
אפשר לנקב את הבצק במזלג, אם לא רוצים בועות אוויר.
מחממים מחבת טפלון יבשה על הגז וקולים עליה את הבצק משני צדדיו.

איך יודעים שהמחבת לוהטת? מתיזים עליה טיפת מים.
זה עניין של שניות.

 

אמפנדצ'אטי ממולא בירקות

 
גיוונים:
אפשר להחליף חצי מהקמח בקמח רגיל, ניתן להשתמש בקמח תופח (מלא או רגיל), אפשר להוסיף לתערובת שיבולת שועל טחונה על חשבון חלק מהקמח.
ניתן להעשיר את הבצק בתבלינים ובעשבי תיבול יבשים
אפשר להוסיף מעט שמן זית, בשביל הטעם
מעט עגבניות מיובשות קצוצות דק-דק או זיתים קצוצים
מעט שומשום קלוי, קצח, זרעי פשתה, אגוזים טחונים
את מי הבישול ניתן להחליף במים שבושלו בהם ירקות (אם בושל במים סלק, תקבלו צ'פאטי ורדרדים חמודים)
אפשר להכין את הבצק יום מראש ולאחסן במקרר עטוף במגבת לחה.

 

 

עוז זווית אחת ודי

 

כשרודריגו פגש את אינדירה

צ'פאטי ממולא זו הדרך החפיפניקית והטעימה להכין משהו פשוט שנראה מושקע. הבצק הוא אותו בצק, רק שהפעם ממלאים אותו בתבשיל עדשים (לא נוזלי), ירקות מוקפצים או מחית ירקות, ירקות וטופו, או שילוב של כל אלה.
 
מילוי לדוגמה (רצוי ומומלץ לאלתר!)
 
המצרכים:
2 גזרים
2 קישואים
כ-10 פטריות יער או שמפיניון
1/2 כוס עשבי תיבול קצוצים (כוסברה, עירית, פטרוזיליה)
מעט מאוד שמן קנולה
פלפל שחור
רוטב סויה
 
ההכנה:
קוצצים את הירקות לקוביות. מחממים שמן במחבת ומקפיצים בה קודם את הירקות הקשים, אחר כך את הפטריות. עם העשבים מחכים. מתבלים בפלפל שחור ובמעט רטוב סויה, היזהרו שלא יהיה נוזלי (הסויה מחליפה את המלח, אבל אם אתם אוהבים מלוח הוסיפו מלח יבש, כדי שלא יהיו שלוליות). לאחר שהירקות התרככו אך לא התסמרטטו, מוסיפים את העשבים, מערבבים ומכבים את האש. מניחים לתערובת להצטנן מעט.
מרדדים פיסת בצק לצ'פאטי. מניחים במרכזה ולאורכה (מקצה לקצה) כמה כפות מהתערובת. סוגרים לצורה של צדף ומהדקים את השוליים על ידי קיפולים קטנים או בכל צורה אחרת. יש להקפיד שהאמפנדצ'אטי לא יהיה תפוח מדי, אחרת הוא לא ייקלה היטב. על אותה מחבת של הירקות, בלי לנקות לפני כן, קולים את האמפ' משני הצדדים. חוזרים על התהליך עד שנגמר הבצק או המילוי.
מומלץ להגיש לצד טחינה דלילה עם המון לימון.

Advertisements
14 תגובות
  1. על מה שנראה כחמים וטעים במשמעו המקורית, לפני הקופסא ההיא המתועשת, כך זה נראה
    אולי אנצל את הימים שעד לבדיקת החמץ בנסיונות קולינאריים
    מקווה רק שייצא לי מעין מה שנמצא בתמונות
    כך שהחמץ בעודו מותר לי יהיה כדאי למאכל אדם

  2. יוסי permalink

    אין שום נזק בריאותי בחמץ, למיטב ידיעתי, או אולי אתה אלרגי לקמח?

  3. הרצל permalink

    יש טענות שטפלון שמחומם לטמפרטורות גבהות פולט גזים רעילים. הייתי חושב פעמיים לפני שימוש במחבת מצופה טפלון להכנת צ'פאטי.

  4. בשבוע של פסח איני נוהג לאכול חמץ או להחזיק חמץ בביתי. מנהג די נפוץ במקומותינו.
    ולאוכלי הפיתות ינעם, אני אסתפק במצות, ברשותך
    וכל אחד ינהג כמנהגו

  5. יוסי, אני אפשר להניח שאתה מאלה שממליצים לצמחונים לאכול בשר ולשומרי כשרות לטעום חזיר?

    הרצל, אני חושבת שהבעיה עם הטפלון מתחילה כשהציפוי נשרט. בכל מקרה ניתן להשתמש גם במחבתות מסוג אחר.

    שועי, בתיאבון! אגב, אינני מתמצאת בנושאי כשרות, אבל אם אתה רוצה להכין בחג מצות בבית, אתה יכול להחזיק קמח? מצות מתוצרת בית שיצא לי לטעום די דמו לצ'פאטי.

  6. אהבתי בעיקר את האמא מארגנטינה אבא מהימצ'ל פרדש. נראה לי שאני אחכה בסבלנות עם הצ'פטי לביקור שלי בהימצ'ל עוד כמה שבועות, אבל נראה יופי של דבר לעשות בבית, פשוט וטעים.

  7. לא נותר לי אלא לשמוח בשביל שאתה נוסע להימצ'ל, מקום שאני תמיד מוכנה לחזור אליו. תיהנה!

  8. קמח מצה, לא קמח רגיל
    אבל זה רק למקפידים על כך
    כלומר על חמץ בפסח, שאיסורו אינו רק באכילה
    אלא גם בראייה וכיו"ב
    בכלל מוזר לי להישאל/לענות בענייני הלכה/מנהג וכיו"ב
    לא בטוח אם אני הכתובת

  9. אבל הצילומים מדויקים לא פחות

  10. שועי, העניין של החמץ מאוד מסקרן אותי, למרות שאינני משומרי הכשרות. קמח לא נראה לי כחמץ, הוא הרי לא תופח אם לא עושים איתו כלום. וגם בטח יש איזה פתרוןם הלכתי למצות מתוצרת בית שהוא לא קמח מצה. במדבר היה לאבותינו קמח רגיל, יש להניח. אבל אני לא אטריד אותך עם שאלות הלכתיות אם אתה לא מרגיש עם זה נוח.

    שלומי. מה שבע? תכין וספר איך יצא.

  11. הצדק איתך כמובן, מובן שלא היה לאבותינו במדבר קמח מצה. אני גם מניח שעד ימי הביניים אכלו בכל קהילות ישראל קיטניות באופן די חופשי בפסח וכיו"ב. ההלכה היא כמובן קורפוס מתגלגל ומשתנה, שלמרבה הצער פעמים רבות נוטה להחמרה לגבי דורות קודמים
    במקרה חמץ- בכדי שלא תהיה חשש תפיחה כלשהו, או כדי שלא יימצאו מאכלים שיש בהם חשש חמץ וכיו"ב, נוטים להחמיר
    ובימינו זה מגיע פעמים רבות לאבסורדים גמורים
    למשל, דוגמא מובהקת היא הגיוּר, בימי בית שני אדם שרצה לבוא להתגייר היה מצטרף לעם היהודי (אחר טבילה ו/או מילה)
    בימינו יבדקו דיינים אחר שליטתו של הגר בהלכות וינסו לעמוד על מידת מחוייבותו לקיום מצוות בטרם יאשרו את הגיור
    לפסיקת רבנים חרדיים מסויימים מותר גם לבטל גיור כעבור זמן, אם מוכח שהגר/גיורת אינם מקיימים מצוות

  12. וכך היהדות הפכה להיות מועדון חברים סגור שהדור-מנים שלו מחליטים מי ייכנס בעזרת כוח השרירים שלהם.
    זה מאוד עצוב ולא מאוד יהודי.

  13. די עצוב
    וכל האפולוגטיקות סביב זה אינן משמחות יותר
    כמובן אבל שמדובר בשועריה של היהדות האורתודוכסית בעיקר
    וכדאי האדם לברור לו את זהותו כרצונו
    כך יכול גם האורתודוכסי להיפרד לשלום מסמכותה של רבנות
    וגם האירופי חסר השורשים היהודים להחליט שזהותו היא יהודית, ואכן יהודי הוא יהיה, בעיניי
    גם, למרבה הברכה, מפתחותיה של היהדות כבר אינם מסורים לאיש/ה (אלא אם כן לוקחים בחשבון את המדינה היהודית המעדיפה לכתחילה זרמים מסויימים כנושאה דגלם של היהדות)
    וואוו, לאן הגיע הצאפטי הזה

  14. מי שרואה את עצמו יהודי הוא יהודי, אבל מי שואל אותנו…

    ועדיין, מחזיקי המפתחות יוצרים אנטגוניזם שמרחיק אנשים מהעיקר. אתה בטוח מכיר אנשים שמבחינתם להיות מאמין זה שווה בדיוק לחבישת כיפה כתומה ומגורים בעופרה ולא, למשל, לפעילות הומניטרית.

    באמת הגיע רחוק הצ'פאטי

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: