פוסט מימונה לעובדים הזרים ועוד כמה דברים

ביום שישי האחרון, זה שחתם את "החגים" של פסח, התקיים בגן לוינסקי בדרום תל אביב אירוע רב תרבותי. ארגון מסיל"ה, עמוּתת ברית-עולם, קהילות העובדים הזרים והפליטים, וסתם אנשים שהיו בסביבה או באו במיוחד, התקבצו לפיקניק קהילתי שמח. האירוע הזה, שהיו בו הרבה שפות, מקצבים וצבעים, נועד להעניק חיבוק לקהילת מהגרי העבודה. היו שם אוכל, מוזיקה, הופעות והפעלות לילדים. מי שבא לשם, כדי להקשיב, לטעום ולשבת ביחד, אולי הצליח להעביר את המסר שחוץ ממשטרת ההגירה וגוזרי הגזירות ממשרד הפנים, יש עוד אנשים שמתעניינים במהגרים וילדיהם. מתעניינים ואוהבים.

 

 
האנשים שבאו לכאן מניגריה, נפאל, הודו והרפבוליקה הדומינקנית ידעו בוודאי שכמהגרים הם יתמקמו בתחתית הסולם החברתי, בעיקר מפני שלעולם לא יקבלו אזרחות ופשוט בגלל שהם זרים. אבל הילדים שלהם נולדו כאן, הם מדברים עברית, אין להם בית אחר. גם אם משרד הפנים לא יכיר בהם לעולם, חשוב שהילדים האלה – יפים וחמודים כמו שילדים יודעים להיות ואולי טיפ-טיפה יותר מנומסים מאחיהם הישראלים-יהודים – ידעו שלא כולם חושבים שהם "איום על אופייה היהודי של המדינה". בעיניי הם נותנים לנו הזדמנות לחיים באווירה רב תרבותית ואנחנו מחמיצים אותה.

 

 
הפיקניק היה במתכונת החביבה עלי: במקום שכל אחד יביא ארוחה לעצמו, מביאים תבשיל (או סלט או פשטידה) אחד גדול, ואז יש הזדמנות ליהנות ממעשי ידיהם של כל המשתתפים ולהכיר טעמים חדשים. הפעם, זאת הייתה גם הזדמנות לתת צלחת של אוכל ביתי טוב לכמה אנשים רעבים מהסביבה – לא אמרו לא לאף אדם שניגש למזנון האוכל, לא משנה אם הוא חלק מהאירוע או לא. גם ההופעות, שהשתתפו בהן ילדים ומבוגרים, ישראלים ולא ישראלים, רקדנים ומוזיקאים, היו במתכונת דומה – רב תרבותיות.
לקראת הערב, כשהילדים הלכו הביתה והמוזיקה הגבירה קצב, משהו באווירה הזכיר את "חוף המתופפים" מלפני כמה שנים, את המסיבות הספונטניות שהתחילו בכמה דרבוקות על הסלעים שבין תל אביב ליפו לפני השקיעה של שבת, והפכו להפנינג קצבי עם ריקודים, תיפוף, ג'אגלינג וצ'אי אחרי רדת החשיכה. זאת תל אביב שאני אוהבת.
 

 

את כל התמונות צילמה פנינה שוורץ. יש עוד כאן.
 
 

ועוד כמה דברים קטנים

שמתם לב שיום כדור הארץ מגיע יום אחרי יום השואה? ובכלל, מי קובע את התאריכים של הימים האלה (לא יום השואה, אלא ימים גלובליים כמו יום כדור הארץ, יום האישה, יום ללא קניות וכו')?
 
איך איך איך כל הפרסים והביבים לא מתביישים ללהג ולגנות את המושמץ-מאליו-אחמדיניג'אד, בעוד מתחת לאפיהם ניצולי השואה נמקים, נפטרים ונשכחים לפני שהמדינה מעבירה להם את הכספים שמגיעים להם?
 
בפסח יצא לי לבשל הרבה ולכתוב מעט. השתתפתי בקורס (מה שבקהילה היוגיסטית-בודהיסטית-ויפסאניסטית נהוג לכנות "ריטריט") בודהיסטי שבו התנדבתי לעבוד במטבח, שסיפק אוכל צמחוני ותבשילים טבעוניים בלבד (פרט לגבינה וביצים שהוגשו בארוחת הבוקר). מספר אנשים אמרו לי שאם היו להם יותר מתכונים צמחוניים, הם היו מבשלים פחות בשר. אז לכבוד יום כדור הארץ, מי שרוצה מתכונים מוזמן לכתוב אלי ולקבל אותם חמים-חמים היישר לתיבת הדוא"ל שלו.
 
משהו שקראתי: בגלל ההתחממות הגלובלית ירדה טביעת הרגל הפחמנית של בריטניה: החבר'ה בממלכה מוציאים פחות אנרגיה על חימום. לא, אין כאן בשורה לדובי הקוטב.