Skip to content

פוסט מימונה לעובדים הזרים ועוד כמה דברים

21 באפריל 2009

ביום שישי האחרון, זה שחתם את "החגים" של פסח, התקיים בגן לוינסקי בדרום תל אביב אירוע רב תרבותי. ארגון מסיל"ה, עמוּתת ברית-עולם, קהילות העובדים הזרים והפליטים, וסתם אנשים שהיו בסביבה או באו במיוחד, התקבצו לפיקניק קהילתי שמח. האירוע הזה, שהיו בו הרבה שפות, מקצבים וצבעים, נועד להעניק חיבוק לקהילת מהגרי העבודה. היו שם אוכל, מוזיקה, הופעות והפעלות לילדים. מי שבא לשם, כדי להקשיב, לטעום ולשבת ביחד, אולי הצליח להעביר את המסר שחוץ ממשטרת ההגירה וגוזרי הגזירות ממשרד הפנים, יש עוד אנשים שמתעניינים במהגרים וילדיהם. מתעניינים ואוהבים.

 

 
האנשים שבאו לכאן מניגריה, נפאל, הודו והרפבוליקה הדומינקנית ידעו בוודאי שכמהגרים הם יתמקמו בתחתית הסולם החברתי, בעיקר מפני שלעולם לא יקבלו אזרחות ופשוט בגלל שהם זרים. אבל הילדים שלהם נולדו כאן, הם מדברים עברית, אין להם בית אחר. גם אם משרד הפנים לא יכיר בהם לעולם, חשוב שהילדים האלה – יפים וחמודים כמו שילדים יודעים להיות ואולי טיפ-טיפה יותר מנומסים מאחיהם הישראלים-יהודים – ידעו שלא כולם חושבים שהם "איום על אופייה היהודי של המדינה". בעיניי הם נותנים לנו הזדמנות לחיים באווירה רב תרבותית ואנחנו מחמיצים אותה.

 

 
הפיקניק היה במתכונת החביבה עלי: במקום שכל אחד יביא ארוחה לעצמו, מביאים תבשיל (או סלט או פשטידה) אחד גדול, ואז יש הזדמנות ליהנות ממעשי ידיהם של כל המשתתפים ולהכיר טעמים חדשים. הפעם, זאת הייתה גם הזדמנות לתת צלחת של אוכל ביתי טוב לכמה אנשים רעבים מהסביבה – לא אמרו לא לאף אדם שניגש למזנון האוכל, לא משנה אם הוא חלק מהאירוע או לא. גם ההופעות, שהשתתפו בהן ילדים ומבוגרים, ישראלים ולא ישראלים, רקדנים ומוזיקאים, היו במתכונת דומה – רב תרבותיות.
לקראת הערב, כשהילדים הלכו הביתה והמוזיקה הגבירה קצב, משהו באווירה הזכיר את "חוף המתופפים" מלפני כמה שנים, את המסיבות הספונטניות שהתחילו בכמה דרבוקות על הסלעים שבין תל אביב ליפו לפני השקיעה של שבת, והפכו להפנינג קצבי עם ריקודים, תיפוף, ג'אגלינג וצ'אי אחרי רדת החשיכה. זאת תל אביב שאני אוהבת.
 

 

את כל התמונות צילמה פנינה שוורץ. יש עוד כאן.
 
 

ועוד כמה דברים קטנים

שמתם לב שיום כדור הארץ מגיע יום אחרי יום השואה? ובכלל, מי קובע את התאריכים של הימים האלה (לא יום השואה, אלא ימים גלובליים כמו יום כדור הארץ, יום האישה, יום ללא קניות וכו')?
 
איך איך איך כל הפרסים והביבים לא מתביישים ללהג ולגנות את המושמץ-מאליו-אחמדיניג'אד, בעוד מתחת לאפיהם ניצולי השואה נמקים, נפטרים ונשכחים לפני שהמדינה מעבירה להם את הכספים שמגיעים להם?
 
בפסח יצא לי לבשל הרבה ולכתוב מעט. השתתפתי בקורס (מה שבקהילה היוגיסטית-בודהיסטית-ויפסאניסטית נהוג לכנות "ריטריט") בודהיסטי שבו התנדבתי לעבוד במטבח, שסיפק אוכל צמחוני ותבשילים טבעוניים בלבד (פרט לגבינה וביצים שהוגשו בארוחת הבוקר). מספר אנשים אמרו לי שאם היו להם יותר מתכונים צמחוניים, הם היו מבשלים פחות בשר. אז לכבוד יום כדור הארץ, מי שרוצה מתכונים מוזמן לכתוב אלי ולקבל אותם חמים-חמים היישר לתיבת הדוא"ל שלו.
 
משהו שקראתי: בגלל ההתחממות הגלובלית ירדה טביעת הרגל הפחמנית של בריטניה: החבר'ה בממלכה מוציאים פחות אנרגיה על חימום. לא, אין כאן בשורה לדובי הקוטב.

מודעות פרסומת

From → גרים

12 תגובות
  1. מוישה רינפוצ'ה permalink

    עם כל הרצון הטוב, ולצערי הרב, הרעיון הרב-תרבותי לא מחזיק מים. יש בנו – בני האדם – משהו דפוק. קשה להלחם בנטיה לשבטיות. בחברות הומוגניות וקטנות יש יותר קהילתיות. האנשים יותר מאושרים. בחברות רב-תרבותיות – על בסיס דת, גזע, וכיו"ב – יש פיצול וניכור. לא שאני יודע מה הפתרון, והפוטלאק נשמע לי נהדר והכל, וצריך להמשיך לחבק את הילדים המתוקים, אבל לדאבוני אין בי אופטימיות.

  2. שבטיות זה לא כזה דבר רע. חברה רב תרבותית יכולה להיות כזו ששבטים שונים חיים בה זה לצד זה. קח למשל את הקהילות של אנשי ברית המועצות לשעבר בארץ, ששומרים על השפה והתרבות שלהם. בעיניי זה אחלה, הם הוסיפו עוד ממד לחברה כאן. גם מבחינתם, כמהגרים, זה מסייע לקליטה טובה יותר ועדיף על ניתוק חד משייכות, שידוע כמשהו שגורר עמו בעיות חברתיות ופשיעה.

  3. לו הייתי תל אביבית, אין ספק שהייתי מגיעה ומשתתפת, ואני מסכימה עם כל מילה שכתבת על רב תרבותיות בכלל ועל הילדים בפרט.

  4. הדר permalink

    לשמחתי גיליתי בשנים האחרונות שיום כדו"א חל בתאריך הלועזי של יום ההולדת…נחמד לחשוב שיש פה איזה מסר.

    שנית-אשמח מאוד למתכונים צמחיים! (צמחונית באובר-פחמימות)

    תודה
    הדר

  5. אשמח לשלוח לך מתכונים. שלחי לי מייל דרך "כתבו אלי" (מימין למעלה, מתחת התמונה שלי).
    מזל טוב ליומולדת.

  6. דומני כי נערך גם לפני כשבועיים סוג של סדר פסח באזור גן לוינסקי.ובכלל הגן הוא כעין כניסה לאחד המרחבים היחידים בארץ, בה אין חשים בלאום ו/או דת אלא מרגישים סוג של קוסמופוליטיות, והלוואי וייטיבו את תנאי העסקתם של העובדים הזרים ואת מעמדם פה
    משום שקוסמופוליטיות אמיתית אינה אמורה לצמוח על אדני קפיטליזם וניצול סבלם ומעמדם הכלכלי של תושבי מדינות בלתי מתועשות
    ואולי מה שמחבר בין יום השואה ובין יום כדור הארץ הוא בדיוק זה: פתיחת הלב לכל אדם ושיח מתוך נקודת מוצא לפיה האדם הוא יש שהוא לעצמו והתעלם מהקשרים לאומיים, דתיים וסוציו-כלכליים

  7. לא נותר לי אלא מאוד מאוד להסכים עם מה שכתבת:

    ואולי מה שמחבר בין יום השואה ובין יום כדור הארץ הוא בדיוק זה: פתיחת הלב לכל אדם ושיח מתוך נקודת מוצא לפיה האדם הוא יש שהוא לעצמו והתעלם מהקשרים לאומיים, דתיים וסוציו-כלכליים

    ואגב, לטיים בנחלת בנימין בשישי אחר הצהריים שה הכי חו"ל בישראל.

  8. נטעלי permalink

    כל הילדים הזרים מתחת לגיל 6 שנולדו בישראל, מאבדים בימים אלה את מעמדם בישראל,
    בימים אלה ישראל בונה בתי מעצר לילדים
    הילדים המקסימים שחיבקנו בארוע מועדים לגירוש בספטמבר 2009

  9. את יכולה להשאיר מייל, לכתוב לי או להרחיב, כדי שאוכל לספר על זה ליותר אנשים?
    יש משהו שאפשר לעשות?

  10. אשמח להתעדכן גם כן
    נשמע נורא
    מקווה שתכנית העִוְעִים הזאת לא תבוצע

  11. אני מנסה למצוא עוד מידע. אשלח לך מייל כשיהיה לי משהו

  12. אנא עדכנו גם אותי ברעיון העיוועים הזה, זה נשמע נורא ואין סיכוי שאני מוכנה לשתוק מול מציאות כזאת.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: