ילדים, היזהרו מפטריות שיטאקי (ומביבי גם)

טריק שיווקי של הרוה"מ, טריפ רע מפטריה, עוגה וטיפים אקולוגיים זולים

במקום תמונה של ביבי, תמונה של מקדש ביבי ג'אווינדי בפקיסטן.

 

ביבי
בדרך כלל הרהורים על מה שעושה מועצת החכמים, זאת שיושבת בממשלה ובכנסת, לא מגיעים לדף הזה, ובכל זאת שאלה: האם חלק מהצעות העוועים של ביבי, כמו ההברקה של גביית 50 ש"ח עבור יום אשפוז, אינן אלא טריק שיווקי – הוא "יוותר" על הגזירות האלה, וכהוקרת תודה, הכנסת וההסתדרות יאפשרו לו להמיט עלינו גזירות אחרות פחות איומות לכאורה. כידוע, ביבי הוא איש מכירות בעברו. ההורים שלי אפילו קנו ממנו ספה, פעם מזמן, ברחוב הרצל. אחלה ספה, אגב.

 

 
שיטאקי
אני אצל הירקן, בין המקרר של המיוחדים לבין הקופה, רוצה פטריות. מימין, במקרר, מונחות סלסלות הפלסטיק והניילון הנצמד הסטנדרטיות, חובקות בתוכן שמפניונים. משמאל, על דלפק המכירה, מונחת סלסלת נצרים, כולה שיק כפרי חינני, בתוכה פטריות שחמחמות בתפזורת, מפתות לליקוט. חשבתי שמדובר בפטריות חורש, ובתור אישה מיודדת עם הסביבה, היה לי ברור שהן חלופה הרבה יותר הולמת את האג'נדה שלי מאשר המנוילנות ההן מהקירור. כשהגעתי הביתה גיליתי שנפלתי קרבן לפטריות שיטאקי, שגרסתן המיובשת כבר גרמה לי להעוות פנים מול (ובסוף גם לזרוק) סיר שלם של רוטב פסטה, ואני לא אחת שזורקת אוכל.
החלטתי שהפעם אתחכמה להן. קצצתי דק-דק, טמנתי בכדורי אורז, טשטשתי עם אבוקדו, אצות, אגוזים, סויה. והתוצאה? גורנישט מיט גורנישט. לא יאומן איזה אפקט יש לפטריה אחת קטנה. הרגשתי כאילו איפרו לי בפה פאקט שלם של סיגריות נלסון. צחצוח שיניים נמרץ, כוס קפה, שתי כוסות של תה צמחים (ושלחוף מאיים להתפקע) לא הצליחו לטשטש את הטעם האיום. פטריה אחת! ולא, זה לא בא עם בונוס של הזיות.

 

 
עוגת סוף עונה
בחלון ההזדמנויות הצר שבין סוף עונת הבננות לעונת תות העץ, אפיתי עוגת פרי. יש לי מתכון גנרי שעליו אפשר להלביש איזה טעם שרוצים. הוא כולל:
½2 כוסות קמח מלא
1 כפית אבקת אפייה
1 כפית סודה לשתייה
⅔ סוכר חום
½ כוס שמן קנולה
כ-⅔ כוס נוזל
2 בננות בשלות קטנות מעוכות או 1 תפוח גדול מרוסק (במקום ביצה)
כמות של פרי בכמות ששווה ל-2 בננות, קצוץ דק או מעוך.
 
מערבבים את החומרים היבשים, מוסיפים את השאר, אופים ב-180 מעלות.
 
גיוונים:
את הקמח או חלקו ניתן להחליף בקמח רגיל
חלק מהקמח אפשר להמיר ב-4 כפות קקאו
אפשר להשתמש גם בסוכר לבן
נוזל – כיד הדמיון: מים, מיץ, חלב סויה…
אפשר להוסיף: וניל, רום, אגוזים קצוצים, מי פרחים, צימוקים…
אפשר לצפות את העוגה בפרוסות פרי
 
האפשרות לגוון ולאלתר חשובה למטבח המתחשב בסביבה, כי היא מאפשרת למצות את המוצרים שקיימים בבית לפני שהולכים לקנות משהו במיוחד. ככה כמעט שלא קורה שמוצר מתקלקל או נזרק, אלא אם כן הוא שיטאקי.
 
בעוגה המדוברת, בקטגוריית הפרי, השתמשתי בתותי עץ שחורים וורודים שקטפתי אצל חברים. הם מוסיפים צבע מדהים לעוגה. בקטגוריית הנוזל השתמשתי ביוגורט עזים. בדרך כלל אינני משתמשת במוצרי חלב מטעמי סביבה וצער בעלי חיים, אבל העזים המדוברות שייכות לחברים (אלה מהתותים), יוצאות למרעה כל יום, אינן מופרדות מהגדיים ואינן מפוטמות בחומרים מוזרים.

 

 
הכלי הכי ידידותי במטבח שלי
במטבחי הישן, הקטן והדי מבאס באופן כללי, אין מכונת מיצים, אין תנור ייבוש ב-40 מעלות, גם לא מגשי הנבטה. אפילו סלסלת אידוי אין. הכלי הכי ידידותי במטבח שלי הוא המרית. כשאחי ואני היינו ילדים, קראנו לו "הפולני". הקמצן היעיל הזה (היום אני כבר משוחררת מהגזענות ההיא), לא הותיר טיפה של קצפת בקערת המיקסר של אמא, שמץ של פודינג, שפריץ של קרם. נאדה. בגלל זה אני כה מוקירה אותו היום – שום פירור בצק לא הולך לאיבוד, הכיור נסתם פחות ונחסכים מים בשטיפת הכלים. זה אקולוגי להיות קמצן.

 

מסריחים ופורחים

העציצים שלי נראים מצוין בימים אלה, אבל עולה מהם צחנה קלה. במסגרת הניסיונות היצירתיים לחסוך במים, אני משקה אותם במים מהמטבח: מי בישול של תירס, פסטה, ירקות, מים שנשארים אחרי שטיפת ירקות והשריית קטניות, מים של טופו, מים משומשים של החתולים. הדשן כבר בפנים, התוצאות ניכרות לעין – הם מעולם לא היו יפים כל כך.