גננות גרילה ופטפוטי ביצים

שני נושאים, לכאורה שונים לחלוטין, אבל כמו שאומר רזי בן עזר, הכל קשור.

 

המקבילה הקיבוצניקית לאגדה אורבנית היא, כמובן, אגדת דשא. יש הרבה כאלה – החל בחתולים שהועברו במכונה לפריסת לחם במטבח, עבור דרך כלי הסכו"ם של קהילה שלמה שנשפכו לתוך הפסנתר בחדר האוכל, ועד לזרעי מריחואנה שהוטמנו בסתר (וצמחו) באדניות של המזכירות. על פי גרסתו העירונית של הסיפור האחרון, צמחים לא חוקיים נשתלו באדמה סביב תחנת משטרה בתל אביב. זוהי הגרסה הישראלית לגננות גרילה, אבל במקומות אחרים בעולם מדובר בעסק פורח הרבה יותר.

 

 

 

ירקות וחמניות בלב לונדון. לא העירייה הצמיחה אותם

 

גננות גרילה

גננות גרילה היא תנועת מחאה, שבדרך כלל משתייכים אליה סביבתנים, שמטרתם להשיב את אדמות העם לעם. הדרך שלהם לעשות זאת היא איתור שטחי אדמה שבהם הם שותלים צמחים – חוקיים בדרך כלל. אלה יכולים להיות צמחי נוי שיוסיפו מעט צבע לשכונה מוזנחת, או צמחי מאכל שישאו פירות ללא תו מחיר. גנני הגרילה נחלקים לשתי קבוצות עיקריות: החשאיים והקהילתיים. החשאיים יוצאים באישון לילה אל אדמת היעד וזורעים בה בדמעה את זממם כצעד מחאה. אחד הפטנטים שלהם הוא "פצצות זרעים", כדורים שעשויים מקומפוסט, חמר וזרעים. הפצצות מושלכות אל שטחי אדמה, וכמו בחקלאות בעל, לא נותר אלא להתפלל לגשם ולקוות לשגשוג. הקהילתיים, לעומת זאת, הם חלק מרשת של גננים חובבים מחתרתיים למחצה שמשתפים פעולה ביניהם. אם, לדוגמה, הם יוזמים שתילה סביב עצים באי תנועה, חבריהם יגויסו לעבודה (שבדרך כלל מבוצעת בלילה), ומי שגר קרוב ישגיח על הצמחים. הרווח המשני של פעילות המחאה הירוקה הזאת הוא תחושת ההשתייכות לקהילה, ולשם שינוי – קהילה לא וירטואלית.
איפה שותלים? בגנים קיימים, מסביב לסניפים של מק'דונלד, בשטחים מוזנחים, בערוגות עצים, או פשוט בכל מקום שיש בו מעט אדמה חשופה. באוסטרליה, כאקט מחאה על השקעה בכבישים ולא באנשים, נשתל גן ירק בחצר בית הפרלמנט, אך הוא נעקר מיד על ידי נציגי החוק.
ריצ'רד ריינולדס, שמוביל את סצנת גננות הגרילה בלונדון, אומר, שלמרות שהחוק אוסר לגנן בשטח שאינו שייך לך, בימים שבהם יש מחסור בשטחים לגידול צמחים למזון, השתלטות על אדמה מוזנחת היא הדבר ההגיוני לעשותו.
הנה הוא.
 

פטפוטי ביצים

אתם לא זקוקים לבלוג הזה בשביל לדעת כמה סבל גורמים לולי הסוללה לתרנגולות. חלקכם בוודאי עברו לביצים אורגניות שמונפקות על ידי תרנגולות שמשוטטות במרעה חופשי. זוהי כמובן חלופה טובה הרבה יותר, אבל יש לה חיסרון משמעותי: זכרים – עד שאיזה אשף גנטיקה לא ישנה את מצב העניינים הזה – לא מטילים ביצים, ולפיכך מושמדים. האפרוחים הזכרים אינם נשלחים לתעשיית הפיטום, מפני שזני המטילות שונים מזני המאכל. הפתרון הטוב יותר הוא תרנגולות בחצר הבית – נקבות בלבד, בלי תרנגול שיעיר את השכנים ועם ההבטחה לביצים לא מופרות. זה נחמד, אבל לא מעשי עבור רובנו, למרות שיש הרבה קסם בחיית מחמד עם נוצות וכרבולת.
אז אני מנסה לבשל בלי ביצים (ומוצרי חלב) והאתגר המעניין ביותר הוא בצקים. לפני כמה ימים הצלחתי לייצר בורקסים מבצק פריך, שאם נרצה להתפלצן, נכנה אותם שבלולי בצק ממולאים. שבלול אחד כזה, עם סלט נחמד וטחינה, הוא ארוחה קלילה וטעימה. הנה המתכון.

 

 
מצרכים לשמונה שבלולים
לבצק
3 כוסות קמח
1 כפית אבקת אפייה
1 כפית סודה לשתייה
קורט מלח
4 כפות חומץ
⅓ כוס שמן
½ כוס מים.
לקישוט: שומשום קלוי או לא קלוי, קצח, זרעי פשתן וכו'
 
מלית דלורית
1 דלורית קטנה
כ-100 סמ"ק חלב קוקוס
כ-2 חופנים פיסטוקים קלופים (או אגוזים אחרים, קצוצים)
לתיבול:  כוסברה קצוצה, עירית, מלח, פלפל, אגוז מוסקט או מה שבא לכם.
 
ההכנה
מקלפים את הדלורית, חותכים לקוביות ומאדים עם חלב הקוקוס. אפשר לפני כן לטגן את התבלינים במעט שמן ואז להוסיף את הדלורית וחלב הקוקוס. כשהדלורית רכה ולא רטובה, מוסיפים את התבלינים ומועכים למחית.
מערבבים קמח, אבקת אפייה, סודה לשתייה, מלח. מוסיפים שמן וחומץ. מוסיפים את המים בהדרגה תוך לישה, עד שמתקבל בצק גמיש ונעים.
מחלקים את הבצק לשמונה חלקים. כל חלק מרדדים למלבן ברוחב של 7 ס"מ ובאורך של 30 ס"מ. אין צורך לדייק.
במרכז עלה הבצק מסדרים שורה מהמלית (שהצטננה בינתיים). סוגרים לצורה של נקניק ומגלגלים לשבלול. מניחים בתבנית שנמשחה במעט שמן. מקשטים את הבצק בזרעים החביבים עליהם ומהדקים בעדינות, כי אין ביצה ואתם לא רוצים שהם ייפלו. אופים בתנור שחומם ל-180 מעלות עד להזהבה.
 
גיוונים
אני מחבבת מליות צבעוניות. למשל: תרד או מנגולד עם פטריות ואגוזים (אגוזים מומלצים כדי להוסיף חלבון למנה), בטטה וכרישה, פירה ירוק עם המון עשבי תיבול. מה שחשוב זה שהמלית לא תהיה רטובה או נוזלית. מכאן אפשר רק לשחק.
בעלי הידיים השמאליות יכולים לוותר על השיבלול, ולאפות את הבורקס כנקניק שייפרס לפרוסות. אפשר כמובן להכין בורקסים קטנים בצורת כיסים.