Skip to content

כולנו ממלאים את פינו מים (בששון? לא בטוח)

12 ביוני 2009

המושג "טביעת רגל פחמנית" שגור מאוד בשיח הסביבתני, אבל המילון הולך ומתרחב. כידוע, לפחות למי שלא מילא את אוזניו מים, משבר מים גלובלי עומד עלינו לכלותנו, וכך נולד המושג "טביעת רגל מימית" (תרגום זמני שלי ל-Water Footprint), שמשמעותו פשוטה – כמה מהמשאב המוגבל מים אנו צורכים.

 


לאכול אותן או לשחות איתן?

כמו בתחומים רבים אחרים שקשורים לצמצום הנזק שאנחנו גורמים לכדור הכחול, גם כאן השינוי מתחיל במטבח, לפחות כאשר מדובר באדם הקטן ופחות בממשלות גדולות ולא תמיד חכמות. החיסכון במים קשור לא רק לשיטות הניקיון, הרגלי הרחצה וסוגי הצמחים שאנו מגדלים במרפסת, אלא גם למה שאנו אוכלים. פרופסור אריאן י. הוקסטרה ממרכז המים באוניברסיטת טוונטה שבהולנד חישב כמה מים נשפכים לטובת סוגי המזון הבסיסיים שבאים אל שולחננו. הממצאים שלו מראים שוב: יותר סלט ופחות סטייקים, יותר גואקמולי ופחות גבינה – עדיף לסביבה.
המספרים כאן מראים כמה ליטרים של מים נדרשים לייצור 1 ק"ג של כל אחד מסוגי המזון. חסה שותה הכי מעט, בקר הכי הרבה. סימבולי? בהחלט.
 

מוצרים מהצומח
חסה –   130ל'
עגבניה – 180 ל'
כרוב – 200 ל'
מלפפון או דלעת – 240 ל'
תפוח אדמה – 250 ל'
תפוז – 460 ל'
תפוח או אגס – 700 ל'
בננה – 860 ל'
תירס – 900 ל'
אפרסק או נקטרינה – 1,200 ל'
לחם חיטה – 1,300 ל'
מנגו – 1,600 ל'
בוטנים – 3,100 ל'
אורז – 3,400 ל'
זיתים – 4,400 ל'
שוקולד – 4,850 ל'
 
מוצרים מהחי
חלב (ליטר) – 1,000 ל'
עוף – 3,900 ל'
גבינה – 5,000 ל'
חזיר – 4,800 ל'
בקר –15,000 ל' לק"ג.
 
כאן תוכלו לקרוא עוד על טביעת הרגל המימית של האוכל שאנו אוכלים.
(הערה חשובה: בעקבות הערתו של המגיב הרצל שיניתי את הנתונים. בפוסט המקורי הם נלקחו מהאתר treehugger  והמרתי אותם מגלון/פאונד לליטר/ק"ג וכנראה שטעיתי, אך היחס נשמר. הנתונים המתוקנים הם מהמאמר של הוקסטרה)


 
חסה בתבשיל יפני

ומה היפנים מבשלים לנו הפעם?
יפן, כך לעתים נדמה לי, היא מעין יקום מקביל, שחיים בו אנשים מאוד דומים אך גם מאוד שונים מאיתנו, לפחות בכל הקשור למה שמוחותיהם מצליחים להנפיק –  לטוב ולרע. כמה מוחות כאלה ישבו וחשבו, איך נספק לציבור שפע של פירות וירקות נקיים גם מחומרי הדברה וגם ממזיקים? התשובה הייתה, נגדל אותם בתנאי מעבדה. מדענים יפנים כבר מגדלים ירקות במעבדה, סביבה סטרילית שבה האוויר, חומרי ההזנה ורמת האור מבוקרים והצמחים חופשיים ממזיקים וממזהמים אחרים. נחמד? לא אכחיש.
אך האם התוצאה ידידותית לסביבה? כאן התשובה מעט מסובכת. מצד אחד, התוצרת אכן בטוחה ונקייה, מצד שני היא עומדת בסתירה לתפישת הצרכנות המקומית (local food) שהולכת ומתחזקת בעולם וכמובן, שוללת מהחקלאים המקומיים את פרנסתם. ביפן ישנן חוות משפחתיות רבות שמספקות לצרכנים אוכל מקומי "שנקטף בבוקר ויבושל בערב", מה שהמדענים מהמעבדה לא יכולים לספק. אז מה עדיף – חסה בטעם של קלקר, אבל כזו שלא צריך לשטוף לפני כניסתה לקערת הסלט, או חסה בטעם של חסה?
 
כאן תוכלו לקרוא עוד על האוכל של העתיד.


סתם כי זה יפה

 

מודעות פרסומת
5 תגובות
  1. הרצל permalink

    על פי הקישור שצירפת שוקולד מוביל בצריכת המים עם 24,000 ליטר לק"ג.
    אם משווים את הנתונים בקישור לעומת הנתונים בגוף הפוסט, מוצאים הבדלים גדולים. לפעמים יותר מפי חמש. לדוגמה את כותבת שק"ג אורז מצריך 685.5 ליטר לעומת הקישור עם 3,400 ליטר לק"ג. מה שמעורר (או מחזק)את הספק בדיוק הנתונים.
    בעייתיות נוספת היא היחס למשקל המזון כקנה מידה. האם ק"ג חסה שווה מבחינה תזונתית לק"ג בשר בקר, או האם ק"ג כרוב שווה ערך לק"ג בוטנים. במילים אחרות, יש מידה של אחיזת עניים בהצגת צריכת המים כמו שהיא מוצגת.
    אם מבקשים להיות עקביים, אז אפשר לשאול, האם כשאת מכינה ארוחה צמחונית, תשתמשי בחסה וכרוב ועגבנייה ולא באורז או בזיתים בגלל שהם מצריכים הרבה יותר מים? (ק"ג זיתים מצריך פי 34 יותר מים מק"ג חסה על פי הנתונים שלך)
    ולסיום, מה יהיה על השוקולד, האם אצטרך להתנזר ממנו?
    דרך אגב, כדי שלא יהיו אי הבנות, אני בעצמי צמחוני, אז אני לא יוצא נגד הצמחונות ככזאת.

  2. עוז permalink

    צריך גם לחשב את הפוטנציאל לבזבוז. מה הכוונה ?
    שוקולד הוא אכן צרכן אדיר של מים, אבל רוב המים האלו נצרכים בארצות הטרופיות שם מגדלים קקאו. כך שבעצם אין בזבוז.
    לעומת זאת, עגבניה שמגדלים בחצבה על מי תהום שאינם מתחדשים …. זה כבר בעייתי.

    לכן "טביעת רגל מימית" היא מושג קצת שנוי במחלוקת, וצריך יותר לדבר על צדק חלוקתי בצריכת מים, ועל "Life Cycle Assessment".
    יש כבר לא מעט חוקרים באקדמיה שמתעסקים בזה, אבל הנושא בחיתולים עדיין, לצערנו.

  3. תודה על ההערות של שניכם.

    הרצל,
    אני אבדוק שוב את המספרים, יכול להיות שהתבלגן לי.
    בקשר להצגת הנתונים כליטר לק"ג, אני מסכימה שיש כאן בעייתיות, אבל כל לכל דרך הצגה יש את החסרונות שלה. אם זה היה לפי מנה, היינו שואלים, איך תגדיר מנה?
    אני לא קוראת להתנזרות משום דבר, אפילו לא מבשר (אם כי אני צמחונית), אלא לנסות לראות תמונה כמה שיותר מלאה כשאנו עושים את בחירות האוכל שלנו.

    עוז, בגדול אני מסכימה איתך. בכל מקרה המים הם רק חלק מהמשוואה. שוקולד, למשל, אולי פחות בעייתי בהיבט של טביעת רגל מימית, אבל הוא משלים את זה בטביעת הרגל הפחמנית שלו (כי הוא מיוצא) ובעוד נושאים שקשורים לחלוקת אדמות במדינות שבהן הוא מיוצר.

  4. אבל המים נוזלים
    המים אוזלים
    המים יורדים…

    [מאיר אריאל, דאווין של שיר מחאה, וגלוי]
    עיניים]

    עכשיו רק הבנתי כמה מים הולכים על כל דבר מאכל שאנו אוכלים. לא ממש ייחדתי לכך תשומת לב
    ודווקא חסה אינה מן המאכלים שאני טורח לרכוש באופן מיוחד

    לאחרונה, התחלתי להשקות חתולים בסביבת הבית
    בחום הזה, להשאיר איזה כלי עם מים בשבילם, נראה לי מסוג המעשים שמשאיר אותנו באופן כלשהו קשור לסביבה

  5. זה מצוין המים לחתולים. יש להניח שאתה מציל חיים

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: