Skip to content

אמא יש רק אחת. אבא זה כבר סיפור אחר

19 ביולי 2009

אנחנו יודעים כבר מזמן שהעולם הסימטרי שמציירים לנו ספרי הילדים הוא רק אופציה אחת מתוך רבות. משפחה היא לא בהכרח אבא-אמא-ילד, וגם לא תמיד הייתה כזאת. דפוס המגורים או אופן השיוך לשושלת תלוי בסביבה, בכלכלה ובנורמות חברתיות שהן עניין דינמי לחלוטין. האם האופציה המטרילינאלית הולכת לתפוס מקום גדל והולך בחברה המודרנית? זאת אפשרות שלא הייתי שוללת על הסף.

 

 

ילדי מוסו (הצילום מפליקר, את שם הצלמ/ת לא יכולתי לפענח, הוא נכתב בשפה שאיני מזהה)

אל בית אמי ואל חדר הורתי

בחברה מטריליניאלית שיוכו המשפחתי של הצאצא נקבע על ידי צד האם. זה כמובן לא מתמצה רק בשם המשפחה, אלא גם בענף המשפחתי שנושא בעול, באחריות ובעונג של גידול הילדים. חברות מסורתיות כאלה קיימות גם היום. קחו למשל את אנשי מוסו (Mosuo) מסין.
בקרב אנשי מוסו החיים בהימלאיה של סין סביב אגם לוּגוּ, בין פרובינציית יוּנאן לפרובינציית סיצ'ואן, משפחות ללא אב הן המשפחות היחידות שקיימות. אנשי מוסו אינם נישאים וילדיהם גדלים בבית המשפחה המורחבת של אמם ללא אביהם. שם, ללא סיווגים סוציו-אקונומיים שרירותיים וללא הגדרות של הביטוח הלאומי, נראה שהילדים חיים טוב. הגברים שותפים לגידול הילדים, אבל לא אלה "שלהם" כפי שמקובל להגדיר זאת בחברה שלנו. כפי שגודלו בילדותם, כעת הם, בתפקיד הדודים, עוזרים לטפל בבני אחיותיהם ובבני דודותיהם. סידור דומה קיים גם אצל אנשי נאיאר בהודו, גם שם האישה ממשיכה את חייה בבית אמה, כשלגבר שעמו היא מקיימת יחסי מין וממנו היא מתעברת, אין כל תפקיד רשמי במשפחתה. הירושה עוברת מאם לבת ומדוד לאחייניו.
המבנה המשפחתי קשור לא רק לסידורי המגורים, אלא גם לדמויות בחיי הילד. במקום שלילד יהיה אבא אחד, יש לו ארבעה או חמישה דודים, כך שתפקיד האב מתחלק בין כמה אנשים, החיים בתוך משפחה מורחבת גדולה. ג'ון לומברד, מנהל החברה לפיתוח תרבות מוסו באגם לוקו, מסביר לנשיונל ג'אוגרפיק שלמבנה המשפחתי הזה יש היגיון גנטי, מפני שהוא מחזק את השושלת המשפחתית, ולדבריו של לומברד רבים מהגברים של מוסו חושבים כך גם היום. "אם אתה מוליד ילד עם אישה, לעולם אינך יכול להיות בטוח לחלוטין שהילד באמת חולק איתך את הגנים שלך, הוא אומר. "אבל אם יש ילד לאחותך, אתה יכול להיות בטוח במאה אחוזים שהילד חולק איתך כמה מהגנים שלך."

 

 

נשי מוסו (Serry Zhang)

עבור הנשים, יש במבנה המשפחתי המוכוון-אם הזה יסוד משחרר, לפחות במובן מסוים: אם נחזור להודו, וניקח לדוגמה את קאסטת הברהמינים, נראה שהפתרון להבטחת הקשר הגנטי בין אב לצאצאיו הוא בידוד האישה, כך שבהיעדר במגע עם זרים, נמנעת סכנת הפגיעה ב"טוהר" המשפחה והקאסטה וההתערבבות עם אחרים. הצורך הזה בהפרדה הוליד את "הפטנט" של הפורדהא (Purdha), שמשמעותה בהינדי ובאורדו היא "וילון", ואולי הדמיון שלה למילה העברית "הפרדה" אינו מקרי. הפורדהא, שקיימת בקרב ההינדים והמוסלמים, כוללת חציצה מבנית, כלומר קירות או מסכים שמפרידים את הנשים בתוך הבית, וכן פורדהא נלבשת, כבורקה, רעלה או כל אמצעי הסתרה אחר. נשות מוסו פטורות מכך.

 

 

סבתות טיבטיות-לדאקיות. נכון שהן יפות נורא? (צילום: ש.ש)

 
הקשר הטיבטי
אנשי מוסו, להערכתם של אנתרופולוגים רבים, הם צאצאים של רועים-נוודים טיבטים, בני תרבות נשי (Naxi). נשי, שפתם של המוסו, שייכת למשפחת השפות הטיבטו-בורמזיות, דתם היא בודהיזם טיבטי, ובאופן כללי ניכרים קווי דמיון בינם לבין אחיהם מארץ השלגים. ואיך זה קשור לענייננו? בשבטים טיבטים מסוימים נהוגה פוליאנדריה, שהיא סוג של פוליגמיה (פוליאנדריה – ריבוי גברים; פוליגניה – ריבוי נשים). זה לא אומר שהחברה הטיבטית היא מטריאכלית. היא לא. למה דווקא שם על גג העולם אישה נישאת למספר גברים, בדרך כלל אחים? יש לכך כמה סברות. המקובלת ביותר אומרת שמכיוון שהאדמה הפורייה כה דלה ברמות הגבוהות של טיבט, נישואי פוליאנדריה מצמצמים את הילודה. אם לכל אח היו ילדים משלו, המשפחה הייתה מתרחבת הרבה יותר. הסבר נוסף, שבעיניי רק מחזק את הראשון, אומר שמכיוון שיש מחסור בקרקעות, הפוליאנדריה חוסכת מבני המשפחה את הצורך להתחלק באדמות. לי נראה שהעובדה שכמעט כל משפחה שלחה אחד מבניה למנזר (לפחות עד שהסינים עשו שם "סדר"), מחזקת את תיאורית צמצום הילודה. האח או הבן הנזיר מביא כבוד למשפחה, זוכה בחינוך טוב ואינו מכביד על החמולה ועל הקרקעות עם צאצאים משלו. כמו אצל אנשי מוסו, גם לפוליאנדריה יש היגיון גנטי: הגבר יודע שכל הילדים בבית נושאים את הגנים שלו, גם אם הם הגיעו אל סליל הדנ"א של הצאצא דרך אחיו ולא ישירות מחלציו הוא.

 

 

נמשפחה טיבטית (Jonas Merian)

 

ובחזרה אלינו
המשפחות החד הוריות מבחירה, למרות כל הקשיים שניצבים מולן, הופכות שכיחות יותר ויותר. בראש משקי הבית הללו עומדות ברוב המקרים נשים. גם עבור ילדי הזוגות הגרושים על פי רוב בסיס האם הוא בית האם, גם כאשר האב הורה פעיל. הילדים האלה הם ילדים של אמא, סבתם מצד אמם היא הסבתא היחידה או הסבתא ה"ראשית". גם במשפחות "רגילות" הסבתא מצד האם היא הדומיננטית, לפחות בשלב הינקות. מה זה אומר על עתידם של הגברים בחברה, בעיקר עכשיו לאחר שמדענים הצליחו לייצר זרע במעבדה?
 

מודעות פרסומת
15 תגובות
  1. מרתק ביותר. דומני כי אצלינו ישנה עדיין שמרנות לא מעוטה באשר לאתוס המשפחה, שמקורו כנראה ביהדוּת, ומקורו הראשון עוד בבתי האב הפטריאכליים של המזרח הקדום, שהשפיעו באופן קריטי, על מבנה המשפחה, ועל מקומן של הנשים, בעולם היהודי ובעולם האסלאם.
    המבנים השמרניים האלה הולכים ומתפרקים בעולם, ואט אט גם בארץ. ובכל זאת, כאשר מתבוננים על ישראל של היום, דומני כי באזורים רבים של הארץ,מבנים משפחתיים חד-הוריים או רב-הוריים אינם זוכים לפי שעה ללגיטימציה חברתית נאותה.

  2. והלוואי שיזכו.

  3. פוסט מרתק, גם מנמק טוב, מעורר מחשבה, לא ארוך מדי ועם צילומים מעניינים (הטיבטים יפים כמו תאונת דרכים)
    אני מסכים כי כאן בארץ "הסבתא מצד האם היא הדומיננטית", ואוסיף כי האם מצד האם… היא הדומיננטית, כלומר אימהות כאן הן הכי דומיננטיות לבנותיהן, מאוד דומיננטיות, אקסטרימלי דומיננטיות…

  4. מעניין

    ובטח ניכחד יום אחד
    אמאלה'

  5. למה כל המגיבים הם גברים שמתחילים בשי"ן?
    שועי, הלוואי. אני מאמינה שזה יקרה, אלא אם תהיה הקצנה דתית.
    שרון, תודה. אני לא מסכימה איתך בקשר לטיבטים. אולי התמונה לא מחמיאה, אבל הם דווקא עם יפה למדי.
    שלומי, בוא נקווה שלא. בינתיים, אתם חייבים לעשות משהו עם איכות הזרע שלכם, כי הנתונים מדאיגים.

  6. מעניין. תודה.

    ולהזכירך – השתייכות לעם היהודי נקבעת על פי האם, לא על פי האב.
    כנראה גם אבות אבותינו הבינו שאף אחד לא מבטיח להם שילדיהם הם אכן שלהם…

  7. וסליחה שקטעתי את רצף השי"נים

  8. תודה. הערה חשובה. תרגישי חופשי לשבור את רצף השי"נים בכל עת :)

  9. מה את מציע לעשות על מנת לשמור על האיכות?

  10. ברשותך, הערה קטנה, עד ימי כנסת גדולה ואחריהם התנאים נקבעה היהדות דווקא על פי מין האב במובהק
    וכך בתורה ובמקרא כולו
    משה נשא את ציפורה המדיינית
    דוד וגם שלמה נשאו נשים נכריות ובכל זאת בניהם הוכרו כנסיכים לגיטימיים
    אפשר שהגזירות על העם היהודי כבר בימי היוונים באנטיוכיה וכן ההתיוונות הרבה, אך גם אחר כך, הביאו לשינוי הגדול
    אבל איני בקיא בכך די הצורך.

  11. אגב אני לא בטוחה שביהדות הקדומה המצב היה שונה בהרבה ממה שתיארת כאן וראי למשל את מקרה יעקוב וארבע נשותיו. כל אחד מצאצאיו דורג לפי המיקום ההיררכי של האם שגם קשור למידת הקרבה הגיאוגרפית של נחלות השבטים (י' פורטוגלי כתב על זה מחקר מרתק). במסורת פטריארכיאלית מובהקת לכל הילדים היה צריך להיות מעמד שווה שכן כולם חולקים אב משותף אחד, ולא כך. האמהות שלטו והשפיעו הרבה יותר ממה שנדמה.

  12. שועי permalink

    (אני לא ליד המחשב שלי אז אכתוב בקיצור)
    כאמור, כבר התורה עצמה עומדת על מעמדן הבלתי מבוטל של האמהות- שרה הקובעת את בחירת יצחק, רבקה- המובילה את בחירת יעקב
    חנה- המחליטה להקדיש את שמואל לה' במשכן בשלה (לא ברור כל כך האם אלקנה אישהּ צדד בכך אם ךאו)
    ואחר כך בת שבע המופיעה בעצה אחת עם נתן הנביא אל מנת לסמן את שלמה כיורשו של דוד
    הבחירה באם כמי שבאמצעותו יורש הצאצא את יהדותו
    היתה מהפך, שבודאי נשען על מקורות מקראיים לפני כן ועל לימוד מעמיק בהם אבל גם כמובן על
    נסיבות הזמן. ויש להניח כי הנסיבות ההיסטוריות דווקא הן שהעירו את העיון המחודש ואת המהפך.

  13. שלומי, אני לא ממש יודעת וגם לא יכולה להנסות על עצמי. אבל אם הייתי גבר, הייתי מנסה פשוט לחיות יותר בריא ולאכול הרבה אננס.

    שועי ונטלי, בטוח שאתם יודעם על היהדות הקדומה יותר ממני, וגם נכנסתם כאן לתחום חדש – מקורות הכוח הלא רשמיים של האישה, דבר שקיים גם בחברות פטריאכליות, וחלק חשוב מאוד ממנו הוא העובדה שהאמא מגדלת את הילדים, גם אם שם המשפחה והרכוש שייכים לאבא.
    בנוגע ל"הורשת" השיוך הדתי, גם זה משהו שבחברה המודרנית הולך ומתמוסס, למרות שאצלנו (בעיקר בגלל הממסד) הוא עדיין משמעותי.

  14. לא נראה לי שהייתי רוצה לחיות שם…

  15. קראתי את זה מזמן, וכבר אז זכרתי שיצא ספר אוטוביוגרפי בעברית של מישהו שגדלה שם, אבל לא זכרתי את שמו, והנה נקרה על דרכי. הוא נקרא פרידה מאמא אגם
    http://bookme.co.il/Books/Item_Details.aspx?Barcode=362-2430

    ואם אני כבר פה – למתעניינים במטריארכליות למינה – רוברט גרייבס (ההוא מ"אני קלודיוס") היה מאמין גדול (וקצת אובססיבי) במקורות המטריארכליים של התרבות. אני מאמינה שהוא כתב על זה באופן ישיר, אבל אני התוודעתי לזה בעיקר דרך הספרים (המצוינים!) שלו על מיתולוגיה יוונית. השפע הרהוט והמחכים של הידע מעוטר בהערות כמעט פסיכיות בכוון. מרתק, משעשע, וקצת מפחיד, כמו כל סוג של אובססיה.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: