Skip to content

ים המוות הגדול בלאט ינוע (בהמשך לשיטת הדולפין)

31 ביולי 2009

האמת המטרידה של הפלסטיק שטה בשקט בים ונבלעת בדממה על ידי קורמורנים, דגים ויונקים ימיים. השד כבר מזמן יצא מבקבוק המים המינרליים, אז איך זה שעדיין מניחים לו להשתולל?

שאבתם מים בששון בסופר, ואחרי שהצלחתם להעמיס את הבקבוקים לאוטו וממנו הביתה, אין מאושרים יותר מכם. יצרני המים המבוקבקים עשו בשנים האחרונות עבודה שיווקית מדהימה, ו"לימדו" אותנו שמה שאנו קונים מהם זה פיסת בריאות ולא, חלילה, חתיכת פלסטיק שטומנת בחובה הרבה צרות וגם קצת מי תהום צלולים שאמורים להיות זמינים לכל אחד מאיתנו – ובחינם. כושר השכנוע שלהם כה יעיל, עד שלאחרונה מעגל המוצרים התרחב, ועל מדפי המרכולים והפיצוציות ממתינים נוזלים שקופים וממותקים בטעמי פירות, מה שיצרניהם מכנים "מים עם נגיעות אשכולית" או מה שזה לא יהיה.
מכיוון של המדרכות ניצבים כלובי המיחזור, אנחנו מרגישים כמעט קדושים, כי לא רק שאנחנו צרכני בריאות, אנחנו גם מצילים שמץ מכדור הארץ בכל פעם שאנו קולעים בקבוק משקה ריק את הכלוב במקום לפח האשפה.

 

 

פורטוגל (צילום: Antonio Foncubierta)

 
מיחזור זה יופי של דבר, באמת, אבל כדאי לזכור שהוא אינו מאפס את ההשפעות הסביבתיות המזיקות של המוצרים המתמחזרים, רק מצמצם אותן. יש הרבה תחומים אפורים בנושאים של איכות הסביבה, אבל מי שרוצה לצעוד בצד הבטוח יודע שרב פעמי עדיף על חד פעמי (גם אם החד פעמי מתמחזר או מתכלה) ושככל שקונים פחות מזהמים פחות.
 
אז מה הבעיה עם הבקבוקים?
כמו כל תעשייה, גם תעשיית המיחזור מזהמת, צורכת אנרגיה (למשל בשינוע הבקבוקים מהשכונה אל המפעל) וצורכת מים (הבקבוקים נשטפים בקיטור), אבל חשוב יותר, על פי נתוני אדם טבע ודין מהשנה שעברה, תאגיד המחזור אל"ה אינו עומד ביעדי המיחזור, ולמעשה המשרד להגנת הסביבה הוריד את רף הדרישות ממנו. כך קורה, שבעוד צריכת הפלסטיק בישראל ממשיכה לעלות, היקפי המיחזור יורדים, וגם אם יצאתם צדיקים והשלכתם את הבקבוק לכלוב, לא בטוח שהוא יחזור אליכם כמעיל פליז, סלסלת ענבים או כל מוצר אחר שעשוי מבקבוקי פלסטיק ממוחזרים. יש סיכוי די סביר שהוא יגיע אל הים, ושם, יחד עם חברותיו הטובות מהסופר, הלא הן השקיות, הוא גם יזהם וגם יהרוג דגים ויונקים ימיים. באוקיינוס בהשקט צף ממש ברגעים אלה אי בגודל של יבשת אמריקה הצפונית, כולו עשוי מפסולת פלסטיק. מדובר בתמונות קשות. נתיחות של עופות שמחפשים מזון על איי המוות הללו, מגלות בקיבתם כמות בל תאומן של פקקי בקבוקי משקה. ישנם מקומות בים שהמים בהם מכילים יותר חלקי פלסטיק מפלנקטון. לא הייתם רוצים להיות לוויתן בים כזה. מובן שחלק מהפלסטיק הזה גם נשטף בחזרה לחופים. על פי נתוני המשרד להגנת הסביבה, פסולת הפלסטיק הורגת מדי שנה מיליון ציפורים, 100,000 יונקים ימיים ואינספור דגים. ובניגוד לכדורי רובה, חתיכת פלסטיק כן הורגת פעמיים, והרבה יותר מזה. פלסטיק זה רצח (ובחיי, אני לא דרמה קווין!).
 

 

צפון האוקיינוס השקט: תכולת קיבה של קורמורן (צילום: צוות KQED Quest)

 

ומה עם אלה, שעם כל הכבוד לדולפינים ולשאר בעלי הסנפירים, דואגים קודם כל לבריאות של עצמם, ולכן שותים מים מינרלים? נניח, שהמים הממוסחרים טובים יותר. בכל זאת הם נתונים בתוך מיכל פלסטיק. כמה זמן הבקבוק הזה עמד בשמש? לאיזו טמפרטורה הוא התחמם לפני שהגיע אל המקרר שלכם? אילו כימיקלים השתחררו ממנו? אלו הן שאלות שצריכות להישאל. בקבוקי פלסטיק מכילים את החומר ביספינול איי (BPA) החומר דומה להורמון אסטרוגן ועלול לשבש את פעילות המערכת ההורמונלית בגוף. החומר משתחרר מהפלסטיק בהשפעת חום. לפי מספר שנים התחוללה סערה לאחר שהסתבר שהחומר מצוי בבקבוקי שתייה של תינוקות, שעבורם החומר הזה מסוכן במיוחד. בקנדה ובקליפורניה אורגנו חרמות צרכנים נגד בתי אוכל שמגישים משקאות בבקבוקי פלסטיק – לא רק בגלל הנזק לאדם ולסביבה, אלא גם מפני שהם עשויים ממוצרי דלק, ומי שאכפת לו מהכדור הכחול הזה, מנסה לשרוף ממנו כמה שפחות.
 
אנחנו הישראלים פוחדים יותר מכל דבר לצאת פראיירים. אז איך זה שאנו מאפשרים לחברות מסחריות לקחת את מי התהום ומי המעיינות ששייכים לכולנו, לכלוא אותם בבועות פלסטיק תכלכלות ולמכור לנו אותם ביוקר? זה לא שיש לנו כאן נהר גועש בשוליה של כל עיר, להזכירכם, ובכל זאת אותן חברות שואבות את המים ממעיינות בשמורות טבע, שגם הן שייכות לכולנו. במקום להסתמך על ההבטחות לבריאות של חברות שיווק המים, עלינו כצרכנים להפעיל לחץ על רשות המים ועל משרד הבריאות לשפר את איכות מי השתייה. בחלק מהמקומות בארץ איכות המים נפגעת לא בגלל שהמים כאן "לא טובים" אלא בשל מצב הצנרת ובשל השהייה באגני האגירה. זה לא מצב שאי אפשר לטפל בו, אבל כנראה שיש משהו במים המינרלים שקצת מסממים אותנו ומשכיח את כל זה. אם מישהו היה מגיע עם בולדוזר לגינה שלכם, חוצב אדמה, מערבב אותה בקצת דשן, אורז בשקיות יפות ומוכר לכם בתור "אדמה מינרלית בריאותית לעציצים" – הייתם קונים, או משלחים אותו בחזרה למקום שממנו בא?

 

 

יפן (צילום: Shigemi.J)

 
אז מה עושים?
קודם כל, נזכרים שהמים בבקבוק והמים שבברז דומים מאוד זה לזה, אז למה לבזבז כסף על מה שיש אצלכם בבית במחיר זול בהרבה. אנחנו במיתון, זוכרים? החלופות למים המינרלים כוללות פילטר ראשי לצנרת הביתית, ברים של מים חמים וקרים של יצרנים שונים, מערכות אוסמוזה הפוכה, קנקנים עם פילטר ועוד. מדובר בשוק דינמי ומגוון, גם בהיבט של עלות הרכישה וההתקנה. למי שגר בדירה שכורה וחי כמו נווד למחצה אין טעם להתקין מערכת טיהור ביתית, אבל מיני בר או קנקנן עם פילטר הם פתרונות מעשיים גם בשבילו. אם כבר ארגנתם לעצמכם בבית מעיין של מים זכים, אין שום סיבה לרכוש את בקבוקי הפלסטיק כשאתם בחוץ. קחו אחד כזה, מלאו אותו בבית וצאו אל היום שלכם. את שמונה השקלים שחסכתם השקיעו במשהו שלא זורם אצלכם במטבח. הרכישה הירוקה האחרונה שלי היא מימיה שקופה-אדומה, חיננית ורב פעמית, שמשתחלת בקלות לתיק והולכת איתי לכל מקום שאליו אני מגיעה תחת השמש החורכת של הקיץ. את רמת הגולן ומעיינות עין גדי לא ימכרו לי בבקבוק.

 

 

קמבודיה (צלם אנונימי)

 
+++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++
כמה הערות לסיום:
* הטקסט הזה, שכתבתי עבור מדור איכות הסביבה באתר "מהות החיים", מתמקד בבקבוקים, אבל בכל מה שקשור באי-התכלות הוא נכון גם לגבי שקיות.
 
+++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++
 
* לאחר פרסום המאמר שלעיל, עורכת האתר ענב, קיבלה את המייל הזה מאישה בשם תמר בורשטיין:

מידע שגוי בכתבה!
היי,
קראתי את הכתבה הבאה:
(לינק)
אבקש לתקן לאלתר את הנתונים המסולפים.
אשמח לתת לכם את הנתונים האמיתיים של תאגיד המיחזור המבוססים על המציאות.
צר לי שאתם מעלים כתבה עם משפטים מנותקים מהמציאות כדוגמאת בקבוקים שמנזרקים לכלובים ומגיעים לים???
אשמח שתצרו עמי קשר למען תיקון המידע השגוי שהצגתם.
 

 
תודה וכל טוב
תמר
 
(לא נגעתי).
 
ענב חזרה אליה במייל ובטלפון וביקשה ממנה לפרט מה לדעתה שגוי (במאמר יש קישור למקורות המידע), וכן לציין לאיזה ארגון היא שייכת ועל אילו נתונים היא מסתמכת. תמר נאלמה ונעלמה. שיטוט קצר באינטרנט מצא תמר בורשטיין במשרד היח"צ שלמור תקשורת (הגעתי לשם לפי המייל שלה). נחשו את מי הם מיח"צנים? מי שניחש שמדובר בתאגיד המחזור אל"ה, שיעניק לעצמו דוז פואה.
 
+++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++
 
* אם אתם לא מסתדרים בלי שתייה מתוקה, יש בחנויות תרכיזי פירות טבעיים (עם תוספת סוכר) בבקבוקי זכוכית – פתרון יותר זול ופחות מזהם. אפשר גם להכין תרכיז בבית עם מיץ וסוכר. אמא שלי עושה את זה כל הזמן.

מודעות פרסומת
13 תגובות
  1. משתמש אנונימי (לא מזוהה) permalink

    בוקר טוב,
    ככה היה הים פעם… לפני שזוהם…

    תודה על הפוסטים החשובים!

  2. חשוב ומרתק. הצילומים שוברי הלב שמדגישים את הטקסט, ובעיקר הסיום עם סיפור המייל שאורז את הכתבה בפאנצ' ליין מדוייק ועצוב להפליא.

    אני אגב, עברתי לתמי-בר בדיוק מהסיבות האלו. ממליצה בחום. ואם אפשר תמריץ – פותר את בעיית סחיבת בקבוקי המים! נוח, נקי, לא מצריך הליכה למתקני המיחזור וכו'

  3. באזורים מסויימים בארץ (חלק מאזור השרון למשל) המים מהברז מצויינים לשתייה כפי שהם, ואין צורך לרכוש מינרליים. ואם לא, קנקן עם פילטר הוא הרבה יותר זול מצריכה קבועה של בקבוקי מים קנויים.

    ידיה הארוכות של תעשיית הפלסטיק מגיעות לכל מקום. אפילו בביקורנו באנטארקטיקה נתקלנו בדוב ים אומלל שנפגע מרצועת פלסטיק שנכרכה סביב גופו.

  4. אנונימי, שוב תודה על הלינק לסרטון הנוסטלגי.

    אסתי, תתחדשי על הבר והפיצי את הבשורה.

    יעל, אכן. מה גם שאני יודעת לפחות על חברת מים אחת שמתכננת מפעל שאיבה מהאקוויפר של השרון. שזה בדיוק מי ברז בבקבוק.

  5. נתתי לבן זוגי לקרוא את הפוסט, ואז התלבטנו קצת באיזו חלופה לבחור. נכון לעכשיו נראה שנתחיל עם בריטה, וכשנעבור דירה במרץ, נלך על מערכת טיהור ביתי.

  6. מעולם לא היו הכוס תה שלי. גם אני לא מבינה למה צריך לקנות משהו שמקבלים בחינם. ועכשיו שמתברר שגם לא בטוח שהם בריאים יותר אז קל וחומר.

    וכמובן, העניין הסביבתי. אני מתה על הפוסטים שלך.

    אגב, תמר בורשטיין-לזר לא כתבה את קופיקו?

  7. תמי, התגובה שלך מרגשת, באמת. אני מקווה שחוג המקורבים שלכם ישאב מכם השראה.

    ימימה, תודה :) זו כנראה תמר בורשטיין אחרת, שאולי תכתוב את הספר "קופיקו והבקבוק התמים"

  8. נכון, המדינה הסירה ידיה מאחריות לאיכות המים הזורמים בברזים ומעדיפה להוסיף מיסים וקנסות ולהפריט את המעיינות. לא הוצאו מחוץ לחוק הבקבוקים בצבע כחול כהה שאינם ניתנים למיחזור. אירגוני פשע מהווים קבלני איסוף כדי לסחוט את אל"ה [שגם בו יש בעיות רבות].י

  9. פוסט חשוב וטוב, תודה
    ובאמת, אפשר גם לשתות מים מהברז, ברוב המקומות, מה רע עם זה?

  10. לא נותר לי אלא להסכים ולהמשיך לשתות מהברז

  11. עומר permalink

    לפי הכתבה של ארי ליבסקר –
    http://www.notes.co.il/roy/45125.asp
    תאגיד המיחזור אחראי רק על מיחזור הבקבוקים הקטנים, אלה שעליהם חל חוק הפיקדון. הם אמנם לא עומדים ביעדי האיסוף שנקבעים להם, אבל הכלובים של האיסוף הוולונטרי, של הבקבוקים הגדולים, הם בכלל באחריות העיריות. אין סיבה להניח שבקבוקים שמגיעים לשם לא ממוחזרים בסופו של דבר.
    (וע"פ הכתבה ההיא, הסיבה שבגללה לא משתלם לתאגיד לעמוד ביעדיו היא לא מחיר המיחזור, אלא הפיקדון שהוא צריך לשלם על כל בקבוק שהוא ממחזר)

    רק תיקון קטן. תודה על הכתבה.

  12. תודה.
    הכתבה מאוד חשובה.
    השורה התחתונה נשארת כמו שהיא – לא כל הבקבוקים מתמחזרים.

  13. לגמרי בעד וממליצה על הצפיה בסרטון. הבעיה בארץ עם מי השתיה מהברז היא בעיקר ההפלרה. חייבים להתנגד לזה, מגיעים לנו מים נקיים וטובים בברזים! בנוסף הממשלה חייבת להבין את העלות הענקית שיש בפלסטיק ולחייב את החברות והצרכנים בהתאם.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: