Skip to content

דם של סלק על הידייים

21 באוגוסט 2009

בדרך כלל אני לא מביאה לכאן דברים שהתפרסמו במקומות אחרים, אבל הפרק הזה בטור האוכל שלי ב-NRG מתחבר לימים שותתי האלימות שלנו כאן. חוצמזה, יש כאן סלק, שהוא אחד הירקות המקסימים ביותר בעיני, טעים ופוטוגני.

 

אל תגידו שהוא לא סקסי (צילום: Craig Cloutier)

דרוש לנו בשר! תבע ג'ק, הנער הרודן מ"בעל זבוב" שגייס את חבריו למסלול אל האבדון. עוד לא ראינו דם! חשב אדם במסכה, וירה לכל עבר במועדון הלהט"בים בתל אביב. יאללה, יוצאים לציד אדם! אומרים לעצמם כל ערב השוטרים מיחידת עוז, ויוצאים לסיבוב הטלת אימה ברחובותיה המוזנחים ביותר של תל אביב.
 
נוזל אדום ניגר על כפות ידי. כבר כתבתי כאן שחיתוך סלק הוא הדבר הקרוב ביותר להרג שמתבצע במטבח שלי. עם המיני אפוקליפסה האלימה שפוקדת אותנו בימים האחרונים, השוחטים יסתדרו גם בלעדי. את המתכון הפשוט-פשוט לקרפצ'יו משורש הצמח הארגמני שלחה לי אריאלה, הוכחה לכך שקרניבוריות אינה מילה נרדפת לאלימות, אבל אני בכל אופן דבקה בדרכי ומשספת ירקות בלבד. המילה מטבח מקורה בשורש טב"ח, לכן אני מנסה לאמץ אלטרנטיבות הולמות יותר.
 
אופק און-בר, ששמו – תיכף תבינו – מרמז על דרכו, הוא אחד ממניפי הדגל של התזונה העברית המתחשבת. רחל טל שיר מהארץ (ויסלחו לי קברניטי מעריב) הגדירה אותו כ"אליעזר בן יהודה של הטבעונאות", והברקותיו הלשוניות הן אכן שיעור קצר כיצד שפה (ולא רק אוכל) מייצרת תודעה. סבא שלו קרא לחדר הבישול בביתו מִצמח במקום מטבח, כראוי לחומרי הגלם הצומחים ששימשו אותו. און-בר עצמו מעדיף את השם מִטפח, כי אצלו מטפחים את האוכל ולא טובחים בו. עוד ממבשלת המילים של און-בר: טבעונאות, שהיא לא רק טבעונות אלא תזונה המבוססת על מזון נא, raw food; תזונא על פי אותו רעיון; חפלק, שהיא ארוחה משותפת, ועוד כמה פנינים, לחלקן פוטנציאל של ממש להיטמע בשפתנו ובין שפתותינו. 

 

דוכן סלק באיראן. אבא שלי ז"ל, שגדל בדמשק, היה מספר שהיו מוכרים ברחוב סלק מבושל, כמו תירס אצלנו, והם היו קונים סלקים חמים לארוחת בוקר (צילום: Bastian)

 

אַל ימות!

הפעם, במקום לדבר על הקשר שבין אכילת בשר לאלימות, כי הרי אני לא יכולה להתחרות בגנדהי, טולסטוי וברב קוק שהציעו את משנתם הסדורה בעניין זה, אני בוחשת במילים. כשקוראים לדבר שנח על הצלחת אנטרקוט ולא פרה, קל הרבה יותר לאכול אותו, כך גם עם שניצל, קבב ופוּאגרה. אבל עזבו חיות. בואו נדבר על בני אדם, שגם הם זוכים מדי פעם לשמות קוד שמנתקים אותם מאנושיותם.
בוגי יעלון, אחד שאמור להיות דמות ממלכתית (או לפחות לעשות את עצמו) החליט ששמאלנים הם וירוסים, שזה די דומה לכינויים הפופולריים הוותיקים סרטן בגוף האומה וסכין בגב האומה. בין המרגליות שמנפיק הרב יוסף, אחד שלא רק ש"סניקים אלא גם ראשי ממשלה ושרים באים לנשק לו את היד, נכללת הקביעה שהמורים הם חזירים והחילונים הם בהמות. "פיליפיני" בעברית זה לא תיאור של בן אדם שהגיע מהאיים ההם באסיה, אלא שם עצם, זה הדבר הזה שדוחף את כסא הגלגלים של הזקנה ברחוב. הומואים הם אגזוזנים ונושכי כריות כבר שנים. אז במי קל יותר לירות –  באגזוזן או בגבר? אחרי מי קל יותר לרדוף ברחובות – בפיליפני ואפריקאי או בדניס וג'יימס?
 
ראש השנה מתקרב. חלקנו ייכנסו למסלול של היטהרות לקראת בואה של שנה חדשה. יהיו כאלה שיעשו חשבון נפש, אחרים ידקדקו בטקסים ואף יחמירו, אך ישכחו להתבונן פנימה. חלק מהכופרים (על פי הגדרותיהם של הרב יוסף ושות') ישבו על כריות המדיטציה שלהם ויתבוננו פנימה, אבל ישכחו להתרומם מהן כדי לעזור למי שזקוק להם בעולם הגשמי והקונקרטי (למה לא רואים אנשים מקהילת הדהרמה בהפגנות למען הפליטים והעובדים הזרים?). על השולחן יונחו מאכלים שסמליותם נובעת משמם, אחד מהם הוא סלק. אז עוד לפני החג, שתסתלק כבר האלימות ושאנשים בכל הצבעים יוכלו להיות פשוט, אנשים.
 

 

יאמי (צילום: Eliza)

 

קרפצ'יו סלק, מתכון צבעוני
העבודה היא עניין של דקות, אבל צריך להכין מראש כי נדרשות כמה שעות של אשפוז במקרר. מומלץ לטפטף את תחמיץ הפטרוזיליה, שהוא חיקוי למשהו שאכלתי פעם במסעדת טאפס ושידכתי למתכון של אריאלה. אפשר לחתוך את הקרפצ'יו לרצועות דקות ולשים בסושי במקום הצנון הכבוש המסורתי.
 
מצרכים
סלקים טריים וצעירים (שלא יהיו סיביים מדי)
מלח, רצוי גס
מיץ לימון טרי
שמן זית
סכין טוב.
 
ההכנה
מקלפים את הסלקים ופורסים לפרוסות דקיקות, הכי קרוב לשקופות שאתם מצליחים. מסדרים על צלחת (אפשר גם בשכבות בכלי אחסון ואז מבצעים את השלבים על כל שכבה בנפרד). זורים מלמעלה מלח ומטפטפים הרבה מיץ לימון. מכסים, ושולחים ללילה במקרר. לפני ההגשה שופכים שמן זית בנדיבות.
 
תחמיץ פטרוזיליה
טוחנים בממחה פטרוזיליה, לימון ושמן זית לקבל משחה דלילה, שאותה מטפטפים על הקרפצ'יו.
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 

מודעות פרסומת
7 תגובות
  1. הי שחר, כמובן שאני לא יכולה שלא להוסיף את החדשה שהעלתי היום על גדולתם של הירקות בגלל תכולת הניטרטים שבהם והתומכת בהרבה מיכולותנו…והסלק מוביל ברשימה…מיץ ממנו משמש לנדקי לב והורדת לחץ דם והוא כמובן מומלץ
    http://www.camoni.co.il/index.php?idr=400&p=1101&pt=16
    שבת שלום, דינה

  2. רונית permalink

    מעולם לא ראיתי בחיתוך של סלק אקט אלים.
    בשבילי קילוף סלק מבושל הוא אחד הדברים החושניים ביותר בבישול – החלקלקות שלו מתחת למחוספסות של הקליפה מזכירה לי תמיד גוף חי. הכי כיף לקלף בידיים סלק רותח מתחת למים קרים. ברררר. מתה על זה. עשית לי חשק לסלק, טוב שיש גם בקיץ.

  3. בפרסית זה נשמע יותר טוב

  4. דינה, וגם המון נוגדי חמצון.

    רונית, גם אני כמובן לא רואה בזה אקט אלים, אבל סלק, בעיקר מבושל, מזכיר לי בשר (בצטרה, לא בטעם).

    שוויק, תודה על המידע.

  5. סלק הוא מהירקות המשובחים שנתברך בהם עולמנו.

    והמילים שלך (והמחשבות) משובחות אף הן.

    תודה ושבוע טוב.

  6. בילדותי תיעבתי סלק
    היום אני מאוד אוהבו
    לא מצליח להבין את השינוי
    אולי זה אהבת הצבע הסגול
    ואולי הטעם המצליח להיות גם מתקתק וגם מריר בעת ובעונה אחת

  7. תודה, ארבל.

    שועי, ככה זה עובד. ילדים הרבה יותר רגישים לטעמים ויכול להיות שהוא היה לך מר מדי אז. אני לא נגעתי בכוסברה וברוטב סויה. מי היה מאמין.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: