Skip to content

אחזו לנו שועלים שועלים קטנים

22 בספטמבר 2009

בניגוד למקרה של הנסיך הקטן, השועל שפגשתי במקום שפעם היה דשא, בכלל לא רצה שאאלף אותו. גם אני לא רציתי.

מכיוון ששני השמנמנים שלי, יחד עם האורחים המשופמים האחרים מהשכונה, מחסלים כמויות אדירות של אוכל, שוב נאלצתי לשאת הביתה שק מזון של חתולים. עם שליפתו מהבגאז' השק נקרע, ולמרות מאמצי האיסוף של השכן ושלי, המקום שפעם היה דשא התמלא בפתיתי מזון חתולים.

 

נוח, הכלב העצבני של השכנים, לא עשה עבודה יסודית בנשנוש השאריות. מכיוון שכבר היה חשוך, גם העורבים לא באו לעזור.

 

 

צילום: IN CHERL KIM

 

אני אוהבת להטביע כמה שקדים בכוס של תה, לצאת בלילה למקום שפעם היה דשא, לשבת על כיסא, ללגום את המשקה האדמוני ולאכול את השקדים התפוחים לאור הירח. לפני כמה דקות, כשעשיתי את זה, הופיע שועל שבא לאכול את מזון החתולים הפזור על מה שפעם היה דשא.

 

לא רק אני אוהבת אור ירח.

 

 

צילום: gregob

 

 

השועל הסתכל עלי, אני הסתכלתי עליו. הוא פחד ממני, אני רותקתי אליו. אני כבר מכירה אותו – הוא, או אחד האחים שלו, צץ כאן לעתים קרובות, ממש בסמוך לבתים בחיפוש אחרי מזון. זאת חיה יפהפיה, שגופה קטן אבל זנבה עצום וגם באוזניים לא חסר לה.

 

מפגשים עם חיות בר תמיד מרגשים אותי, אבל ההיתקלויות בשועלים מטרידות. הם (כמו ינשופים, נמיות, נחשים, חזירי בר וחיות אחרות) נאלצים להתקרב אלינו יותר ויותר. זה לא שהם אוהבים אותנו, אנחנו פשוט גזלנו מהם את כל שטחי המחיה. במקרה הטוב חרשנו שדה, במקרה הגרוע בנינו שכונה, במקרה העוד יותר גרוע הקמנו כביש שיחבר בין קניון לקניון, בין חניון לחניון. שיהיה איפה לקנות חולצות של פוקס, ג'אנק פוד של אופנה.

 

השועל החליט שהוא פוחד מדי ממני, למרות שהשתדלתי לא לזוז, והתרחק מהמקום שפעם היה דשא. שניות לאחר מכן, זיגמונד, מורם זנב ומורם מעם, חצה את המקום שפעם היה דשא ואפילו לא פזל אל פתיתי המזון שבעצם היו מיועדים לו, השמנצ'יק.

 

 

צילום: IN CHERL KIM

 

"רק את הדברים שאתה מאלף אתה יכול להכיר", אמר השועל. "לבני האדם כבר אין זמן להכיר שום דבר. הם קונים דברים מוכנים אצל הסוחרים. והלוא אין סוחרים שמוכרים חברים, ועל כן אין לבני האדם חברים עוד. אם אתה רוצה שיהיה לך חבר, אלף אותי!"

"איך מאלפים?" שאל הנסיך הקטן.

"יש להתאזר בסבלנות רבה", ענה השועל. "בהתחלה תשב במרחק מה ממני, ככה, על העשב. אציץ בך מזוית העין ואתה תשתוק. הדיבור מוליד אי הבנות. אבל כל יום תוכל לשבת קצת יותר קרוב…"

 

 

Advertisements
8 תגובות
  1. ומזכיר לי שחברה שלי נפשה בקייפ קוד ושחר אחד, כשהקיצה לחזות בזריחה, נחתה לידה ציפור בר כלשהיא, עוף דורס שהיא לא זיהתה, וישבה במרחק 3 מטרים ממנה בשקט מוחלט. בהתחלה החברה שלי פחדה, אבל אח"כ הפחד התחלף במין אחווה כזו. שני יצורים בזריחה מביטים לאופק. ואז הציפור עפה.

  2. לפני כמה ימים ביקרתי בשעת לילה אצל חבר יקר בפרוייקט מגורים חדש שרק אוכלס בפרדס-חנה כרכור מול קיבוץ משמרות הישֵן. וכל הדרך מעבר לבית העלמין הסמוך, אפשר היה לשמוע יללת תנים, אולי שועלים?, סמוכה מאוד, כאילו מלאים הם את השדות ואת מגרשי העפר. מה שהוביל אותי לחשוב כי כבר מזמן לא הלכתי לילה בטבע, כי אז קורים כל מיני מפגשים יפים כמו זה שתואר כאן למעלה.

  3. "אני אוהבת להטביע כמה שקדים בכוס של תה, לצאת בלילה למקום שפעם היה דשא, לשבת על כיסא, ללגום את המשקה האדמוני ולאכול את השקדים התפוחים לאור הירח".

    אני אוהב את שאת כותבת, זה פוסט מאוד יפה ונוגה ואני מסכים לכל מה שנאמר ונרמז שם בכתובים, לגמרי נכון ולגמרי עגום, ויפה

  4. לראות ככה את הטבע מתקרב אלינו.

    ומילת אזהרה – הרבה שועלים בארץ נגועים בכלבת. חשוב לזכור.

  5. בדיוק השבוע , שלי סיפרה לי שהיא הייתה שומעת את התנים בלילה לפני השינה בתקופה שגרה בעין כרם

  6. משתמש אנונימי (לא מזוהה) permalink

    עוד מעט ירד גשם והדשא יחזור למקום שפעם היה דשא…

  7. כקודמי לא נותר לי אלא לחייך בעצב ובעונג בגלל היופי הזה של הכתיבה שלך ושל הסיפור ולצטט לך את הפתיח של אייטמטוב ליום שאיינו כלה:

    "לסבלנות רבה זקוקה החיה המשחרת לטרף בערוצים צחיחים ובאפיקים קירחים. בגישושיה הסחרחרים אחר עקבותיו הנפתלים של בעל חיים קטן מן המתחפרים, יש שהיא חופרת בקדחתנות במאורתו של סנאי קרקע, ויש שהיא ממתינה בדריכות שהירבוע הקטן המסתתר תחת תלולית של עפר תחוח יזנק סוף סוף אל המישור הפתוח והיא תוכל לדרוס אותו שם.
    לאט-לאט, כמכוחו של הכרח, השועלה הרעבה קרבה ובאה ממרחקים אל מסילת הברזל , אל אותו רכס אפל מעשי ידי אדם המתמשך בקו ישר הרחק לתוך הערבה, והוא מצודד ומפחיד אותה כאחד. הלוך ושוב הרכבות משקשקות ועוברות ברעש ומטלטלות ומרעידות את האדמה סביב, ומניחות אחריהן עשן וחום חורך, ואותם ריחות חזקים מגרי חושים שהרוח נושאת אליה.

    לפנות ערב נשכבה השועלה במארב סמוך לעמודי הטלגרף, בתחתיתה של שוחה, בתוך חלקה עבותה של חמציץ יבש גבוה, והצטנפה לפקעת אדמונית צהבהבה על יד הגבעולים האדומים העמוסים זרעונים. ככה המתינה בסבלנות לרדת הלילה, ואוזניה הכרויות נרעדות בעצבנות מתוך האזנה לא פוסקת לשריקתה הדקה של הרוח הנושבת בעשב היבש המתרשרש בחוזקה."

  8. יופי של תיעוד מציאות. רק תמיהה אחת: איך אפשר לשלב את השועלים ואת הנחשים במשפט אחד, משל היו שתי חיות חביבות? פשוט לא מקובל!
    ;)

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: