Skip to content

מה שהתפוחים, הצבעונים, תפוחי האדמה והמריחואנה עשו לנו (ולעצמם)

21 בינואר 2010

אחרי שקראתי את הספר "העולם בלעדינו" של אלאן וייסמן, שלא ממש עזר לי להיות אופטימית בנוגע לעתיד הכדור ויושביו, הייתי זקוקה למשהו שיעודד אותי. בלי שידעתי את זה, הנחמה הגיעה מאותה קניה, באותה חנות ספרים, באותה עיר שמעבר לים.

 

 

התשוקה ליופי (צילום: Chris Coleman)

 

הספר "הבוטניקה של התשוקה" שחיבר מייקל פולאן, מציע מבט מפחית רגשי אשם על מה שבני האדם עשו לטבע. הרעיון שפולאן מציג אומר, שצמחים וחיות מסוימים מתמרנים אותנו לאורך ההיסטוריה לטובתם שלהם, בעוד לנו נראה שאנחנו עושים מה שאנחנו עושים לטובתנו בלבד (למשל מבייתים כלבים, כורתים יער וזורעים במקומו תירס, מכליאים זנים של פרות זה עם זה). כדי להדגים את הטענה, פולאן בחר בארבעה צמחים, שכל אחד מהם מנצל תשוקה אחרת של המין האנושי כדי לגרום לנו לעשות בשבילו את העבודה השחורה ולעזור לו לשגשג. התפוח מנצל את התשוקה למתיקות, תפוח האדמה מנצל את התשוקה לשליטה, פרח הצבעוני את התשוקה ליופי, המריחואנה – לשיכרון.

 

 

התשוקה לשליטה (צילום: Michael Newman)

 
הנה קטע שתרגמתי מתוך פרק המבוא לספר. לאלה שמעדיפים פרוזה, אני יכולה להגיד שכמו אלאן וייסמן, גם מייקל פולאן יודע איך לקחת נושא "קשיח" ולהפוך אותו לסיפור טוב. ומעכשיו, המיקרופון לפולאן:
 
"אפילו האבולוציה מתפתחת. לפני כעשרת אלפים שנים העולם היה עד לפריחה שנייה של מגוון צמחים שלהם התעתדנו לקרוא, במידת מה מתוך התרכזות בעצמנו, 'המצאת החקלאות.' קבוצה של צמחי תרמיל ליטשה את אסטרטגיית הלגרום-לחיות-לעבוד שלה כדי ליהנות מיתרונותיה של חיה מסוימת אחת, שהתפתחה לא רק לנוע באופן חופשי ברחבי הארץ, אלא גם לחשוב ולחלוק מחשבות מורכבות. הצמחים האלה בחרו באסטרטגיה חכמה באופן ראוי לציון: לגרום לנו לנוע ולחשוב בשבילם. כעת הופיעו עשבים אכילים (כמו חיטה ותירס) שדחפו את בני האדם לכרות שטחי יער נרחבים על מנת ליצור יותר מקום עבורם; פרחים שריתקו תרבויות שלמות; צמחים כה נחוצים, שימושיים וטעימים עד שהם עוררו באדם את ההשראה לזרוע, לשנע, לשבח ואפילו לכתוב עליהם ספרים. זהו אחד מהספרים האלה.

 

 

התשוקה למתיקות (צילום: Hernan Seoane)

 

"אז האם אני רומז לכך שהצמחים גרמו לי לעשות את זה [לכתוב את הבוטניקה של התשוקה]? רק במובן שהפרח 'גורם' לדבורה לבקר אצלו. האבולוציה אינה תלויה ברצון או בכוונה כדי לפעול את פעולתה; היא, כמעט מעצם טבעה, תהליך בלתי מודע וחסר רצון. כל מה שצריך זה להידחף, כמו שכל הצמחים והחיות נדחפים ליצור עוד מעצמם בכל האמצעים שהניסוי והטעיה מציעים. לפעמים תכונה סתגלנית היא כה מחוכמת, עד שהיא נראית כאילו יש לה מטרה: הנמלה ש'מעבדת' את גני הפטריות האכילות שלה, למשל, או צמח טורף ש'משכנע' זבוב שהוא פיסת בשר רקוב. אבל תכונות כאלה הן מחוכמות רק במבט לאחור. עיצוב בטבע אינו אלא שרשרת של תאונות שנבחרו על ידי הברירה הטבעית עד שהתוצאה יפה או יעילה כל כך, שהיא נראית כמו נס של התכוונות.
באותה מידה אנו נוטים להגזים בהערכת השפעתנו על הטבע. רבות מהפעולות שבני האדם אוהבים לחשוב שלקחו על עצמם לטובתם שלהם – המצאת החקלאות, הוצאת צמחים מסוימים אל מחוץ לחוק, כתיבת ספרים בשבחם של אחרים – הן  מקריות בלבד כל עוד זה עניינו של הטבע. התשוקות שלנו הן פשוט עוד גרעיני תבואה לטחנת הקמח של האבולוציה, ללא הבדל משינויים במזג האוויר: סכנה למינים מסוימים, הזדמנות לאחרים. הדקדוק שלנו אולי מלמד אותנו לחלק את העולם לעצמים פעילים ולעצמים סבילים, אבל במערכות היחסים של הקואבולוציה כל סובייקט הוא גם אובייקט, כל אובייקט סובייקט. זאת הסיבה מדוע הגיוני כל כך לראות את החקלאות כמשהו שהעשבים עשו לאנשים כדרך לכיבוש העצים."

 

 

התשוקה לאבד את הראש (צילום: Alexandra Moss)

עדיין לא סיימתי לקרוא, אבל ברור לי שהספר לא מנסה לשחרר אותנו מאחריות לנזקים, אלא רק מראה לנו שאנחנו לא החכמים היחידים שמתרבים כאן.

מודעות פרסומת

From → אמת הספר

12 תגובות
  1. מקווה שזה רק הפרומו
    ולא תשאירי אותנו
    עם תעוותנו בעיננו

    אחלה תמונות איזה יופי של צבעים
    הטבע מהפנט

  2. אבל אם חושבים על זה רגע, מדובר בתרגיל אינטלקטואלי. משהו שפולאן חשב עליו כדי לגרום לנו להרגיש קצת פחות חרא עם עצמנו. או אולי, אם נשתמש במונחיו, משהו שאנחנו גרמנו לו לכתוב כדי… או משהו שכדור הארץ גרם לו לכתוב כדי… וכו' וכו'.

    יש אסימטריה מובהקת בין "המצאת" הריח הרקוב על ידי צמחים טורפים לבין המצאת החקלאות בידי האדם. הראשונה היא באמת תוצר של ברירה טבעית שפעלה על שונות אקראית; השניה היא תוצר של מאמץ מכוון ומודע. זה אולי נשמע מגניב לומר שגם המאמץ הזה הוא מין "מכשיר" בידי זני התירס, אבל דיבור כזה מרוקן ממשמעותם את מושגי ה"מכשיר", ה"גרימה" וכו'.

    להבדיל מן ההסבר הדארוויני להיווצרות עיצוב מורכב באבולוציה, ה"הסבר" של פולאן לא מסביר כלום בעצם; אין מכניזם סיבתי שקושר את הישרדות התירס (או תפוח האדמה) למבנה התרבותי-כלכלי מורכב שמעורב בתהליכי הביות, התזונה וההגירה של בני אדם. המבנה הזה כל כך מורכב ורב ממדי, שאין לו שום רדוקציה מכניסטית (להבדיל מן הברירה הטבעית).

    התזה הזאת היא חלק מתופעה אינטלקטואלית נפסדת, לדעתי: הזניה טוטאלית של הדרוויניזם לכל מיני צרכים הגונים יותר או פחות. זה לא נגמר באאוגניקה או בהסברי אינסטנט של הפסיכולוגיה האבולוציונית (תיכף גיל גונגרוז יסתער עלי…); זה ממשיך עכשיו גם ב"הסבר" חלופי להיווצרות התרבות האנושית (כי במידה רבה, התרבות הזאת החלה עם המצאת החקלאות). אני מניח שהשלב הבא והאחרון הוא הוכחה "דרווינית" שהמפץ הגדול בעצם היה האופן שבו גרמו האלקטרונים והפרוטונים ליקום להפיץ אותם לכל עבר.

    אם לצטט כלל ידוע במדע:
    A theory of "everything" is a theory of nothing.

  3. מרתק, כי זה הופך את העולם על הראש ופותח כיוון מחשבה הפוך מכל מה שהתרגלנו לחשוב קודם.

    מעצבן, כי אני בכל זאת אוהבת לפחות לחשוב שיש לי זכות בחירה, וגם אחריות, גם כפרט וגם למין האנושי בכלל. וגם כי אני שונאת מניפולציות.

  4. שלומי, יש קישור לאתר. עדיף שתיכנס לשם מאשר שתחכה שאתרגם עוד קטעים :) גם שם יש תמונות לא רעות בכלל.

    עידן, אני מבינה את הביקורת על הספר כתרגיל אינטלקטואלי. אבל אני לא חושבת שיש כאן הזניה של משהו, אלא הצעה לכיוון מחשבה נוסף, שאומר בפשטות, שאורגניזמים מסוימים שמועילים לנו גורפים תועלת הישרדותית מאיתנו. בכל מקרה, אני לא מתכוונת לסנגר על פולאן כאן. אגב, אני לא מסכינה איתך בנוגע לאמירה שהתרבות האנושית החלה עם המצאת החקלאות. חברות ציד ולקט התפתחו וקיימו חיי תרבות גם מבלי להפוך לחקלאים, אבל זה באמת דיון אחר.

    טלי, את לא באמת חושבת שאין לך זכות בחירה, נכון? גם אם הבחירה שלך היא תוצאה של מניפולציה היא עדיין בחירה.

  5. וגם נכון לדעתי. אנחנו בהחלט שמים את עצמנו יותר מדי במרכז, ובהחלט אפשר להתבונן בדברים מזוית כזאת. אני לא מסכים עם עידן שיש הבדל מהותי בין תהליך אבולוציוני עיוור לבין החלטה מודעת של האדם. יש הבדל, אבל לא מהותי. בסופו של דבר זו אותה מערכת שפועלת.

  6. הרצל permalink

    זה לא שמזנים את הדרוויניזם. הדרוויניזם מעולם לא הסביר באמת את התפתחות תופעות החיים. גם אם מקבלים את עקרונות פעולתו, הרי שאפילו ברמה התיאורטית והאידיאלית, תוך התעלמות מהבעיות, ניתן להסביר באמצעותו, הסתגלות, שרידות, התאמה לסביבה. אבל התפתחות היא יותר מאשר שרידות. המעבר מיצור חד תאי לבן אדם, הוא הרבה יותר מאשר שרידות והסתגלות. להתפתחות יש כיוון.

    מי שמניח אקראיות ביסוד התהליך האבולוציוני, מי שמתעלם מהסדר במרכז הבלגן, מדוע הוא מתקומם אם האדם יביא למשל להשמדת החיים על פני כדור הארץ? הרי, לדעתו, אין איזה סדר אינהרנטי במציאות שיש לאדם מחויבות אליו. בשם מה הוא טוען לאיזה שהיא מחויבות מוסרית או אחרת? מה מוסר בכלל עושה בעולם כזה? מאיפה מגיע טוב ורע?

    אנשים כמו ריצ'רד דוקינס יכולים להכריז: The universe we observe has precisely the properties we should expect if there is, at bottom, no design, no purpose, no evil and no good, nothing but blind pitiless indifference.
    ולדבר בנשימה אחרת על מוסר. אבל הם יכולים לעשות זאת רק מתוך מצב של תערובת של סתירות וחוסר קוהרנטיות פנימי שהם שרויים בו, ויש להניח שהם אפילו אינם מודעים לכך.

  7. עם פולאן סיימתי ב"דילמת השפע". אין לי כוח לזה יותר, למרות שלא השתעממתי, והוא בהחלט יודע ליצור עניין

  8. תומר, שמחה שאהבת, חסכת לי התפלמסות אחת :)
    הרצל, לא נראה לי שיש טעם להיכנס לוויכוחים על כן/לא בריאה תבונית. בכל מקרה, אני לא מבינה למה בריאה תבונית היא גורם הכרחי למוסריות.
    גלית, זה הפולאן הראשון שלי. את לא ממליצה להמשיך?

  9. פולן איש מעניין שעושה הרבה דברים לעורר את מחשבותינו…כתבתי עליו רשימה בייחוד על איך לאכול נכון…
    http://www.camoni.co.il/index.php?idr=168&v=168022&p=profilBlogDetail&idb=787

  10. ורציתי להוסיף שאני שמחה על חזרתך לפעילות :)

Trackbacks & Pingbacks

  1. ההיסטוריה הססגונית של הגזר « רב פעמית

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: