Skip to content

פנסיון מלא ושתהיו לי בריאים

1 בפברואר 2010

זה היה מפתיע. הודיעו לי שאני יכולה להגיע לשם כבר באותו ערב. אז הלכתי הביתה, ארזתי מברשת שיניים, תחתונים, בגדים נוחים וספר, דאגתי שמישהו יאכיל את החתולים, ונסעתי לשם כשהשמש עסקה באופרת השקיעה שלה.

 

אחרי צ'ק אין לא קצר, שכלל לא מעט שאלות, אחת מחברות הצוות הראתה לי את החדר שלי. המיטה המוצעת עמדה ליד חלון גדול שהשקיף על כיכר קטנה נטועה עצי הדר עמוסים בפרי בשל. את ארוחת הערב של אותו היום פספסתי, אבל למחרת כבר יכולתי לבחור אם את ארוחת הבוקר, שהוגשה בכלים תכולים, אני רוצה לסעוד בחדר האוכל או שיביאו לי אותה עד למיטה. אחרי הארוחה כל הצוות הגיע לשאול אותי באופן אישי איך אני מרגישה ולספר לי מה התוכניות להמשך היום. ככה היה כל בוקר עד שחזרתי הביתה. לא הייתי צריכה לעבוד, לשטוף כלים, לקפל כביסה או לעשות סידורים. יכולתי להעביר את כל היום בנמנום, קריאת ספרים, הקשבה למוזיקה, תצפית על הכיכר הקטנה עם הפירות הכתומים או מקסימום לקפוץ לבית הקפה לשתות משהו.
זה היה השבוע שעבר, שאת מרביתו ביליתי בבית חולים.


(צילום: נעמן סער סתוי)

 
אל בית החולים את מגיעה כאחת האדם. ג'ינס, מגפיים, צעיף שמתאים – פחות או יותר – לצבע של החולצה. השיער מסורק, עד כמה ששיער כמו שלי מוכן להיות מסורק, המסקרה במקומה מונחת. אחרי שאחות כבדת אברים, שלא מפסיקה לדבר בטלפון על השיפוצים בבית שלה תוך כדי שהיא מודדת לך חום ולחץ דם, מחברת לך ליד את ברז הכוננות לאינפוזיה, אין לך ברירה אלא להבין שאת תחת שליטתה של המערכת. ביום השני, אחרי שהרופא מודיע לך ש"תהיי איתנו עוד לילה" את נכנעת ועוברת לטרנינג הסגול הדהוי שהבאת מהבית. ביום השלישי, אחרי ששתי רופאות (אחת עם נמשים, השנייה עם משקפיים) מודיעות לך מתי תהיה ההרדמה, את כבר לא יכולה לעצור את זה, מבקשת מהאחות פיג'מה של בית חולים ולובשת אותה כמעט בשמחה, אפילו שלבן זה לא הצבע שלך ואפילו שאין שום קשר בין מידות הפיג'מה לאורכו הקצר של הגוף שלך. ההתפשטות נמשכת – את מדווחת בפרטי פרטים לצוות (שני רופאים בכירים, שניים זוטרים, שתי מתלמדות ואחות) על הכאבים שלך, היציאות שלך ומשטר ההשתנות שלך. השכנות לחדר שומעות ולך לא אכפת. גם את שומעת מה הן עשו או לא עשו בשירותים ביממה שחלפה. אחת מהן תספר לך בהמשך היום איך השפיע עליה שמן הקיק שקיבלה מהאחות. במסדרון את לומדת מחדש כמה משמעות יכולה להיות למילה נעלי-בית – הן יכולות להיות גושים פרוותיים עם פרצוף של ארנבת או חתול, משהו מבריק עם פונפונים, מעין לאפות פחוסות ממולאות בכף רגל או, כמובן, קרוקס בכל צבע שאפשר להעלות על הדעת.


(צילום: אדם היליקר)

 
בית חולים זה לא דבר אקולוגי. הוא מייצא אשפה רגילה, אשפה אורגנית, ביולוגית, רדיואקטיבית, כימית. האורות דולקים 24 שעות ביממה וגם הקיטור. הסטריליות נשמרת בעזרתם של מוצרים חד פעמיים, ואפילו הכריות עשויות מניילון. מישהו שתל באחת הגינות, בין שני דקלי וושינגטוניה, ערוגות של בקבוקי פלסטיק צבועים בצבעים זרחניים. בית חולים הוא גם לא דבר בריא. כשקר, תמצאו בחצר את אומת היוצאים לסיגריה – מבקרים, צוות רפואי, חולים בפיג'מות, אנשים עם אינפוזיה. מהחלון שלי אני רואה איש רזה ומפוג'ם על כיסא גלגלים. יד שמאל מעשנת, יד ימין נחה. הוא מניח לכיסא להידרדר בירידה בין הכניסה למרכז הקניות לבין הכניסה למיון. איזה פחד.
השלט הבולט ביותר במתחם מוביל אותך למקדונלד'ס (כשר). זה טוב – עבודתם של הקרדיולוגים, הדיאטניות והאנדוקרינולוגים מובטחת. ליד המעליות חנות של שוקולד, מולה שווארמה, לידה בורקסיה. סלט יהיה קשה להשיג, אבל יש באסטה של מיצי פירות טריים. במחלקה אכלתי דברים שלא נגעתי בהם שנים: לחם לבן, ביצה קשה מלול סוללה, גבינה לבנה, עגבניית חורף ורודה וקמחית. יש גם משהו שנראה כמו נס קפה ויש תה כמו בצבא. שתיתי אותו מתוך כוס פלסטיק, גם כן כמו בצבא. אני בוהה בגביע הגיל על המגש שלי ומתפללת שיהפוך לתפוח. זה לא קורה, אבל יש לי תפוזים מהבית.


גינת בקבוקי הפלסטיק שמשום מה לא הצלחתי להעלות בגודל סביר

++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++

וזה בשבילך, סלינג'ר. חשבתי עליך גם כהשהאגם לא היה קפוא

 

Advertisements
18 תגובות
  1. ואם את יכולה – תגנבי את הפיג'מה הביתה

  2. יעל ישראל permalink

    חחחחח. טרגי אבל מצחיק. נשיקות לחתולים. בטח התגעגעו.

  3. רפואה שלימה ותפוזים
    מקווה שהכל כבר בסדר
    בדיוק הכנתי היום ממולאים צמחוניים כדרכי,
    לאן לשלוח לך אותם?
    (-:

  4. במקום פרחים:

    החלמה מהירה.

  5. בית חולים זה נורא. זה מחלה ומבריא גם יחד. ולכן גם משבש. מאחלת לך שתיחלצי מיד.
    ובאשר לתמונה (אם כבר מדברים על ניגודים) לפעמים צריך להקטין אותן כדי שיגדלו בפוסט. (זו לא שנינה אלא פרי ניסיון ועובדות)

  6. תודה, יואש. שקלתי מה שהצעת לפני השחרור, אבל החלטתי לוותר והסתפקתי בכובע מחדר הניתוח. אני מחכה לטור שלך – אני אקרא ומהצחקוקים תכאב לי קצת הבטן, אבל זה יהיה משמח.
    יעל, נישקתי אותם בשמך, הם מוסרים ד"ש.
    שועי, תודה תודה ותיהנה מכל ביס.
    מיכל, מעולה. זה הרבה יותר טוב מפרחים.
    מרית, אני יודעת וגם ניסיתי. הקטנתי אותה לגודל של התמונות האחרות וזה לא עבד אז הפסקתי לנסות באיזשהו שלב.

  7. אני זוכרת תחושות דומות מהאשפוז הקצרצר שלי בן ה-48 שעות. שום אחריות, שום מחויבות, רק להושיט את הזרוע לאחות כשהיא באה, לספר לרופאים בקיצור נמרץ מה שלומי בבוקר בלי לנסות אפילו להיראות בעיניהם כאדם ולא כפיג'מה עם ירידת שמיעה חמורה באוזן ימין וורטיגו, ולהקשיב לסיפורי השכנה לחדר. שילוב של מרגיע, פסיבי ומייאש לחלוטין.

  8. תיארת יפה את המצב העגמומי. תרגישי טוב.

  9. החלמה מלאה. לרגע שכנעת אותי שנסעת לנופש, אבל לא. אפילו מהתפוזים של עצי ההדר בחוץ לא קיבלת שם- אבל רק בריאות. זה העיקר.

  10. ונשיקות

  11. תודות. עם כאלה תגובות, אני כבר מרגישה הרבה יותר טוב :)

  12. מתפללת שיהפוך לתפוח"…
    לפחות יצא לך פוסט מעולה על כל זה, כתוב נהדר, והעיקר שתהיי בריאה!

  13. אני מחבב טרינינגים סגולים, אבל יודע כמה זה קשה ולא מחשל – להיות "תחת שליטתה של המערכת."
    על צווי המילואים למשל, כתוב "מתאריך___ ועד תאריך___" ואז מוסיפים "ועד בכלל". זה תמיד הבהיל אותי.

    מקווה שתהיי בריאה מהר ושתמיד יהיו תפוחים.

  14. תודה ותודה. יואב. מעולם לא עשיתי מילואים, אבל אני יכולה לראות את הקשר (ואפילו נראה לי שהייתי מעדיפה בי"ח על פני תרג"ד או משהו מהקללות ההן)

  15. ושתרגישי טוב…
    הנה שיר מקדם החלמות

    לילה טוב, דינה

  16. זה באמת שיר מקדם החלמות

  17. תחת שליטתה של המערכת
    שעובדת כאילו רק כך זה צריך להיות.
    אתה מתבקש באמת להשאיר את דעותיך, רגישויותיך, אישיותך בכניסה למחלקה.
    אתה שם רק חלק מן המערכת, ולכן מוטב שתסתגל אליה עד כמה שאפשר.
    משובח ורפואה שלמה

  18. ואל תנסה את זה בבית

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: