Skip to content

מה אנחנו אוכלים כשאנחנו אוכלים פירה?

6 בפברואר 2010

 

כשאני הייתי בת 24 ברחתי מפרו. זה לא שמישהו רדף אחרי, זאת הייתה החלטה שלי, שנבעה מהעובדה שאני ממש, אבל ממש, גרועה בכל מה שקשור לבטיחות אישית. אחרי שוד אחד מזוין (הנשק: בקבוק שבור; השלל: 20 דולר; השודדים פספסו: שטר של 100 דולר שהיה בכיס הקטן של הפאוצ'; מילות הפרידה: גראסיאס סניוריטה, דה נאדה אמיגוס) החלטתי שעדיף באקוודור.
אבל לפני שחציתי את הגבול ונפגשתי עם הצמד מוטי כחלון (שדר בתחנת רדיו פיראטית) וחברו מיצי (שנראה לגמרי אחרת מהכינוי שלו), שהיו גם סוג של שומרי ראש וגם חברים לדרך, הספקתי לעשות טיול אופניים בהרים היפים של פרו.

 

רבקלאות. תפוחי אדמה משדה אחד בפרו (צילום: Krafty Kitty)

דיוושתי בשבילים הבוציים של האנדים מטרים מועטים לפני ששכבת אדמה דביקה מילאה את החלל שבין הכנף לגלגל ולא אפשרה לי לרכוב יותר. כך יצא שהטיול היה איטי במיוחד. היה לי זמן להתבונן בחלקות עוצרות הנשימה שחקלאים המקומיים מטפחים על מדרונות ההרים. אי אפשר לקרוא לזה שדה, כי שדה, לפחות על פי עולם המושגים שלנו, הוא שטח שטוח ורחב ידיים, שזרועות בו שורות שורות של זן אחד של צמח אחד, וביניהן מערכות השקיה, ריסוס ודישון.
שם למעלה בפרו, כל פיסת קרקע שהייתה מספיק מאוזנת כדי שהאדמה לא תגלוש ממנה נוצלה לשתילת כמה שיחים של תפוחי אדמה. החלקה נראתה כמו פאזל מרהיב, שלכל פיסה בו גודל וצורה שונה, ומעניין יותר – על כל פיסה בו צמח זן אחר של תפוח אדמה. איכר מקומי צרוב שמש אסף בידיים את ארוחת הערב של משפחתו ועדר קצת מסביב. הנהנו זה לזה באחווה של חובבי פקעות אכילות.
אכן, פרו היא גן עדן לחובבי הבולבוסים. תמצאו אותם שם בגדלים, צבעים וצורות שלא נתקלים בהם כאן: צהובים, אדומים, סגולים וחומים, לחלקם ארומה אדמתית ולאחרים טעם חמאתי, חלקם מתוקים יותר וחלקם פחות. להגיד בפרו תפוח אדמה זה כמו להגיד אצלנו פרי הדר.

 

 

תפוח אדמה? תהיו יותר ספציפיים, בבקשה. שוק בעיר אריקיפה (צילום: Michael Nickel)

נזכרתי בסצנה הזאת, שקרתה כבר די מזמן, כשקראתי את הספר "הבוטניקה של התשוקה" (פרטים שני פוסטים לאחור) מאת מייקל פולאן. כדי לשמור על הפוסט הזה קצר, אחרת בעצמי לא אצליח לקרוא אותו, אנסה להסביר בתמציתיות מה יפה כל כך באותו שדה בכפר ההוא, לא רחוק מקוסקו. השדה הפאזלי מאפשר לצאצאי האינקה שמעבדים אותו לשתול בפינה המוצלת זן שאוהב צל, בפיסת האדמה שמנקזת יותר מים זן שאוהב רטיבות, באזור שטוף השמש זן שאוהב שמש וכן הלאה. לתפוחי האדמה שנותרים בשולי החלקה המעובדת החקלאי "מרשה" להתערבב עם זני הבר, כי אולי ייצא מזה זן חדש וטוב. בשיטות האלה הוא מחזיק שדה עמיד ובריא, שמתקיים בעיקר בזכות מה שמספק הטבע, עם קצת עזרה של ידיים אנושיות. זוהי פוליקולטורה, שלצורך הפוסט אקרא לה רבקלאות.
 
החקלאות המודרנית היא מונוקולטורה, חדקלאות, והחיסרון הגדול שלה הוא שהיא הולכת נגד הטבע. בטבע אין שטחים שמנוכסים על ידי אורגניזם אחד בלבד. כששטחים של מאות ואלפי דונמים מכוסים בזן אחד בלבד, הצמחים זקוקים להרבה יותר הגנה ועזרה מידי אדם. החדקלאי שלא יכול לעשב בידיים, ללקט כנימות או לעשות את הצרכים שלו בשדה, נעזר בחומרי הדברה ודשנים כימיים שהורגים לו את האדמה ומגבירים את התלות שלו בחומרים האלה ובחברות שמספקות אותם. זאת הסיבה, אגב, לכך שחקלאות אורגנית אינה "משתלמת" לפחות ככל שזה קשור לכוחות מסוימים בשוק.
רק מה, כדי להמשיך לשלוט בכנימות, בעשבים ובמוטציות שלהם, החדקלאים נאלצו עם השנים להשתמש בחומרים רעילים יותר ויותר, וראו איך האדמה שלהם הופכת למדבר אפור ומת ואיך הבריאות שלהם גם היא נמצאת בסכנה. כאן נכנסת לתמונה ההנדסה הגנטית, שמוכרת לחקלאים תפוחי אדמה שאינם זקוקים לחומרי הדברה: בסליל הדנ"א של הצמח הושתל גן של וירוס שמרעיל והורג את החיפושית שפוגעת בתפוח האדמה. החדקלאי אינו זקוק עוד לריסוסים המסוכנים.
 

 

צאצאי האינקה שומרים על המורשת (צילום: Carsten ten Brink)

 

הייתם אוכלים תפוח אדמה שמרעיל חיפושיות? יש מצב שכבר אכלתם, כי התומכים הגדולים ביותר של חברת ההנדסה הגנטית המובילה מונסנטו בתחילת דרכה היו רשתות המזון המהיר. החדקלאות היא חברתן הטובה של רשתות המזון המהיר, שהמאפיין העיקרי שלהן הוא אחידות, כך שלצ'יפס שתזמינו באיידהו, מוסקבה או דלהי יהיו בדיוק אותו צבע, טעם ומרקם כמו לצ'יפס שתזמינו באבן גבירול פינת שאול המלך.
 
אני לא אוכלת ברשתות כאלה, אבל זה לא מספיק טוב, כי לירקות אין תוויות. השבוע ביקרתי חברים עובדי אדמה – היא קרמיקאית, הוא חקלאי. חדקלאי. על השולחן בפינת האוכל היה מונח עלון מקצועי שהגיע אליו בדואר. חברה של תשומות לחקלאות פרסמה בו זנים חדשים של עגבניות, עמידים מלידה לסוגים שונים של טפילים. אין לי מושג אם כבר יש עגבניות כאלה אצל הירקן שלי. כשיהיו לא אדע.
 
להנדסה הגנטית יש השלכות נוספות, חלקן ידועות וחלקן עדיין לא ברור, כמו מה עושה גן קוטל חיפושיות לגוף שלנו לאחר שהגיע אל מערכת העיכול. מצד שני, מי יודע, אולי בקרוב נוכל ללדת ילדים עמידים לכינים.

מודעות פרסומת
22 תגובות
  1. בטוח קראת, אבל אני מזכירה את הספר הנפלא של רות ל. אוזקי, על פני הבריאה כולה, שמתחיל גם הוא מסיפורם של תפוחי האדמה, ומתפתח לדיבור מרתק על חדקלאות ורבקלאות מהזוויות אנושיות.

  2. וכל הכבוד על הפאסון שהצלחת להחזיק במצב של שוד מזוין.

  3. בשוק החקלאים בנמל, בימי שישי ובימי שלישי.
    החקלאות המעורבת זוכה מיושמת בארץ בגידול האורגני ובוודאי בגינון הפרטי. כל אחד יכול, בחצר ביתו, אפילו זה בית משותף.
    אני, שלא זורקת לאשפה פסולת אורגנית אלא קוברת בחצר, קולפת מתפוחי האדמה את הפיסות שמהן עשויים לנבוט ניצנים (מקום השקעים), שותלת בגינה – והתפוחים לזניהם צומחים . מכאן ואילך נשארת רק התחרות, מי יגיע קודם לפקעות, אני או החפרפרות?

  4. תמיד מעניין כאן, לא חשבתי שיכול להיות פוסט על בולבוסים, "רבקלאות" ו"חדקלאות", מרתק ומקורי ובאמת גם קצת מבאס וקצת מטריד, הנדסה גנטית, חומרים רעילים וכל ה"מודרניות" הזו, תודה שחר

  5. מיכל, ודאי שקראתי, וטוב שכתבת את התגובה כי הייתי באמת צריכה לאזכר את הספר בפוסט. אוזקי הייתה לא מזמן בכנס בארץ ונתנה נאום מאוד מעניין (נתקלת בו?) אולי אני אעלה אותו לבלוג.

    תמי, זה לא היה פאסון, סתם הצתה מאוחרת. רק אחרי כמה דקות הבנתי שוואלה, קרה לי משהו די מפחיד ברחובות לימה (ואפילו לא היה חשוך)

    קורינה, מעולה. לא רק שכל אחד יכול, זה גם חשוב. בזכות מגדלים בקנה מידה קטן יהיה אפשר לשמור על המגוון הגנטי של צמחים למקרה שחברות הזרעים ישליטו זן אחד על כל שטחי החדקלאות.

    שרון, תודה. אגב, אחרי הפוסט הזה הגעתי למסקנה שאני יכולה להחזיק בלוג שלם על תפוחי אדמה בלבד. אבל אני לא אעשה את זה.

  6. אפשר לעשות בלוג שלם על תפוחי אדמה…
    יאמי.
    הייתי בכנס עם רות אוזקי והדברים שהיא אמרה היו מדהימים! זאת היתה זכות גדולה לפגוש אותה וגם השראה לַכתיבה.

  7. תפוח אדמה תמיד במקום הראשון
    ומה שאת כותבת ממש מטריד
    אבל חייבים לקרוא! לא?

  8. מגניבים התפודים האלה…

  9. שלומי, האמת? לא חייבים… אבל אם כבר קראת, תשתדל לבחור תפוחי אדמה שלא נראים מושלמים או פשוט אורגניים.

    א., תודה. אחלה בלוג יש לכם שם.

    מיכל, אז כנראה שהיינו יחד בסדנה שאוזקי העבירה. אכן זכות גדולה. היא אישה חכמה ומקסימה לחלוטין.

  10. 1. מעניינת האבחנה בין חדקלאות ורבקלאות (נשמע כמו שם של מחזה שכתב דודו גבע). ואולי הכל בכלל קפיטלאות.

    2. אהבתי את התמונה הפלורליסטית של תפוחי האדמה הצבעוניים, אבל אורז או תפוחי אדמה? זו שאלה מקבילה לזו שהיתה לי אחרי הצבא – מזרח או דרום אמריקה? בחרתי במזרח – בחרתי באורז(?)

    3. ובכל זאת, יש משהו בתפוחי האדמה. טום רובינס התחיל את אחד הרומנים שלו בכמה פסקאות רצופות על סלק. יש יופי בכל השורשים והפקעות האלו. משהו דמוי אוצר. ומכל הירקות והפירות הם אלו שחווים תהליך דמוי לידה. עבורם זו באמת אמא אדמה.

  11. 1. בוא נהיה אופטימיים. יש אנשים שסתם מגדלים ירקות בגינה (ראה תגובתה של קורינה)

    2. תשמע, למה להתלבט? אני אוהבת גם את זה וגם את זה והייתי גם שם וגם שם. חוצמזה, בהודו אין שום בעיה להשיג אלו גובי על אורז.

    3. זה נכון. סלק הוא בכלל ירק קסום, עם כל הצבע הבלתי נלאה הזה שיוצא ממנו. הן באמת אוצרות הפקעות האלה (איך הג'אינים חיים בלעדיהן?)

  12. אורן permalink

    לכך שהחברה בפרו שותלים סוגים שונים באותה החלקה. הסיבה היא שבדרך כלל בבית גידול אחד חי טפיל אחד ואולי שניים. אילו הם היו שותלים רק סוג אחד בכל חלקה הרי שהם היו עלולים לאבד כמעט את כל יבוליהם. כאשר שותלים כמה סוגים ייתכן שכמה יפגעו אבל היתר לא. ברגע שיש לך שיטות טובות להיפטר מהמזיקים (ריסוס, למשל) השיטה הזו הופכת להיות מאוד לא רלוונטית בשל הבזבזנות שלה בשטח חקלאי.

  13. נכון בקשר לווירוסים, לא נכון לגבי כל היתר. בגלל הטופוגרפיה באנדים בחלקה אחת יש תנאי גידול משתנים ולכן גידול זנים שונים של צמחים הוא ניצול טוב יותר של השטח ולא כמו שאמרת.
    ריסוס לא רלוונטי לגבי כל מיני סוגים של מגדלים: כאלה שאין להם כסף לקנות אותו, כאלה שמגדלים אורגני ומרוויחים מלא להשתמש בו, כאלה שלא רוצים לפגוע בבריאות של עצמם, וסתם אנשים ששומרים על הסביבה.

  14. שאחרי האבטיח בלי גרעינים זה רק עניין של זמן עד שיציעו לנו דג בלי עצמות.

    תכל'ס, אני חושב שאם יודעים מה צריך להיות הטעם של עגבניה אז קל לזהות עגבנייה מהונדסת לפי הטעם שלה. כשהטעם נמצא בסדר עדיפות נמוך בהשוואה לתפוקה ברור שהירק יהיה פחות טעים – כמו שחומוס בקופסא לא יכול להיות טעים כמו חומוס אמיתי.

  15. אורן permalink

    כיצד בדיוק זה ניצול טוב יותר של הקרקע? אם
    יש 5 חלקות ו-5 סוגי תפוחי אדמה מדוע לא לשתול בכל חלקה את תפוח האדמה שלו התנובה הגדולה ביותר והערכים התזונתיים הגבוהים ביותר (ולכל הקופצים בראש – בני אדם גמו בעלי חיים אחרים יודעים לזהות מסויים ערכים תזונתיים של מזון)? הסיבה לשימוש בשיטה הזו היא שזוהי בעצם דרך להבטיח שיהיה מה לאכול מתוך הגידולים שנשתלו. הריסוס הוא רלוונטי משום שברגע שיש אפשרות אחרת לרסס (גם מה שהפרואנים עושים זה סוג של ריסוס – הם מסתמכים על כך שנוכחות טפיל אחד תמנע נוכחות אחרים) בצורה יעילה יותר הרלוונטיות של השיטה הזו נעלמת.

  16. אורן permalink

    יש דבר כזה עגבניה לא מהונדסת? ומהו בדיוק הטעם שלה? האם אתה טוען זאת גם לגבי עגבניות "אורגניות" (כי במקרה זה משוכנע שבמבחן עיוור של 1000 דגימות מעגבניות שחצי מהן אורגניות, למשל, אתה לא תצליח לזהות מי אורגנית ומי לא בצורה מובהקת).

  17. שוקי, זאת שיטה לא רעה, ואהבתי את ההשוואה לחומוס, הבעיה היא שצריך לקנות ולטעום את העגבניה בשביל זה. אני גם מאמינה שחברות הביוטק ייצרו בקרוב עגבניות מהונדסות טעימות.

    אורן, הסברתי קודם למה זה ניצול טוב יותר של השטח מעבר לעניין של הטפילים. אני מבינה שמה שאתה רוצה להגיד זה שיעיל יותר להשתמש בריסוסים. סבבה.

  18. אורן permalink

    לא, זה לא מה שאני רוצה לומר ואני מבקש ממך לא להכניס לי מילים לפה.

    ההסבר שנתת של "תנאי גידול משתנים" לא מסביר אף הוא את הגידול של תפו"א מסוגים שונים באותה חלקה ולא בחלקות שונות. אם יש 5 סוגי תפוחי אדמה אפשר לגדל כל אחד מהם בנפרד ב-5 חלקות שונות וזה פתרון שקול לעניין תנאי הגידול המשתנים. אלא שאין שיטת גידול כזו ולכן הסיבה שהזכרת אינה מסבירה את התופעה, בעוד שמה שאני אמרתי כן מסביר זאת.

    אשר לריסוס (ועוד טכנולוגיות אחרות) – אני טוען שברגע שיש יכולת לרסס בצורה יעילה הפתרון הנ"ל מפסיק להיות אופטימלי; אם אפשר לרסס אז אין שום מניעה לגדל גידול יחיד בכל חלקה. אגב, אם יש יכולת לשמור על תנאי גידול אחידים יותר (שונות נמוכה יותר בתנאי הגידול) אז גם הפתרון הזה כבר אינו האופטימלי אלא עדיף לגדל את היבול עם התנובה הגדולה ביותר ליחידת שטח.

    כל הנ"ל נאמר כדי להבהיר שאין איזה משהו "נכון יותר" קטגורית בשיטות הגידול הנקוטות בפרו; השיטות שאומצו בפרו הן פתרון טוב למצב שבו מעט מאוד נמצא בשליטת המגדלים. ככל שהיכולת של המגדלים לשלוט על בית הגידול גדלה השיטות האלה הופכות לפחות ופחות רלוונטיות.

  19. כל העניין הוא *לא* לשלוט על שטח הגידול ולהמשיך לגדל גם כשאי אפשר לשמור על תנאים אחידים

  20. אורן permalink

    אני מבין שזה מה שאת חושבת ואין לי שום בעיה עם זה. מה שכן בעייתי הוא הטיעון שלך שמנסה להסביר מדוע העניין הזה הוא "רציונלי" במובן של הצלחת הגידול; אני מסכים ששיטת הגידול הזו היא "רציונלית" במובן זה תחת המגבלות שתיארתי. היא ממש לא "רציונלית" במובן הזה אם המגבלות הללו מוסרות. כמובן שאת יכולה לטעון שזה עדיין עדיף מטעמי מסורת, התחברות לאמא אדמה ועוד אלף טיעונים. אבל אי אפשר לטעון שזה עדיף משום שזו שיטה מוצלחת יותר לגידול בתנאים משתנים בלי קשר למגבלות על יכולת הריסוס!

  21. אורן permalink

    יש עוד שאלה שצריך לשאול והיא – לו היתה לפרואנים טכנולוגית ריסוס טובה ובטוחה יחסית או אילו הם היו יכולים להקטין את השונות שבתנאי הגידול האם הם היו ממשיכים לנקוט באותן שיטת גידול? אם לשפוט על פי האימוץ של טכנולוגיות חקלאיות על ידי אוכלוסיות אנוש שונות לאורך אלפי השנים האחרונות הרי שהתשובה היא לא.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: