Skip to content

אקופמניזם: למה לשרוף חזיות כשאפשר למחזר אותן?

14 בפברואר 2010

את המושג אקופמיניזם טבעה ב-1974 הסופרת הצרפתיה פרנסס ד'אובון כדי לבטא את כוחן של הנשים לשנות את הסביבה. מה שמעניין באֶקוֹפֶמיניזם זה שמחד רבים ורבות מאיתנו בכלל לא שמעו עליו, ומאידך מדובר בנושא לוהט למדי, ולא רק בגלל ההתחממות הגלובלית. אנחנו יודעים, פחות או יותר, מה זה אֶקוֹ, יש לנו מושג כלשהו לגבי פמיניזם, אבל מהו הדבק שמחבר את השניים?

 

(צילום: Karly)

מדובר בשתי תנועות שהתקיימו זו לצדה של זו, והשאלה מתי יתחברו הייתה בעיקר שאלה של זמן. משהו חשוב היה צריך לקרות בדרך: ההבנה שהסביבה והחברה הן לא שתי ישויות נפרדות, או במילים אחרות, ההכרה בכך שאנחנו משפיעים על הטבע, הטבע משפיע עלינו וחוזר חלילה.
אסונות טבע הם דרך מצוינת, גם אם עצובה, להדגים את מערכת היחסים ההדדית הזאת. תמיד אפשר להאשים את היושב במרומים או כוחות נשגבים אחרים ברעידות אדמה, שיטפונות, מפולות בוץ ובמגפות, אבל מה שהופך תופעת טבע רבת עוצמה לאסון זה בעצם מספר הנפגעים וממדי הנזק. למשל, כיסוי שטחים פתוחים בשמלת בטון ומלט (איפה הימים שבהם מילים כאלה העלו ניחוח רומנטי של סיפור האהבה בין החלוץ המסוקס לדמות המוֹלדת הנשית), תכנון ניקוז לקוי והזנחת שכונות עוני יכולים להפוך גשמי ברכה לטרגדיה אנושית, ולא במקרה הנפגעים משתייכים על פי רוב לאוכלוסיות החלשות. זהו המקום שבו הפמיניזם אוחז בחוזקה בידה של הסביבה ונכנס במלוא הקיטור לסצנה האקולוגית, כי הרי גם נשים הן קבוצת מיעוט שצריכה להיאבק על זכויותיה.
 
כמו התנועות הירוקות וכמו הזרמים הפמיניסטיים, גם האקופמיניזם מתפצל לשלושה ראשי חץ עיקריים: ליברלי, רדיקלי וסוציאליסטי, שנבדלים זה מזה בעיקר בדגשים. האקופמיניסטיות לא שורפות חזיות כי הגומי החרוך מזהם את הסביבה (אלא אם כן הזדרזו לרכוש את החזייה הצמחית הממוחזרת, או את זאת שהופכת באחת לשקית קניות רב פעמית ושופעת סקס אפיל). אבל אילו נשאלו האם ולמה להשמיד חזיות, או בעצם מדוע לבקר את מי שמייצר אותן, יתכן שהתשובות לא יהיו זהות לחלוטין.

 

 

ילדים פקיסטנים עושים צ'יפקו. שימו לב לעץ המדהים (צילום: Masd)

 
אינטואיציה נשית
טענתן העיקרית של האקופמיניסטיות הליברליות היא שאפשר לשלוט בפגיעה בסביבה ולצמצם אותה בעזרתם של חוקים – הטלת קנסות על מפעלים מזהמים או סבסוד אמצעים לצמצום נזק סביבתי, לדוגמה. בכך הן אינן שונות מהתנועות האקו-ליברליות האחרות. כולם מסכימים שהפיתוח הכלכלי המואץ, שמנצל משאבים על מנת להשיג רווח שממנו ייהנה בעלי המאה והדעה, הם שהטביעו אותנו בבוץ המזוהם של הפגיעה באיכות הסביבה.
האקופמיניסטיות הליברליות טוענות שאלמלא נשללו מהנשים אפשרויות קידום בתחומי הכלכלה, הפוליטיקה וההשכלה, הן היו יכולות לתפוס חלק מהעמדות שמאוישות בדרך כלל על ידי גברים ובכך לחוקק חוקים, לקבוע תקנות, לתרום לפיתוח מדעי ולתמורות כלכליות שיתרמו להגנה על הסביבה. היום רוב מי שקובע איך תיראה הסביבה שלנו הם גברים. במילים אחרות: עם יותר נשים בעמדות המפתח אולי היו כאן יותר תחנות כוח סולאריות ופחות תוכניות לתחנות כוח פחמיות.
 

יש עצים שייאלצו להסתפק בחיבוק מטפורי (צילום: אנדרו ורטהיימר)

 

אמא אדמה
האקופמיניסטיות הרדיקליות מצטרפות לתפיסה האקו-רדיקלית שטוענת שהאנושות שמה את עצמה במרכז, שכחה את הטבע וזנחה אותו, שזה במילים אחרות לדפוק ולזרוק, להתייחס אל הסביבה כאל ספל קפה חד-פעמי, טמפון או חיתול נייר. השאיפה שאין עליה עוררין לצמיחה כלכלית צריכה לפנות מקום לסדר קדימויות חדש, כזה שבעיניו מותר הג'יפ על הבהמה אַין, ושהזכות לצאת למרעה באחו לא נופלת מהזכות לצאת לצוד מותגים בקניון. אחת הטענות של האקופמיניזם הרדיקלי היא שבתרבות שלנו נשים משויכות אסוציאטיבית (ולא רק) לאמא אדמה, לכוח הלידה, הבריאה וההזנה, כלומר לטבע. לפיכך, הקישור לטבע, שכאמור, לא זוכה להערכה הראויה לו, מציב גם את הנשים בעמדה נחותה ומשפילה. הטכנולוגיות המזהמות שפותחו בעיקר על ידי גברים פוגעות במקביל הן במערכת הרבייה הנשית והן בסביבה הטבעית. הפתרון, מלבד ההכרה בכך ש"כולנו רקמה אנושית אחת חיה", הוא במידה רבה רוחני. אפשר לשאוב השראה מחברות מסורתיות, שבהן היחס לטבע הוא יחס של ייראה וכבוד והאנשים רואים את עצמם כחלק בלתי נפרד ממנו ותלוי בו, מה שמוכר היטב בתרבויות הילידיות של אמריקה. למרות שבעצם מדובר בקבוצות אתניות שונות, לכולן משותפת התפיסה שהאדמה היא הבית ובסיפורי הבריאה של רבות מהן הדמות המרכזית היא אישה. בקיצור, האקופמיניזם הרדיקלי שואף להפוך על פיה את קערת הצמיחה הכלכלית או לפחות להגדיר אותה מחדש.

 

 

תמונה היסטורית מוזרה של צ'יפקו מג'הרקהד בהודו, שמופיעים בה בעיקר גברים

 
חרות, שוויון אחווה!
האקופמיניזם החברתי מסכים עם טענותיו של חברו הרדיקלי, אך שם את הדגש על כך שהקפיטליזם הגברי (הלבן בדרך כלל), שולט, מנצל ופוגע בטבע ובנשים כקבוצת מיעוט חלשה. היסטוריה ארוכה של ניצול יצרה תמונת מצב עגומה מבחינתן של הנשים ומבחינתה של הסביבה. האקופמיניזם החברתי מתמקד בקידום נשים שסובלות מ"נחיתות כפולה" – נשים מחברות לא מערביות או לא לבנות, נשים עניות, נשים ממעמד הפועלים וכו'. שתי תנועות מוכרות במיוחד הן צ'יפקו, מחבקות העצים מהודו ונשות "החגורה הירוקה"  מקניה, שעל ידי הגנה על הצומח ונטיעת עצים שואפות לספק מקורות קיום לקהילותיהן המקומיות וכן להעלות את המודעות להגנה על הטבע ועל זכויותיהם של מיעוטים. על הדרך הן גם מלמדות אותנו שאקופמיניזם לא שמור למערביות בלבד.
 
עלול להיווצר רושם בעייתי שלפיו הגברים הם "האיש הרע" בסיפור הזה, אבל הרי כולנו נוסעים במכוניות, צורכים חשמל, עושים כביסה, קוראים ספרים שפעם היו עץ ביער גשם. לצד המאבק לקידום מעמד האישה בכל התחומים, אפשר למצוא גם את היתרונות, לפחות בהקשר הזה, בעובדה שהנשים הן הפועלות העיקריות בחזית הביתית. הבית הוא המקום שבו מחנכים את הילדים לכבד את הסביבה ולחסוך במשאבים; הבית הוא המקום שבו מחליטים שלא חייבים לנקות את האסלה עם כלור ושלא מוכרחים לחזור מהירקן עם אלפי שקיות ניילון; הבית הוא המקום שיוצאים ממנו לעבודה, לשוק ולחברים על אופניים, ברגל או באוטובוס במקום במכונית הפרטית. הפעולות האלה לא פוטרות כמובן את המזהמים הגדולים מחובותיהם המדיפים ריח רע לחברה ולטבע, אבל הן חלק מתהליך של שינוי. 
 

מודעות פרסומת
11 תגובות
  1. גיל permalink

    לא יכול לקבל את הטענה שנשים הן קבוצת מיעוט. חלשה – כן. מוחלשת – אולי. מיעוט ? אתן הרי הרוב. לו רק למדו הנשים להתאגד – הכל יכול היה להראות אחרת.

  2. תודה שחר,
    הזכרת לי את הנשים הצוללות, שולות הצדפות ביפן,
    בסרטון הזה הן מדברות בדיוק על ההבדל בין הגישה הגברית ההורסת המנצלת את הטבע וזו הנשית ששומרת ודואגת גם למשאבים לעתיד,
    מרתק.

  3. תמיד מרתק ומקורי ומעניין כאן, אני רוצה גם לחבק עצים, ולחבק את מחבקות העצים

  4. דנה א. permalink

    על זה את כותבת, על טמפונים?
    אין לך דברים אחרים לעשות בחיים?
    פשוט מביך. את פשוט מביכה.

  5. גיל, אתה צודק בנוגע למספרים. הכוונה במיעוט היא לכך שלמרות השיעור באוכלוסיה לנשים יש כוח של קבוצת מיעוט ולא של קבוצת רוב בעלת כוח.

    מיכל, תודה על הלינקים המעולים שאת מביאה תמיד.

    שרון, לחבק עצים זה הכי קל. לחבק את המחבקות – רק בהסכמה!

  6. כמו פמיניסטיות שנמאס להן למחות נגד אותו דבר חמישים שנה, חיפשו גיוון, ומצאו אותו במגמה הירוקה

    החיבור בין האקו לפמיניזם נשמע לי קלוש לגמרי
    בערך כמו הקשר בין שולחן לתפוז
    אפשר למצוא אותו אבל הוא לא אמיתי-חזק

  7. שלומיאלה permalink

    גלית חתן, ומתי כבר תמצאי חתן? יש לי מישהו בשבילך.

  8. האקופמיניזם הליברלי באמת נשמע לי כמו סוג של כסת"ח, אבל שני האחרים נוגעים במשהו מאוד מהותי – פגיעה בסביבה הולכת יד ביד עם פגיעה בקבוצות מוחלשות. פמיניזם בעיניי הוא הרבה מעבר להגדלת מספר השרות בממשלה ומאוד מתחבר לעניין הסביבתי.
    אם את רוצה שאני אוריד את התגובה למעלה, תגידי.

  9. ורד permalink

    יש לך את הבלוג הכי מטומטם בתולדות האינטרנט.

  10. שחר ארז permalink

    מעניין שאת התגובות האלימות משאירות דוקא הנשים

    אולי הנשים הן כבר לא מיעוט חלש? לפחות לא סוג הנשים שמגיע לבלוגים כמו זה?

  11. אי אפשר לדעת אם מי שכתב את התגובות האלימות הוא גבר או אישה. אבל בתכל'ס, מה זה משנה?

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: