Skip to content

הסאונד של האדמה

2 במרץ 2010

פבלו אוקנטו בונה רמקולים מחרס ונותן לאדמה להשמיע קול

 פבלו אוקנטאו (Pablo Ocqueteau) הוא קרמיקאי צ'יליאני. בצירוף מקרים קצת מוזר שמעתי על מה שהוא עושה זמן קצר לאחר שרעידת אדמה זעזעה את העיר אסונסיון בארצו. אוקנטאו יוצר רמקולים מחרס, שנראים נפלא, וכנראה שלא במקרה דומים לתופי כדים שמוכרים מהמוסיקה האתנית, אבל אין לי מושג איך הם נשמעים. הייתי שמחה מאוד לשמוע את הקול הבוקע ממעמקים של אדי ודר דרך הרמקולים האלה, שלא לדבר על גברת פצ'אממה, אמא אדמה, מרסדס סוסה. קשה לי מאוד לדמיין איך, למשל, ג'וני מיטשל תישמע אחרי שתעבור דרכם. לרמקולים קוראים מפוגאקן (Mapuguaquén), "צליל האדמה", אני מנחשת שזו מילה בקיצ'ואה.
 

אוקנטאו בעבודה (דרך the design blog)

אני לא מבינה בסאונד, אבל העבודה של אוקנטאו מקסימה בעיניי כי היא יישום כמעט מושלם של עקרון "מהעריסה אל העריסה". גישת מהעריסה אל העריסה, from cradle to cradle, היא האנטיתזה של "מהעריסה אל הקבר" ופותחה על ידי האדריכל האמריקאי הסביבתן וויליאם מקדונו יחד עם שותפו, הכימאי הגרמני מייקל בראונגרט. הרעיון הפשוט להבנה, אך אולי לא ליישום, מתייחס בעיקר לארכיטקטורה, אבל נכון גם לכל ענפי העיצוב – בונים בחומרים שמגיעים מהטבע, ובבוא היום, כשהבניין או המוצר יתפרקו, החומרים שמרכיבים אותם יתכלו ויחזרו אל הטבע. במלים אחרות, אנחנו רק לווים מהאדמה את החומרים ומתחייבים להחזיר אותם בתום השימוש.

 

מרסדס סוסה שרה על האדמה שלה
 
קרמיקה היא חומר עמיד ומופלא, ויעידו על כך אינספור חפירות ארכיאולוגיות. מצד אחד היא יכולה לשרוד אלפי שנים, ומצד שני, בניגוד לפלסטיק, אם היא מתפוררת, היא אינה מזהמת את האדמה והמים או מרעילה את מי שחי בתוכם ועל פניהם. בתור אחת שכלי אוכל לא שורדים אצלה הרבה זמן, אני מעדיפה קרמיקה על זכוכית, גם מפני שהיא נשברת פחות בקלות, וגם מפני שלאחר מפגש סוער עם הרצפה, כלי קרמי מתנפץ לפחות שברים ובמקרים רבים ניתן לתקן אותו. פלסטיק? כמה שפחות.

 

אין, פשוט אין, על הקול הזה.

מודעות פרסומת
10 תגובות
  1. ביום שנועד להקרבת עצמו, הזמין ריקיו את בכירי תלמידיו לטקס תה אחרון. אבלים נפגשו האורחים בשעה היעודה בכניסה לבנין העמודים. אחד אחד הם מתקדמים ותופסים את מקומותיהם. בטוקונומה תלוי Kakemono, כתב יד מופלא שנכתב על ידי נזיר קדום, העוסק בחמיקתם של הדברים הארציים, שהם בני חלוף. הקומקום המזמר, שעה שהוא רותח על מחתת הגחלים, נשמע כמו איזה צרצר השופך את יגונו לעבר הקיץ המסתלק. עד מהרה נכנס המארח לחדר. לכל אחד בתורו מוגש תה, וכל אחד בתורו מרוקן בשקט את ספלו, והמארח אחרון מכולם. על פי הנימוסין שנקבעו, בכיר האורחים מבקש עכשיו רשות לבחון את כלי התה. ריקיו עורך לפניהם את הפריטים השונים, עם כתב היד, ה- Kakemono. אחרי שכולם הביעו התפעלות מיפיים, ריקיו מגיש אחד מן הכלים לכל אחד מן הנאספים—כמזכרת. רק את הקערה שמתוכה שתה, הוא משאיר. "לעולם לא ישמש ספל זה, שטומא בשפתיו של מזל רע, שום אדם" הוא מדבר ושובר את הכלי לרסיסים.
    [אוקקוּרה קַאקוּזוֹ, ספר התה, תרגם יורם קניוק הוצאת הקיבוץ המאוחד 1996, עמ' 108]

    חוץ מזה תמיד התמיה אותי הקשר האפשרי בין השרש קד"ר העברי (קדרוּת, קדרה) ובין השורש קד"ר הערבי (למשל קדרה') שפירושו הוא: יכולת, כושר לעשות/להכין דבר-מה.

  2. סאונד פתוח וטבעי

  3. תודה על הסיפור המקסים, ובקשר לקד"ר, אני זוכרת איך כילדה הייתי מופתעת מזה שקדרות כותבים עם ק' ולא עם כ' כמו במילה כד. אולי ההערה שלך היא ההסבר.

  4. סיפורים מעולם רחוק – מרגיש נעים וקרוב

    נדמה לי שבצבא היה מושג של
    הסמל קידר אותנו שעה ארוכה
    זאת אומרת קרע לנו את הצורה ואת הרגליים

  5. והייתי מוסיפה עוד בהקשר הזה,
    בתי בוץ נפלאים
    שגם הם מעוררים תחושת רחם או עריסה נעימה:
    http://www.eco-dome.co.il/
    הקול החם של מרסדס סוסה, רחם, חומר, חום.

  6. תמיד מעניין כאן. איזו תמונה מעולה למעלה עם הרמקולים הללו שכה מגרים לנסות ולשמוע דרכם, לגעת בהם, איזה פוסט נהדר, קונספט מעולה של הרמקולים, גם של האדריכלים וגם על כל נושא הקרמיקה, לקרוא, תודה

  7. שלומי, עוד תוספת מעניית למשמעות של קד"ר. מעניין מאיפה זה בא.

    מיכל, האקו דום מאוד מזכיר את מה שאוקנטאו עושה וכדים באופן כללי. יש לי קצת בעיה עם טכניקות בניה שמראש מוגבלות לבתים פרטיים צמודי קרקע, אבל כשלעצמו האקו דום אכן מקסים.

    שרון, מסכימה איתך – התמונה מעולה. האמת שהיא מה שתפס לי את העין ורק אח"כ המשכתי לקרוא על אוקנטאו.

  8. בתור אחת שגם כן מועדת לשבירת כלים בתדירות גבוהה מדי: מה הבעיה עם זה שאני משתמשת בכלי פלסטיק רב פעמי?

  9. ברור שכלי רב פעמי, לא משנה מאיזה חומר, עדיף על חד פעמי. אבל אם אני מניחה שכל כלי בסופו של דבר מגיע לזבל, עדיף שהוא יהיה מחומר "נקי".
    עכשיו השאלה היא, כמה כלים היו מגיעים לפח שלך אם היית משתמשת בחומר שביר. אם זאת כמות גדולה (כמה גדולה? אין לי מושג), ברור שעדיף פלסטיק.
    אגב, שקלת לנסות נירוסטה?

  10. אבל הכול

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: