Skip to content

נטלי פורטמן, ג'ונתן ספרן פויר ונסיכת הנילוס

22 במאי 2010

"ספרו של ג'ונתן ספרן פויר 'לאכול חיות' הפך אותי מצמחונית במשך עשרים שנה לטבעונית אקטיביסטית. תמיד נרתעתי מביקורת על בחירותיהם של אחרים בגלל שאני שונאת שמבקרים אותי. לעתים קרובות חוקרים אותי על הצמחונות שלי (למשל, "מה יקרה אם תגלי שגם גזרים מרגישים כאב? מה תאכלי אז?")

בנוסף גם חששתי להרגיש כאילו אני יודעת יותר מאחרים – עמדה מסוכנת היסטורית (לעתים קרובות מזכירים לי ש"גם היטלר היה צמחוני, את יודעת"). אבל הספר הזה הזכיר לי שיש דברים שהם פשוט לא בסדר. אולי יש כאלה שאינם מסכימים איתי שלחיות יש אישיות, אבל העינוי המתועד היטב של חיות הוא בלתי מתקבל על הדעת, והמחיר האנושי שפויר מתאר בספרו, שלו לא הייתי מודעת לפני כן, משכנע ברמה אוניברסלית.

המחיר האנושי של חוות מתועשות – גם רווחתם הפגועה של עובדי בתי המטבחיים, ואף יותר, ההשלכות הסביבתיות של ייצור בעלי חיים המוני – מזעזע. פויר מפרט את הכמויות העצומות של צואת חזירים שמותזת לאוויר ותוצאתה פגיעה חריפה במערכת הנשימה של בני אדם…" את המשך הטור של נטלי פורטמן אפשר לקרוא כאן.

 

מה שג'ונתן מספר ממש קרוב להפליא ורועש להחריד! נטלי פורטמן

"לאכול חיות" החדש של ג'ונתן ספרן פויר (מחבר "קרוב להפליא ורועש להחריד") אינו עוסק רק בתיעוד היחס לבעלי החיים ובזיהום, אלא משלב ניתוח תזונתי, פילוסופי וסוציאלי של תרבות אכילת הבשר באמריקה.

 

דייגי נסיכת הנילוס באגם ויקטוריה (צילום: Zoriah)

היום הייתי בכנס "אוכלים בריא 2", שעליו ארחיב אולי בפוסט נפרד. בהקשר הזה אני רוצה לשתף בקטע קצר מהרצאה מעולה שבה נכחתי, הרצאתו של אורי מאיר צ'יזיק, חוקר אבולוציה של מזון. אורי הביא את סיפורו של דג נסיכת הנילוס, שהוא פחות או יותר אב טיפוס לבעייתיות של תעשיית הבשר. נסיכת הנילוס גדלה ומיוצרת באגם ויקטוריה שמשותף למדינות קניה, אוגנדה וטנזניה באפריקה, ומשם הוא מגיע לישראל – אל המקפיאים בסופר ואל החריימה. אבל הדג הזה אינו יליד אגם ויקטוריה. אוכלוסיית הדגה הילידית של האגם כללה כ-300 זנים של דגי אמנון – עד שהאזור נכבש על ידי הבריטים. הקולוניאליסטים לא חיבבו את הדגים הקטנים, הם רצו יותר בשר, ולכן ייבאו לאפריקה את דג נסיכת הנילוס הגדול, שיכול להגיע לכ-200 ק"ג. הדג החדש בשכונה שינה את החיים באגם. זהו דג טורף, לכן הוא חיסל את אוכלוסיית האמנונים, מה שהביא להתערערות המאזן האקולוגי ולהפיכת הסביבה למזוהמת. הקנואים הקטנים ששימשו עד אז את התושבים המקומיים לא התאימו לדייג הנסיכה, ולכן הבריטים הביאו סירות דייג גדולות. המקומיים איבדו את פרנסתם. עניי חופי האגם לא יכולים כמובן להרשות לעצמם לקנות מנתחי הנסיכה שמיוצרים בקרבת הכפרים שלהם, ובאזור פשט רעב. בנוסף, המפעלים שנבנו סביב האגם מזרימים שפכים שמכילים את שומן הדגים אל המים ומחריפים את הזיהום. את האדרות ושאריות העור משאיות פורקות במרכזי הכפרים העניים, והתושבים מנסים להתפרנס מנבירה בזבל הנסיכי.

נסיכת הנילוס על שולחן הטיפולים. הבריטים אוהבים את זה גדול (צילום: Stefan Gara)

הדג הקפוא מוטס לישראל ולמזרח אירופה במטוסים. מכיוון שלא משתלם לשלוח בחזרה מטוס ריק, ממלאים אותו במשלוחי נשק. אנחנו מקבלים דגים מאגם מזוהם, האפריקאים מתוגמלים ברעב, מלחמות וזיהום של אגן המים המתוקים השני בגודלו בעולם. איזה מזל שזה רחוק מהעין!

אז מה, לעבור לצמחונות? לטבעונות? לא אם אתם קרניבורים שאספקת החלבון העיקרית שלהם היא מבשר, חלב וביצים. אם אתם עדיין לא מיודדים עם מקורות החלבון האחרים ולא יודעים איך לשלב אותם בתפריט, הדרך הטובה ביותר היא להפחית בהדרגה את המוצרים מהחי, בקצב שנוח לכם ולא נועד לכישלון מראש. לאכילת בשר יש גם תפקיד תרבותי שאי אפשר להתעלם ממנו*. אם מפחיתים את כמויות המוצרים מהחי, אפשר להשקיע את הכסף שנחסך במוצרים יקרים אבל בריאים ובטוחים יותר כמו דגי בריכה אורגניים וביצי חופש אורגניות – לאכול לעתים רחוקות מוצרים איכותיים.

*ראיתי היום שידור חוזר של "שום פלפל ושמן זית", שבה הילה אלפרט מתארחת במסעדת פועלים טריפוליטאית בשוק נתניה. מצד אחד כמעט כל מה שבישלו שם עשוי מהחומרים המושמצים ביותר אצל חובבי חיות, סביבה ובריאות, אבל מצד שני אי אפשר שלא להתפעל ולהעריך את עבודת היד המרשימה של המבשלים האלה ואת האופן שבו דרך האוכל הם משמרים במקצועיות ומסירות פיסה מהתרבות של יהודי צפון אפריקה. אם הייתי אוכלת בשר, מסעדות פועלים מסורתיות כאלה היו הבחירה שלי הרבה לפני לפני מסעדות שף. זה גם זול יותר.

 

מודעות פרסומת
19 תגובות
  1. מאוד מאוד אהבתי את הדרך שבה כתבת על נושא כל כך טעון עד שנדמה שלכל אחד יש דעה מאוד קיצונית עליו. אהבתי את הרעיון של צמחונות במתינות.

  2. כטבעונית ותיקה, יחסית, אני מאד שמחה על ההיכרות שאת מאפשרת לחשיבה הזו ועל ההפצה שאת עושה לזה ומקשרת גם לבריאות, כמו הכנס. לפעמים אנשים מגיעים לטבעונית מטעמי בריאות ומתוך שלא לשמה בא לשמה.

    אחד הקשיים בניהול אורח חיים טבעוני הוא האירוח – איך משלבים מסורות, איך לא מרתיעים אורחים ( למשל – מה לעשות עם מי שירצה חלב בקפה שלו ואצלנו אין? התשובה – קפה פילטר, לפעמים מלבין קפה צמחוני שמוחזק בבית, לפעמים חלב סויה או מציעים תחליף מפתה . למתארחים לכמה ימים שלא יכולים בלי חלב מרשים גם את זה)
    והנה, הזכרת מסעדה עממית נתניינתית ( מעוז הטריפוליטאים) – דווקא מסורת טריפוליטאית משומרת אצלנו בטבעוניות ובטבעיות. כיון שאני ממוצא מעורב וחצי מהעירוב הוא טריפוליטאי, השקעתי בניסוים רבים (ולא מתועדים) להכנת מפורמות על טהרת המרכיבים הטבעוניים שגם משמיצי טבעוניותנו אוהבים.

    ובהיקשר הזה של ספרות מרעידה ומשכנעת לכיוון (הנכון. בטח הנכון)
    אני מנצלת את ההזדמנות להזכיר גם את את הספר "כל יום הוא טרבלינקה" ( ציטוט מסופר אחר – בשביס זינגר) של צארלס פטרסון. הוא הופץ עד לא מזמן לקריאה או הורדה באינטרנט וכרגע לא מצאתי אפשרות כזו אבל יש סיכום טוב שלו בויקיפדיה בערך "כל יום הוא טרבלינקה"

  3. הסרט "הסיוט של דארווין" מתאר את הטרגדיה – האנושית והאקולוגית – של הבאת נסיכת הנילוס לאגם ויקטוריה.
    הוא הוקרן בזמנו בכבלים, בערוץ 17.

    לגבי הספר "כל יום הוא טרבלינקה" – ניתן לרוכשו בהוצאת פרדס.
    ספר חשוב ביותר.

  4. תודה, איה. בסך הכל זה מניסיון. המעבר שלי מצמחונות לטבעונות הוא עדיין בתהליך ואני יודעת כמה חשוב לקחת את הזמן. עם כל כמה שאני בעד טבעונות, נראה לי הרבה יותר ריאלי לעודד הפחתת בשר-חלב-ביצים מאשר לשלול אותתם לגמרי.

    מחסנאית, דווקא עם האירוח אין בעיה. אנשים יודעים שאין אצלי נס קפה ומוסים, אבל יש קפה שחור וכל מיני סוגים של תה ועוגיות עם פירות יבשים וחלבה וצ'פאטי עם חומוס שכולם אוהבים. אוכל ביתי כובש לבבות די בקלות בסך הכל. אני אשמח לקבל מתכונים טריפולטאים טבעוניים.

    נינה, תודה רבה על המידע.

  5. אני גם הייתי ב"אוכלים בריא"…אולי תכתבי סקירה על המיפגש שאעלה גם ב"כמוני"?

  6. אוף איזה דיכייייי….
    הצימחונות שלי התחילה מטעמים אידאולוגים
    והיא הולכת ומתרחבת ומעמיקה עם הזמן לשמחתי,
    כל יום מספק לי עוש סיבות ונימוקים, עוד אינפורמציה מפלילה וכו'
    (הרבה עזרה קיבלתי מ'שנת הבשרים שלי' של רות אוזקי)
    לאחרונה אני מהרהרת בעניין הדגים, ותוהה, עוד אין לי החלטה.
    מה שאני כן בטוחה,
    במאה אחוז ויותר,
    זה שג'ונתן ספרן פוייר הוא סופר נ פ ל א
    אני מאוד מאוד אהבתי את 'הכל מואר', וגם את זה שהמלצת עליו,
    ועכשיו אני מחכה שיתרגמו את החדש.

  7. תודה על סיפור השתלשלות נסיכת הנילוס, די מדהים, תמיד אני מגלה כאן דברים חדשים ולא נעימים על חברת הצריכה המערבית (הקולוניאליסטית בעבר ובהווה). חוץ מזה, ברור מסעדות פועלים ולא מסעדות שף.

  8. דינה, אולי אני אכתוב על הכנס בהמשך. האמת שמה שקרה הסופש בעכו יותר מעסיק אותי כרגע… חבל שלא ידעתי שאת שם.

    מונקה, גם עלי מאוד השפיע "שנת הבשרים שלי" ולשמחתי יצא לי להשתתף בסדנת כתיבה אקטיביסטית עם אוזוקי, מותק של בנאדם ואישה חכמה ומעוררת השראה. עדיין לא קראתי את פויר, לכן נתתי לפורטמן את רשות הדיבור, אבל הוא בהחלט על הכוונת.

    שרון, תראה שבסוף גם במסעדות פועלים תזמין רק את סלטים ותוספות (ואז אני איכשהו אהרוס לך גם את זה) :-)

  9. שחר שחר,
    שכחת שכבר דיברנו על זה,
    ששתינו היינו שם והתעלפנו מהאישה…
    אני מתכוונת לכתוב עליה פעם אצלי,
    היא נהדרת.

  10. פוסט נהדר, מכל הסיבות שנמנו קודם. הוספתי את נסיכת הנילוס לרשימת הלאווים הארוכה שלי, למרות שגם כך יצא לי לאכול ממנה רק פעם בחודשיים בערך (בקפטריה החלבית של האוניברסיטה, מן הסתם היא זולה…).

  11. הי שחר,

    זה "נסיכת הנילוס" זה? זה בערך כמו שנורמן בייטס ("פסיכו") היה זוכה לכינוי: מלונאי חביב ואדיב.
    אבל מעבר לכל, וזוהי הבעיה, הטבע אני חושב, גם תהליך הברירה הטבעית (אם אמנם הוא מתקיים), לא שמע על תאוות הבצע של האדם.

    ומסעדות פועלים For Sure, אבל זה, קודם כל, בגלל חיבה, לאוכל ביתי-פשוט וטעים.

  12. עומר, תודה. זה הזמן להחליף דג או פשוט לתת להם ךלשחות לנפשם…
    שועי, האבולוציה קצת מפגרת אחרי העלייה התלולה בהרגלי הצריכה שלנו (בגלל זה יש סוכרת), אבל בסוף עוד נקבל אותה בהפוכה. החיסרון העיקרי של מסעדות פועלים הוא שעת הסגירה שלהן. מעבר לזה הן המקום השני הכי טוב לאכול בו, אחרי הבית.

  13. לא חושבת שהייתי מסוגלת לקרוא את הספר החדש של ספרן פויר… אכזרי לי ומגעיל לי מדי.

    אני דווקא לא רואה עצמי מרחיקה לעבר הטבעונות, אבל אני כן אוכלת יותר בריא מאשר לפני חמש-שש שנים למשל. תודה לאל, התחום הזה מתפתח מאוד. או כמו שאני קוראת לרשת אחת: גן העדן שלי.

    הסיפור של נסיכת הנילוס והנשק מעלה לי את כל הסעיפים. איך עוד לא עשו על זה סרט שמקבל אוסקר? (שאלת תם, כמובן)

    • אז זהו, נינה מספרת שעשו על זה סרט, "הסיוט של דארווין". הקטע עם נסיכת הנילוס הוא רק דוגמה. יש עוד הרבה דברים כאלה. ככל שאוכלים טבעוני יותר ומקומי יותר, יש סיכוי שהזוועות לא יכנסו לצלחת. בגלל זה טבעונות היא לא רק תזונה, היא אקטיביזם שקט. גם אם חלב היה דבר טוב, תנובה היא לא גוף שהייתי רוצה שיקבל את הכסף שלי, למשל.

  14. באותו סרט תיעודי על השלכות נסיכת הנילוס באגם ויקטוריה שהוזכר בתגובות, יש קטע מזעזע ממש בו נראית כל הפסולת של השיירים העודפים של הדג – כל החלקים שמנוקים ממנו לפני שליחתו לאירופה, עצמות, קרביים, ראשים, זרוקים בבלילת רפש על הבוץ. ואז באים המקומיים, אוכלוסייה ענייה מאוד שידה אינה משגת לשלם עבור הדג היקר, ופשוט נוברים בכל זה כדי להתקין לעצמם ארוחה.

Trackbacks & Pingbacks

  1. shshihaba | ספר חברה תרבות
  2. הסיפור של אגם ויקטוריה « דרך הפילוסופיה: השלמות שבחוסר השלמות
  3. סליחה כפרה « רב פעמית

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: