Skip to content

הצד הבהיר של החרא

29 במאי 2010
פעם מישהו סיפר לי איך נתקל בבומביי במחזה שמלמד משהו על פערים כלכליים. זאת הייתה שכונת יוקרה, מה שלא מנע כמובן מפרות להסתובב בה – בכל זאת, הודו. פרה עברה ברחוב ושיחררה חבילה. שתי נשים צצו משום מקום, התנפלו על העוגה שהפרה השאירה על הכביש וממש רבו עליה ביניהן. צריך להיות עני בשביל לריב על קקי של פרה, אבל הסיפור הזה גם מלמד על הערך שיש לחומר האורגני המהביל הזה. 

ילד הודי על רקע קיר מכוסה ב"עוגות" (צילום: Meena Kadri)

מי שטייל בהודו ראה בוודאי את המקומיים יוצרים עוגות חרא ומייבשים אותן בשמש כדי שישמשו כחומר בעירה. זה הרבה פחות מגעיל ממה שזה נשמע ויצא לי לאכול כמה ארוחות שבושלו על אש שתודלקה בעוגות האלה. חברות הי-טק כמו גוגל, HP ומיקרוסופט רוצות לעשות דבר דומה, רק בדרך הרבה יותר אלגנטית.
המטרה שלהן היא להשתמש באנרגיה נקייה, וכנראה שהן משקיעות במחקר כדי למצוא פתרונות חדשים מתאימים. חברת HP פרסמה לא מזמן מסמך שמפרט כיצד חברות כמוה והשתיים הנוספות שצוינו לעיל יכולות ליצור שיתוף פעולה עם בעלי משקי בקר לחלב על מנת לבצור אנרגיה מצואת הבהמות.

אל תקראו לזה זבל (צילום: joysaphine)

בקרב בעלי החוות יש נכונות ליצור תשתית להפקת מתאן מההפרשות, אבל אין להם את הכסף לממן את המערכות האלה. HP מציעה תוכנית שלפיה החוואים ישכירו לחברות ההי טק שטחים וימכרו להן את האנרגיה המופקת, וכך יוכלו להחזיר את ההוצאה על המערכות היקרות תוך שנתיים. נדרשות 10,000 פרות אוכלות ומחרבנות כדי להפעיל מרכז דטה קטן, אך ניתן לייעל את התהליך על ידי ניצול החום שפולטים המחשבים לשימושם של כורי הביו-גז.
אפשר לקרוא על זה עוד כאן

רצוי רק לזכור שמיזמים ירוקים כאלה עדיין לא מכשירים את השרץ. אמנם חלק מהזיהום יצטמצם, אבל החלב לא יהיה טוב יותר והפרות לא יהיו שמחות יותר גם אם כמה מנורות ידלקו בזכותן. זה בדיוק כמו שלשים את בקבוק המים הריק בכלוב המחזור לא הופך את המים המבוקבקים למוצר ירוק ואת המפעלים ש"מייצרים" אותם לצדיקים.

מודעות פרסומת
12 תגובות
  1. אני משתמש בכמה תוכנות שנראה לי שיוצרו ישירות מהחומר הזה

  2. כמו שאמרת מיזמים ירוקים שאינם מכשירים את השרץ.
    וגם – המוטיבציה של ענקי ההי טק האלה כמו של מפעלי ענק אחרים מפוקפקת בעיניי ואני תוהה לרווחתם של מי הם באמת דואגים.
    נקווה לבהירות עוד יותר גדולה של חרא
    דרך אגב, דפדפתי פעם ארוכות בספר שכותרתו "זבל אנושי" הממליץ ומדריך למיחזור חרא נפוץ ויום יומי. לא רכשתי את הספר ולא יישמתי, אבל הרעיון נראה דוקא מעניין.

  3. לא כל כך הבנתי את עניין הפקת גז המתאן, ולצורך מה.
    בעיה מרכזית במשק הבקר, מעבר לצער בעלי חיים שבהחזקת פרות בתנאים כאלה, היא פליטת המתאן מהפה ומאחורי הפרה, גז חממה שמזהם פי 20 – 26 יותר מפחמן דו-חמצני.
    ובגז הנפלט הזה אי אפשר לעשות שימוש, למיטב הבנתי.

    באשר ל"עוגות" – בסרט "בולשיט", על פיזיקאית הגרעין ופעילת הסביבה ונדנה שיווה, יש כמה קטעים מעניינים על האופן בו בונים בתים מקקי של פרות.

  4. מצטרפת בחום, בחום רב, להמלצה על הסרט על ונדנה שיווה. אישה יוצאת דופן ומיוחדת במינה והסרט "בולשיט, גם בשמו וגם בתוכנו ממש מתקשר לדברים שהבאת.

  5. בין permalink

    היו כבר כמה נסיונות בארץ להשתמש בזבל פרות למתאן, וממנו לחימום מים.
    אני יודע על מיזם בקיבוץ יגור שרץ הרבה שנים, אך לבסוף נסגר מחוסר כדאיות.
    כנו הרבה מיזמי מיחזור, פעולת המיחזור עצמה יקרה, והמיזם כולו מתבסס על מענקים והנחות למניהן. שהם נגמרים, נסגר גם המיזם.

  6. לגלעד, כולנו, ולא שיש בזה נחמה.
    המחסנאית, אני שמעתי על מתכון להפקת חשמל לתצרוכת ביתית שבשבילו צריך צמיג משומש ועשר תרנגולות.
    נינה, אני לא יודעת איך, אבל הרעיון הוא להפיק חשמל מהגז. גם אני מעדיפה שאת הזיהום היו מצמצמים על ידי הפחתת מספר הפרות ואת האנרגיה הנקייה היו מייצרים בדרכים אחרות שכבר פועלות היום.
    בין, אני יודעת שקיבוץ עברון משתמש בחשמל ממטמנת פסולת סמוכה, אבל אני לא יודעת אם התוכנית של HP בנויה על אותו עיקרון

  7. אני מצטרפת למועדון חובבי חרא של פרות (חחש"פ)
    אם יש משהו שיש לו ריח טוב, זה הדבר הזה,
    לא? "וריח הזבל, ניחוח חציר",
    כל כך פשוט וגאוני וצנוע.

  8. אם אני מבינה נכון את המקרה ההודי ואת ההשוואה למחזור בקבוקי הפלסטיק – אז לא צדיקים, אבל פחות רשעים. וגם זה משהו, לא?

  9. מונקה, אני מעדיפה את החציר, אבל גם בחרא יש חינניות.
    גלית, אין פה עניין של רשע. יש הרבה אנשים טובים שעושים דברים רעים לסביבה. בקבוקי הפלסטיק ותעשיית החלב הם מפגעים קשים והמחזור רק מקהה את העוקץ. זה כמובן לא אומר שכל הרפתנים וכל ההנהלה של נביעות הם אנשים רעים.

  10. איזה כיף! פתרת לי שאלה שהטרידה אותי מאז שהגעתי להודו. מה לעזאזל הם עושים עם העוגות האלה, והאם אכן מדובר בחרא ולא בבוץ… (בעיקר באזורים הכפריים "מדביקים" את העוגתקקה על קירות הבית מבחוץ, כך שהנחתי שמדובר בסוג של לבנה או בחומר מבודד שאמור לסתום חריצים בקירות)

  11. אה, אז לא יצאתי לגמרי חסרת כיוון. מגניב.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: