Skip to content

עוד כוס קפה אחת לדרך

5 ביוני 2010

עד לפני לא הרבה שנים כולנו שתינו את הקפה של הבוקר, וגם את זה של אחר הצהריים, בבית או בעבודה. אם זה היה בבית, לגמנו אותו מספל פושט ששלפנו מהארון. אם זה היה בעבודה, גמענו את הנוזל החם מכוס קלקר (בעע) לבנה ומאוחר יותר מספלי נייר מקושטים בהדפסים. מדי פעם הלכנו לבית קפה וקיבלנו את המשקה בספל חרסינה, במאג ולפעמים גם בכוס זכוכית, כדי שאפשר יהיה לראות את השכבות של ההפוך.

<

אבל אז הגיעו הרשתות. ארומה. קפה הילל. ג'ו. קפה קפה. אר קפה. קפה נטו. אילנ'ס. התחלנו להסתובב עם כוסות חד פעמיות ממותגות שמגלות למי שפוגש אותנו לא רק שאנחנו יכולים להרשות לעצמנו לקנות את הקפה שלנו במחיר גבוה לעין שיעור מזה שעולה לנו כוס שחור או נס קפה מתוצרת עצמית, אלא גם איזה רשת אנחנו מעדיפים.

קפה (וגם תה) היה תמיד הרבה יותר מאשר משקה חם או מנה של קופאין. בגלל שהוא חם ואי אפשר לשתות אותו בשלוק אחד, בגלל שצריך להכין אותו על המקום ואי אפשר למזוג אותו מבקבוק או מימיה, כל כוס היא טקס קטן, וכשמארחים מישהו היא הופכת למחווה. יש המון שאלות שאפשר לשאול את מי שמקבל מאתנו את הקפה: חזק או חלש? באיזה כוס? כמה סוכר? כמה חלב? לאחרונה גם איזה חלב – רגיל? רזה? סויה?

אבל הרשתות הוסיפו לקפה ממדים נוספים. ספר חדש יחסית שיצא בארצות הברית, Everything but the Coffee (הכול חוץ מהקפה) מאת בריאנט סימון, מנתח אותם. בספר, שמתמקד ברשת סטארבקס, סימון תוהה מדוע אנשים מוכנים לשלם כל כך הרבה כסף עבור כוס הקפה שלהם ולמה הם מוכנים לעמוד בשבילה בתור. הנה כמה מהתשובות (ציטוט מתוך ביקורת על הספר שמצטטת אותו בעצמה): "לתשובה כמעט שאין קשר לקפה, ויש לה קשר הדוק לסגנון, מעמד, זהות ושאיפות… סטארבקס מספקת יותר מאשר מנת קופאין מוגזמת. היא אתרה, ארזה והפכה לזמינים בקלות, גם אם רק מבעד למסך עשן ומראות, את הדברים שרצה רוב המעמד הבינוני באמריקה וחשב שהם נחוצים לו על מנת להפוך את חייו הפרטיים והציבוריים טובים יותר. סטארבקס הזינה את הצורך הרגשי שלנו במעמד. היא הפכה ל'מתנה-עצמית' קטנה, ל'לקחת' רגשי. היא אפשרה לנו להרגיש מצליחנים."

הדבר נכון כמובן לכול הרשתות, כך גם ההמשך, להוציא אולי את "הקולות הספרותיים": "היא סיפקה בנוסף 'מקום שלישי' נקי בין הבית לעבודה, הכיסאות הגדולים והספות הפכו לספירה הציבורית החדשה שלנו. היא הביאה אלינו מקומות וצלילים אקזוטיים, היא חשפה אותנו למחתרת בנינוחות הבטוחה של הכיסא: לימדה אותנו על המקומות שמהם מגיע הקפה שלנו, על מוזיקה חדשה וקולות ספרותיים. היא ניסתה להיות מדריכת התרבות שלנו ועזרה לנו לחוש טוב בנוגע לטביעת הרגל הסביבתית שלנו בעזרת הקמפיינים הירוקים שלה על עזרה לחוואים, גם אם סטארבקס עשתה מעט בעניין ואנחנו לא עשינו דבר מלבד לקנות קפה. היא עשתה זאת כל כך במודע, תמרנה בכוונת מכוון את התשוקות שלנו, התקוות והשאיפות, ותוך כדי כך גרמה לנו להרגיש טוב עם כוס הלאטה סויה שלנו."

גם אצלנו חלק מהרשתות מתגאות בקפה מסחר הוגן, ולא משנה שהוא מוגש בכלים חד פעמיים לא מתכלים בדרך כלל.

היום כל קפה לקחת מותיר אחריו כוס נייר ריקה, מכסה פלסטיק, כפית פלסטיק, שקיקי נייר של סוכר, לפעמים גם מנשא מקרטון ועטיפות של שוקולד קטן (עדיין מחלקים אותו בארומה? כבר מזמן לא הייתי).

הווייט סטרייפס שותים קפה עושים דילן

אני מעדיפה את בתי הקפה החד-פעמיים על אלה של הרשתות, אבל אותם קשה למצוא מחוץ לתל אביב. בקשר לכוס החד פעמית, לצערי אני מעדיפה לקחת אותה, יחד עם מה שיש בפנים, וללכת לשתות מחוץ לכתלי הזכוכית של הסניף, הרחק מצלילי פס הקול המשמים ההוא, שמורכב מ-90% כוכבי בזק שרק נולדו, כאלה שעדיין לא יבש להם הקצף של הלאטה מהשפתיים.

מודעות פרסומת
14 תגובות
  1. לפעמים קפה הוא בסך הכל קפה, ובסטארבאקס, כך שמעתי – גם זה לא.

  2. בשבילי נס. אחד סוכר.
    יופי של פוסט.

  3. ואני פשוט לא שותה קפה. בכלל.

    רק מריחה, לפעמים…

    אז פה אני לגמרי לגמרי לא פוגעת בסביבה (אבל קורה שאני קונה ברחוב מיץ גזר/תפוזים/אשכוליות בכוס פלסטיק עם מכסה וקש…ואז בהחלט כן פוגעת בסביבה, אבל לפחות לוקחת את הכוס הביתה וזורקת אח"כ לכלוב מיחזור. זה מתקזז איכשהו?…)

  4. גלעד, בסטארבקס הוא לא ממש קפה בדיוק בגלל שקפה הוא לא רק קפה.
    אפיסקה, הייתי שמחה למזוג לך אותו איפה שאת נמצאת כרגע ולאו דווקא כאן
    טלי, לא יודעת אם זה מתקזז. את צריכה לראות אם יש על הכוס את הסמל שאומר שזה מתמחזר, אבל זה לא מספיק, כי חברות המחזור לא מדביקות את קצב הפלסטיק. עדיין נראה לי שזאת פגיעה קטנה יותר בסביבה אם זה מיץ מפרי מקומי :)

  5. עדי permalink

    גם אני לא מצרכני הקפה.
    בארומה היתה תקופה שאפשר היה לקנות מין כוס טרמוס רב פעמית, היית קונה קפה ומוסיפה כמה שקלים תמורת הכוס ואז יכולת לבוא עם הכוס והיו מכינים את הקפה עבורך, בה.
    לדעתי זה 'פטנט' שהם העתיקו דווקא מסטארבקס, זה כל-כך אמריקאי.
    אפשר לראות יותר ויותר אמריקאים מסתובבים בבקרים ברחובות עם כוסות כאלו, בין אם הם מילאו אותן בבית, בקפה פילטר\פרקולטור או בבית הקפה ליד הבית.
    בניו-יורק נהוג להיכנס בבוקר לבית קפה ולשלם עבור הכוס ואז להכין במעיין "הגשה עצמית" את השתיה החמה שלך, מכוון שרוב האמריקאים אוהבים את הקפה שלהם מפילטר אז זה נוח ביותר.
    היתרונות הנוספים, מלבד כמובן איכות הסביבה, לכוס טרמית כזו הם גם שהשתיה נשארת חמה לאורך זמן, היא לא נשפכת, נגיד אם נוסעים (באופניים, רכבת, אוטו) או הולכים ברגל והיא ללא ספק היא נטולת חומרים שמתפרקים בחום ועוברים לשתיה (כמו שיש בכוסות שעשויות מתוצרי נפט).
    מעבר לעלות הכספית של כוס הקפה שאנו צורכים כדאי גם לברר את טביעת הרגל האקולוגית שהיא משאירה.
    ובכלל, כוס של חליטת צמחים שנקטפו מהאדנית, קר או חם, הרבה יותר בריאה לסביבה, לנפש ולגוף.
    בוקר-טוב….

  6. מוישה רינפוצ'ה permalink

    תזכורת חשובה. תודה, שחר.

    אגב, כל אספרסו דורש 7 גרם של פולי קפה. בתי קפה פופולריים מייצרים כמה ק"ג של קפה "משומש" ביום – חומר גלם מצוין לקומפוסט.

  7. עדי, הכוס התרמית היא אכן פתרון מצוין. למרבה הצער חליטת צמחים לא יכולה להחליף את הקפה אצל רובנו.
    רינפוצ'ה, לא רק לקומפוסט, יש חברה שהצליחה לייצר מהשאריות האלה סיבי בגדים, והם אפילו לא חומים

    • מוישה רינפוצ'ה permalink

      מענין מה ההבדל בין בגדים מקפה רגיל לבגדים מקפה נטול קפאין…

      אגב, יש טעות קטנה בבלוגרול. צ"ל "מילותיו של מורי המושלם" ולא "מילותיו של משיגי המושלם".

  8. אספתי המון מחקרים על מעלות הקפה…למעוניינים
    http://www.camoni.co.il/?idr=402&pid=1541

  9. כוס קפה אחת = כוס + מכסה + שקית/שתיים מנייר + כפית פלסטיק/מקלון עץ
    כולה קפה, מה כבר ביקשתי לעזאזל?
    ואחרי הכל, הוא גם לא טעים, קיבינימט.
    בקיצור, או שיושבים ושותים בכוס רב פעמית (שחרית אולי צריך לקרוא לה…)
    או שמתאפקים.

    לוותר לגמרי על קפה?
    יש גבול!

  10. כוס קפה עם מותג "נחשב" זה ממש נלעג בעיני. אותי זה לא מרשים כי אני בכלל לא יודעת מה נחשב ומה לא. גם כל ההתעסקות הזו עם סוגי קפה וארומות ובקיאות ברזי הגידול והטעמים, כמו העיסוק ביין נראה לי פלצני למדי ופעמים רבות קשור בחוסר התחשבות במה שראוי להתחשב בו.
    מה שכן חשוב בעיני בנוסף למה שציינת – שאם שותים קפה – כדאי שזה יהיה של סחר הוגן. יש מעטים כאלה כמובן.
    תעשיית הקפה היא אחת מאלה שמעסיקות אנשים בתנאי עבדות, וגם ילדים.

    מוזכר למשל כאן

  11. מונקה, או ששותים בבית או שמביאים כוס מהבית ונותנים לבריסטה להתמודד איתה.
    מחסנאית, גם אני לא מבדילה בין ברזילאי לקולמביאני. ברור שעדיף סחר הוגן, ויש לקוות שהמגמה תתפשט גם לקקאו, בננות, וניל וכל יתר הפינוקים

Trackbacks & Pingbacks

  1. כשקפה נשפך במטה של BP « רב פעמית

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: