Skip to content

בוקר אפשרי אחד

29 בדצמבר 2010

צילום:  Mr. T in DC, Flickr

רחש יבש העיר אותי מהשינה. הייתי שטופת זעה למרות שצינת השחר טרם התפוגגה. ניסיתי להתמתח, אבל הגפיים לא נענו לי, הרשתי שמשהו כובל אותן לגוף. הצצתי מתחת לשמיכה וראיתי שגופי מלופף בכמה שכבות של פלסטיק נצמד. בעזרת כוח השיניים ולא מעט פיתולים קילפתי מעצמי את המעטה השקוף וניגשתי לחלון לראות מה פשר הרחש.

על האדמה סביב עץ השסק בחצר נעו בחוסר שקט גושים צבעוניים, שקופים למחצה ומרשרשים. זה נראה מוכר אך עדיין מוזר. הרכבתי את המשקפיים וראיתי שהיצורים הם ציפורים עטויות בשקיות שנתלשו מעמדת המלפפונים, העגבניות והגזר בסופר. הן ניסו לנקר באדמה מבעד למעטה הפלסטיק, חלקן השתנקו, אחרות שמרו על שלווה יחסית – אולי בגלל שלא יכלו לראות חתול ג'ינג'י מגודל שהבין מייד שנפלה לידיו מטרה קלה במיוחד להשגה. בולבול רב תושייה אחד הצליח לבתק את המעטה התכלכל שעטף אותו ועף לראש עץ השסק לנשנש מעט פרי. היו לא מעט שסקים בשלים בצמרת, אבל השקית שקודם לכן עטפה את הציפור כבר נסקה מעלה על גבי צפריר בוקר, נלכדה בין הענפים וכיסתה כעת את הפירות הבשלים.

צילום: El Oidor, Flickr

העוף צהוב הישבן כמעט החל לרחם על עצמו, אבל אחרי שהביט למטה וראה את הג'ינג'י לועס את הציפור הלאומית יחד עם השקית שלה, הבין שגורלו שפר עליו. התובנה התחדדה אף יותר כמה דקות לאחר מכן, כשהחתול כרע תחת העץ, מחרחר קולות חנק, כשפיסת ניילון עם הכיתוב "מגה בול" משתרבבת בין שיניו וגופת הדוכיפת מוטלת לצדו.

צילום: Hairlover, Flickr

זאת הייתה הזדמנות פז בשביל המדובלל, אויבו המושבע של הג'ינג'י, להתקרב לזירת ההתרחשויות. בלשון משורבבת וזנב מכשכש הוא עקף את החיה המשופמת שכבר הייתה עסוקה בגסיסה, והתקדם לעבר צלחת חד פעמית שנותרה על ספסל סמוך, שריד צנוע ממסיבת יום הולדת מאולתרת שהתקיימה שם אמש. הוא דגם שתי פיסות לחות של במבה, קובייה אחת של שוקולד פרה שאגלי הטל עדיים נראו על פניה ופיסת מרשמלו ורודה, והתרחק משם באכזבה, כשרגליו הקצרות משרכות אחריהן שקית קרועה של שופרסל, קונדום משומש אך יבש ושרוול ריק של כוסות פלסטיק חד פעמיות. המדובלל, שגדל בבית רוחני, החליט לא התעצבן וניחם את עצמו בגלגול בקבוק קולה מלא למחצה במורד הכביש ורדיפה אחריו. הוא נעצר רק אחרי שנהג אוטוזבל עמוס שחרר לעברו הערה קולנית, מעט גסה, אך מצילת חיים.

צילום: eflon, Flickr

הריח הרחיק אותי מהחלון, דשדשתי למטבח להכין כוס קפה. זאת הייתה הכפית האחרונה בצנצנת, וכשפתחתי את הארון מתחת לכיור כדי להשליך אותה לפח, נפלו למרגלותיי כל השקיות שאגרתי משנה אחת של ביקורים במכולת. באחת מהן, צהובה בהירה, הבחנתי בעלה מרקיב של כרוב. אספתי את השקיות, חוץ מזאת עם העלה, ודחסתי אותן בחזרה למקומן בין הפח למיכל האקונומיקה. כשהזדקפתי שמעתי מהמרפסת ממול את מאי, הבת של השכנים, שואלת את אמא שלה, ממי, איך עושה דולפין? האם השתעלה ועישנה בשתיקה. השמיעה שלה כבר מזמן לא משהו.

צילום: Ueban Woodswalker

Advertisements
5 תגובות
  1. מאוד חזק.
    ולצערי, אכן מאוד אפשרי. זה קורה כבר עכשיו. אנחנו פשוט מטביעים את עצמנו ואת הסביבה שלנו בזבל, כשגבוה בראש הרשימה הם הניילונים על מגוון צורותיהם.

  2. חזק וגם עצוב. גם כתוב משכנע. לצערי טרם שמתי מאחוריי את השימוש בשקיות ניילון למרות כל האמור לעיל וכל המידע שהצטבר לגבי זה באופן חד משמעי.

  3. תודה, נינה ושרון. השקיות בעיניי הן סמל. הן גם עשויות מנפט, גם לא מתכלות, גם מתרבות ככל שאנחנו מרבים בשופינג, גם חד פעמיות. אבל, וזה סוג של נחמה, אפשר להסתדר בלעדיהן או לפחות עם הרבה פחות מהן

  4. היי, השקיות לא חייבות להיות חד פעמיות. ויש גם שקיות מתכלות.

    זה לא אומר שאני לא מתעצבנת כל פעם מחדש בסופרמרקט, כשהאורזניות שמות מקסימום שני מוצרים בשקית, ולפעמים עוטפות מוצר אחד (ביצים) בשלוש שקיות.

    • השקיות הרבה פעמים הן דו-פעמיות – סוחבים איתן משהו מהסופר ואז משתמשים בהן לאשפה. זה לא הרבה פחות גרוע מחד-פעמי. יש בארץ שקיות שמציגות את עצמן כמתכלות: השקיות המתפוררות-אך-לא-מתכלות של סנו והשקיות של עדן, שעדיין לא בדקתי אם הן מתכלות באמת.
      שקיות הן מפגע וצריך להכיר בזה ולצמצם את השימוש בהן הכי קרוב שאפשר לאפס. זה לא כל כך קשה.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: