Skip to content

כבר תרמתי במשרד (פוסט על חמלה)

8 באוקטובר 2011

אני משערת שרבים וטובים לא יאהבו את הפוסט הזה. גם אני לא ממש מתה עליו, אבל עומדת איתן מאחורי המקלדת שהפיקה אותו. אולי בעצם מדובר פה באמת נדושה ומובנת מאליה, בעיקר בימים אלה.

(alancleaver_200, flickr)

לא מזמן, במסגרות המחויבויות ההשכלתיות שלי, קראתי מאמר של סוציולוגית קנדית בשם מישל למונט. למונט ראיינה גברים לבנים מהמעמד הבינוני-גבוה בארצות הברית ובצרפת. היא רצתה להראות כיצד כל אחת מהקבוצות האלה מגדירה ערכים שונים, שאחד מהם היה חמלה. עבור הצרפתים, אזרחיה של מדינה עם מסורת סוציאליסטית מכובדת, חמלה מתבטאת (בין היתר) בצמצום פערים על ידי תשלום מסים. עבור האמריקאים, שדוגלים בשוויון הזדמנויות אבל לא בשוויון כלכלי-חברתי, חמלה מתבטאת בהתנדבות ובתרומות.

אנחנו בעיצומה של תקופת החגים. על רקע גל המחאה צצו, כמו בכל ראששנה, פרסומים של ארגוני צדקה כמו "לתת" ודומיו שמבקשים מהציבור לתרום לנזקקים לפי נדיבות הלב. במבט ראשון גיוס החמלה של האומה למען השכבות החלשות במיוחד נראה כמו משהו שמשתלב יופי עם העם-דורש-צדק-חברתי. אבל זה לא. להפך. כמה מהעיתונים הגדולים, במעין מחווה של אחריות חברתית, לקחו על עצמם לקדם את הקמפיינים האלה. אתם זוכרים למי העיתונים האלה שייכים, נכון?

עכשיו, המצב לא נוח. אף אחד לא רוצה שאנשים שבאמת אין להם כסף לאוכל יישארו רעבים בחג או ביום חול, וחוץ מזה התנדבות או מתן תרומה באמת גורמות להרגשה טובה. מצד שני, בכל פעם שהעמותות האלה מצליחות לפתוח את הלב ואת הכיס לנו ולטייקונים שתחת חסותם אנו חיים, אנחנו תורמים מעט לנזקקים והרבה להנצחת המצב הקיים. המצב הזה כל כך התקבע בתודעה, עד שאפילו הנזקקים עצמם פונים לטייקונים ולא לממשלה. אלון, מחוסר דיור בן 43, שהוא אחד מכמה שוכני אוהלים (לפני הפינוי בכוח) שמופיעים בסרטון הזה, מדגים: "ואני באמת קורא מהמקום הזה לכל בעלי ההון, לכל האנשים שיכולים לתרום לנושא הזה…" הוא אומר למצלמה. אלון לרגע אינו נשמע טיפש או מנותק, אך בכל מקרה בשום שלב אינו מפנה את בקשותיו לממשלה או לכנסת. אלה שאין להם התרגלו לבקש טובות, אלה שיש להם, או שסתם התייאשו, התרגלו לפנות לגופים פרטיים במקום למערכות החינוך, הבריאות, וביטחון הפנים הממלכתיות.

 (id-iom, flickr)

אחרי החגים יבואו ימים ומועדים אחרים שבהם נתבקש – בפרסומות, בטלפון, במכתבים ובקמפיינים בטלוויזיה ובאינטרנט – לתרום לאגודה למלחמה בסרטן, לאמץ לוחם, לתת את הלב ללב"י, להדליק תמורת סכום צנוע מנורה במיזם האנטי אקולוגי של עמותת על"ם, להקשיב לטל ברודי שמבקש לא לשכוח את הקשישים העריריים, או לשאת את הפרסומות הקקופוניות והאלימות של הלוטו שמשדלות בנו להמר כדי שבכסף הפנוי שלנו ייבנה בית ספר. מדי פעם צץ על מסך שטוח כלשהו איזה צביקה הדר כזה או אחר שמבקש מאיתנו את מה שהקיץ הזה נזכרנו לתבוע מראש הממשלה ומחבורת קהי הרגש שתחת פיקודו.

 ביטחון אישי ותזונתי לקשיש, לדוגמה, זה לא אקסטרה, זה מה שממשלה שגובה במרץ דמי ביטוח לאומי, מס הכנסה, מע"מ, מס על הדלק ועוד אמורה להעניק לאזרחיה.

אני יודעת. זה נשמע מגעיל, קמצני ואפילו מסוכן. יש אזרחים במדינה הזאת שכספי התרומות של אנשים טובים הצילו את החיים שלהם. למרבה האימה והצער אף אחד לא יכול להבטיח לי שמחר לא אהיה אחת מאותם חולים, פצועים, שדודים או חטופים שבלית ברירה פונים אל הציבור בבקשה לעזרה. אני לא רוצה שאתם, נוחי או שרי תשלמו עבור התרופות שלי. אני רוצה שיובל ובנימין יעשו את זה. בשביל זה אני חולקת איתם ועם המשרדים שלהם את ההכנסות שלי.

תרומה והתנדבות הן יופי של דבר, אבל הן צריכות להישמר למה שהממשלה לא אמורה או לא חייבת לעשות. אני לא ממש יכולה לנקוב ברשימה ברורה – זכויות בעלי חיים, מיזמי תרבות, פעילות קהילתית, קידום תנועות פוליטיות… כמובן גם תרומה של מח עצם, דם, מידע וכישורים בהקשרים מסוימים.

לא אמרתי מילה על הטבות המס שמקבלים הנדבנים הגדולים עבור העצמות שהם זורקים לעם או על שכר המנכ"לים של עמותות שמתבססות על תרומות. חאלס. נגמרו ימי הברון רוטשילד ושעותיו היפות של סר מונטיפיורי. יש לנו מדינה. יצחק שמיר יצא מהמחתרת, בן גוריון סגר את הפלמ"ח, הגיע הזמן לסגור גם את תרבות השנור (או שהשרים, הח"כים וכמה אנשי קבע שמשמינים מחוסר מעש בבסיסי הצבא ישנוררו את המשכורת שלהם). כבר תרמתי במשרד, אתם יכולים לשאול את אסתר דומיניציני.

 (images_of_money, flickr)

מודעות פרסומת
8 תגובות
  1. יופי. עוד משהו על הקשר הסימביוטי בין ממשלה קמצנית לבעלי הון נדבנים:
    http://www.blacklabor.org/?p=28253

    (בלי קשר, התמונות הן חזירות לשמה).

  2. אמרתי בפסח, וחוזר ואומר בכל חג יהודי מחם לב
    http://colaholic1972.wordpress.com/2011/03/29/passoverdonation/

  3. עידן, תודה על הקישור. הוא מדגיש את הבעיה להיחלץ מהחינוך שאנחנו מקבלים כל הזמן שלפיו נדבנות היא תכונה של יהוגדים טובים. הנה ציטוט ממנו:
    "הפילנטרופיה היא רגרסיה מחברה מודרנית לחברה פרימיטיבית. מחברה שבה, באופן טבעי, הזכות להרוויח יותר, כרוכה גם בזכות לשלם יותר מסים, לחברה שבה העשיר עושק את החברה פעמיים, פעם אחת בהתעשרותו ובפעם השנייה בתהילה שניתנת לו תמורת פירורים."

    זיו, אופס, אפילו הכותרת זהה (נשבעת שלא העתקתי). אני מקווה שעוד הרבה פוסטים כאלה פזורים ברשת :)

  4. אני תורמת רק לפעמונים או לקרן פסיפס – שעוזרות לנזקקים תוך לימוד של דרכי התנהלות כלכלית נכונה.

  5. שי permalink

    צודקת 100%

  6. שי, תודה
    חמוטל, אני מכירה את פעמונים, על פסיפס לא שמעתי. אני מקווה שהם באמת יכולים לעזור למשפחות עובדות שלא מצליחות לגמור את החודש. לדעתי את הממשלה צריך לשלוח לקורסים אצלם. בכל מקרה צריך להיות סלקטיביים בקשר לתרומות. אני עד לא מזמן תרמתי לעמותות מזדמנות בלי לחשוב על זה בכלל, אבל זה נגמר. את התרומות הבאות שלי אני גם לא אעביר דרך נציגים אלא ישירות בלבד

Trackbacks & Pingbacks

  1. לא כל כך נעים לראות שכונה בלי ספרים « רב פעמית

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: