Skip to content

מזון בריאות

19 בדצמבר 2011

לצערי במובנים מסוימים ולשמחתי במובנים אחרים, נפלה בחלקי ההזדמנות לאכול כמה וכמה ארוחות בבית חולים (או שמא יש לומר "מרכז רפואי"?) בישראל. חבל, חבל שאין מבקרי אוכל של בתי חולים כמו שיש מבקרי מסעדות.

אוכל שאין בבית חולים, מס' 1 (צילום: SweetOnVeg, flickr)

 בכל בוקר ניצבתי משתוממת מול המגש התכלכל שעליו ניצבו לא פחות משלושה מיכלים של מוצרי חלב מתועשים: גבינה לבנה, הדבר ההוא שמכונה "מעדן חלב", גביע לבן ומדי פעם גם פרוסת גבינה צהובה מנוילנת וממותגת היטב. לצדם התגוללה ביצה קשה, שנבלמה על ידי לחמניה מקמח לבן, לא בהכרח טרייה, גם היא ארוזה בבועת פלסטיק משלה. בבית החולים אפשר להיתקל רק בשני סוגים בלבד של ירקות (עאלק) חיים: עגבניה ומלפפון. פרוסות עייפות ומעט יבשות שלהם הונחו בפנכת פלסטיק קטנה, לפעמים בחברתם של זיתים משועממים. הנחמה היחידה הייתה בדמותן של עגבניות שרי שצצו מדי פעם. את האבוקדו הבאתי מהבית.
בארוחת הצהריים המתין לנו באופן קבוע מיכל מלא במרק ירקות עכור, עם ריח כה דוחה, עד שקשה להאמין שמדובר בכלל בדבר מאכל. על הצלחת שכבו אורז לבן וירק מבושל כלשהו, שהם דווקא החלק הטוב בכל העסק הזה. אני לא יודעת מה הוגש לקרניבוריות, אבל יכולה לספר שבאחת הפעמים שביקשתי צמחוני הופניתי מיד לצלחת עם דג. אחרי שהודעתי שאני לא אוכלת חיות, קיבלתי משהו מבצק ממולא במה שהיה פעם ירק ועכשיו נראה כמו גווייה מהצומח.


אוכל שאין בבית חולים, מס' 2 (צילום: Christaface, flickr)

 באחת מארוחות הערב קיבלנו חומוס מתועש במארז אישי, שאם לא היה כתוב עליו שהוא חומוס, בחיים לא הייתי מנחשת. חוץ ממנו ומתבשיל עדשים שאמא שלי הביאה לא נראו במקום קטניות. טחינה? פחחח.
הקינוח כלל תפוחים כמושים במקרה הטוב. במקרה הממש לא טוב הוגש מעין מאפין בטעם (בטעם אך ללא) תפוז, שהמרכיב העיקרי בו היה סוכר. סוכר, אפילו לא קמח.

אוכל שאין בבית חולים, מס' 3 (צילום: nyxie, flickr)

האם זה נאיבי להשתומם על כך שבמוסד בריאות מוגשות ארוחות עם כל כך הרבה ג'אנק, כל כך מעט ירקות טריים וכמעט בלי פירות? וזה לא שציפיתי לפיתות מקמח כוסמין עם טחינה משומשום מלא, סלט ירקות אורגני וסורבה פירות יער לקינוח. איזה מזל שהאוכל הזה לא עשה אותי חולה, כי אני לא יודעת איך הייתי עוברת עוד ארוחה אחת כזאת.

מודעות פרסומת
16 תגובות
  1. במחילה, יש לך רק טעות אחת .. בית חולים אינו מוסד בריאות.
    זה בדיוק כמו שרופאים אינם מתמחים באורח חיים בריא, אלא רק בהבנת מצב המחלה ובניסיון לתיקונו

  2. ראשית – החלמה מהירה.
    שנית – לא יודעת באיזה מרכז רפואי היית, אבל במקום בו אני הייתי לפני כשנתיים (מרכז רפואי גדול במרכז) יכולתי רק לחלום על מה שהוגש לך.(-:
    וכשהודעתי שאני צמחונית, הגיע – רק מידי פעם…. – איזה משהו דמוי שניצל שהיה אמור להיות מסויה, אבל לא ברור מה היה שם. אכיל זה לא היה.

    ולמגיב "אבא לשניים" – חלק מתיקון המחלה אמור לאפשר לגוף להתמודד עם המחלה, ואוכל סביר הוא הכלי.

  3. אבא לשניים, מקבלת את התיקון, ובכל זאת – מקום שבו מנסים לתקן חולי לא אמור לעשות את האנשים חולים. או שכן?
    נינה, תודה. בפעם האחרונה שהייתי שם לא הייתי חולה בכלל, רק ילדתי. בבי"ח "שלי" לא היו שניצלים מסויה אלא רק מתירס שזה הרבה יותר גרוע.
    אגב, אני חייבת לציין שהיינו מרוצים מאוד מאוד מהצוות כולו (אחיות, רופאים, כוח עזר וכו') והפוסט מבקר רק את האוכל

  4. המון המון מזל טוב ! (-:

  5. נו, נו .. שלא תהיה טעות. אני מתכוון לאותו דבר כמוכן. בית חולים אמור להיות מקום של בריאות. כרגע אין מה לצפות לזה, זו לא ההגדרה, לא התפיסה, לא התקציב ולא האג'נדה של אף אחד. יש לשאוף לזה ? בוודאי, אבל זה רחוק מאוד, צריך להיות גם מציאותיים לא ?

  6. מזל טוב שחר! וברוך הבא ענק לברייה שהבאת לעולם! ותודה גם על הרשימה. אני מסכימה איתך, אבל לפעמים בדרום אמריקה, היכן שממש קשה למצוא ארוחה צמחונית, הייתי אולי שמחה לקבל איזו ארוחת בית-חולים המבוססת על גבינה. ובעצם, אולי לא?

  7. מסכימה איתך, אב. אנחנו רחוקים משם.
    תודה, אביגיל. הקשיים של צמחונים בדרוממריקה מוכרים לי, אבל תאמיני לי, ארוחב של בי"ח זה לא מה שאת רוצה

  8. גם אני זכיתי לשתי ארוחות ביתחולים השבוע (באותן הנסיבות, נראה לי…). בארץ אחרת.
    הבוקר הביא איתו איזו דייסה וטוסט ובייצים קשות וכמה מיכלים קטנים עם ריבה וכד' וחלב ומיץ.
    אכלתי את הטוסט (קרועה על טוסטים בכל מצב) וצנצנת גדולה של רסק תפוחים שהבאתי מהבית.

    לצהריים היה אורז, אפונה וסלמון. בשלב הזה הייתי מאוד רעבה ואכלתי חלק מזה.

    ארוחת ערב כבר אכלתי בבית.

    זה עצוב בעיני שאוכל הוא לא חלק מתהליך הריפוי של המאושפזים וכל זה בגלל תקציב (את יודעת מה תקציב ההזנה לחולה?).

    מזל טוב :-)

    • אז מזל טוב, נעמה?
      דייסה גם הייתה כאן, שכחתי לציין. העניין הוא שדברים כמו דייסה, אורז, אפונה וכו' יכולים להיות נהדרים ויכולים להיות איומים. בביה"ח הם היו זוועה. אין לי מושג מה תקציב ההזנה, אבל אני בטוחה שבאותו כסף היה אפשר לאגן משהו סביר יותר

  9. מזכיר לי בגעגועים את בית החולים בבוסטון שם ילדתי, ובו קיבלתי כל ערב תפריט עשיר לסמן בדיוק מה אני ארצה לאכול למחרת בשלושת הארוחות…
    :-)

    • טוב, כאן עם מערכת בריאות ציבורית אני אפילו לא חולמת על זה. רק על איזו קלמנטינה בעונה, על של פטרוזיליה, טחינה…

  10. מיכל permalink

    דינה, אני מזדהה איתך לגמרי… הייתי בבי"ח לילדים לפני 13 שנים… וואו קיבלתי תפריט מטורף עם פסטות, טוסטים, פיצות, מרקים מוקרמים, שייקים… אז נכון שזה לא בריא אבל כשאתה חולה אתה רוצה להתפנק… חבל רק שלא הייתי מסוגלת לאכול שום דבר עד היום האחרון שם:-)

  11. תושבת הנגב permalink

    כ"כ מזדהה.
    לא מבינה איך יולדות (שלא לדבר על אנשים שבאמת חולים) אמורות להתקיים מארוחות בתי החולים האלה. למזלי כ"כ מיהרו לשחרר אותי שלא הייתי צריכה לסבול את זה יותר מידי.
    אחרי הלידה ממש התחשק לי מרק עוף ביתי וחמים. מה שאכלתי שם היה שמנוני ומגעיל.
    אני לא מצפה לאוכל גורמה (למרות שפעם "זכינו" לכזה במרכז רפואי פרטי בהרצליה), אבל כן לאוכל מזין. וזה לא היה שם.

  12. מפיך זה נשמע שהיה אוכל זוועה, אבל אני זוכרת שבקרתי חברה בלניאדו והיא בדיוק סיימה ארוחה. האוכל נראה לי אז הרבה פחות נורא ממה שמספרים. ממש אכיל אפילו. אבל כשחושבים על המרכיבים, לא יודעת במה זה שונה ממה תיארת.

  13. liat permalink

    בדיוק מאותו המקום של התיסכול החלטתי להקים חברה המתמחה בארוחות לחולים –
    הכנסו לפייסבוק "סעודתא"

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: