Skip to content

שופינג חיובי

30 במרץ 2012

אני מחפשת ספה. ספה סבתאית, ישנה, כזאת שהספיקה לשמוע סיפורים מהפלמ"ח, אולי מהשטעטל. אין לי שומדבר נגד איקאה ותואמיה, אבל בשנים האחרונות גם כשאני נכנסת לבית שטרם הייתי בו, ההרגשה היא שכבר הייתי בו, ללא קשר לחיים קודמים או משהו מהסוג הזה. חוצמזה, רשתות הציוד לבית הצליחו ליצור תפיסה שאפילו ריהוט הוא משהו חד-פעמי. כמעט, על כל פנים.

מתישהו שמעתי שיש בקיבוץ גבעת חיים איחוד חנות של רהיטים יד שנייה, אז נסענו – אמא שלי, הגורה ואני. גילינו שחנות הרהיטים היא רק חלק ממתחם חנויות יד שנייה גדול ומשובח. מלבד חנות הרהיטים, יש במתחם חנות ספרים, חנות בגדים וחנות כלים – כולן, כאמור, יד שנייה, ובנוסף גם גלריה, בית קפה וחנות אורגנית. המקום נעים, הכי לא פלצני, האנשים נחמדים, בקיצור – תענוג. ספה לא מצאתי, אבל רכשתי חצאית, שמלה, חגורה, שולחן קפה קטן, וצלוחיות לעוגה. הכול ביחד עלה 305 ש"ח. אמא שלי, לעומת זאת, רכשה חצי מהמתחם.

השולחן. (הספה מאחוריו היא ספה בת כמה עשורים שריפדתי מחדש לשמחתם של הדיירים המשופמים)

בדרך חזרה רציתי לקנות מתנות לשלושת הבני דודים השלישיים (כן!) החדשים של נעמי. חשבתי על ספרים ולכן נכנסתי למתחם הקניות בצומת העוגן. לא מתה על המקום הזה, אבל ממילא היום ספרים חדשים קשה למצוא במקום שאינו רשת.  חיכתה לי שם הפתעה קטנה: בימי שישי יש במקום כמה דוכנים של אנשים שמוכרים מוצרים בעבודת יד. הדוכן של ריקי כבש את ליבי מיד ובמקום ספרים הבנידודים קיבלו פילים.  פילים מקסימים מבד, תפורים בעבודת יד, כמו שאין לאף אחד. החרוזים האלה, אגב, לא היו מתוכננים. לא הספקתי לצלם את הפילים, אבל תוכלו לראות אותם ב"ריקי עיצובים" בפייסבוק.

 הבגדים (מצולמים על שולחן של איקאה שנמצא בזבל ושופץ)

על אף שכבר הייתי מצוידת בפילים, נכנסתי לחנות הספרים ויצאתי משם עם הספר המקסים הזה. הוא כובש כמו כל ספריו של דוקטור סוס, אבל אני כותבת עליו כאן כי הוא מציג, בדרכו המשעשעת והחיננית של הסוס, את הסיפור העגום והמוכר של עסקים מול טבע. דוקטור סוס עשה את זה כבר ב-1971, הרבה לפני שהאג'נדות הירוקות נכנסו לאופנה. עם סיום הכנת הרשומה גיליתי שממש ממש עכשיו יצא סרט אנימציה על פי הלורקס. אני לא יודעת איך הוא, אבל לפי הטריילר הקשר לספר הוא רעיוני בלבד.

הספר  (ציטוט מרמז: "עכשיו העצים כבר קצוצים עד עפר/ אין פירות ואין צל, ואין שום דבר./ כל בטן קטנה נפוחה מרעב./ שום פירות, רק צרות יש בבטן עכשיו!")

זהו. כל כך הרבה יותר טוב, משתלם ונעים מעוד סיבוב בעוד קניון.

מודעות פרסומת
6 תגובות
  1. אני מתה על חנויות יד שניה. רשמתי לפני את הכתובת. תודה

    • אילה, שכחתי לציין שהמבחר נאה והמחירים הוגנים. יש במקום משהו קיבוצניקי אותנטי במובנו הטוב.

  2. אכן, יש מקומות ואנשים שהרבה יותר נעים לקנות בהם/מהם מאשר הקניון הקרוב או מתיו ברונפמן.

    השולחן מדהים ביופיו, והספר נהדר (עשיתי פעם איזו עבודה בהשראתו וכתבתי בבלוג שלי עליו ועליה – http://www.tapuz.co.il/blog/net/ViewEntry.aspx?EntryId=1075271).

  3. היי שחר, אני מאוד אוהבת את החנות של אלון ארבל בקיבוץ גבעת חיים איחוד. חלק מרהיטיי נרכשו אצל אלון והם מצדיקים את המשפט המרטיט שלך: "אבל בשנים האחרונות גם כשאני נכנסת לבית שטרם הייתי בו, ההרגשה היא שכבר הייתי בו".
    ואולי זה גם מסביר את האהבה שלי לחפצים שמספרים סיפורים.
    אם את עדין מחפשת ספה, יש מקום נוסף, גם הוא קסום בקיבוץ עין החורש, בסמוך לגבעת חיים. בחנות יש רהיטים ישנים ורהיטים משופצים.
    http://www.unicum-orna.com
    בהצלחה

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: