Skip to content

החסד של סיאטל

10 ביוני 2012

הסיפור של צ'יף סיאטל משבט סוקואמיש הוא אמנם סיפור אמריקאי, אבל אין לו הפי אנד. בכל זאת משהו טוב אחד צמח ממנו – הנאום המפורסם של צ'יף סיאטל. האירוע התרחש לפני יותר מ-150 שנה, ביבשת אחרת, ובכל זאת הוא כל כך רלוונטי לכאן.

 הכול התחיל כנראה (כנראה, כי רוב הפרטים בסיפור הזה שנויים במחלוקת) ב-11 במרץ, 1854, כשכבר היה ברור לכולם איזו טרגדיה המיט האדם הלבן על האיש האדום. מושל וושינגטון דאז, אייזק אינגלס סטיבנס, זימן אליו את הצ'יף, ששמו בעצם היה סיאהל ועוות בשפתיים דוברות האנגלית לסיאט, כדי לדון איתו במסירת אדמות אנשיו למתיישבים לבנים ב"דרכי שלום". המושל הבטיח שלבני סוקואמיש יושארו מספיק אדמות שבהן יוכלו להמשיך לקיים את אורח החיים שלהם. לי הסיפור מזכיר את משפט שלמה, רק שכאן במקום תינוק יש אדמה. כולם רוצים אותה, רבים עליה ובסוף היא משלמת את המחיר. אותה לא היה מלך שיציל. צ'יף סיאטל ידע שנישול אנשיו מאדמותיהם יידון אותם לעשורים רבים של סבל. הוא גם ידע שלא רק הם יסבלו, אלא כל חיות הבר, היערות, הנחלים וכרי המרעה שיהפכו למטבע עובר לסוחר.

 לשמע בקשתו של סטיבנס, הצ'יף הניח את ידו על ראשו של המושל ונשא את אחד הנאומים המוקדמים והמפורסמים ביותר על צדק סביבתי, הנאום של צ'יף סיאטל.

 הצ'יף לא למד אנגלית מעולם. לא ברור אם הדברים נאמרו בניב הילידי דוּאמיש או בניב סוקואמיש, אך הם תורגמו במקום לשפת צ'ינוּק. רק כ-30 שנים מאוחר יותר, כשצ'יף סיאטל כבר לא היה בין החיים, הנאום הופיע מתורגם לאנגלית בעיתוןSeattle Sunday Star . בשנות ה-60' של המאה הקודמת, אולי בהשפעת אווירת ילדי הפרחים, הופיעה גרסה חדשה של הנאום שנכתבה בידי המשורר וויליאם ארוסמית'. זאת הגרסה המוכרת ביותר.

ג'וני קאש מבצע את פוקהונטס של ניל יאנג. תקשיבו למילים ולא רק לשירה הנפלאה

 "איך תוכל לקנות או למכור את השמים, את חומה של האדמה? הרעיון מוזר בעינינו," אמר הצ'יף והמשיך:

"אם רעננות האוויר ונצנוץ המים אינם בבעלותנו, כיצד נוכל למכור אותם?

כל חלק באדמה קדוש עבור בני עמי. כל מחט אורן בורקת, כל חוף חולי, כל אד ערפל ביערות החשוכים, כל קרחת יער וכל חרק מזמזם מקודשים הם בזיכרונותיהם ובקורותיהם של בני עמי. המוֹהַל שזורם בעורקי העצים נושא את זיכרונותיו של האיש האדום.

מתיו של האדם הלבן שוכחים את ארץ הולדתם כאשר הם יוצאים להלך בין הכוכבים. מתינו שלנו אינם שוכחים לעולם את הארץ היפה הזאת, כי היא אימו של האיש האדום. אנחנו חלק מהארץ והיא חלק מאיתנו. הפרחים המבושמים הם אחיותינו, הצבי, הסוס, הנשר הגדול, אלה הם אחינו. הפסגות הסלעיות, העסיס באחו, חום גופו של הפוני, והאדם – הם כולם שייכים לאותה משפחה.

לכן, כשהצ'יף הגדול בוושינגטון [סטיבנס] שולח את המסר שהוא רוצה לקנות את אדמתנו, הוא דורש הרבה מאיתנו. הצ'יף הגדול שולח מסר שהוא ישמור לנו מקום שבו נוכל לחיות בנוחות עם עצמנו. הוא יהיה אבינו ואנו נהיה ילדיו. אז נשקול את הצעתך לקנות את האדמה שלנו.

אבל זה לא יהיה קל. כי האדמה הזאת קדושה עבורנו.

וידיאו של הגרסה המוכרת לנאום בתרגומו של ארוסמית'

המים המנצנצים האלה שנעים בנחלים ובנהרות אינם רק מים, אלא דמם של אבותינו. אם נמכור לך אדמה, תהיה חייב לזכור שהיא קדושה, ואתה חייב ללמד את ילדיך שהיא קדושה ושכל בבואה ערטילאית במי האגמים הצלולים מספרת על אירועים וזיכרונות בחייהם של בני עמי.

המיית המים היא קול אביו של אבי.

הנהרות הם אחינו, הם מרווים את צימאוננו. הנהרות נושאים את סירות הקנו שלנו, ומאכילים את ילדינו. אם נמכור לך את אדמתנו, תהייה חייב לזכור, וללמד את ילדיך, שהנהרות הם האחים שלנו, ושלך, ולכן עליך להעניק לנהרות מהנדיבות שתעניק לאחיך.

אנחנו יודעים שהאדם הלבן אינו מבין את דרכינו. חלק אחד מן האדמה זהה עבורו לחלק הבא, כי הוא זר שבא בלילה ולוקח מהאדמה את כל מה שנחוץ לו. הארץ אינה אחיו אלא אויבו, ולאחר שכבש אותה, הוא ממשיך הלאה.

הוא מותיר את קבר אביו מאחור, ולא אכפת לו. הוא חוטף את הארץ מידי ילדיו ולא אכפת לו. קבר אביו, וזכותם המולדת של ילדיו, נשכחים. הוא נוהג באמו, הארץ, ובאחיו, השמים, כמו היו סחורה, שדודים, נמכרים כמו כבשים או חרוזים נוצצים. התיאבון שלו יזלול את הארץ ויותיר מאחור רק שממה.

אינני יודע. דרכינו שונות מדרכיכם.

מראה הערים שלכם מכאיב לעינו של האיש האדום. אבל אולי זה בגלל שהאיש האדום הוא פרא ואינו מבין.

אין מקום שקט בעריו של האדם הלבן. אין מקום שאפשר בו לשמוע את הניצנים נפתחים באביב, או את רשרוש כנפיו של חרק.

אבל אולי זה בגלל שאני פרא ואיני מבין.

נראה שההמולה רק מעליבה את האוזניים. ומה יש בהם בחיים אם אדם אינו יכול לשמוע את קריאתו הבודדה של עוף לילי או את ויכוחיהן של הצפרדעים סביב בריכה בלילה? אני איש אדום ואיני מבין.

האינדיאני מעדיף את קולה הרך של הרוח החולפת על פני בריכה, ואת ריחה של הרוח עצמה, שנוקה בידי גשם של אמצע היום, או את ניחוח האורן.

האוויר יקר ללבו של האיש האדום, כי כל הדברים חולקים את אותה הנשימה – חיית הבר, העץ, האדם, כולם חולקים את אותה הנשימה. לא נראה שהאדם הלבן מבחין באוויר שהוא נושם. כמו איש הגוסס ימים רבים, הוא אטום לצחנה.

אבל אם נמכור לך את אדמתנו, אתה תהייה חייב לזכור שהאוויר יקר לליבנו, שהאוויר חולק את נשמתו עם כל החיים שהוא מקיים. הרוח שנתנה לסבנו את נשימתו הראשונה מקבלת גם את אנחתו האחרונה.

ואם נמכור לך את אדמתנו, תהייה חייב לשמור עליה נבדלת וקדושה, כמקום שבו אפילו האדם הלבן יכול ללכת ולטעום את הרוח שהמתיקו פרחי האחו.

אז אנו נשקול את הצעתך לקנות את אדמתנו. אם נחליט לקבל, אני אתנה תנאי אחד: על האדם הלבן לנהוג בחיות הבר של האדמה כאילו הן אחיו.

אני פרא ואיני מבין כלל את דרכיכם.

ראיתי אלפי בופאלו נרקבים בערבה, שהותיר אחריו האדם הלבן, שירה בהם מתוך רכבת חולפת. אני פרא ואיני מבין איך סוס הברזל מעלה-העשן יכול להיות חשוב יותר מהבופאלו שאנו הורגים רק כדי להישאר בחיים.

מהו אדם ללא חיות בר? אם כל חיות הבר ייעלמו, האדם ימות מבדידות גדולה של הרוח. כי כל מה שקורה לחיות, עד מהרה יקרה לאדם. כל הדברים קשורים.

אתה חייב ללמד את ילדיך שהקרקע תחת כפות רגליהם היא האפר של סביך. כדי שהם יכבדו את האדמה, אמור לילדיך שהארץ עשירה בחייהם של בני משפחתנו.

למד את ילדיך שאנו לימדנו את ילדינו, שהארץ היא אימנו. כל מה שעולה בגורלה של הארץ עולה בגורל בניה של הארץ. אם בני אדם יורקים על פני הקרקע, הם יורקים על עצמם.

זאת אנו יודעים: האדמה אינה שייכת לאדם. האדם שייך לארץ. זאת אנו יודעים.

כל הדברים קשורים כמו דם המאחד משפחה אחת. כל הדברים קשורים.

כל מה שעולה בגורלה של הארץ עולה בגורלם של בניה של הארץ. האדם לא טווה את רשת החיים: הוא רק חוט בתוכה. כל מה שהוא מעולל לרשת, הוא מעולל לעצמו.

אפילו האדם הלבן, שאלוהיו הולך ומדבר עמו כמו חבר אל חבר, אינו יכול להיות פטור מהיעוד הפשוט. אנו עשויים להיות אחים אחרי הכול.

אנו עוד נראה.

דבר אחד שאנו יודעים, שאותו האדם הלבן אולי יגלה יום אחד – אלוהנו הוא אותו אלוהים.

אולי תחשוב שהוא בבעלותך כמו שאתה רוצה להיות בעליה של אדמתנו; אך אינך יכול. הוא אלוהי האדם, והחמלה שלו שווה עבור האיש האדום והאדם הלבן. הארץ הזאת יקרה לו, ופגיעה בארץ היא צבירת בוז כלפי בוראה.

הלבנים גם הם יחלפו; אולי מוקדם יותר מכל השבטים האחרים. זהם את מיטתך, ולילה אחד תיחנק מהפסולת של עצמך.

אבל בהיכחדותך את תבהק באור בהיר, בוער בכוחו של האל שהביא אותך אל האדמה הזאת ולמען מטרה מיוחדת כלשהי נתן לך את השליטה על אדמתו ועל האיש האדום.

היעוד הוא מסתורי עבורנו, כי אנו איננו מבינים כאשר כל הבופאלו שחוטים, סוסי הפרא מבויתים, פינותיו הסודיות של היער גדושות בניחוחם של אנשים רבים, ונוף הגבעות הבשלות נמחק על ידי גדרות מדברות. היכן סבך השיחים? נעלם. היכן העיט? נעלם.

סוף החיים ותחילתה של ההישרדות."

התצלום היחידי של צ'יף סיאטל, מ-1864

האדם הלבן התיישב על אדמותיהם של אנשי סוקואמיש. להם הושארה שמורת אינדיאנים, שבה מצא הצ'יף את מותו כתריסר שנים לאחר פגישתו עם סטיבנס. שנתיים אחרי הנאום, הצ'יף שדווקא נודע כלוחם, מנע מאנשיו להשתתף בקרב סיאטל, מתקפה של ילידים על העיר הלבנה שכבר נקראה אז על שמו (כמעט על שמו, שהיה כזכור, סיאהל). הוא בטח ידע שזה קרב אבוד.

הנאום המפורסם של צ'יף סיאטל איננו אותנטי. איש מהנוכחים בפגישתו עם המושל סטיבנס כבר אינו בין החיים. יכול להיות ש"התרגום" שנכתב על ידי ארוסמית' הושפע מדמות האינדיאני הסטריאוטיפי שסרטים הוליוודיים נטעו בראשים של כולנו: איש קשוח, אך מחובר לאדמה מכל נימי נפשו, מדבר במשפטים קצרים, אבל פיוטיים, פרא אציל שיודע שגם אם נהרס בידי האדם הלבן, הוא תמיד יהיה טוב ממנו.

אז הנאום אינו אותנטי, אבל הסיפור מספר את סיפורם של אנשים מנושלים ואדמה נסחרת, סיפורים דומים לו ממשיכים לקרות גם היום ולא רק באמריקה.  הם קורים לא רק לעמים כבושים, גם לכל אחד מאתנו שצריך לשלם ליזם כדי להיכנס לפארק, חוף ים או פיסת נוף שפעם הייתה שייכת לכולנו והיום רק למי שקנה אותם בכסף.

מודעות פרסומת
5 תגובות
  1. דוד הלל permalink

    טקסט נהדר. מכיל הרבה מהמחשבות והרגשות של מתנחלי הגבעות. תודה רבה

  2. מרגש מאוד. זכינו שדבריו של הצ'יף תורגמו לאנגלית ונשמרו כטקסט נגיש לכולם. תודה.

  3. צדק סביבתי. אכן.

  4. דוד, כן. זה ממש קשור. ממש אבל
    תרצה, תודה
    שרון, (אי) צדק סביבתי. אכן

  5. Lior permalink

    Shahar Thank you for this post. Somehow it makes me so sad and it is so true. There are no life anymore just surviving and slavery. Ya, I know, that is Samsara but the samsara today became really unbearable.
    I give you this link here about John Trudell: http://www.youtube.com/watch?v=6GgUyZ4F7CU&feature=results_video&playnext=1&list=PLC81D2DD85F211D97
    There is a DoKo Film about him in youtube but I can not find it anymore from Germany. It was about his live and longer then one hour.
    Take care, lior

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: