Skip to content

לעולם בעקבות השסק: טארט פירות רענן

24 בנובמבר 2012

איך יודעים שבא אביב? השסק מתחיל להצהיב על הענפים, ומהר מהר, לפני שהציפורים והחרקים ינכסו את הפירות החמוצים-מתוקים לעצמם, צריך להתייצב על יד העץ הזמין ביותר ולעשות את הדבר היחידי כמעט שאפשר לעשות עם המותק הזה: בעמידה בחצר. לקטוף, להסיר את האבק בשתי אצבעות, לנגוס בבשר הרך ולהשיב את הקליפה הדקה והגלעינים החלקלקים אל האדמה. מעולם לא קניתי שסק – עם כל דקה או כל מטר שהוא מתרחק מהעץ הוא הופך טעים פחות בצורתו הטרייה.

שסק הוא אחד הפירות הנפוצים ביותר בחצר הישראלית, גם בכפר וגם בעיר, ומה שמדהים אותי בכל פעם מחדש היא הרבגוניות שלו. עץ אחד יכול להניב פירות עגולים, קטנים ומתוקים שמבשילים מייד אחרי החמסין הראשון, ובמרחק של שלושה מטרים בלבד ממנו יכול להזדקר עץ אחר עם פירות אגסיים, בשרניים וחמצמצים, שלוקחים את הזמן ומבשילים בואכה יום העצמאות. לכן אביב עבור אוהבי השסק הוא עונה מרתקת, שבה בכל שבוע מחליפים את העץ שממנו מנשנשים את הפרי, בדרך כלל מעבר לגדר שמקיפה חצר או בית, ומתפעלים מאיך הוא ממציא את עצמו בכל פעם מחדש.

מה שעוד מעניין בשסק זאת העובדה שמדובר בפרי מקופח. בשום מקום לא תמצאו מיץ שסק, סוכריות שסק, גלידת שסק, סבון כלים בריח שסק, מסיכת שסק, פאי שסק. כלום. גורנישט. נאדה דה נאדה. אם תשוו אותו למה שעשו מהאפרסק, הבננה והתות, לא תוכלו להתווכח עם הקיפוח הבוטה הזה. כמעט מיותר לציין שהוא לא זכה להילת הרומנטיקה של התפוח, לכתרי האסתטיקה והחושניות שנקשר לעצי הדובדבן, לתכונות הצבריות שמיוחסות לתפוז הכתום והציוני, שלא להזכיר את מעמדם המקודש כמעט של הרימון, התאנה, התמר והזית. זה לא פייר! גם אחרי חיפושים די קדחתניים לא הצלחתי למצוא שום סיפור עם, אגדה או משל שמהללים את השסק.

בארצנו הקטנטונת יובב כץ טרח להכניס את העץ הצנוע לשיר "בתי את בוכה או צוחקת" ותקע אותו לנצח בשיר מלחמה על קיבוץ מופצץ: "פגז אחרון התפוצץ ושתק, עטפה הדממה את העמק. ילדה בגדות יצאה ממקלט, ואין בתים עוד במשק. אמא, היה לנו בית ירוק עם אבא ובובה ושסק. הבית איננו, ואבא רחוק, אימי את בוכה או צוחקת."

זה לא הכל: הפרי החביב כה אנונימי, שרוב דוברי האנגלית אפילו לא יודעים איך קוראים לו בשפתם. פעם אחת איכשהו קרה שעמדתי ליד ארגז שסקים בעיירה הודית הומת תיירים. יותר משניים-שלושה מערביים שעברו שם הצביעו על ארגז הפירות הקטנים וביקשו לדעת מה זה. loquat, עניתי להם ברצון, אבל ההבעה המשתוממת נותרה על הפנים. העובדה ששסק אינו גדל בארצות הצפון אינה תירוץ. כל איסלנדי וכל אמריקאי יודעים מצוין מה הם בננה, מנגו ואבוקדו. אפילו את הליצ'י הביזארי הם מכירים מצוין. אבל loquat? זה לא. להוציא אולי את להקת loquat מסן פרנציסקו שעושה מוזיקת פופ, וכמו הפרי, לא רבים שמעו עליה במקומות שלא בהם צמחה.

גם בארצנו שטופת השסק הפרי הטעים נעדר לעיתים קרובות מטבלאות הערכים התזונתיים של הדיאטניות, לא ממש מככב בספרי הבישול, לא עושים ממנו שייקים בדוכני רחוב וילדים קטנים מציירים בית עם עץ תפוחים או תפוזים בחצר, למרות שסביר הרבה יותר שברחוב שלהם צומח שסק.

גם המעריצים הנלהבים ביותר, כמוני, שמעבירים את הימים שבין פסח ליום העצמאות עם אצבעות דביקות מעסיס, לא יודעים עליו הרבה. אוכלים ושוכחים. אז הנה כמה עובדות: השסק קרוב משפחה של התפוח ומוצאו בדרום מזרח סין, שם הוא נקרא פּיפּה על שם כלי נגינה שצורתו דומה לצורת העלים. לפני אלף שנים לפחות זרעי הפרי יובאו מסין ליפן, שם טיפחו וגידלו אותו, ולכן שמו הבוטני הוא Eriobotrya japonica. הסינים לא זנחו את השסק ועד היום משתמשים בו כצמח מרפא, אך באופן מפתיע בעיקר בעלים, שמהם מפיקים תרופות למלחמה במחלות ריאה, שיעול ובחילות, להפחתת כיח ולמניעת סרטן.

 בלי להשתעל, יצאתי לחצר וקטפתי את השסקים הראשונים של האביב. יש כל כך הרבה פרי, שגם אם אני וכל הציפורים נאכל ונשבע, עדיין יישאר הרבה ממנו. כאמור, אין טעם לאגור שסק טרי וצריך לעשות משהו עם העודפים. אז הכנתי טארט שבו השסקים מניפים את ישבניהם הקטנים והחמודים אל על ומגירים את החמצמצות-מתקתקות שלהם אל הבצק האמהי משהו.

 טארט שסק

 מצרכים

לשסק:

500 גר' שסק (כ-25 יחידות גדולות)

סוכר חום לזרייה

לבצק:

½1 כוסות קמח מלא

1 כפית שטוחה מאוד אבקת אפייה

1 כפית שטוחה מאוד סודה לשתייה

קורט מלח

½ כוס סוכר חום + מעט סוכר לזרייה

1 תפוח מגורר

2 כפות גדושות חמאת שקדים

לזיגוג:

1 כף סילאן מומס במעט מים רותחים

 ההכנה

השסק – שוטפים את השסק מהאבק, חוצים ומנקים את חלקו הפנימי. מתקבלות סירות, שבתוכן זורים מעט סוכר חום.

הבצק – מנפים יחד קמח, אבקת אפייה, סודה לשתייה ומלח. מוסיפים את הסוכר ומערבבים. מוסיפים את התפוח וחמאת השקדים ולשים עד לקבלת בצק אחיד.

משטחים את הבצק בתבנית ומסדרים עליו את הפירות כשהצד החתוך פונה כלפי מטה. אופים ב-200 מעלות למשך כ-20 דקות.

אחרי שהמאפה הצטנן, מורחים עליו בעזרת מברשת את זיגוג הסילאן.

 גיוונים: אפשר להחליף את השסק בפירות חמצמצים אחרים, למשל שזיף או משמש (בקיץ). אפשר כמובן להשתמש בסוכר לבן ובקמח לבן. את הזיגוג אפשר לעשות גם עם ריבה כמו ריבת משמש או, כן, ריבת שסק.

 הסולמות

הזנה: 8. הרכיבים בריאים וטבעיים, אבל יש כאן גם סוכר. השסק הוא מקור טוב לוויטמין A, הוא עשיר בסיבים, צבעו מעיד על נוכחות בטא קרוטן והוא נוגד חמצון.

ידידותיות לסביבה: 9. השסק הוא ניצול של מוצר זמין ורוב הרכיבים האחרים הם מתוצרת מקומית. האפייה קצרה יחסית. כרגיל, שום חיה לא שילמה מחיר, גם לא במוצרי חלב וביצים.

ידידותיות למשתמש: 8. קל להכין את זה, אבל בכל זאת, בצק.

הדאווין: 9. זה נראה לא רע ועוגה עם פירות מסודרים יפה למעלה תמיד עושה רושם של משהו מושקע.

זיל הזול: 10. חוץ מחמאת השקדים היקרה יחסית, שצריך די מעט ממנה, כל המוצרים זמינים וזולים, בעיקר אם השסק בא מהחצר.

פורסם לראשונה באתר "מעריב" ב-12 באפריל, 2010

מודעות פרסומת
להגיב

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: