Skip to content

סוף עונת התפוזים: שורשים אפויים בניחוח הדרים

30 בנובמבר 2012

ביום שבישלתי, צילמתי וכתבתי את המתכון הזה, ירד בחוץ גשם אביבי מבלבל. דרך החלונות הפתוחים נכנס הביתה ריחה המופלא של פריחת הדרים מעץ האשכוליות של אחת השכנות. זוהי בדיוק התקופה של חילופי משמרות בפרדסים ועל הדוכנים של הירקנים: פירות ההדר החורפיים מפנים אט אט את מקומם לטובת פירות הקיץ, והעצים מתכסים בפרחים שיולידו את התפוזים, הקלמנטינות, האשכוליות והלימונים של השנה הבאה.

s

התפוז, אפילו יותר מהצבר, מזוהה עם הישראליוּת, למרות שמוצאו הרחק מכאן, בדרום מזרח אסיה. עצי התפוז הגיעו מארצות המוצא שלהם למקומות רבים בעולם שבהם מזג האוויר חמים מספיק. לכאן הם הובאו על ידי סוחרים מפורטוגל ובתור התחלה הכו שורשים ביפו. לזכותנו ייאמר שזן השמוטי פותח בישראל והוא בהחלט יכול לשמש מקור למעט גאווה ציונית.

מילדות גדלנו על תפוזים. לא רק אכלנו ושתינו אותם, גם הוזנו בסיפורים חינוכיים שהפכו את הפירות הזהובים לחלק מחיינו. מיטב אוחזי העט התגייסו כדי להחדיר את הגאווה הכתומה והעסיסית בילדי ישראל. כמו הסיפור על תפו ופוזה, תפוז ותפוזה שגדלים על אותו ענף בפרדס וחולמים על מסעות בעולם. הספר שנכתב על ידי ס. יזהר מלמד את ילדי הגן על הדרך שעושים התפוזים (פירות מונוגמיים להפליא, מסתבר) מהעץ ועד לקערת הפירות.
גם נחום גוטמן התגייס למאמץ וכתב הנחיות לקילוף תפוז ואכילתו, שקוראות לילדים לא רק לאכול ולשבוע כחיית השדה אלא גם להריח, ללטף, להתבונן ולדמיין: "תוכו הוורוד עטוף פוך רך ולבן. נדמה כי הוא מחייך כאדם שמפזר קורי חלום טוב ועדיין אינו יודע אם הוא ער או ישן. ביד קלה הורד מעליו את הפוך ויישאר הפרי הוורוד השקוף מוטל בכל כבדו העסיסי בכף ידך. רגע, רגע! האם הקליפות המוטלות אינן דומות לסירות-זהב זעירות רפודות לבן המחכות לרוח שתסיען?" (מתוך "כך אוכלים תפוז").
גם היום, בכל פעם שאני מקלפת תפוז, אני מזמזמת לעצמי את המילים שכתבה נורית זרחי והלחין יוני רכטר, "קילפתי תפוז, מצאתי בפנים כמו בתוך קן ילד ישן, ילד ישן," ואוכלת אותו מהר מהר, לפני שילד זעיר יזנק בין הפלחים וידרוש ממני להחזיר אותם בחזרה כי נושב עליו קור.

s1

האבות המייסדים של האומה המתחדשת על אדמת ארץ הקודש חפרו בורות, נטעו עצים וקטפו תפוזים בפרדסי הישוב הישן. אחר כך סולמות הקטיף חזרו להיות נחלתם של הפועלים הערבים. בשנות ה-70 הגיעו למדינה הצעירה, שעדיין נתפסה כממלכה אקזוטית, נחילים שמחים וזהובי שיער של מתנדבים ומתנדבות. הם קטפו תפוזים והצטלמו עם אשכוליות ביום, קטפו פירות אחרים והצטלמו עם אשכוליות אחרות בלילה. אחר כך גם הם עזבו, ואת מקומם בין העלים הירוקים מילאו אזרחי תאילנד, שמכירים היום את האדמה שלנו הרבה יותר טוב מאתנו.
התפוזים ויתר פירות ההדר, למרות כל התהפוכות, נשארו בראש רשימת היבולים המקומיים האהובים ביותר, ובצדק, כי מה שנאמר על האתרוג נכון לכל המשפחה: יש להם גם טעם וגם ריח.

s2

קדירת שורשים בניחוח הדרים

אני משוטטת הרבה באתרי קיימות אמריקאיים ומחבבת במיוחד את אלה שיש בהם מדורי אוכל. רק מה, אצל האמריקאים המתועשים עד העצם אפילו במדורים האלה יש מוצרים מקופסאות שימורים, טונות של גבינה וחיות אחרות. במתכונים הטבעוניים לעומת זאת, מופיעים מרכיבים הזויים כמו "חמאת סויה טבעונית", "מוצרלה טבעונית" או "רצועות עוף טבעוניות".
שמחתי למצוא את המתכון הזה שבלי הרבה שינויים הפך למנה ישראלית לגמרי, עם ניחוח הדרים וטעם חמוץ-מתוק-חריף שלא מזכיר בכלל אוכל אסיאתי. כאן באורח לא אופייני פרוסות הפרי בקליפתן מצטרפות לקדירה ומוסיפות בשומת מקסימה.

המצרכים
1 ק"ג גזר
3-2 יח' שורש פטרוזיליה
1 פקעת שומר, מי שאוהב
1 תפוז קטן
1 לימון קטן
3-2 שיני שום שלמות, עם הקליפה
4 כפות שמן זית
1 כף סילאן
מלח
פלפל שחור

ההכנה
1. מקלפים את הגזרים וחותכים אותם לאורכם לחצאים או לרבעים, לפי העובי. נותנים את אותו טיפול לשורשי הפטרוזיליה. חותכים את השומר לפלחים.
2. שוטפים היטב את פירות ההדר, משאירים אותם בקליפתם ופורסים לפרוסות דקות. אם יש צורך, חוצים את הפרוסות.
3. מניחים את הירקות, הפירות ושיני השום בתבנית אפייה, מוסיפים שמן זית, סילאן, מלח ופלפל ומערבבים.
4. מכניסים את התבנית (ללא כיסוי) לתנור בחום 220 מעלות צלזיוס. הופכים מדי פעם ואופים כשעה ורבע עד שהירקות רכים אך עדיין מוצקים.

גיוונים: אין צורך לדייק בכמויות, אם כי לא מומלץ להרבות בשום שעלול להשתלט על הטעמים העדינים. אפשר להגניב פנימה גם כמה תפוחי אדמה. אם אתם יכולים לשים יד על פרנסיפ (צנונית בפורמט של גזר), היא תשתלב מצוין. את הסילאן אפשר להחליף במייפל טהור ואת התפוז והלימון בכל פרי הדר פרט לאשכוליות ופומלות.

הסולמות
הזנה: 8. נכון שחימום גורם לאובדן ערכים תזונתיים כמו ויטמין C, אבל הבישול מגביר את ספיגת הבטא קרוטן שבגזר, המרכיב העיקרי במנה. זהו החומר שמעניק לגזר את צבעו הכתום ופועל כנוגד חמצון. התבשיל עשיר בסיבים שעוזרים לעיכול ומגבירים תחושת שובע. עם זאת, הקדירה לא יכולה להיות ארוחה בפני עצמה. המתכון מתאים לאלרגים לגלוטן וכשר לפסח.
ידידותיות לסביבה: 9. אפשר להכין את המנה ולהותיר מאחור כמות מזערית של פסולת שכולה אורגנית. האפייה הממושכת וזוללת האנרגיה הורידה נקודה.
ידידותיות למשתמש: 10. כל מה שצריך לעשות זה לקלף, לחתוך ולערבב. אין צורך לדייק בשום שלב.
הדאווין: 7. התפוז והלימון הם תוספת מקורית, אבל בעצם הכנו ירקות בתנור.
זיל הזול: 10. המרכיב העיקרי זול רוב השנה, וגם האחרים לא יקרים במיוחד.

 

פורסם לראשונה באתר "מעריב" ב-7 באפריל, 2011

מודעות פרסומת
להגיב

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: