Skip to content

במקום קניידלך: קציצות קינואה, עדשים וסלק

7 בדצמבר 2012

ושוב אנו בעיצומו של החג הכי פסיכי מבחינה תזונתית. בניגוד לשאר החגים, שבהם אנחנו אוכלים כל מיני מאכלים – סופגניות, אוזני המן או פירות יבשים – לזכר כל מיני מאורעות, הפעם אנחנו מנועים מאכילת די הרבה מאכלים לזכר כל מיני מאורעות.

s
לבני ישראל לא היה זמן להתפיח את הלחם בדרך ממצרים לכאן, וכדי שלא נשכח את זה, אנו מצווים לאכול שבעה ימים בשנה קרקרים קשיחים שמציבים בפנינו אתגרים קולינריים וגסטרואנטרולוגיים. עד כאן הכול פחות או יותר הגיוני, רק שלמרבה הצער מנהגי הפסח קיבלו לאורך ההיסטוריה שני פיתולים משונים. הראשון הוא שמותר להשקיע שעות באפייה ובבישולים, לטרוח על לחמניות מקמח תפוחי אדמה, לזניה ממצות ועוגיות מקוקוס, העיקר שלא יהיו בהן דגנים. כך אנחנו שוכחים שהדבר העיקרי שהיה חסר למשה ולחבורתו במדבר זה זמן להכין ארוחות גורמה. הפיתול השני הוא שבנוסף לאיסור על דגנים, אסור בפסח לאכול קטניות. הסיבה: במרתפים באשכנז שקי הדגנים אוכסנו לצד שקי הקטניות. אם חלילה גרגר חיטה זינק אל ערמת השעועית, הלוך הלך כל הפסח של משפחות אייזנמן, פיימנן וצוקרמן.

למרבה המזל, היהודים גילו את אמריקה זמן רב אחרי שהם גילו את מזרח אירופה. רצה הגורל ובמישורים הגבוהים של בוליביה לא התפתחה קהילה שוקקת כמו בלודז'. העובדות ההיסטוריות האלה משאירות את הקינואה כשרה לפסח גם עבור ספרדים וגם עבור אשכנזים. קינואה, אגב, אינה דגן, אלא צמח ששייך למשפחת הירבוזיים, אבל אם חלילה הייתה מוצאת את דרכה אל מרתפי השטעטל, גם ממנה, יש להניח, היינו מנועים בחג האביב.

grannyבוליביאנים. הקינואה היא שלהם

הקינואה, כאמור, מגיעה אלינו מהאנדים. עבור צאצאי האינקה מדובר ביבול קדוש, ואכן הקינואה היא המזון העיקרי של האינדיאנים דוברי הקצ'ואה והאיימרה כבר 6,000 שנה. לפני כמה עשרות שנים, המערב גילה את הצמח הנפלא הזה, והתאהב. הקינואה עשירה בחלבון איכותי, בסיבים ובמינרלים והיא טובה גם לרגישים לגלוטן. קל לבשל אותה ולפחות במה שקשור לטקסטורה היא יכולה להחליף קוסקוס, בורגול ומוצרי דגן אחרים.
למרות כל הנפלאות האלה, אני לא מתה על קינואה – לא על הטעם ובעיקר לא על העובדה שהיא עשתה לכאן את כל הדרך מכפרי האנדים. מאז שהביקוש לקינואה בעולם גבר, החקלאים הבוליביאנים והפרואנים שמגדלים אותה החלו להתעשר, אבל המקומיים האחרים כבר לא יכולים להרשות לעצמם לקנות אותה בגלל עליית המחיר וכך הם איבדו מוצר מזון בסיסי.
מהסיבות האלה יש די מעט קינואה בטור הזה, למרות שהיא פופולרית מאוד במטבח הטבעוני. לכבוד פסח הרשיתי לעצמי להכין ממנה קציצות כשרות לאוכלי קטניות, כי יש בהן גם עדשים וטחינה.

s1

קציצות קינואה עם עדשים וסלק

שידכתי לקינואה עדשים בשביל תוספת חלבון ושובע, סלק בשביל הצבע וטחינה בשביל לחבר את הכול ביחד. התוצאה היא קציצות כתומות-ורודות כשרות לפסח (לאוכלי קטניות) שאפשר להכין בשתי דרכים – אפייה או טיגון. האפייה בריאה יותר, אבל פחות ידידותית לכיס ולסביבה בגלל השימוש בחשמל. הטיגון מייצר קציצות פריכות מבחוץ, נימוחות מבפנים ולטעמי מוצלחות יותר מהגרסה האפויה. ההחלטה היא שלכם. את התוצאה הכי טעים לאכול מיד, אבל אפשר לשמור את הקציצות גם לכריך, אם מכינים אותן בימים שבהם החמץ תקין פוליטית.

המרכיבים
1 כוס קינואה לבנה
½ כוס עדשים אדומות (לא שטופות)
½2 כוסות מים
1 סלק בינוני, מקולף ומרוסק דק במגררת או במעבד מזון
2 כפות טחינה גולמית
1 כף שמן זית
2-1 שיני שום כתושות או לפי הטעם
מלח, פלפל, כורכום, כמון
אם מטגנים – מעט שמן לטיגון (אני מעדיפה שמן חמניות בכבישה קרה)
אם אופים – מעט שמן זית או שמן אחר

ההכנה
1. מכניסים לסיר קינואה, עדשים ומים. כשהתערובת רותחת, מבליעים בעזרת כף את הקצף פנימה, מחלישים את האש ומבשלים בסיר מכוסה כ-20 דקות, עד שהמים נספגים והעדשים והקינואה רכות. מצננים.
2. מוסיפים לתערובת את יתר המרכיבים (פרט לשמן שנועד לטיגון או לאפייה) ומערבבים היטב. טועמים לבדוק את התיבול.
3. מכאן אפשר להחליט אם לטגן או לאפות. טיגון: מחממים מעט שמן במחבת עם ציפוי נגד הדבקה. יוצרים כדורים בגודל של אגוז מלך, משטחים אותם ומטגנים טיגון קצר משני הצדדים. החלק החיצוני צריך להיות זהוב ופריך והתוך רך. אפייה: מברישים תבנית בשמן. יוצרים קציצות שטוחות ומניחים על התבנית ומברישים בשמן מלמעלה. אופים בחום 180 מעלות עד להזהבה, כ-20 דקות. הופכים ואופים עוד כמה דקות עד להזהבת הצד השני.
גיוונים: מי שלא אוהב סלק יכול להמיר אותו בכמות מקבילה של גזר, סלרי, שורש פטרוזיליה או להשתמש בתערובת שורשים. ניתן להוסיף לתערובת בצל מטוגן.

הסולמות
הזנה: 9-8, תלוי אם טיגנתם או אפיתם. הקציצות עשויות ממרכיבים מזינים מאוד ועשירים בחלבון, סיבים ומינרלים. אבל הטיגון מוריד מהציון. כתמיד, לא השתמשנו בבעלי חיים.
ידידותיות לסביבה: 7. אפשר לקנות את כל המרכיבים בתפזורת, אבל הניקוד יורד גם בגלל הקינואה שעשתה את כל הדרך מבוליביה.
ידידותיות למשתמש: 8. המתכון פשוט, מה שמוריד ניקוד הוא שצריך לבשל ואחרי זה לטגן או לאפות.
זיל הזול: 8. המרכיבים לא יקרים במיוחד. אם קונים קינואה בתפזורת אז המחיר יורד עוד קצת.
מדד הדאווין: 9. אמנם אלה קציצות, אבל תראו איזה צבע!

פורסם לראשונה באתר "מעריב" ב-9 באפריל, 2012

מודעות פרסומת
להגיב

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: