Skip to content

מוגשת קרה: עוגיות נקמה מתוקה

7 בדצמבר 2012

סיפורן של העוגיות האלה הוא פחות סיפור על אוכל ויותר סיפורו של עידן הבלי-סודות שבו אנחנו חיים. הקלות הבלתי נתפסת של העברת מידע מנקודה אחת לאינספור נקודות אחרות ברחבי העולם הפכה לכלי נקם, אם כי במקרה הזה מדובר בנקמה מתוקה. המעשייה שלנו מתחילה ב-1997, זמן רב לפני פריחתן של הרשתות החברתיות, בסניף של רשת ניימן-מרקוס בעיר דאלאס. הגיבורה הנוקמת היא אישה בשם גברת פילדס.

s2

עוגיות "נקמה מתוקה" היו קיימות עוד לפני שקיבלו את שמן וגם אז יש להניח היו טעימות למדי. האינטרנט ואישה עצבנית אחת מטקסס הפכו אותן מסתם עוגיות למתכון שצמוד אליו סיפור או אולי בעצם אגדה אורבנית. לפני כמה שנים נחתה בהרבה מאוד תיבות דואר אלקטרוני הודעה בזו הלשון שנכתבה על ידי גברת פילדס:

המכתב הזה נשלח אליכם בתקווה שתעבירו אותו הלאה לכל מי שאי פעם נתקלתם בכתובת הדוא"ל שלו. ברוחה של היוזמת, אנא הרגישו חופשי לפרסם אותו בכל מקום. זהו סיפור אמיתי של צדק בנוסח אמריקה. כולכם בטח תיהנו ממנו, אבל יותר מכל הוא מלמד על צדק אינטרנטי, אם אפשר לקרוא לזה כך.
בתי ואני סיימנו לאכול סלט בקפה של סניף ניימן-מרקוס בדאלאס והחלטנו לאכול קינוח קטן. בגלל שבני המשפחה שלנו הם כאלה אוהבי-עוגיות, החלטנו לנסות את "העוגייה של ניימן-מרקוס". היא הייתה כה מצוינת, ששאלתי האם הם יסכימו לתת לי את המתכון. ענו לי ברטינה קלה, "חוששתני שלא." ובכן, אמרתי, תתנו לי לקנות את המתכון? בחיוך קטן אמרה המלצרית, "כן." שאלתי כמה זה יעלה, והיא ענתה "שתיים-חמישים." אמרתי בהסכמה שפשוט יצרפו זאת לחשבון שלי. שלושים ימים מאוחר יותר, קיבלתי את חיוב האשראי שלי מניימן-מרקוס והוא עמד על סך 285 דולר. קראתי אותו שוב וזכרתי שהוצאתי רק 9.95 דולר על שני סלטים וכ-20 דולר על צעיף. כאשר הבטתי בסוף החשבון, נכתב בו: "מתכון עוגיות – 250.00 דולר." בנאדם, אני התעצבנתי! התקשרתי למחלקת החשבונות של "ניימן" ואמרתי להם שהמלצרית אמרה שזה "שתיים חמישים," ושלא הבנתי שהיא התכוונה ל-250 עבור המתכון לעוגיות. ביקשתי מהם לקחת בחזרה את המתכון ולהוריד אותו מהחשבון שלי. הם אמרו שהם מצטערים, "אבל מכיוון שכל המתכונים כאלה יקרים כדי שלא כל אחד יוכל להעתיק מה שהוא רוצה ממתכוני המאפייה שלנו… החשבון יישאר בעינו."

s
חיכיתי וחשבתי איך אוכל להשיב להם כגמולם או אפילו להשיג את הכסף שלי בחזרה. פשוט אמרתי, "בסדר, חבר'ה. אתם קיבלתם את 250 הדולרים שלי ועכשיו אני הולכת לקבל תענוג ששווה 250 דולר." אמרתי לפקידה שאני הולכת לוודא שכל אוהב עוגיות יקבל מתכון ששווה 250 דולר מניימן-מרקוס – בחינם. אמרתי, "אני מצטערת, אבל זאת הדרך היחידה שבה אני מרגישה שאוכל להשיג שוויון אתכם." וזאת אעשה. אז הנה המתכון, ובבקשה העבירו אותו הלאה למישהו אחר או עשו כמה העתקים… אני שילמתי עבורו, עכשיו אתם יכולים לקבל אותו בחינם.

עד כאן גברת פילדס. לי לא כל כך אכפת אם הטקסנית הכועסת אמיתית או בדויה, אני מעבירה את זה הלאה, פשוט כי העוגיות טעימות במיוחד.

s1

עוגיות נקמה מתוקה

זוהי גרסה מטובענת (כלומר כזו שבה המרכיבים מהחי הוחלפו במרכיבים מהצומח) של העוגיות וגם יש בה פחות פחמימות מזוקקות. במקום חמאה השתמשתי בשמן קוקוס ובמקום ביצה בפשתן טחון. המתכון המקורי כולל חטיף הרשי מגורר, אבל בימים אלה של מודעות צרכנית ויתרתי גם עליו.

חומרים לכ-25 עוגיות
1 כוס קמח לבן
1 כוס שיבולת שועל טחונה (oatmeal)
1 כפית סודה לשתייה
1 כפית אבקת אפייה
קורט מלח
1 כוס סוכר חום כהה, דחוס
½ כוס אגוזי מלך או פקאן שבורים
⅓ כוס שברי שוקולד מריר או שוקולד צ'יפס ללא חלב
1 כפית תמצית וניל
1 כף גדושה פשתן טחון מעורבת ב-¼ כוס מים
⅓ כוס שמן קוקוס במצב נוזלי

ההכנה
1. מערבבים את כל החומרים היבשים בקערה (מקמח לבן ועד השוקולד, כולל).
2. מוסיפים את יתר החומרים (וניל, פשתן, קוקוס) ולשים עד לקבלת בצק אחיד.
3. יוצרים כדורים ומועכים אותם לעוגייה שטוחה, מסדרים על תבנית, לא בצפיפות.
4. אופים בתנור שחומם מראש ל-180 מעלות במשך כ-20 דקות. העוגיות מעט רכות כשהן יוצרות מהתנור, אבל יתגבשו כשיתקררו.

אם רוצים להשתמש בעוגיות לקינוח קצת יותר מושקע, מועכים בננות, מורחים בנדיבות את צדה השטוח של עוגייה אחת במחית ומכסים בעוגייה נוספת. בננה אחת גדולה תספיק ל-3 סנדוויצ'ים דשנים.

הסולמות
הזנה: 7. אני לא מאמינה במושג "עוגיות בריאות", אבל כאן, בנוסף לסוכר ולקמח הלבן המושמצים, לפחות יש גם שיבולת שועל, אגוזים ופשתן ואם תרצו אז גם בננה.
ידידותיות לסביבה: 7. הפשתן, השוקולד, הסוכר ושמן הקוקוס משאירים אחריהם אריזות בלתי מתכלות; יש במתכון יחסית הרבה מרכיבים מיובאים.
ידידותיות למשתמש: 10. זהו מתכון קליל שמצליח גם אם לא מדייקים מאוד בכמויות.
הדאווין: 8. העוגיות טעימות מאוד, העובדה שהן טבעוניות מוסיפה לרושם, אבל בואו נודה בזה – לא המצאנו כאן את הגלגל.
זיל הזול: 8. אין כאן מרכיבים יקרים במיוחד, אבל שמן קוקוס ופשתן הם מוצרי חנות טבע, כלומר לא ממש עממיים.

פורסם לראשונה באתר "מעריב" ב-18 באפריל, 2012

מודעות פרסומת
להגיב

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: