קציר חיטים: לחם שלושה דגנים

אנחנו נמצאים בעיצומה של ספירת העומר, שמתחילה על פי המסורת עם הקרבת קורבן העומר ביומו השני של פסח. זהו מקרה נדיר של קורבן שלא גרם לטבעונים תנכיים להצטמרר בתוך הגלביות שלהם, פשוט מפני שהוא הכיל תבואת שעורה בלבד – לא כבשים, לא עזים, אפילו לא לאבנה. עד שעומרי השעורה ניתנו לכהנים, אסור היה לחקלאי ארץ הקודש ולבני משפחותיהם לאכול מהתבואה הראשונה. לאחר שהעומרים נמסרו ברוב טקס בבית המקדש, האיסור הותר והספירה החלה.

כעבור 49 ימים, בחג השבועות, הכהנים העשירו את התזונה שלהם בדגן מסוג נוסף שקיבלו מהעם. הפעם הייתה זאת חיטה שהוגשה בצורתן של שתי כיכרות המכונות "שתי הלחם" ולצדן, לצערם של הרחלות והטליים, גם שני כבשים. ישנן פרשנויות רבות לבחירה במספר 49, ולאחת מהן הגיון חקלאי פשוט ומעשי: זהו משך הזמן שעובר בין תחילת קציר השעורים לבין תחילת קציר החיטים.

כן, תמיד אהבו פה דגנים ולחם, יעידו על כך סיפורים שהם חלק בלתי נפרד מהתרבות שהתעצבה כאן, לחופו החמים של הים התיכון. כולנו מכירים את נס כיכרות הלחם שחולל ישו, אבל עם כל הכבוד (ויש כבוד) להילר ההיפי מהגליל, הוא לא היה הראשון.
על הנביא אלישע שמעתם? לאיש היו יכולות שאולי אפילו היו מקור השראה של ישו. קריאה במלכים ב' פרק ד' תספר על כמה מהן – אחת קשורה ללחם. כחלק מההטבות שלהן זכה כנביא (אחרי הכול מדובר בתפקיד תובעני שמצריך זמינות 24/7 לטובת עקרות שדורשות ילד, ילדים שצריך להחיות, נזידים רעילים שיש לנטרל ועוד כהנה וכהנה נסים ונפלאות – קראו את הפרק ותבינו), אלישע קיבל עשרים כיכרות של לחם ביכורים, אפויות משעורה ומכרמל, שהם גרגרי חיטה צעירים קלויים. נשמע טעים, נכון? אלישע, שהיה איש נדיב, ציווה על משרתו: "תן לעם ויאכלו." רק מה, המסובים מנו מאה איש והמשרת, שנלחץ מכמות הלחם הזעומה, החל לקטר: "מה אתן זה לפני מאה איש?" אבל אלישע התעקש: "כי כה אמר ה': אכל והותר". עם אלוהים ונביאים אין מתווכחים, הלחם חולק ואכן לא רק שהספיק, אלא גם נשאר למחר. לא רק לנוצרים יש נסים עם לחם.

לכבוד ספירת העומר גם אני הפשלתי שרוולים ואפיתי לחם. בעצם, אולי ספירת העומר אינה הסיבה היחידה. על אף שלחם הוא מוצר כה בסיסי, ולא רק במובן התזונתי, קשה להשיג במקומותינו לחם פשוט וטוב. הלחמים הבריאים לכאורה שנמכרים במכולות ובסופרים הם חומים ומפתים מבחוץ, אבל כמעט תמיד מכילים מבפנים חומרים מתחלבים, חומרים משמרים, משפרי אפייה ושאר דברים שבימיו של אלישע עדיין לא שמעו עליהם. במקרים רבים כמות הקמח המלא שבהם סמלית. מה החלופה? לחמי הבוטיק נמכרים במחירי בוטיק, הלחם האחיד הפך קשה להשגה מפני שלרשתות לא משתלם למכור אותו, והפתרון המסתמן הוא אפייה עצמית. נכון, מדובר בטרחה, אבל אחרי שמתיידדים עם המתכון ועושים כמה ניסיונות, ההכנה הופכת לשגרה. כשמרגישים כבר מספיק בנוח, אפשר לנסות אלתורים על הלחם שאיתו התחלתם.

לחם שלושה דגנים עם גרעיני דלעת

הדגנים שמרכיבים את הלחם הזה הם חיטה, שיבולת שועל ושיפון. אל תגידו שלא הזהירו אתכם – קמח החיטה שמשמש כאן הוא לבן (אבל הוא תופס רק 40% מכמות הקמח הכוללת) ואתם תמיד יכולים ללכת לקנות כיכר 100% כוסמין זערורית תמורת 20 שקלים בבית הטבע הקרוב אליכם. ללחם הוספתי גרעיני דלעת בשביל הצבע, הטעם והבריאות.

המרכיבים
1 כוס שיבולת שועל דקה
2 כוסות קמח שיפון מלא
2 כוסות קמח לחם
1 שקיק שמרים יבשים
1 כף סוכר חום
1 כף מלח
2 כפות שמן זית + שמן זית להברשה
2 כוסות מים
2 כפות גרעיני דלעת (אפשר גם כמות זהה של אגוזים קצוצים או גרעינים אחרים)

ההכנה
1. מניחים בקערה שיבולת שועל, קמחים, שמרים וסוכר ומערבבים היטב.
2. מוסיפים מלח, שמן ומים ולשים. כאשר מתקבל בצק אחיד, מוסיפים את גרעיני הדלעת וממשיכים ללוש. בסך הכול זמן הלישה צריך להימשך כ-7 עד 10 דקות.
3. מניחים את כדור הבצק בקערה, מברישים אותו בשמן זית מכל הצדדים, מכסים במגבת ומניחים להתפחה. זמן ההתפחה הוא כשעה וחצי עד שעתיים, תלוי במזג האוויר. הבצק צריך להכפיל את נפחו.
4. לאחר ההתפחה הראשונית, לשים את הבצק להוצאת האוויר, יוצרים שתי כיכרות (אפשר גם אחת גדולה) ומניחים אותן על תבנית שהוברשה בשמן למשך חצי שעה ומכסים במגבת. בינתיים מתזמנים את חימום התנור ל-220 מעלות ומרתיחים מים.
5. בתום ההתפחה השנייה, חורצים כמה פסים אלכסוניים על פני הכיכרות, בוזקים קמח ומכניסים לתנור. מניחים בתנור כלי פתוח שלתוכו נמזגו המים הרותחים כדי להוסיף לחות.
6. לאחר 10 דקות, מנמיכים את החום מ-220 ל-190 מעלות, מוציאים את הכלי עם המים ואופים 45 דקות נוספות.

הסולמות
הזנה: 8. שיבולת השועל מכילה חומצה פולית, מינרלים, סיבים תזונתיים ומרכיבים חלבוניים ייחודיים; בגרעיני הדלעת יש שומנים בריאים, שפע ויטמינים ומינרלים, בעיקר אבץ, וחומצות שומן ממשפחת האומגה (3, 6 ו-9); שיפון הוא אחד הדגנים הבריאים ביותר ונחשב מקור טוב לפחמימות, סיבים, ויטמינים ומינרלים ויש בו יחסית הרבה חלבון. קמח החיטה הלבן מקלקל קצת.
ידידותיות לסביבה: 8. את רוב הרכיבים אפשר לקנות בתפזורת או באריזות נייר מתכלות, אבל שיבולת השועל והשיפון אינם מגודלים כאן. האפייה אמנם זוללת אנרגיה, אבל כשאופים בבית לפחות חוסכים את האריזה שבחנות.
ידידותיות למשתמש: 8. לישה, המתנה, הרתחת מים והתעסקות עם התנור הופכות את המתכון הזה לאחד הפחות פשוטים שהיו כאן, אבל עם זאת הוא אינו מצריך מיומנויות או אמצעים מיוחדים.
הדאווין: 9. כי לחם מאפה בית לעולם יקסים את טועמיו.
זיל הזול: 9. המרכיבים זולים יחסית, בעיקר אם משווים למחירי הלחמים המיוחדים.

 

פורסם לראשונה באתר "מעריב" ב-8 במאי, 2012