Skip to content

חייזרי במיה במיץ עגבניות

14 בדצמבר 2012

בביקורי האחרון אצל הירקן ליקטתי במיה, כנראה הבוחטה האחרונה שלי ממנה לעונה זאת. מאוד שמחתי על ההזדמנות, כי כבר עם לידתו של הטור הזה רציתי לבשל במיה. עם הצבע הירוק, העור הזיפני, הצורה המוזרה והריר המפורסם, היא יותר מכל מזכירה לי חייזר, ולא שיצא לי לפגוש אחד. חייזרים, למגינת ליבם של כמה טוקבקיסטים ממורמרים (אהלן, ג'יליאן), עדיין לא חצו את הקווים ממדור הניו אייג' למדור החדשות.

s

הירק הקצת ביזארי הזה מוברג היטב לרשימה המכובדת שאליה משתייכים גם החציל, הכוסברה והגויאבה – או שאוהבים אותם או שמצטמררים רק מעצם המחשבה שמשהו מהם יסתנן אל מערכת העיכול שלנו. מה שמעניין אצל סרבני הבמיה, זה שרבים מהם בכלל לא ניסו לטעום ממנה. בחקירות צולבות הם יודו שהם פשוט פוחדים שזה יהיה נורא, אבל ממש נורא, מגעיל. לא חבל? אם לילה שקט אחד צלחת מעופפת תנחת כאן בחצר, אני ללא כל חשש אתפרץ החוצה ואלחץ את ידו של היצור הירוק והרירי שהטיס אותה עד הלום. אני לא פוחדת, יש לי היסטוריה עשירה של אכילת במיה.

אבל עזבו ביקורים מעולמות אחרים. רשימות ארוכות של פחדים קטנים, בעיקר מהלא נודע, מונעות מאיתנו לגעת בדברים שאין בהם כל סכנה, ולהפך – אולי הם אפילו היו יכולים להועיל לנו. פחדים ומסקנות, שאנו קובעים או מקבלים מראש במקום לבדוק או להתנסות, מצמצמים את מנעד החוויות שהחיים פורשים לפנינו.
במסורת הבודהיזם הטיבטי ישנו תרגול שנקרא לוֹג'וֹנג, שבתרגום ל"מערבית" קוראים לו "אימון התודעה". המלומד צ'קווה ישה דורג'י ניסח 59 משפטים, מעין נוסחאות קצרות, שעליהם מבוסס התרגול. המשפטים קוראים לנו להיפרד מהרגלי תודעה שגורמים לנו להיות, למשל, קפוצים, מפוחדים וביקורתיים, ופשוט להיפתח. אחד המשפטים לאימון התודעה אומר: "מעבר למדיטציה, היו ילדי האשליה". הרעיון הוא, שעם הקימה מכרית המדיטציה, נפתח התבוננות רעננה במה שמקיף אותנו. ללמוד להיות כמו תינוקות שרואים בפעם הראשונה ציפור, ענן גשם, משאית או סיר עם במיה. זה לא טוב, זה לא רע, זה פשוט זה.

אחד שלא פחד הוא ישי השריד האחרון לילידים אנשי יאהי מדרום קליפורניה, וילד אשליה אמיתי. לאחר שכל בני עמו הושמדו ורק הוא נשאר, תוך שהוא דבק עד כמה שניתן באורח חייו, ישי הפך לאטרקציה. יום אחד, ערום כמנהגו, ישי הופיע בעיר אורוויל שבקליפורניה. המקומיים הנדהמים הלבישו אותו מיד וכלאו אותו עד ש"המשרד לענייני אינדיאנים" יטפל בו. הוחלט לשלח את ישי, שמשמעות שמו היא "בן אדם", כמוצג אנתרופולוגי חי לסן פרנסיסקו. הוא נלקח לשם ברכבת אל משרדיו של האנתרופולוג פרד קרובר. בהמשך, ישי סיפר לקרובר שכל חייו הוא ובני עמו פחדו מרכבות. אנשי יאהי חשבו שהרכבת היא שד שאוכל בני אדם, מפני שהיא התפתלה כנחש ופלטה עשן ואש. קרובר נדהם מהעובדה שישי לא פחד לעלות על הרכבת שהביאה אותו אליו. "איך היה לך אומץ להיכנס לרכבת אם חשבת שהיא שד?" הוא שאל אותו, וישי ענה: "ובכן, חיי לימדו אותי להיות יותר סקרן מאשר פחדן."

s1

במיה

במיה מוגשת בדרך כלל עם אורז לבן. כאן, במסגרת השאיפה לנסות משהו חדש, הנחתי אותה על מצע של פסטה קצרה מקמח מלא. את הפסטה מבשלים לפי הוראות היצרן, ואת הבמיה לפי המתכון שלהלן. במיה קטנה עדיפה, ולקראת הבישול מסירים את "הכובע" שלה. אם הבמיות גדולות, אפשר לחתוך אותן לשניים-שלושה מקטעים. אני מעדיפה בישול קצר שמותיר את הירק "אל דנטה", אבל אפשר לבשל עד ריכוך מלא.

המצרכים
מעט שמן זית לטיגון
1 בצל קטן קצוץ דק
פפריקה מתוקה
1 פלפלון חריף או פפריקה/אבקת צ'ילי
1 שן שום פרוסה
500 גר' במיה
3-2 עגבניות בשלות קצוצות דק
1 קופסה קטנה רסק עגבנית (אפשר לוותר ולהשתמש ביותר עגבניות טריות)
מים לכיסוי
מלח ופלפל
1 כפית גדושה סוכר
עלים קצוצים מגבעול אחד של נענע, או נענע יבשה

ההכנה
שמים בסיר שמן, פפריקה, פלפלון ובצל, ומטגנים עד שהבצל מתחיל להזהיב. מוסיפים את השום והבמיה ומטגנים תוך ערבוב. הטיגון עוזר להיפטר מהריר. אני אוהבת לטגן עד חריכה קלה מאוד של הבמיה.
מוסיפים את העגבניות ואת הרסק, מערבבים ומכסים במים. עדיף פחות מים מאשר יותר מדי, מפני שהעגבניות מפרישות נוזלים. תמיד אפשר להוסיף מים בהמשך. מתבלים במלח, פלפל, סוכר ונענע ומבשלים עד לדרגת הרכות הרצויה.
מגישים על פסטה.

פורסם לראשונה במדור הניו אייג' באתר "מעריב" ב-30 באוקטובר, 2009

מודעות פרסומת
להגיב

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: