Skip to content

סלט לעוד יומיים: הבורגול של העתיד

14 בדצמבר 2012

אם יצא לכם לשבת בשניים-שלושה שיעורי דהרמה מתישהו בחייכם, בוודאי נתקלתם בטיפ הבא: חיו כל יום כאילו הוא היום האחרון בחיים שלכם. כמו עוד כמה דברים ששמעתי מפיהם של אנשים קרחים בבגדי צהוב וארגמן, גם הטיפ הזה קצת מבלבל אותי.

s

לפני שאתפנה לחפור בסוגיית היום האחרון בחיים, אני מזכירה לעצמי שפה ושם קצת בלבול זה ממש בסדר. מכיוון שוויתרתי על אמונה באל בורא עולם, הפועל היוצא הוא שוויתרתי גם על תשובות מוחלטות וחד משמעיות לכל שאלה. סימני קריאה? לא בבית ספרי!! רק מה, אני, יש לי הרבה שאלות. התשובות הטובות שאני מקבלת תמיד פרומות במידה זו או אחרת בשוליים, ולא משנה ממי הן הגיעו. את דודה מזל שאלתי איך מכינים טבולה, וקיבלתי תשובה שמורכבת ממשפטים כמו "עגבניות כיד הדמיון" או "להשרות כמה שצריך". כששאלתי את קהמטרול רינפוצ'ה התשיעי, לאמה צעיר ונכבד שזכיתי להטריד בעת שהיה שקוע בקריאת עיתון יומי, האם בעלי פסיכוזות יכולים להגיע להארה, הוא עפעף לרגע מאחורי משקפיו עבי המסגרת, אמר "מממ. אני לא יודע," ושב לעיין בחדשות הכלכלה. הוא לא נראה מוטרד כהוא זה מהעובדה שלא חלק שום תבונה ברורה עם המערבית הנודניקית. גם הדלאי לאמה עונה על חלק גדול מהשאלות שמופנות אליו בתשובה "אני לא יודע", בדרך כלל בליווי צחקוק חינני. כי הוא – ממש כמו הבודהא, כל הלאמות האחרים, הדודות שלנו ואנחנו עצמנו – בסך הכל בנאדם.
זאת בעצם הסיבה לכך שספרי בישול (וגם ספרי דהרמה) הם בשבילי ספרי קריאה יותר מאשר הוראות הכנה, ובהתאם גם המתכונים בטור הזה נוטים להיות קצת אמורפיים. ככה זה, אני יודעת כמה מלח רציתי לשים בבורגול ביום שני, אבל אני לא יכולה להיות בטוחה שהכמות הזאת תהיה טעימה גם לכם.

אז מה הקטע עם לחיות את היום כאילו הוא היום האחרון בחיים? את הטיפ הזה אפשר לגלגל לשני כיוונים מנוגדים. הראשון הוא ההדוניסטי: אכול ושתה כי מחר נמות. הרי אף אחד לא יכול להבטיח לי שאגיע לגיל 70. גם יום הולדת 40 אינו בגדר אירוע ודאי, למרות שאני בנאדם בריא למדי. אז למה לי להפקיד כסף בקרן הפנסיה שלי, למרוח קרם לחות, לטפח פסיפלורות, להשרות חומוס למחר? הדבר הכי הגיוני לעשות הוא להזמין טיסה לניו זילנד, לסגור את לועו הפעור של הלפטופ, ולהעביר את הימים עד ההמראה בצריכה חסרת מעצורים של סקסמים ורוק'נרול, וויסקי, שוקולד וטלוויזיה, רצוי עם מסך גדול מאוד ושטוח מאוד. אם אני אצא מזה בחיים, אחשוב כבר מה לעשות.
מצד שני, כשבודהיסטים מדברים על היום האחרון בחיים, הם לא מדברים על היום האחרון הסופי, כי אצלם אין דבר כזה (בבודהיזם יש דבר כזה שאין דבר כזה). היום האחרון הוא בסך הכל היום האחרון במעגל הקיום הנוכחי. דרמטי, אבל במידה. אחריו יקרו לי כל מיני דברים שתלויים בקארמה שארגנתי לעצמי. אם אני רוצה לאכול בורגול גם בחיי הבאים (ברור שכן) אז אני צריכה לטרוח ולהפיק לעצמי קארמה שלא תגרום לי להיוולד מחדש כפלנקטון או כילדה קטנה בארץ רחוקה שאין בה בורגול. מעבר להימנעות מביצוע פשעים, אולי כדאי לי למדוט קצת יותר, לבקש סליחה ממי שצריך, לחייך לאנשים חמוצי פרצוף שעוברים מולי על המדרכה, ובאופן כללי לא לדחות למועד לא ידוע תשלומים רוחניים שהחלטתי לפרוס עד להודעה חדשה. אם אני חושבת שחיבוק עצים זה הדבר הנכון, אז יאללה. אין טעם לחכות ליום המתאים, כי ימים כאלה אף פעם לא מגיעים. שום התגלות שמימית לא תפקוד דווקא אותי יום בהיר אחד ותגיד לי, צ'מעי שחר, הגיעה השעה, עץ האבוקדו שבחוץ מצפה ממך לבוסה.

s1

סלט בורגול, חומוס וזעתר למחרתיים

בסופו של דבר למדתי להכין טבולה על פי ההוראות הלא לגמרי נחרצות של דודה מזל. אחר כך גיליתי במקרה שהלבנונים נוהגים להשרות את הבורגול לטבולה במיץ לימון במקום במים, טריק שמשדרג להפליא את טעם הסלט. אני לא מכינה טבולה הפעם, אלא סלט בורגול אחר, שעשוי מחומרים מקומיים בלבד וזמינים בחורף. אם אתם חושבים שהיום הזה הוא היום האחרון והסופי בהחלט של חייכם, אל תכינו אותו. אפו לעצמכם עוגה. כאן תיאלצו להשרות את החומוס לפחות רבע יום ולבשל אותו כמעט שעה. את הבורגול צריך להשרות לפחות שעתיים. גם העגבניות המיובשות זקוקות לשכשוך בנוזלים לזמן מה. אם כל זה לא מספיק, אז הסלט במיטבו לאחר המתנה של יום מאז ההכנה.

המצרכים
1 כוס בורגול יבש
½1 כוס נוזלים (רצוי ½ כוס מיץ לימון, ½ כוס מיץ תפוזים ו-½ כוס מים, או לשנות את ההרכב לפי מידת החמיצות שאתם אוהבים)
½1 כוסות חומוס מבושל
4-3 עגבניות מיובשות, שהושרו במים חמים, אפשר במי הבישול של החומוס
עלים מכ-10 גבעולי אזוב מצוי (זעתר) טרי
¼ כוס שמן זית
מלח ופלפל

ההכנה
משרים את הבורגול בנוזלים לפחות לשעתיים. לאחר ההשריה בודקים אם הוא התרכך מספיק, מסננים את עודפי הנוזל ומעבירים לקערה. קוצצים דק מאוד את העגבניות המיובשות, ומוסיפים. מוסיפים לקערה את גרגירי החומוס ועלי האזוב, מתבלים בשמן זית, מלח ופלפל ומערבבים. הכי טעים לאכול את הסלט לאחר כמה שעות, כשטעמי העגבניות והאזוב משתחררים ונספגים בבורגול.

 

פורסם לראשונה במדור הניו אייג' באתר "מעריב" ב-11 בדצמבר, 2009

מודעות פרסומת
להגיב

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: