Skip to content

שקיות הפתעה: שקיקי אורז ממולאים כל טוב

17 בדצמבר 2012

"אוכל זה לא משחק!" שאגו לעברי כשניסיתי להשחיל כמה שיותר עדשים על שן אחת של מזלג. "או שתאכלי את האורז או שתעזבי אותו," גערו בי כשבדקתי האם הגרגרים הלבנים נדבקים יפה לסלק כמו שהם נדבקים יפה אחד לשני. "די כבר עם זה," אמרו לי, והרחיקו ממני לצמיתות קערת מרק עוף, רגע לפני שהצלחתי בעזרת כף אחת והרבה סבלנות לסדר פרצוף של סמיילי משקדי מרק על פני הנוזל השמנוני (איכס). בקיצור, ילדותי עברה בלי שירשו לי לשחק באוכל. אף אחד לא הצליח או טרח להסביר לי למה מותר לבנות בקוביות משעממות מעץ אבל אסור לערום קוביות אכילות של גזר, ואת התענוג האסור השאירו לתינוקות עד גיל שנתיים ולנערות עם הפרעות אכילה, שיודעות לחתוך אפונים לרבעים שווים בגודלם אבל לא יודעות לאכול אותם.

s
תמיד יש את ההוא, שלמד קצת פרויד בתואר הראשון, שיגיד עלינו, האנשים שאוהבים להשתעשע עם מה שיש להם בצלחת, שאנחנו תקועים בשלב האנאלי או מפתחים אנורקסיה. אבל בעצם, משחקים חקרניים באוכל, שנעשים באהבה הם אלה שסוללים את הדרך לחדוות הבישול שניים-שלושה עשורים אחרי השלב האנאלי המפורסם.

אוכל זה עניין חושני ועל אחת כמה וכמה הבישול שלו. מי שאהב לשחק באוכל בקטנותו, לא יהסס להשקיע זוג ידיים בקערת בצק דביק, לערבב סלט בלי כף ולחוש את הרוטב ניגר על האצבעות, לצרוב את הלשון ממרק עגבניות מבעבע שנגמע ישר מהסיר. אצלי החיבה למשחקים מעורבת ברשלנות, ולכן בשבוע ממוצע אני מספיקה לחתוך אצבע אחת, לחטוף שפריץ של שמן רותח על אצבע אחרת ולגלות מול המראה, אחרי שטחנתי חומוס, שחצי ממנו מצא את דרכו אל הריסים שלי.

s1

השבוע חזרתי לילדות, אבל בזיגזג. קודם כל שיחקתי עם האוכל, רק שהפעם אף אחד לא הפריע לי, פרט לטלפון שמשום מה תמיד מצלצל כשמשהו מבעבע על האש. חוץ מזה הכנתי שקיות הפתעה. בניגוד לשקיות ההפתעה הכל כך לא מפתיעות שילדים מקבלים בימי הולדת (ומוצאים בהן וריאציות קבועות על שילובים מצמררים בין סוכר, טטראזין ופלסטיק), השקיות שכאן הצליחו להפתיע אפילו את זאת שהכינה אותן.
התוצאה גם אלגנטית הרבה יותר מהבישולים הרגילים שלי, וגם חושנית במיוחד. שלב ההכנה, מלבד הרבה טעימות על הדרך (תיכף תבינו למה), כלל עבודת ידיים עדינה ואתגור של הקואורדינציה. כשאכלתי את השקיות, כל ביס לקח אותי למסע בין טקסטורות: בהתחלה השיניים פיצחו את חלקו העליון הקלוי והמתפצפץ של עלה האורז, וסללו את הדרך ללשון. הלשון הגיעה סקרנית אל המלית, גיששה ומצאה בה פעם מרקם נימוח, פעם נגיס, ולפרקים פריך. הטוחנות בתורן גרסו, בזמן שהשפתיים גרפו אל הפה העסוק את תחתיתו הרכה והמתמוססת של דף האורז. זה מה שמזמנות לכם שקיות ההפתעה, שבתוכן צרורים סוגים שונים של מילויים לפי טעמכם, ושנחו כמה דקות מתחת לגריל חם. גם מוטיב חוסר הוודאות מוסיף להרפתקה החושנית, כי עלי האורז השקופים למחצה רומזים מה יש בתוכם אבל לא מגלים.

s2

שקיות הפתעה במבחר מילויים

המתכון שלפניכם הוא בעיקר הצעה לצורת עבודה, ולכן אין צורך לדייק בכמויות ובחומרים. אפשר למלא את עלי האורז בכל מלית לטעמכם, כל עוד אתם מקפידים שהיא תהיה בפורמט של חתיכות קטנות מאוד ושלא תהיה רטובה – רטיבות תגרום לכל העסק להתפרק כשתנסו להעביר את שקיות ההפתעה מהתבנית לצלחת. המליות המוצעות כאן הן בכמויות קטנות, שאמורות להספיק לכ-4 שקיות כל אחת. אם הידיים לא נשמעות לכם, אל תתעקשו על אריזה בצורה של צרור. אפשר גם לעשות גליל ולקשור את שני הקצוות שלו כמו סוכריה. אפשר לדלג על שלב הגריל ולאכול את שקיות ההפתעה מייד לאחר הכנתן. הקלייה בגריל קצרצרה ולא נועדה לבשל את המלית, אלא רק לגרום לעלה האורז להיות פריך בחלקו העליון. אם עלי אורז נשברים לכם, אל תזרקו אותם – אפשר לעשות איתם כל מה שעושים עם אטריות אורז רגילות.

חומרים
לצרורות:
דפי אורז
גבעולי עירית
מעט שמן זית לשימון התבנית
צלחת עמוקה מלאה במים קרים
מגבת מטבח
תבנית אפייה

הכנת המליות
מלית סלק ואבוקדו:
2 סלקים קטנים, מבושלים אך לא רכים מדי, חתוכים לקוביות קטנות
1 אבוקדו קטן ומוצק, חתוך לקוביות
לתיבול: מלח, פלפל, שמן זית, לימון.
מערבבים את האבוקדו והסלק ומתבלים.

מלית בטטה:
1 בטטה בינונית, קלופה וחתוכה לקוביות קטנות
שמן זית לטיגון קל
לתיבול: שומשום קלוי, פפריקה מתוקה, רוטב צ'ילי, מלח.
מקפיצים את קוביות הבטטה בשמן זית עד להזהבה וריכוך. מוסיפים את יתר החומרים ומערבבים.

מלית אפונה ושקדים:
2 כפות גדושות שבבי שקדים
מעט שמן זית
½ כוס אפונה קפואה
מלח ופלפל.
על מחבת יבשה קולים קלות את השקדים ושמים בצד. מחממים מעט שמן במחבת, מוסיפים את האפונה ומאדים עד לריכוך. מערבבים את האפונה והשקדים ומתבלים.

מלית במבוק וואקמה:
קמצוץ אצת וואקמה שהושרה כמה דקות במים קרים
½ כוס במבוק ("נצרי חזרן", המוצר מגיע חתוך לגפרורים)
2 כפות חלב קוקוס
קמצוץ ג'ינג'ר גרוס
מלח ופלפל
מאדים יחד את כל המרכיבים ומתבלים.

הרכבת שקיות ההפתעה
מברישים תבנית אפייה בשמן זית. עובדים על כל עלה בנפרד: תחילה משקיעים את העלה במים למשך כמה שניות עד שהוא רך מאוד. מוציאים בעדינות מהמים, מניחים לו לטפטף כמה שניות ומניחים אותו פרוס על המגבת. במרכז העלה מניחים שתי כפות מהמלית. אל תתפתו לשים יותר מדי, כי יהיה קשה לסגור. אוספים את שולי עלה האורז בעזרת האצבעות וקושרים עם גבעול עירית אחד או שניים. משיכה קלה תספיק, משיכה חזקה תגרום לעירית להיקרע. מניחים את הצרור בתבנית עם הציצית כלפי מעלה ועוברים לעלה הבא.
מחממים תנור על מצב גריל ל-200 מעלות וממקמים את התבנית בקומה העליונה. משגיחים על הצרורות ומוציאים אותם ישר אחרי שהציצית השחימה. מגישים מייד.

הסולמות
הזנה: 8. לעלי האורז אין כמעט ערך תזונתי, אבל המילויים כוללים מגוון של ירקות בבישול מינימלי.
ידידותיות לסביבה: 6.5. אין כאן זלילה רצינית של חשמל וגז, הפסולת כוללת כמה קליפות מתכלות וכמה אריזות בעייתיות, חלק מהמוצרים מיובאים והאפונה קפואה. אבל היי, גם הפעם לא הרגנו חיות.
ידידותיות למשתמש: 5 (קשה, קשה, אבל בעיקר בפעם הראשונה), כי צריך להכין כמה מליות ולהתאמן בקשירת עלי אורז בגבעולי עירית. אפשר להעלות את המדד ל-7 אם מסתפקים במלית אחת.
הדאווין: 10. אם השקיות הצליחו לכם, אתם תתגאו להגיש אותן לאורחים, ולא רק בימי הולדת.
זיל הזול: 8. חבילה של כמה עשרות עלי אורז (לא כתוב מספר על האריזה) עולה 19 ש"ח. שאר הרכיבים זולים, חוץ מהוואקמה שצריך ממנה רק טיפונת.

פורסם לראשונה באתר "מעריב"ב-25 בינואר, 2010

מודעות פרסומת
2 תגובות
  1. מקסים לגמרי. אם לא הייתי בדיוק בדרכי לישון עוד הייתי עשויה למצוא את עצמי יוצאת לחפש אחר חנות שיש בה דפי אורז בשעת לילה.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: