Skip to content

עוגה אחת, הרבה מחשבות

19 בספטמבר 2013

זאת לא הפעם הראשונה שאני אופה את עוגת הבננה-מייפל וגם לא הפעם הראשונה שאני כותבת עליה. בסך הכול יופי של עוגה: המרכיב העיקרי שבה הוא בננות, אין בה קמח לבן או סוכר לבן, אלא אם הוספתם שוקולד, מה שלא הכרחי ובכל מקרה מומלץ מריר. אין בה שמן, היא טבעונית למהדרין וכל זה לא מפריע לה להיות רכה, יציבה ובאמת טעימה. באחריות. אבל אחרי שהכנתי אותה לפני כמה ימים, התחילה להציק לי קצת טביעת הרגל הסביבתית שלה, שנובעת בעיקר ממקורם של המרכיבים:
> החיטה שממנה נטחן הקמח מגיעה לישראל מארצות הברית, קנדה, אוסטרליה ומדינות חבר העמים (כך על פי אתר חברת שטיבל).
> שיבולת השועל מיובאת מארצות הברית.
> הקינמון גדל באסיה,
> הווניל בדרום אמריקה,
> המייפל בקנדה.
> הקקאו שבשוקולד מגיע מאזור טרופי כלשהו רחוק מהמזרח התיכון,
> והבננות סתם לא בעונה ולכן גדלו תחת רשתות צל בחוף הכרמל או באו מאקוואדור.

DSCF3778-s

עוגת בננה-מייפל טבעונית ורב-תרבותית מוגשת על צלחת בווארית משוק הפשפשים בברלין, שמונחת על תחרה מדמשק

אני משתדלת לאכול מקומי ועונתי, אבל נופלת במקומות כמו שוקולד, קפה, דגנים וקטניות. בלי השניים הראשונים אפשר לחיות. יש כאלה שאומרים שאפילו טוב יותר. עם דגנים וקטניות מתוצרת הארץ בלבד אפשר להסתדר, אבל נדרשת קצת יותר מדי אופרציה בשבילי. יחד עם המקומיות, גם רב-תרבותיות היא ערך. כמו שאני אוהבת מדרה דאוס וניל יאנג באוזניים שלי, או את אלזה מורנטה על המדף שלי, ככה גם סושי, דהל ודייסת שיבולת שועל בצלחת שלי. יש מאכלים שאפשר לגייר (דהל עם שמן זית במקום גהי יוצא לא פחות נפלא) ואת אלה שלא, כמו סושי, אפשר לשמור לאירועים מיוחדים. ומה עם עוגת הבננה-מייפל? ככה אפשר לצמצם את טביעת הרגל שלה ועדיין להרגיש אמריקה (צפון? דרום? לא יודעת. זה כבר עניין שבין הבננה לבין המייפל):
> מכינים אותה בעונת הבננות, כלומר בחורף
> מחליפים חלק מהמייפל או את כולו בסילאן
> על השוקולד אפשר לוותר או להחליפו בשקדים למשל
> מי שאוהב ניחוחות ים תיכוניים יכול להחליף את הווניל במי זהר, שהם זיקוק של פרחי הדרים.
למתכון המקורי

אולי זה המקום לטיפ בנושא קשור-למחצה. אני משתדלת לא להשתמש הרבה בחלב קוקוס מהסיבות שציינתי למעלה, אבל כשכן, התירוץ הוא שהח"ק הוא תחליף טבעוני לשמנת חלבית. הבעיה היא שאני מתקשה מאוד למצוא חלב קוקוס ללא תוספים ממשפחת ה-E הידועה לשמצה. אז אימצתי רעיון של חברי הטוב ישי רוזנבאום (בלוגר וטבעוני, בשניהם הרבה יותר טוב ממני): שמים בבלנדר שבבי קוקוס יבשים ומים וטוחנים. את התוצר רצוי לסחוט היטב בכפות הידיים ולסנן. במוצקים שנשארים אפשר להשתמש למאכלים אחרים. בחלב הקוקוס השתמשתי להכנת מלבי טבעוני ששימש כקרם לעוגה שבתמונה.

malani and fruit-sאין עדיין מתכון מסודר לעוגה הזאת, אבל למלבי יש

מודעות פרסומת
4 תגובות
  1. כיף לחזור אליך : מומלץ

  2. גדול עליי :) אבל מסקרן עניין הקוקוס

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: