Skip to content

כמו אפונים בתרמיל – פיתרונות דיור לאנשים שחיים כמו גזים אצילים

24 בספטמבר 2013

חשבתי שסוכות זה זמן טוב להרהר על מגורים. שומרי מסורת שבאמת עוברים לגור בסוכה, לפחות חלקית, נהנים מההזדמנות לבדוק מה באמת נחוץ להם לחיי היום-יום ומה מתכולת הבית הוא בעצם משא מעיק. אותו תרגיל מחשבתי הופך בשביל רבים בעולם לסוגיה פרקטית של ממש, והכוונה היא לאו דווקא לאנשים שבשל עוני נאלצים להסתפק במרחב מגורים מצומצם ובהוצאות מינימליות על ציוד לבית.

metabolist-architecture

metabolist-interior-design

בית הקפסולות הזה, בעל המראה העתידני, עמד על תלו כבר ב-1972. Nakagin Capsule Tower הוא תוצר של תנועת האדריכלות היפנית "מטבוליזם", שאכן חזתה את העומד לבוא (התמונות דרך dornob.com)

כל מי שניסה אי פעם לשכור דירה ליחיד או לזוג בתל אביב מכיר את זה: קודם כל קשה למצוא. בשלב הבא נחשפים לשלל מוטציות אדריכליות, יחידות דיור שפעם היו חלק מדירה סטנדרטית ובעקבות מצב השוק הפכו לכוכי מגורים זעירים עם מפרטים מפתיעים כמו מטבח בלי כיור או דירה בלי מטבח, מקלחת שאפשר להתרחץ בה בישיבה בלבד או אמבטיה במטבח. אני אישית גרתי בדירה שבה האמבטיה גבלה בקצה אחד במטבח ובקצה שני בשירותים, ועל מנת שתהיה הפרדה כלשהי בין המקום שבו מכינים את האוכל למקום שבו נפטרים ממנו, חצץ את האמבטיה לרוחבה וילון פלסטיק.
בישראל יש לדברים נטייה להקצין, אבל בעיית הדיור אינה בלעדית למדינה הקטנה והצפופה שלנו. דווקא אותם גורמים שמביאים לשיעורי ילודה נמוכים יותר במדינות המערב, הם גם אלה שתורמים למחסור בדיור: דחיית גיל הנישואים, דחיית גיל ההולדה ושיעורים גבוהים של גירושים. התוצר של התופעות האלה הוא לא רק משפחות קטנות יותר, אלא פשוט הרבה מאוד אנשים שחיים לבד (גורם נוסף שתורם למחסור בדיור אך לעלייה בגודל האוכולוסיה הוא תוחלת החיים המתארכת).

M112Pod

מכולות מטען ממוחזרות הפכו בשנים האחרונות לפודים או קפסולות (גם אם לא קוראים להן כך) די נפוצים. הן יכולות לתפקד כיחידת מגורים עצמאית או כחלק מקונסטרוקציה. (תמונה דרך radicalmontreal.com)

המגמה הזאת, יחד עם יוקר המחיה, הביאה לפריחה של תעשייה של בתים זעירים, שמקרי הקצה שלה הם היחידות המכונות "פודים". (pod הוא תרמיל כמו של זרעי אפונה, שעועית וכדומה). ישנם פודים שאפשר בקלות להעמיס או לרתום לרכב ולנוע איתם ממקום למקום, אחרים מיועדים להצבה בחצר או בשטח פתוח כלשהו, והרלוונטיים ביותר לפתרון מצוקת הדיור הם הפודים המודולריים שניתן להרכיב מהם בנייני מגורים כמו מאבני לגו.

blob08 copy

פוד מגורים דמוי ביצה שתוכנן על ידי dmvA. (תמונה דרך radicalmontreal.com)

מה הפן האקולוגי של כל הסיפור הזה? מצד אחד ירידה בשיעורי הילודה בעולם היא כנראה הפיתרון האמיתי למצבו המטריד של כדור הארץ. מצד שני המגורים בדירות שמיועדות לאדם בודד, גם אם הן קטנות, הן בזבזניות. תחשבו על זה: אסלה, מקלחת, טלוויזיה, כירה, תנור, מקרר, צנרת – שכולם מיועדים לאדם אחד בלבד. פתאום דירות שותפים נראות כמו הדבר הכי הגיוני בעולם. מצד שלישי, הבתים הזערוריים האלה, שבחלקם מתכנסים לגודל של 16 מ"ר ואף פחות, הם מנוף לחידושים וחשיבה שנראית לי באופן אינטואיטיבי ידידותית לסביבה: אוספי הספרים והמוזיקה עוברים לגור בתוך המחשב; רהיטים רב שימושיים – ואני לא מדברת על שולחן שעובדים עליו ביום ואוכלים עליו בערב, אלא על שולחן שהופך בלילה למיטה וארון שאינו ארון קיר אלא הקיר עצמו – חוסכים שימוש בעץ ובחומרים אחרים; מרחב אחסון מצומצם מונע רכישות מיותרות. לפודים יתרון נוסף – הם מיוצרים בבניה מתועשת שנחשבת ידיותית יותר לסביבה ומונעת את רוב המפגעים שמתרחשים סביב אתרי בנייה קונבנציונליים.

eco-pods-2הפודים האלה, מבית היוצר של  Höweler + Yoon Architecture ו-Squared Design Lab אינם מיועדים למגורים. הם יחידות ייצור אנרגיה נקייה שאמורה להפעיל זרועות רובוטיות שימשיכו את הקמת המבנה. (תמונה הדמיה מתוך evolo.us)

אם מרחיבים את המבט מסביבתנות, שמסתפקת בניטור מצב העצים ביערות והחלקיקים באוויר, לקיימות, עולות כמה שאלות חברתיות. האחת היא האם הפודים הם פיתרון לעשירים בלבד. שאלה נוספת היא האם הם גורמים לדייריהם להיות מנותקים מסביבה אנושית, בעיה שגם ככה מאפיינת את אורח החיים העירוני-מערבי-מודרני, או אולי להפך – הממדים הקלסטרופוביים של קופסאות הגפרורים דוחפים את המתגוררים בהן לצאת אל המרחב הציבורי ולהתחכך בבני מינם. במובן החיובי של המילה. וחוץ מזה, איך מגדלים חתול במקום כזה?

Outdoor-Design-12-Awesome-Office-Pods-For-Your-Backyard-4

פוד יכול לשמש גם כמשרד. דגם של OfficePod (תמונה מתוך Le Concierge du Brasil)

podhome1

פוד סולארי שהוא לאונג' נייד של חברת  MercuryHouseOne (תמונה מ-inhabitat.com)

שנאמר: "אני חושב שאני צריך למצוא מקום גדול יותר / כי כשיש לך יותר ממה שאתה חושב / אתה צריך יותר מרחב" מי שמכיר את הסיפור של כריסטופר מקנדלס, מבין את כפל המשמעות

 I think I need to find a bigger place
'Cause when you have more than you think
You need more space

Advertisements
12 תגובות
  1. פיניקס permalink

    לדעתי זאת עוד הקצנה של דה הומניזציה בחברה שתגרום לאנשים ליפול יותר חזק לצייתנות, סמים מוחקי תודעה כאב ואפטיות.
    שאין לך מקום בו את יכולה להניח את הראש , להשתחרר מהציפיות והדרישות של העולם המתועש האינטנסיבי והאובססיבי ,לדעתי יווצר ונוצר סטרס וקושי רגשי וגופני עצום.
    אל מול הדירות (אם אפשר לקרוא להן כך) ההולכות וקטנות האלו (שמן הסתם יופנו למעוטי אמצעים , משמע כל שכבות החברה מלבד העשירים ביותר) יש מצודות ואחוזות ענק שנועדו רק לעוור ולהשוויץ בהון.
    אם כבר, אם בכלל יש באמת בעיית מקום, הרבה יותר הגיוני שאנשים ישובו לגור ביחד ולא ימשיכו קו מסוכן שרק מדרדר עוד ועוד למחיקת יצירתיות, אהבה ושמחה

    • פיניקס, אני מסכימה עם כל מה שאמרת, ועדיין – המון אנשים בוגרים חיים לבד. האם דירות של שלושה-ארבעה שותפים הן פתרון לאנשים בני 40 ומעלה?
      יש אדריכלים שמתכננים בתים שמשלבים בין דיור ששומר על פרטיות לבין מרחבים משותפים כמו גינות גג וחצרות פנימיות.
      אבל נכון להיום גם אלה וגם הפודים הם פיתרונות יקרים יחסית. אולי הם ישכנו את העניים החדשים שהכלכלה הניאו ליברלית מייצרת. העניים הוותיקים ימשיכו להצטופף בדירות של הרבה דיירים

  2. דודי permalink

    רשימה יפה מאד, טקסט ותמונות, תודה.

    אציין שלמה שנתפס בעינינו כסטנדרט דיור היו וישנן חלופות רבות גם עבור תא משפחתי מסורתי, למשל צורת המגורים המסורתית ביפן ובקוריאה, החסכנית מאד במקום וברהיטים.

    גם בישראל התגוררו לפני שניים-שלושה דורות בתנאי צפיפות הרבה יותר גדולים, שחייבו פתרונות לא קלים. בשנות הארבעים לא היה נדיר שכמה משפחות יחלקו אמבטיה ומטבח, למשל. (אם כי לזה לא כדאי לחזור).

    לתגובתו של פיניקס אענה שהקומפקטיות של מרחבי המגורים שתוארו כאן פשוט הכרחית כדי לאפשר לאנשים שאינם עשירים מאד מגורים במרכז עיר גדולה שבה כל מטר מרובע יקר מפז. הביקוש לדירות כפי שתוארו בתחילת הרשימה – דירות רגילות, שחולקו כך שדייר אחד יקבל חצי אמבטיה ודייר שני שליש מטבח – מראה שיש אנשים רבים שמעוניינים בכך, ומעדיפים לגור בצפיפות בעיר מאשר ברווחה יחסית במרחק מה ממנה. מוטב, שיבנו דירות שמתוכננות מראש לצרכיהם, מאשר שיכפו חלוקה מאולצת ולא טובה על דירת 3-4 חדרים שנועדה במקור למגורי משפחה.

    • תודה, דודי.
      רק הערה אחת – מוטב שישפצו דירות וימצו את הפוטנציאל הקיים.
      האמת שכל הנושא בזה העלה בי המון מחשבות מעבר למה שכתוב בפוסט. הדירות הזעירות משרתות את המנגנון שהופך אנשים לעבדים שנמצאים כל היום בעבודה, מנותקים מהקהילה, ובכך מסורסת האפשרות של הציבור להיאבק נגד אותם גורמים שמשעבדים אותם – טייקונים והמשרתים שלהם בשלטון. בפוסט כתבתי שאולי קופסאות הגפרורים ידחפו את הדיירים לצאת החוצה אל המרחב הציבורי, אבל בפועל סביר יותר שהם עסוקים בניסיונות להתפרנס וגם המרחב הציבורי נגזל. ע"ע פרשת שרונה בתל אביב או לפרק האפילוג בפוסט הזה
      http://wp.me/pSCXn-hom

  3. פיניקס permalink

    שחר ודודי,
    העניין הוא שיש בי חלק שמסרב להכיר בניסיון של (השלימו את החסר) לגרום לנו להאמין שאין לנו מקום ולהצטמצם עוד יותר.
    יש מליוני דירות "נופש" שעומדות ריקות בשביל שישתמשו בהם פעם בשנה ,במקרה הטוב, לכמה ימים. מיליוני דירות עצומות מימדים שאין להם שום פרופורציה רק כדי להפגין עושר ולנצל כל ס"מ בטאבו, מיליוני מבנים עצומים וקטנים שאנשים נטשו אותם (בתי חולים, תחנות משטרה ואפילו ערים (!!!)וכו וכ) ועומדות כאבן שאין לה הופכין .
    וכל הדברים שסקרתי למעלה קיימים אפילו בארץ שלנו שבה כל הזמן מפמפמים לנו על העדר שטחים ובנייה רוויה. אפילו בפאקינג ת"א (דולפינריום אניוואן?).
    אז מתוך נקודת המבט שלי, לא באמת צריך לחיות בשטח של קופסת נעליים, אלא צריך להוריד את הכיסוי מעיננו ולראות מה באמת יש ואז איך להשתמש בו ואיתו נכון והרמוני.
    והסיבה היא לא כי אני מעוניינת בדירת ענק בקדימה אלא מכל הסיבות שתיארתי בהודעתי הקודמת.

    לגבי דירות שותפים, לא מאוד חקרתי את הנושא אבל מהמעט שכן באירופה זה מאוד מקובל גם בגילאים מבוגרים.
    כאשר אנשים יודעים לכבד מרחב פרטי ואישי ולכבד את האנשים שאיתם הם גרים החוויה יכולה להיות נעימה , מועילה ואפילו חשובה (בריאותית, כלכלית ורגשית -לא להיות לבד וכו).
    בארץ יש ניצנים של התופעה, אבל הצורך ההשרדותי והפרייריות המוטמעת בנו גורמת לאנשים להתייחס אחד לשני כמטרד ולא כאל שותפים ומכאן הרבה חיכוכים ובעיות (שוב לדעתי הלא מנוסה מספיק)

    ודודי- אני בת (:

    • הי,
      שוב אני מסכימה איתך, רק שאני לא רואה סתירה בין הדברים. מהצורך בדירות קטנות לא נראה לי שנצליח להתחמק. אבל בהחלט צריך למצות את הפוטנציאל הקיים, כמו מגדלי הרפאים ומבנים נטושים. כל זה יחד עם פיקוח על התעלולים הנלוזים של בעלי דירות מסוימים. קשה לי כמובן להאמין שבישראל במצבה הנוכחי יש סיכוי לחקיקה בכיוון הזה.

      • פיניקס permalink

        לגמרי, זה לא מגן על בעלי אינטרסים…להיפך

        ושחר, בנימה אישית- תודה שאת כותבת את ועל הנושאים הללו ומעלה על הכתב מחשבות כאלו- בשבילי זה חשוב (:

      • תודה, לך פיניקס :)
        תמשיכי להגיב!

  4. פתאום הדירה המחולקת שלי בתל אביב נראית ממש ענקית…
    אני חושבת שהדירות הקטנות לא הופכים אנשים ליותר חברתיים – כי אי אפשר לארח בהן, אבל כן נעים להיות בהן לבד, כלומר אין חשק לצאת החוצה. אבל אולי זו רק אני?

    ולגבי תהיית החתולים – לפני כמה שנים קראתי ספר של מומחית לחתולים, שהסבירה שאם את יכולה לעמוד בנקודה מסוימת בבית ולראות את כולו 360 מעלות, זה לא בית לחתול.

    • תכל'ס, גם אני חושבת שהדירות הקטנות עושות אנשים פחות חברתיים או לפחות מתאימות לאנשים פחות חברתיים. מעניין מה שכתבת על החתול. אבל בכל מקרה לא הייתי מביאה חתול לדירה כזאת

  5. דירות קטנות לא חייבות להיות pod של 6 מטר. אפשר לבנות דירות ליחיד/זוג בגודל נורמלי – בגדלי חדרים כמו בדירה סטנדרטית של 4-5 חדרים, אבל רק של חדר אחד או שניים. גם שימו לב איך רוב הפודים והמיקרו-בתים המוכנים מראש מוצגים – נטועים בקרקע פתוחה ומטופחת, שמאפשרת לך לבלות הרבה בחוץ. אין קרקע כזו בארץ, וגם לא נגישות תח"צ שנותנת לך אפשרות לצאת מה-8 מטר שלך בכפר/בשולי העיר בשישי-שבת.

    הבעיה בארץ היא לא מיקרו דירות, אלא העובדה שאין כמעט בכלל בארץ בניית פרויקטים של דירות בנות 1-3 חדרים בכל גודל שהוא. הרשויות העירוניות רוצות רק דירות גדולות כי הן תופסות אותן כבתים לאנשים מבוססים, ובינתיים הן מבריחות את כל הצעירים או הרווקים המבוססים (שהרי היום לא חסרים אנשים המתגוררים בגפם בגילאי ה-30-50). המדינה עצמה מייעדת פתרונות אך ורק לזוגות (סטרייטים ונשואים) ולמשפחות, כי היא עדיין שבויה בקונספטים המסורתיים ובעידוד הילודה. רווקות נתפסת על ידה כמצב זמני, שאין טעם לתת לו פתרונות.

    גם הפתרונות הקיימים בדיור תמוהים – התוכנית החדשה של השר לפיד מדברת על הפשרת קרקעות חקלאיות ושטחים פתוחים (מה שלוקח זמן) במקום לתת פתרונות באזורים המבוקשים, ולהגדיל את היצע הדירות באזורים מיושבים, שהם גם בעלי תשתיות ומקומות עבודה. בפריפריה אין שום תשתיות תחבורה (הציבורית היא בדיחה, והיא אינה פועלת יומיים בשבוע), אין היצע עבודות, פחות אפשרויות בחינוך ובבריאות, וכבר הוכח שתושבי הנגב חיים 3 שנים פחות מבמרכז.

    • יעל, אני מסכימה איתך, רק תיקון קטן: יש שני סוגים עיקריים של פודים:
      כאלה שמיועדים להרכבה, כמו אבני לגו, בבתי קומות ולכן דווקא כן רלוונטיים לישראל.
      כאלה שהם "סטנד אלון", אבל הם למעשה מתחלקים לשני תתי-סוגים: הראשון מיועד להצבה בחצר או בשטח פתוח וכאן את צודקת – אין לנו קרקע מיותר ל"פתרונות" כאלה. תת הסוג השני הוא בתים ניידים או רכב שהוא גם בית, תלוי איך מסתכלים על זה, מה שמתאים לאנשים שבוחרים באורח חיים מסוים.
      חוץ מזה, כל מה שאמרת מדאיג ומעציב גם אותי. הקטע של התחבורה אפילו מרתיח.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: