Skip to content

מניילנים, מרססים, מרדדים ומערבלים. בעיקר אתכם

19 בנובמבר 2013

השפים הטלוויזיונים מאכילים אותנו בפרופן, בוטאן ואיזובוטאן, מניילנים לנו את המוח, אורזים אותנו ברדיד אלומיניום ודוחקים בנו לקנות מקרר חדש. אה, יש גם קצת אוכל. זה נכון

הטלוויזיה כמעט תמיד דולקת כשאני באה לבקר את אמא שלי וכמעט תמיד מרצדת על המסך תוכנית בישול. אני בוהה בהן מרותקת ואחוזת אימה. לא רק בגלל השימוש המופרז במוצרים מהחי (גם אומניבורים עשויים להתחלחל מכמויות החמאה, השמנת והבשר המשויש שמבעבעים שם), לזה לצערי כבר התרגלנו. התוכנית מטריפות את הדעת בגלל שבלי מולקולה אחת של בושה, כל אחת ואחת מהן היא לא יותר מאשר רצף בוטה של פרסומות. לא אמורים להיות חוקים נגד זה?

segevשגב מניילן. אם לא תזוזו, הוא יניילן גם אתכם (צילומסך)

המוצרים שחוזרים בכל התוכניות, משי-לי דרך אהרוני ועד שגב משה או משה שגב או איך שלא קוראים לו, שייכים לקבוצה לא גדולה של מותגים. כך, כשעל פניהם מונח חיוך שרמת האותנטיות שלו זהה לרמת האותנטיות של השיער של ששי קשת, הם ניגשים אינספור פעמים למקרר החדיש, שואבים קובים של מים חמים מבר המים המנצנץ, ומתפעלים עד אובדן עשתונות כמעט ממטחנת פלפל שחור שאפשר לכוון את גודל הגרגרים שהיא פולטת. וואו.
אם את יסודות הבישול הייתי לומדת מהם, סביר שהייתי חושבת שלהכנת כל מנה נדרש מיקסר אימתני, אפילו אם זו רק חביתה; הייתי משתכנעת ששום ירק לא ייקצץ כראוי, אלא אם אניף מעליו את הסכין של המותג ההוא, שעלותו שקולה לעלות המזון של משפחה סנגלית במשך שנה שלמה; הייתי ממהרת לרכוש לעצמי מעבד מזון עם פתח הזנה רחב, כי אחרת – מי ימעך לי את הבננות?
יותר מכל אלה מטריף אותי השימוש הבלתי סביר פלוס פלוס במוצרים חד-פעמיים. ממתי צריך נייר אפייה בשביל כל דבר שנכנס לתנור? למה לצפות כל מה שזז ברדיד אלומיניום, ואיך בשם האלוהים לא רועדת לכם המרית כשאתם מושכים בכל תוכנית יריעות פלסטיק נצמד במטראז' שיכול לכסות את כדור הארץ שלוש פעמים ועוד להישאר עם עודף?

2013-11-10_11-24-34_66תרסיס שימון. קראתם את התווית? כי שי-לי לא תספר לכם ממה הוא עשוי

סביר להניח שבמטבחיהם ובמסעדותיהם, אותם שפים ובשלנים משתמשים במוצרים ובכלים שונים לחלוטין. אבל הם מגישים את התוכניות האלה על תקן של מומחים, וכשמישהו, שתופס מאהרוני שף בכיר שכדאי להקשיב לעצות שלו, צופה בו מהלל ביראה דתית כמעט את המיקסר ההוא, האיש לעולם כבר לא ילוש בצק בידיים.

aharoniאהרוני מתנה אהבים עם מיקסר חזק במיוחד (צילומסך)

התאמצתי להביא גם דוגמה אחת קונקרטית: תרסיס השימון, כוכב גדול בתוכניות האלה. התוכנית של שי-לי ליפא מכסה את משבצת הבישול הבריא למשפחה. המטבח שלה לא בריא מדי, משהו במקום טוב על הציר שבין מיץ עשב חיטה בארוחת הבוקר לבין תזונה מבוססת בורקס. אני מכירה ספרים של ליפא, וברור שלאישה יש מושג על מה כדאי ומה לא כדאי להניח על שולחן האוכל המשפחתי (לא תמיד אני מזדהה איתה ועם היוגורטים שלה, אבל יש לה מה להציע). זה לא מונע ממנה או מכל המגישים האחרים להשתמש בתרסיס השימון שמתחפש למוצר בריא. אנשים לא טיפשים שמשתמשים במוצר הזה אמרו לי שהם חושבים שהוא בריא כי הוא חוסך שמן. זה מה שכתוב על התווית של תרסיס הקנולה, לא נגעתי:
שמן קנולה, לציטין סויה כחומר מונע הדבקות, דימטיל סיליקון כחומר מונע הקצפה, תמצית רוזמרין, פרופן, בוטן ואיזובוטן כחומרי הדף.

shaiשי-לי מרססת. כמה תרסיסי שימון אתם רואים בתמונה? (צילומסך)

לא נראה לי שיש סיבה להאריך יותר מזה. חוץ מאולי טיפ אחד קטן וכמעט בנאלי: אם רוצים לחסוך שמן, טובלים בשמן את המברשת שמשמשת למשל למריחת ציפויים על מאפים, ומברישים איתה את המחבת או את התבנית. אלא אם בא לכם להמשיך לאכול בוטאן ואיזובוטאן, כמובן.

תוספת, שלוש שנים אחרי פרסום הפוסט: כתבה מעניינת שמשולבת בה הרצאה של ד"ר ענת באלינט על נושא מסחור תכניות הבישול הופיעה בעין השביעית. מומלצת למי שרוצה להעמיק

Advertisements
8 תגובות
  1. דודי permalink

    יפה כתבת.

  2. מעולה. הייתי מוסיפה ואומרת שאפשר פשוט להחליף את שמן הקנולה בשמנים בריאים יותר כמו: זית, אבוקדו, קוקוס ואז לא צריך ככ להלחץ מהכמות. אלה שמנים שאפילו כדאי לצרוך (כמובן במידה).
    תודה על הפוסט החכם והמצחיק!

    • תודה, יהל. מסכימה מאוד.
      מה שעגום פה זה שסוג השמן הוא הבעיה הכי פחות חמורה במוצר (יש גם גרסה עם שמן זית). ה-בעיה היא שהוא עשוי מהרבה דברים אחרים.

  3. בוטאן ואיזובוטא זה נשמע כמו התחלה של בדיחה (על חשבוננו).
    בכל אופן, בזמנו גם צחי בוקששתר היה ממליץ על כל מיני דברים בתוכנית שלו – אבל בעיקר על תוצרת ישראלית כמו שמן זית וגבינות, וזה דווקא מצא חן בעיניי שהוא מעודד צריכה כחול-לבן. ולגבי המיקסר, מצטערת אבל לא רואה בו שום פגם, ובתחום הזה בדרך כלל מקדמים בתוכניות השונות חברות שגם כך ידועות כטובות.

    • גם אצל בוקששתר היו פרסומות, אבל באמת למוצרים מתוצרת הארץ ולרוב מהסוג הלא מזיק, בטח שלא ברמה שסביבן בנויה התוכנית. לגבי המיקסר – אין לי בעיה עם המוצר עצמו, יכול להיות שהוא מעולה. יש לי בעיה עם חוסר ההפרדה בין פרסומות לתוכן. כל העסק לא אמין. אמנם שפים מבשלים, אבל אני לא יכולה לדעת אם המיקסר באמת הכרחי להכנת המתכון או אפשר להסתדר עם הידיים. וחוצמזה עייפתי מתוכן שיווקי

  4. עידית permalink

    גם לי כל החסויות מפריעות, מאוד. אבל לצערי הרב במציאות של היום לא תהיה תכנית בישול ללא החסויות שסוגרות את כל העלויות הרבות של הצילומים וחומרי הגלם.

    • עידית, אני חושבת שזה לא עובד בדיוק ככה. קודם כל תוכנית בישול היא הפקה זולה יחסית כי זאת בסך הכול תוכנית אולפן עם משתתף אחד. חוץ מזה, זה לא שבונים תפריט ומחפשים מישהו שיספק את המוצרים. התכנים נבנים לפי המפרסמים. אם סנו, למשל, לא הייתה מעורבת, היינו רואים בתוכנית הרבה פחות פלסטיק נצמד, נייר אפייה ורדידי אלומיניום, שבד"כ בכלל לא צריך אותם. יש בטלוויזיה הפקות הרבה יותר מורכבות שאין בהם גודש כזה של תוכן שיווקי

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: