טבעונות – דוח מצב (לא משהו)

אני יודעת שהפוסט הזה ירגיז אנשים מסוימים באותה מידה שאני בטוחה שהוא יעורר הזדהות באחרים. בכמה מילים: מתחיל להישבר לי מהטבעונות ואני לא יודעת מה לעשות. מצד אחד דאגה לגורלן של החיות, מצד שני התחושה שזה לא עובד מספיק טוב בשבילי, מצד שלישי אין עם מי לדבר בלי לחטוף על הראש

בתחילת 2010 היה לי טור בישול טבעוני במעריב, בזמן שמדורי בישול ואוכל טבעוניים עדיין לא ממש נראו כאן, בערך שנה לפני הפצעתו של יורופסקי. שנה אחרי זה, בהיותי בהיריון, הרגשתי שאני לא מסוגלת לאכול יותר ביצים ובזאת הושלם סופית המעבר מצמחונות ארוכת שנים לתזונה על טהרת הצומח. קרה מדי פעם ש"מעדתי" אל הצמחונות – לא ברמה של להכין חביתה או להזמין עוגת גבינה בבית קפה, אבל כן הרשיתי לעצמי הקלות מחוץ לבית, בעיקר בתקופה שבה הינקתי ופשוט הייתי רעבה כל הזמן. כשהשאלה הייתה האם להתחרפן מרעב או להזמין כריך צמחוני, בדרך כלל בחרתי באפשרות מספר 2. מהסיבות האלה הגדרתי את עצמי כ-95% טבעונית. מדובר בטבעונות מטעמי מצפון, שנבעה מתוך צער בעלי חיים, סיבות אקולוגיות והמודעות לתרומה של צריכת מזון מהחי לרעב העולמי. יש גם סיבות "רוחניות" יותר, אבל אשאיר אותן מחוץ לדיון כרגע.

פחמימות וקטניות #1

בבית אני מבשלת ואוכלת אוכל טבעוני בלבד, וכיוון שאני עובדת מהבית, מדובר ברוב המוחלט של הארוחות והפסקות הקפה שלי. הסידור הזה משחרר אותי מהתלות שבהיצע הטבעוני הדל בבתי אוכל או מהגבלה עצמית לבתי אוכל טבעוניים בלבד. אגב, מתוך השבעה שדגמתי בארץ, רק באחד גם האוכל וגם השירות היו טובים מאוד. בשניים שני המדדים היו מחורבנים, והיתר נפלו באחד המדדים או היו בינוניים בואכה בינוניים-מינוס בשניהם. העבודה והאכילה בבית אמורות להיות מצב אידיאלי, רק ש:

• סויה לא בריאה לי. לא מדובר על הוויכוח הישן האם הפיטואסטרוגנים שבסויה מסוכנים לציבור או לא, אלא בעניין אישי. סאייטן לא טעים לי, מסיבות אקולוגיות ומתוך ניסיון לאכול בריא אני נמנעת ממזון מתועש, את הקינואה אני מעדיפה להשאיר לבוליביאנים והפרואנים ההרריים שטירוף הקינואה במערב פשוט גנב להם את הלחם מהסל. המשמעות היא שכדי לצרוך חלבון אני תלויה בעיקר בקטניות (אני יודעת, גם סויה היא קטנית). ועכשיו, עם יד על הבטן – כמה עדשים ושעועית אפשר לאכול?
• חלופות כמו פטריות ואצות אני אוכלת כמובן, אבל א. מדובר במוצרים יקרים שאני לא יכולה לבסס עליהם את התפריט שלי; ב. הם כל-כך ארוזים, שאולי לא אכלתי תרנגולת, אבל חנקתי דולפין וגדעתי יער גשם עם הניילון.
• כיוון שקטניות לא עושות את העבודה מספיק טוב בשבילי, אני מוצאת את עצמי מסתמכת יותר ויותר על פחמימות – בעיקר דגנים – כדי לשבוע, עם כל הכבוד לירקות וטחינה. זה מחמיר בעיקר בקיץ כשאין סבלנות לבישולים. במצב אידיאלי הייתי מסתמכת על סלטים ומוקפצים, אבל לכי תקפיצי פול או שעועית ברבוניה.
• יש לי בת. הנושא של ילדים טבעונים די מושתק, אפילו בסביבות הטבעוניסטיות הקולניות ביותר. מתוך עשרות הטבעונים שחברים שלי בפייסבוק, יש בין אחת לשלוש שמספרות בפירוט על גידול ילדים טבעונים. כשהם יונקים – אין בעיה. כשהם קטנים – אפשר להסתדר. אבל מה עושים כשהילדה הולכת לגן? מה לגבי מצב, כמו שלי, שבו אמא ואבא חיים בנפרד ואבא לא טבעוני ולא צמחוני? מה לגבי ביקורים אצל חברים? אין לי שום כוונה לתת לבת שלי הנחיות לא להתכבד במה שמוצע לה אצל חברים או לברר ממה האוכל עשוי והאם אמא מרשה. הבת הספציפית שלי אוהבת – כן, כן – קוטג' ועוף, מודיעה לי מדי פעם שהיא לא אוהבת ירקות, ומצהירה "בגן אני אוהבת טחינה, בבית לא!" אז בבית היא אוכלת את האוכל הטבעוני שאני מכינה לה, אבל מדובר רק בחלק מהארוחות שהיא מקבלת במהלך השבוע.
• אין טבעונים בסביבה שלי. יש כמה וכמה אנשים שהפחיתו מאוד את צריכת המזון מהחי, אבל טבעונים – גורנישט. מתחיל להימאס לי לאכול סלטים ואורז בארוחות משפחתיות, להרגיש לא נוח ברוב בתי הקפה או להתנצל בפני עצמי ובפני משטרת המזון הפייסבוקית, שכאילו מרחפת תמיד מעל, כשאני אוכלת בחו"ל או בחוץ כריך שנמרח בחמאה.
• הכי גרוע: נדפקו לי הזיכרון והמרץ. אני עדיין לא יודעת אם זה קשור רק לאוכל, אבל נראה לי שיש סיבה לחשוש.

פחמימות וקטניות #2

במצב אידיאלי הייתי יכולה אולי למצוא את התמיכה והטיפים בקבוצות טבעוניות ברשתות החברתיות, אבל גיליתי שאני עוזבת אותן אחת אחרי השנייה כי:

• לעתים נוצר הרושם שהגורם המאחד בהן הוא שנאת "קרניסטים" (מילת גנאי על משקל שוביניסטים שמתארת את צמחונים ואוכלי בשר) יותר מאהבת בעלי חיים. חשתי אווירה מתלהמת, ראיית עולם דיכוטומית וילדותית וקושי לחבר בין זה שכן, אתם לגמרי צודקים בנוגע למצבם החמור של בעלי החיים, אבל מה לעשות – הצלחת היא מקום אינטימי, ואנשים לא כל-כך ששים להקשיב לאנשים אחרים שקוראים להם "רוצחים".
• הנהייה אחרי תחיליפי בשר, ביצים ומוצרי חלב טבעוניים, תוך התעקשות להתעלם מההשלכות הסביבתיות. באחת מקבוצות המתכונים למשל, היה אפשר לדבר על כל דבר שקשור באוכל ובטבעונות, חוץ מלתמוה על ההתלהבות ממוצרים מתועשים. כשהייתי מצייצת על זה משהו, מיד היו קמים להשתיק אותי, מה שגרם לי לחשוד שאולי למנהלי הקבוצות יש קומבינות בחברות כמו "טבע דלי".
• התרוצצו שם עצות תזונתיות לא אחראיות, שהושפרצו ממקלדות של אנשים שעברו לתזונה טבעונית לפני מקסימום שנה, כשבגופם טרם נוצרו חוסרים של ברזל ו-B12, לא היניקו מעולם, לא גידלו ילדים, לא אירחו את המשפחה לארוחת ערב ומעולם לא בדקו את "העובדות" מבית מדרשו של יורופסקי, מה שמביא אותי לבעיה הבאה:
• כמויות מטורפות של Bad Science, בעיקר שכתוב האבולוציה והתעלמות מהעובדה הפשוטה שאין עדויות לקיומה של תרבות אנושים ארוכת שנים שהייתה טבעונית. החבר'ה מתעלמים גם מכך שבאזורים צחיחים וקרים אי אפשר לשרוד ללא מזון מהחי, אלא אם מתבססים על מזון מתועש או כזה שמגיע מרחוק. חסרה גם התייחסות רצינית לכך שהנזקים הבריאותיים שנקשרים לאכילת מזון מהחי בדרך כלל חופפים לאכילת ג'אנק ולא לאכילה מוגבלת של מוצרים בטוחים ונקיים מהחי. בכל מקרה, זאת טעות טקטית לדבר על ההיבט הבריאותי כשהגורם החשוב לטבעונות הוא צב"ח. הצווחנים סתם מרימים פעם אחר פעם להנחתה ומספקים למתנגדים הרבה חומר להטיח בהם בחזרה.
• הדתיות. בשבילי טבעונות היא האסטרטגיה הטובה ביותר הקיימת כרגע למניעת סבל מבעלי חיים. היא לא מטרה בפני עצמה. אין מבחינתי שום "דרגות קדושה" על פי משך הטבעונות, מידת הטוהרה הטבעונית, מעבר לטבעונאות או "התקדמות" לתזונת 80/10/10/ . דבילי בעיניי ולחלוטין לא מקיים, לזרוק לפח מזון שקנית בתום לב כי גילית בדיעבד שהוא מכיל רכיב כלשהו מהחי. לא לקנות אותו יותר – מובן לגמרי, אבל לזרוק רק מטעמי כשרות? גם לא מובן לי איך כמה מהאנשים שצועקים הכי חזק שחלב זה אונס ממליצים על מוצרי סויה של חברות כמו תנובה ושטראוס, שמה שהן עושות לסביבה, לצרכנים ולחלק מהעובדים שלהן רחוק מאוד מלהיות מוסרי.
• השפה. מצבן של חיות המשק קשה מספיק. הגיוס של מושגים מהשואה ומהעבריינות המינית מעורר בי צמרמורת והוא בעיניי זילות של האונס ושל השואה.
• הניגוד המחריד בין אדישות או שנאה למצבם של בני אנוש (בעזה למשל) לבין חמלה כלפי בעלי-חיים. אני משערת שרוב הטבעונים אינם כאלה, אבל התופעה קיימת.
• יש עוד לא מעט דברים נוספים שמפריעים לא בשיח הטבעוני ומרחיקים אותי מהזדהות עם התנועה. מבחינתי הם מסתכמים במשהו כמו יותר מדי גארי יורופסקי, פחות מדי ג'ונתן ספרן פויר.

פחמימות וקטניות #3

אז לאן אני לוקחת את זה מכאן? אין לי תשובה מלאה. כמו בתחילת הדרך גם עכשיו אני חושבת שצריך לעודד אנשים לצרוך פחות מזון מהחי אבל לא להציב את האולטימטום של או טבעונות או כלום. לא מעט טבעונים מוצהרים מספרים לי מדי פעם שהם מזייפים. הם כמובן לא יודו בזה בגלוי, כי מי רוצה שיעשו בו לינץ' פייסבוקי. יש כאלה שמרשים לעצמם דבש, אחרים טועמים מהחי כשהם יושבים עם חברים, יש אנשים שאצלם לחלב בקפה טרם נמצאה חלופה טבעונית, יש מי שטבעוני בבית וצמחוני או אוכל-כל בחוץ. אני חושבת שההקלות האלה בסגר חיוביות כי הן מאפשרות לכמעטבעונים להמשיך לתרום את חלקם לצמצום צריכת המוצרים מהחי.
כתרומה למאמץ אני אמשיך לפרסם מתכונים טבעוניים שמשתדלים גם להיות ידידותיים לסביבה. אני לא יודעת מה אעשה עם התפריט שלי. קשה לי לדמיין את עצמי נוגעת בבשר או מתחילה פתאום לאכול חביתה וקוטג'. התמונות הקשות מהחוות נמצאות תמיד בתודעה, אבל אני אצטרך למצוא פיתרון יצירתי כלשהו.

פחמימות ו… היי, אין כאן קטניות!