עץ החיים

לפני כמה שנים נטעתי עץ תות. לא קניתי אותו במשתלה, הוא צאצא ישיר של עץ ותיק שצמח לא רחוק משם. כמה שבועות בשנה הוא הופך לסרט טבע בחיים האמתיים

תות העץ שייך למשפחת התותיים המכובדת, שנמנים עליה הפיקוס, השקמה, התאנה ההודית (שתחת חופתה נעור הבודהה) וגם, כמובן, התאנה שצומחת בישראל. אם מסתכלים מקרוב על הפרי, רואים שהוא בעצם מין אשכול קטן של פירות זעירים דמויי תאנה, וגם הגרעינים המיניאטוריים שלו מורגשים בעדינות בפה בזמן האכילה.

מאינה. אורחת קבועה על עץ התות

העץ המדהים צומח מאז בקצב מהיר וכמעט ללא השקיה. בערך באמצע האביב, אחרי שכיסה את עצמו בעלווה ירוקה בהירה שעושה צל סמיך בקיץ, הוא מניב שפע עצום של תותים לבנים, מתוקים מתוקים. בשבועות הספורים שבהם הפרי תלוי על העץ, הוא הופך לזירה רוחשת חיים.

אנשים אינם נמשכים במיוחד לתות הלבן. הפרי אינו יפה במיוחד והאבולוציה של הראייה שלנו, קופי האדם, שגרמה לנו להתמחות באיתור פירות אדמדמים בין עלים ירקרקים, גם היא אינה תורמת את חלקה לפופולריות של תות העץ. אבל כמו שאמרתי, הוא מתוק מאוד, וגם עסיסי ולא מאתגר – אין צורך לפצח, לקלף, להתמודד עם סיבים או לירוק חרצנים. מהעטלפים, הדבורים, הנמלים והציפורים שבאים לארוחות בעץ – כי כנראה לא אכפת להם מה הצבע העיקר שיהיה מתוק – נחסך מתחרה הולך על שתיים.

לא אטרקטיבי, אבל מתוק ונפלא

בשבועות של "הקטיף", אני יושבת מול העץ ועוסקת בצפרות זעירה. מרתק לראות שחלק גדול מאוד מהמינים שפוקדים אותו הם מינים פולשים – דררות, תוכי נזיר ומאינות שהגיעו לכאן מהודו. מבקר בולט נוסף הוא העורב האפור, שנחשב מין מתפרץ (הסטטוס שלו השתנה ממין מוגן למין המזיק לחקלאות ולמגוון הביולוגי, ולרשות הטבע והגנים יש הנחיות כיצד "לטפל" בו. לא אפרט, רק אומר שההנחיות האלה מעוררות תחושת אי נוחות, בלשון המעטה). מדי פעם אפשר לפגוש גם בולבול, שחרור או עורבני. דוכיפת לא ראיתי המון זמן.

פרי של העץ המתחרה. מושך יותר בני אדם ואפילו מוזכר בשיר של הבררה הטבעית

עכשיו העונה כבר בשולי השוליים שלה. התותים הרבים שנשרו לאדמה מרוב בשלות והפכו לבוץ תותים שנדבק לנעליים החלו להנביט את עצמם בהמוניהם. מי שרוצה תות דור 3, מוזמן ליצור קשר.