אתה צריך אהבה חדשה? מורינגה
כבר הרבה זמן אני שואלת את עצמי מתי יגיע הרגע שבו רשויות מקומיות וגם אנשים פרטיים יבינו שאת מעט האדמה והמים השפירים שלנו עדיף להשקיע בצמחי מאכל וצל במקום בפרחים עונתיים חד-פעמיים וצמחי נוי חסרי תועלת. המפגש עם המורינגה המכונפת האיר את עיניי וגרם לחשוב שאולי בין הצמחים שנראים לי כגידולי סרק אופנתיים מסתתרים אוצרות.
לנ' הייתה סבתא בורמזית שהכירה לו את המורינגה. הוא הפנה את תשומת לבי לעצים האלה, שעד לאותו רגע חשבתי שהם עצי סתם נוי. אחרי איסוף מידע בסיסי מנ' ועוד תחקיר קצר, גיליתי שמדובר בעץ פלאי שהגיע לכאן מצפון מערב הודו. אפשר לאכול את העלים שלו, טריים או מבושלים, את תרמיליו שמזכירים לי תרמילי במיה ארוכים (או מקלות תיפוף – המורינגה נקרא גם עץ מקלות התיפוף) מבושלים, ואת שורשיו. יש בחלקי העץ האכילים כמויות גדולות מאוד של ויטמינים מסוג A ו-C, סידן, ברזל וחלבון. המורינגה התברך גם בפיטוכימיקלים ייחודיים שפועלים כמורדי לחץ דם, נוגדי סרטן ונוגדי בקטריה ופיטוכימיקלים שכיחים יותר מועילים נוספים. חוץ מזה הוא טעים ולכן מומלץ לאכול אותו. יש למורינגה שימושים רבים אחרים שאפשר לקרוא עליהם כאן ונראה שבשל חיבתו לחום ועמידותו בתנאי יובש, הוא מתאים ביותר לגידול בארץ (ואכן יש כאן גידול מסחרי של הצמח).
יום אחרי שקטפתי עלים ותרמילים מעצי המורינגה שקרובים לביתי, נתקלתי במקרה בתוסף מורינגה בחנות שבה אני קונה תבלינים, קטניות וכו'. לבשל ולאכול תמיד כיף יותר מלבלוע כמוסות וממילא התכוונתי לעשות ניסויים במטבח. החלטתי לבשל את התרמילים והעלים יחד במעין קארי ואני מרוצה מהתוצאות אבל אין לי מתכון מדויק. ההמלצה שלי היא פשוט לבשל את התרמילים והעלים במרק או בתבשיל עם הירקות והרטבים שאתם אוהבים.
התרמילים מחולקים מבפנים לשלושה פלחים מאורכים. כשהתרמיל בוגר, נוצרות בין הפלחים מחיצות שקופות שמחזיקות את הזרעים (האכילים גם הם) בנקודת המפגש של הפלחים לאורך התרמיל. את התרמיל אוכלים כמו ארטישוק או אדממה, כלומר גורפים עם השיניים את הבשר הרך והטעים לפה, ונפטרים מהחלק החיצוני הסיבי.
ככה עשיתי:
שמתי בסיר שמן זית, בצל קצוץ מעט כורכום, מעט שבבי צ'ילי וקמצוץ זעיר במיוחד של אבקת קארי צהובה.
אידיתי-טיגנתי את הבצל ואחרי כמה דקות הוספתי ירקות קצוצים: תפוחי אדמה, גזר, קישואים ושום ואידיתי הכול יחד תוך ערבוב מזדמן.
הוספתי גם 3-2 כפות חלב קוקוס.
חתכתי את תרמילי המורינגה הירוקים (זה חשוב!) למקטעים של 4-3 ס"מ, את העלעלים הפרדתי (עלי המורינגה מנוצים פעמיים), הכנסתי גם אותם לסיר.
כיסיתי במים. כשרתח, המלחתי. הנמכתי את האש ובישלתי 40-30 דקות. לפני שסיימתי לבשל, בדקתי שתרמילי המורינגה רכים. תרמיל מבושל היטב מתפרק לשלושת הפלחים במרכיבים אותו.
הנחתי על אורז מלא מהתבשיל והרוטב.
איך מזהים מורינגה מכונפת? העלים מנוצים פעמיים וכשממוללים אותם יש להם ריח של אוכל. בחיי. התרמילים ירוקים עד חומים, דקים וארוכים, יכולים להגיע ל-40 ס"מ ויותר ומחורצים לאורכם. הפרחים ריחניים, לבנים עם צלקת ואבקנים צהובים.
גם לצמחי נוי חסרי תועלת (תזונתית) יש מקום בעולם. איננו קיבות מהלכות. אני מחבב את הבלוג ומודה על העצות השימושיות בו, אבל זה קצת צרם לי.
הי דודי, לפי התפיסה שביטאתי כאן, שהיא אולי קצת קיצונית אבל מציאותית מבחינתי, אנחנו במצב חרום. לכן צריך לתת עדיפות לצמחי תועלת. לא רק כאלה שמזינים, גם כאלה שעושים צל, תורמים ליציבות של המערכת האקולוגית וכו'. אני לא קוראת חלילה להשמיד צמחים אחרים. גם לי יש עציצי יסמין ויערה במרפסת
אני חושב שהצורך האנושי בנוי הוא צורך שיש לו מקום בעולם, לא מותרות. אולי אפשר להשות זאת לצורך בגידול חיות מחמד חסרות תועלת מעשית – האם אין להן מקום בעולמנו?
כמובן צריך שהגינון יהיה חכם, מותאם לסביבה וחסכוני במים ושאר משאבים. יש הרבה מה לעשות בכיוון (למשל להשתמש במים אפורים למיניהם שאינם ראויים להשקיית גידולים למאכל).
אני די מסכימה עם מה שכתבת. אני חושבת שאין מקום לגידול חיות מחמד לשם השעשוע אלא רק לשם הצלת כלבים וחתולים שנותרו ללא בית או כלבים שמסייעים לבעלי מוגבלויות גופניות
את התרמילים אפשר לבשל רק כשהם צעירים ועדיין לא מכילים זרעים.
אחרת, הם עציים ובלתי ניתנים לאכילה.
בברכה,
מיכה מורן
מורינגה ערבה
דווקא בישלתי כמה תרמילים שהיו בהם כבר זרעים ואכלתי אותם בלי החלק החיצוני הקשה. אבל הצעירים באמת עדיפים