שירו – תבשיל עדשים חריף מאריתראה ואתיופיה
שירוּ, על אף האקזוטיקה, הוא בעצם עוד דרך לבשל עדשים והיא פשוטה למדי. מה שמייחד את השירו מתבשילי עדשים אחרים הוא התיבול בברברה, משחת תיבול אדומה וחריפה שאפשר להשיג בחנויות של הקהילות האתיופיות והאריתראיות. התוצר הסופי הוא מטבל או ממרח שאוכלים עם לחם או פיתה, אבל אף אחד לא יגיד כלום גם אם תאכלו אותו במזלג.
הברברה מבוססת על פלפל אדום אתיופי, והוא שנתן לה את שמה. נוסף לפלפל יש בתערובת שמן ותבלינים כמו הל, ציפורן וכמון, שהופכים אותה לריחנית ו"עמוקה" יותר, לא סתם חריפה. אם אתם אוהבים סחוג, אריסה, פלפל צ'ומה, או משחת קארי אדום, תרגישו עם הברברה כמו בבית. הברברה צובעת את התבשיל בגוונים חריפים ובצבע אדום יפה. עקרון בישול השירו פשוט: מכינים בסיר אחד מעין רוטב שהוא בסיס הטעם ומוסיפים אותו לקראת סוף הבישול לסיר העדשים. אפשר להכין כמות גדולה של רוטב ולהשתמש בו בהמשך לתבשילים ומטבלים אחרים. הגרסה המוכרת לשירו בארץ היא מעדשים אדומות, אבל אפשר להשתמש גם בעדשים מסוגים אחרים.
את המתכון קיבלתי בשיחת טלפון מאסמאית, אישה אריתראית שחיה בארץ כבר כמה שנים. ככה היא אמרה לי: "אנחנו אוהבים חריף. ברברה זה החיים שלנו, לא כמו הישראלים שצריכים תמיד מתוק." אחרי שהתמקחנו קצת על כמות השמן ולאחר שהשגתי לעצמי צנצנת יפה של הזהב האדום, הנה המתכון.
צריך
1 כוס עדשים אדומות
כמות נדיבה של שמן זית לטיגון
1 בצל לבן, לא גדול, קצוץ
1 כף ברברה (שימו לב, זה חריף!)
1 עגבניה מרוסקת או 1 כף רכז עגבנית (אני מכינה במקום, מתכונצ'יק בהמשך)
3-2 שיני שום פרוסות
מלח ופלפל
ככה עושים
שוטפים את העדשים ומשרים אותן לחצי שעה או יותר.
מניחים בסיר קטן שמן ובצל ומטגנים.
כשהבצל מתחיל להזהיב, מוסיפים את הברברה, מערבבים ומטגנים יחד על אש נמוכה למשך כשתי דקות. הטיגון ממתן את החריפות.
מוסיפים את העגבניה/רכז, מערבבים ומבשלים את הכול ביחד עד לקבלת רוטב סמיך.
מעבירים את העדשים לסיר, מכסים במים ומבשלים עד לריכוך וקבלת תבשיל סמיך (לפי ההנחיות של אסמאית המדד הוא שאפשר לאכול אותו במזלג ולא צריך כף). כדאי להשתמש בכמות קטנה יחסית של מים ולהוסיף לפי הצורך. העדשים מתבשלות מהר ולא כדאי שהתבשיל יהיה דליל.
מוסיפים את הרוטב ואת השום, ממליחים ואם רוצים עוד קצת חריפות, אז גם מפלפלים. מבשלים עוד 6-5 דקות על אש קטנה.
אני אוהבת לטפטף מעט מיץ לימון על השירו ולאכול אותה בחברת ירקות טריים שמצננים את החריפות.
שירו מגויר עם חלה לכבוד שבת
רכז עגבניות
מכל עגבניה בינונית מקבלים כף אחת של רכז. לטעמי הוא מוצלח הרבה יותר מהקנוי.
מרסקים עגבניות בבלנדר. מעבירים לסיר ומבשלים על אש קטנה. מערבבים מדי פעם ומסירים מה שנדבק לדפנות. מסירים מהאש כשהתערובת מצומצמת ואין בה נוזלים חופשיים. זמן הבישול משתנה לפי הכמות והסיר.
השירו שאני מכיר עשוי מפולי חומוס קלויים וטחונים לאבקה, שבהרבה פעמים מגיעה כבר מתובלת.
גם אני מכירה את השירו מהחומוס. אבל גם לזה קוראים שירו
מצטערת להגיד לך אבל זה לא שירו