Skip to content

פיתה מטף וממרח שקדים שום נענע

5 במאי 2017

בבוקר של ערב יום הזיכרון (אפשר להגיד דבר כזה?) עברתי ברחבה עירונית בזמן ההכנות לטקס. העירייה שכרה קבלן ערבי לסידור הכיסאות והוא הביא אתו קבוצה גדולה של נערים שהתרוצצו ושוחחו בקולי קולות בערבית על רקע הרחבה שהתחילה להתעטף בכובד המטען הסמלי, ולא נראו מוטרדים מהחיבור המוזר. אחר כך הלכתי לאכול פלאפל בפלאפליה שלפני כמה חודשים החליפה ידיים. הבעלים הקודמים העסיקו יהודים וערבים וקהל האוכלים היה בהתאם. מאז הבעלות החדשה, רק יהודים עומדים מאחורי הדלפק ודגל ישראל נתלה על אחד הקירות. המוח האוטומטי שלי ישר חשב: פאשיסטים. אבל החלטתי להיכנס לשם. גבר גדול עם כיפה בינונית הגיש לי פלאפל, ובשעה שהוא הבטיח לי שהחומוס שלו הכי טוב בארץ, נכנסו שתי נשים ערביות צעירות. האיש פנה אליהן בערבית במאור פנים. אחת מהנשים, שנראתה קצת מופתעת בהתחלה, הזמינה את האוכל, ותוך כדי כך פטפטה עם האיש בתערובת של עברית וערבית ששניהם כנראה שולטים בהן. נראה גם ששניהם די נהנו מהסיטואציה. זהו. סתם שתי תמונות מהחיים במדינה המוזרה הזאת.

הרצף המעיק של עברנו את פרעה-עברנו את היטלר פחות או יותר-עברנו מלחמות-כל הכבוד לצה"ל כמעט מאחורינו. חסר רק החלק החותם עם הלוחם בר כוכבא ושלום שלום עד השנה הבאה. עכשיו אפשר לשוב לאוכל של שגרה יחסית. אז מה שיש לי להציע זה פיתות מקמח טף שעושים על המחבת כמו קרפים וממרח שקדים עם שום, נענע ושמן זית, שמזכיר מאוד את הלאבנה המתובלת שאבא שלי היה מכין לנו כשהיינו ילדים, בעיקר לקראת חג הביכורים.

1

בן-חילף טֵף, בשמו העברי, הוא דגן שהחל להיות מוכר בארץ הודות ליוצאי אתיופיה שהצטרפו לחברה הישראלית. באתיופיה הוא אחד הגידולים העיקריים ובמערב הוא נחשב למזון-על, סופר פוד, עשיר בסיד, ברזל ומינרלים. כל מי שאכל אי פעם אינג'רה (ואם לא עשיתם זאת עדיין, אני ממליצה בחום. האוכל האתיופי טעים, צבעוני, שמח ולא כבד, ומי שאוהב אוכל הודי, יאהב גם אותו) כבר ערך עם הטף היכרות בסיסית. עוד סיבה לפופולריות של הטף היא היותו נטול גלוטן, אותו חלבון שנהיה אופנתי להימנע ממנו גם אם אתם לא אלרגים אליו. אם כן יש לכם צליאק, לא בטוח שתוכלו להשתמש בטף שנמכר בחנויות הרגילות כי הוא עלול להכיל גלוטן. לטף יש טעם עשיר, מריר מעט, שבמתכון מיתנתי בעזרת מעט סילאן שגם נועד להתחנף לשמרים. כדי להקליל מעט את הפיתות, רבע מכמות הקמח שבה השתמשתי היא קמח חיטה לבן, אבל אם אתם נמנעים ממנו, פשוט השתמשו בטף בלבד.

2

הפיתות מעט קשיחות ברגעים שלאחר ההכנה, אך כשהן מצטננות, הן מתגמשות ואפשר לגלגל אותן ולמלא אותן. למשל בממרח שקדים עם שום ונענע בתוספת פרוסות קישואים שקליתי בגריל עם שמן זית, מלח ופלפל.

ל-7 פיתות טף צריך
¾ ספל (לא כוס) קמח טף
¼ ספל קמח חיטה לבן (לא חובה, אפשר להשתמש בספל מלא של קמח טף בלבד)
½ כפית שמרים יבשים
קורט מלח
1 כפית גדושה סילאן טהור
1 כף שמן זית (לא חובה)
1 ספל מים חמימים
טיפת שמן לשימון המחבת

ההכנה
מערבבים בקערה קמח ושמרים. מוסיפים מלח, סילאן, שמן ומים וטורפים לקבלת בלילה אחידה ונוזלית שנראית פחות או יותר כמו טחינה בבקבוק לחיץ שמגישים בפלאפליות.
מכסים את הקערה במגבת לחה ונותנים לבלילה לתפוח במשך שעה וחצי. לאחר ההתפחה מערבבים את הבלילה ומתחילים בקליית הפיתות:
מטפטפים כחצי כפית שמן למחבת נון סטיק ומורחים אותו עליה בעזרת נייר סופג, כך שהמחבת תהיה מצופה בכמות מזערית של שמן. שומרים את הנייר כדי למרוח עוד מעט שמן במקרה הצורך.
מניחים את המחבת על להבת הכיריים הגדולה ומדליקים אש נמוכה-בינונית. כשהמחבת חמה, יוצקים במרכזה כמות של כחצי מצקת מהבלילה. מטלטלים את המחבת לקבלת שכבת בלילה דקה. מהר מאוד יופיעו בועות על פני הבלילה וצבעה ישתנה. כעבור דקה בערך הופכים את הפיתה. צריך לקלות אותה לקבלת גוון זהוב עד שחום בהיר משני הצדדים.

3

לממרח שקדים עם שום ונענע צריך:
1 ספל (לא כוס) שקדים מולבנים
מים
4-3 כפות שמן זית טעים
מיץ מחצי לימון
4-3 שיני שום (יש עכשיו אצל הירקנים שום ירוק טרי וטעים שכדאי להשתמש בו)
עלים משני גבעולי נענע ואפשר להוסיף גם גבעולי שום ירוק או גבעולי עירית שומית (לא עירית לינור, אל תהיו כאלה)
מלח ופלפל

ההכנה
משרים את השקדים במים לכמה שעות. מסננים ומעבירים לבלנדר חזק או למעבד מזון. מוסיפים את שמן הזית ומיץ הלימון וכ-5 כפות מים. טוחנים.
לאחר שהשקדים נטחנו, בודקים אם מרקם העיסה מצריך עוד מים. מוסיפים את עלי הנענע, שיני השום ועלי השום או העירית, אם יש לכם. מוסיפים גם מלח ופלפל וממשיכים לטחון עד הגעה למרקם הרצוי. טועמים, מתקנים תיבול וחוזר חלילה.

ואחרי שאמרתי את כל זה, נזכרתי במקרה של הקינואה. הגידול שהזין את האינדיאנים דוברי האיימרה והקיצ'ואה באנדים התגלה במערב, הוכרז כסופר פוד והביקוש לו עלה. מחיריו האמירו, היבולים יוצאו והמקומיים העניים התקשו לרכוש אותו לעצמם. אם זה מה שיקרה לטף בגלל פלצנים כמוני, אז זכרו שאפשר להכין פיתות גם מדגנים אחרים.

מודעות פרסומת
7 תגובות
  1. אפרת permalink

    תודה רבה על המתכון נראה ממש טעים וגם על הסיפור המעניין, את יכולה בבקשה לפרט מה הכמות שיש בספל? יש לי קמח טף כהה וממש אשמח להכין את המתכון, תודה רבה

    • הי אפרת, בד"כ "כוס" במתכונים היא בנפח של 180 סמ"ק, כמו כוס חד"פ סטנדרטית. ספל הוא בנפל 250 סמ"ק

  2. אפרת permalink

    תודה רבה

  3. אמה permalink

    תודה רבה שחר.
    טעמתי אינג'רה, לא הצלחתי להתרגל לטעם הכל כך דומיננטי של הטף שהחמיץ.
    בתמונה נראים החצילים שלך כמו קישואים :)
    ואגב, על הרצף של "חגי ישראל"\מלחמות היהודים יש לפנינו עוד את יום ירושלים וט' באב…
    (לפי הגננת של הבת שלי, שדאגה לפרוס לפני בתחילת השנה את משנתה: ליהודים אין שמחה אמתית ללא עצב ראוי לשמו.)

    • הי אמה,
      תדה על כל מה שכתבת. הכול נכון, כולל הטעות שלי (שתתוקן מיד) שאלה קישואים ולא חצילים. את ט' באב ויום ירושלים לא כל כך מרגישים במחוזותינו, אבל אני מניחה שבשנה הבאה, כשהצאצאית תהיה בכיתה א' ותחת משטר בנטיאני, נחוש גם נחוש. לגבי האינג'רה, אני אוהבת, אבל בפיתות שכאן אין את החמיצות הזאת, יש כן מרירות מסוימת שאופיינית לטף

  4. אפרת permalink

    הכנתי ויצא מעולה תודה על המתכון

  5. כיף לשמוע! תודה

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: