Skip to content

שניצל סויה ברוטב כנות

28 ביוני 2017

מאז ש-88 אף אם הפכה לכאן 88, אני כבר לא כל כך מאזינה לרדיו. אבל השבוע, במכונית, שמעתי את "פרגולה" של אביתר בנאי וחשבתי שחוץ מזה שהאיש הכה כובש הזה יודע לכתוב ולשיר, כנראה אחד מהמרכיבים שגורמים לו להיות אהוב כל כך הוא הכנות. ב"פרגולה", גם בשיר וגם בקליפ, אביתר בנאי מספר על עצמו, חושף את ביתו, את משפחתו (היפה), את שגרת חייו, כולל מאבק במשקל המצטבר ובחיבור בין חומרנות לרוחניות. הוא מראה תמונות מחייו של בורגני דתי בירושלים של מטה ושל אמצע, עם האגו הזה וההצלחה הזאת ווהשאלה איך הוא מכיל אותם. אביתר בנאי בכנותו גורם, לי לפחות, להאמין לו.

1שניצל סויה מהלב שלי אליכם באמת באמת

כשהקשבתי ל"פרגולה", חשבתי גם על מגפת הכנות ששוטפת את המדיה החברתית. נראה כאילו באיזשהו מקום יושב גורו שיווק מצליח שאומר ללקוחות שלו – בעיקר נשים, בדרך כלל בעלות עסקים קטנים, אבל יש גם גברים בסיפור הזה – לדבר על הכול: על החלומות, על הילדות, על דימוי הגוף, על יחסים עם גברים, על מכאובים, על הורות ועל אוכל. בעצם כמעט על הכול. על תכלס מה שהן עושות, יודעות על המקצוע וחושבות עליו אפשר לדבר קצת פחות. לא להתיש עם עובדות מוצקות וכמובן, לא להגיד שום דבר על פוליטיקה. צריך להתמקד ברגש, בבפנוכו, באני אני אני. לפעמים החשיפה המילולית לא מספיקה וצריך להעלות את מינון תשומת הלב עם תמונה – של הילדים, של הירכיים, של הגוף, והוא לא חייב להיות לבוש. כשאני מראה את הבטן שלי, המסר מתחדד: אני רזה ושרירית כי הבנתי משהו, כי לא התייאשתי. אני עגלגלה ורכה כי אני אוהבת את עצמי ושלמה עם מה שיש לי. בואו! תראו! גם הצטלמתי וגם גייסתי אוצר מילים מינימליסטי וכתבתי לכם משהו בהמון שורות קצרות, או במשפטים גדולים שאומרים משהו קטן וגם ההפך. בהתחלה האמנתי לזה, עכשיו קצת פחות.

בכל מקרה טרנד הכנות הדביק מעגלים הולכים ומתרחבים ובהתאם עולה גם הרף, ואם בהתחלה דיברנו כמעט על הכול ובהמשך ממש על הכול, אז עכשיו כבר צריך להמציא את ההכול מחדש, להנפיק הרהורים ורגשות כדי להמשיך להזין את מנגנון הכנות הרעב. לפעמים נראה כאילו אנשים עובדים בלהיות כנים. הם מייצרים כנות. כל חוויה, כל מחשבה, כל רטט הם חומר גלם לשיווק כן. אני, מה אכפת לי, הרי הכנות הזאת לא אלימה ולא מבזה אף אחד. אבל מה שמעניין במיוחד בתופעה הזאת זה שהיא תוקפת בעיקר נשים. יש לי בפייסבוק לא מעט חברים שיש להם עסק קטן, גם גברים וגם נשים. רק שלסיפורים מהוואגינה (הסמלית, נו) אין מתחרים של ממש בצד הגברי. האם זה עוזר לשווק? לא יודעת. אני חוששת שזה מקטין אותנו כנשים. לא כי כנות זה רע, אלא כי מרחפת מעל הראש מין הסכמה שאומרת שכדי למכור אנחנו צריכות להישאר בעולם הקטן שלנו, הפנימי, זה שלא מדברים בו על מאבקים, על עובדות, שאין בו ביקורת ושאין בו דעות. רק תחושות. מקסימום אולי איזה דעונת על אוכל, היקפים וילדים. רגשות לא מייחדים אף אחד. אנחנו בני אדם ולכולנו יש רגשות, הרי לא קיים בעולם מישהו שלא חווה אהבה, כעס, אכזבה, עצב ושמחה. אז אפשר לכתוב מה הרגשתי כשחתכתי סלט בצהריים, אבל אנחנו כל כך הרבה יותר מזה. כשאני מחפשת שירות של איש מקצוע אני רוצה לדעת גם מה הוא יודע וחושב ומה עושה אותו טוב יותר מהמטפל או היועץ האחר.

3
בתיבול ים תיכוני

אם אנחנו כבר בענייני כנות, אז בכנות – די נרתעתי מסוליות הסויה היבשות בחנות של התבלינים-פיצוחים-קטניות. יש לי בעיה עם אוכל שדומה למזון שאני נותנת לחתולים שלי ואני אפילו לא יודעת איך קוראים למוצר הזה. עוד בכנות אספר שהמתכון דורש יותר עבודה מהמתכונים שאני מציעה בדרך כלל, אבל באופן שאינו לגמרי ברור לי, הוא מזכיר לי בית, אפילו שההורים שלי אף פעם לא עמדו וטיגנו לנו שניצלים לצהריים. בטח לא כאלה. אבל אני, כנראה, כן עושה את זה ואני מציעה אותם בשני טעמים: ים תיכוני וחרפרף אסיאתי.

שניצל סויה בשני טעמים

ל-16 נתחים צריך:
16 יח' נתחי סויה יבשים בסגנון חזה עוף
שמן לטיגון

ההכנה:
מכניסים את הנתחים לסיר, מכסים במים ומרתיחים. כשהמים רותחים מבשלים 5 דקות.
מוציאים את הנתחים מהסיר (בשלב זה הם יהיו הרבה יותר גדולים ורכים), מצננים וסוחטים. הדרך הטובה ביותר לסחוט היא ללחוץ את הנתח בין שתי כפות הידיים. הסחיטה חשובה מכמה סיבות: היא משטיחה את הנתח וכך יותר קל לטגן אותו, היא מאפשרת לתערובת התיבול לחדור טוב יותר בהמשך, והיא מונעת שפריצים מעצבנים בעת הטיגון.
בזמן שהנתחים מתבשלים ומצטננים, מכינים את אחת מתערובות התיבול.
מעסים כל נתח בתערובת התיבול. המטרה היא שהנתח יהיו ספוג בתערובת יותר מאשר מצופה בה. מניחים לנוח רבע שעה או יותר.
מחממים שמן במחבת ומטגנים כל נתח משני צדדיו. מדי פעם לוחצים מעט על הנתח בעזרת כף טיגון. מעבירים לנייר סופג.
כדאי להכין כמות גדולה יותר של תערובת התיבול כדי להשתמש בה כמטבל בהגשה. ה"שניצלים" מעולים לכריכים והם אוהבים שמטפטפים עליהם מיץ לימון

תיבול בסגנון ים תיכוני 
2 עגבניות בשלות ועסיסיות
4-2 כפות פטרוזיליה קצוצה
2 כפות שמן זית
4 כפות טחינה גולמית
4 שיני שום
2 כפות מיץ לימון טרי
מלח, פלפל, כמון
טוחנים הכול בבלנדר לקבלת תערובת חלקה
גיוונים: אפשר להחליף את הפטרוזילה בכוסברה או לערבב אותה עם נענע, את העגבניות אפשר להחליף ברכז עגבנות (1 כף רכז במקום כל עגבניה. אפשר להכין לבד: טוחנים עגבניות בבלנדר ומבשלים על אש קטנה עד לצמצום) ואפשר כמובן לשחק עם התבלינים ולהגדיל את כמות השום.

4
בתיבול אסיאתי חרפרף

תיבול פיקנטי בסגנון הרוטב המוגזם 
4 כפות חמאת בוטנים חלקה ללא תוספות
2 כפות שמן זית
2 כפות רוטב סויה
2 כפות סרירצ'ה
2 כפיות סילאן
2 פרוסות בצל אדום
4-2 כפות כוסברה קצוצה
טוחנים הכול בבלנדר לקבלת תערובת חלקה
גיוונים: את הסילאן אפשר להחליף במתוק אחר, את הכוסברה אפשר להחליף בבזיליקום ואת הסרירצ'ה ניתן להמיר ברוטב צ'ילי לסוגיו ואפילו בקטשופ אם אתם ממש שרוטים

מודעות פרסומת
להגיב

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: