עוגיות Gangstagrass, ניסיון ראשון

מי שציפה לעוגיות שמכילות חומרים שגלעד ארדן לא מרשה לגדל, עשוי להתאכזב ומוזמן לדפדף הלאה. בהמשך תבינו על איזה גראס אני מדברת. מכירים את זה שיש לכם מתכון מוצלח לעוגה או עוגיות ואתם מתכננים להכין על הבסיס הזה, עם שינויים קלים בהתאם לצורך, את כל העוגות והעוגיות שלכם מעתה ועד עולם? אז זה מה שניסיתי לעשות עם המתכון של עוגיות הפקאן הסיני הממולאות, רק בלי פקאן סיני, בלי מילוי, בלי מי זהר, אבל בשני צבעים.

מה שיצא לימד אותי שכנראה אצטרך לעבוד על העוגיות האלה עוד קצת לפני שאוכל לשחרר מתכון בלב שלם. מי שבכל זאת רוצה לשחק, מוזמן להכין את הבצק המקורי אבל בלי הפקאנים, להפחית ממנו ארבע כפות קמח לבן ולהחליף את מי הזהר בתמצית וניל, ואז לחלק את הבצק לשניים. לחלק אחד מוסיפים את שתי כפות הקמח החסרות ולחלק השני מוסיפים שתי כפות קקאו. יוצרים כדורים משתי חתיכות, אחת לבנה ואחת חומה, ופוחסים אותם לעוגיות.

איך שלא יהיה, השחור-לבן הזה הזכיר לי את "התגלית" המוזיקלית החדשה שלי, כרגיל באיחור לא אופנתי. אני שומעת לאחרונה הרבה בלוגראס, מה שהוביל אותי אל ההרכב הניו יורקי שנקרא Gangstagrass, ששרים מרפפים ומנגנים בו מוזיקאים שחורים ולבנים. זה כמובן לא ההרכב הראשון שיש בו מגוון אנושי כזה, רק שכאן הלבנים מתמחים ועושים את המוזיקה הכי לבנה שיש, והשחורים – את הכי שחורה. ביחד יוצא להם משהו חדש, לא פשרה אפורה, שאותי מזיז יופי. לשיפוטכם.

  
הקטע הזה הוא מתוך סשן שאני אוהבת מאוד, אבל כדאי לחפש עוד חומרים שלהם