ממש לא לטקעס: לביבות שירו חריפות

אז לא הייתי פה הרבה הרבה זמן, אולי בגלל שהתחלתי לימודי מחקר (מהסוג הצמרירי, פוסט בהמשך) ואולי בגלל שהתעצלתי. אבל חנוכה הגיע, ויש חגיגת קלוריות שצריך להשתתף בה. סופגניות לא מדברות אלי במיוחד, וגם בלביבות אני די בררנית. אולי בגלל זה הלביבות האלה הן סוג של פנקייק, אבל חריף. נקודת המוצא הייתה, מכל הדברים בעולם, חביתת חומוס. עכשיו, חביתת חומוס זה לא משהו שאני מכינה לעצמי מרצוני החופשי, אבל הגעתי הביתה מורעבת ורציתי משהו חלבוני, טבעוני ומהיר.

שירו. מכירים? זה מטבל מתובל וממכר מהמטבח האתיופי שעשוי מאבקת חומוס קלוי ומתובל. מבשלים את האבקה במים, רצוי עם בצל ועגבניות מטוגנים, ומכינים אותה כמו דייסה שמוגשת חם. באופן מסורתי השירו מוגש על אינג'רה, אבל זה טעים גם עם אורז או פיתה. חשבתי, למה לא לעשות מזה לביבה כמו שעושים חביתת חומוס? ואז עניתי לעצמי שזה ייצא חריף מדי. אז עצמי ענתה לי בהגיענו, שאפשר לערבב את אבקת השירו בקמח שעועית ו – בינגו.

את קמח השעועית, כתמיד, טחנתי במטחנת התבלינים הביתית. אפשר לשנות את היחסים בין השירו לשעועית, ולטעמי אין צורך בשום תיבול נוסף פרט למעט מלח. אפשר לטגן באיזה שמן שאוהבים. אני נאמנה לזית. שימו לב לרשימת המרכיבים המינימליסטית. ככה זה כשהשירו עושה את העבודה.

ל-10 לביבות צריך: 
100 גר' קמח שעועית לבנה
30 גר' אבקת שירו
מעט מלח
כ-5 גבעולי פטרוזיליה, קצוצים דק (לא חובה)
בערך 1.5 כוסות מים
שמן לטיגון

ההכנה
מערבבים קמח שעועית, אבקת שירו ומלח.
מוסיפים פטרוזיליה קצוצה.
מוסיפים את המים בהדרגה, תוך בחישה, עד קבלת בלילה בדרגת סמיכות של בלילה לפנקייק. מוודאים שאין גושים, כי גושים במנה הזאת הם מבאסים מאין כמותם.
מחממים שמן במחבת. יוצקים לביבות בגודל הרצוי (מומלץ כשליש מצקת). כששולי הלביבה מזהיבים, הופכים אותה. לביבה שמוכנה להיפוך תעלה על כף הטיגון בכיף.

הלביבות האלה אוהבות טחינה חמצמצה או סלסה (מילה מתחכמת לסלט קצוץ דק) מעגבנייה, פטרוזיליה/כוסברה/נענע וחמוצים עם לימון טרי, שם זית ומלח. משהו חמצמץ ומרענן, לא מתובל מדי.