Skip to content

בלינצ'ס טבעוני במילוי קרם קשיו ופירות

אז החלוקה הולכת בערך ככה:
את ראש השנה קיבלו רשתות המזון
ט"ו בשבט שייך ליבואני הפירות היבשים
חג חנוכה הלך לקונדיטוריות, עממיות ופלצניות כאחת
פורים הוא של יצרני הממתקים והג'אנק לסוגיו
פסח הוא החג של משווקי חומרי הניקוי וכלי הבית
שני ימי הזיכרון + יום העצמאות + ל"ג בעומר (וגם 10% מפסח) נמסרו בידי אכ"א, לשכת הגיוס וצה"ל באופן כללי
שבועות, כידוע, הוא החג של חברות החלב.
בהתאם לכל אלה הילדים שלנו חוגגים את המסיבות שלהם בגן ואת הקרנבלים שלהם בבטן ושומעים בובע מייסעס על בר כוכבא, שכידוע הציל את עם ישראל מחורבן (זהו, שלא!) תוך אכילת מרשמלו ליד מדורה מתחת עץ חרוב. מי צריך אמת בעידן הזה, תכלס. בלי לצלול לעומק הסוגייה של מה אוכלים בשבועות ולמה לא חלב ולמה כן דגנים (ברור שדגנים! אלה ביכורי קציר חיטים, לא קציר יוגורט), הכנתי בלינצ'ס. למה? כי אמא שלי מכינה בליצ'ס בכל חג שבועות, כי היו לי בננות שכבר קיבלו נמשים וכי תכף עונת תות העץ נגמרת והצבע שלו יפה כל כך. אגב, הוספתי לקרם הקשיו דובדבנים ותותי עץ שחורים כי חשקתי בצבע הסגול שהם יעניקו למלית, אבל הצבע לא החזיק מעמד הרבה זמן. הטעם כן. אתם יכולים להשתמש בכל פרי שמתחשק לכם.

1
הוא לא פוטוגני. סליחה

בלינצ'ס מחביתיית בננה טבעונית במילוי קרם קשיו עם דובדבנים ותותי עץ שחורים
ל-8 יחידות צריך:
למלית
2 כוסות אגוזי קשיו לא קלויים (אפשר לקנות בזול יותר אגוזי קשיו שבורים בחלק מהחנויות)
8 דובדבנים + 8 תותי עץ שחורים או כל הרכב פרי אחר (ראו פתיח)
2 כפות סוכר קוקוס או מייפל או אגבה או כל ממתיק אחר
כמה טיפות של תמצית וניל
1 כוס חלב צמחי לא ממותק (אני משתמשת בחלב אורז עם שקדים)
לחביתיות
1 כוס קמח לבן
1 כוס קמח כוסמין מלא
קמצוץ מלח
½2 כוסות חלב צמחי לא ממותק
2 בננות בשלות
מעט שמן לטיגון
לקישוט: ריבה, פירות או מה שבא לכם

2

ההכנה:
משרים את הקשיו במים לכמה שעות עד לריכוך.
מעבירים את הקשיו לבלנדר ומוסיפים את יתר מרכיבי המלית. לא לשכוח לגלען את הפירות. טוחנים לקבלת ממרח טעים ומעבירים למקרר.
להכנת החביתיות מערבבים בקערה את שני סוגי הקמח והמלח.
טוחנים בבלנדר חלב צמחי ובננות.
מעבירים את הנוזל לקערת הקמחים ומערבבים לקבלת בלילה אחידה.
מורחים מחבת נון סטיק בשכבה דקה של שמן ומחממים. כשהמחבת חמה, יוצקים מצקת מלאה בבלילה. מיד לאחר מזיגת הבלילה למחבת, מטלטלים אותה כדי שהבלילה תתפזר ותתקבל שכבה דקה. מטגנים את החביתית או החביתייה או מה שזה משני הצדידים עד להזהבה קלה.
מניחים את החביתייה על משטח עבודה כשצדה הנאה יותר כלפי מטה. מורחים שכבה אחידה של מלית ומגלגלים. אם רוצים אפשר להוסיף למלית גם חתיכות פרי או צימוקים.
מגישים עם פירות, ריבה, אגוזים ונו, אתם כבר תסתדרו.

 

מודעות פרסומת

סלט גזר וטופו

אז לפחות אצלי הרשת צהלה ושמחה כשהתפרסם נייר העמדה של "עתיד" (עמותת הדיאטנים והתזונאים בישראל) ומשרד הבריאות שקובע שסויה בטוחה לצריכה ומומלצת בכל שלבי החיים. גם אני רציתי להניח בהקלה את ראשי על קוביית טופו כששמעתי את הידיעה, אבל אני לא בטוחה שמשרד הבריאות, שמיודד עם חברת הטבק פיליפ מוריס קצת יוצר משהוא מיודד עם הציבור, הוא גוף שאפשר לסמוך עליו בעיניים עצומות. אחרי הכול, זה אותו הגוף שהמליץ לנו לצרוך שלושה מוצרי חלב ביום. גם ל"עתיד" יש או היו קשרים כלכליים עם יצרני החלב. אם נעשה צעד לאחור ונצא רגע מהמעגל הטבעוני, יכול להיות שבעצם אין כאן בעיה: ייתכן שלרוב הציבור באמת אפשר להמליץ גם על מוצרי חלב מסוגים מסוימים וגם על סויה. אבל הקשרים עם מועצת החלב הם דוגמה לידיים עם אינטרסים כלכליים שבוחשות במערכת. מצדי זה יכול להיות גם איגוד מגדלי הבזיליקום או ארגון יבואני תבניות האפייה. האם ידיים זרות בחשו בנייר העמדה? לא יודעת. האם ממש במקרה תנובה או שטראוס ימכרו לנו בקרוב ליין חדש של מוצרי סויה? לא יודעת. הבחירה שלי היא לערבב שביעות רצון עם חשדנות ולעולם לא לזנוח את העדשים אהובות לבי.

2017-03-03-sir-malo-drugače-69064

מעבר לדיון "סויה – טוב או רע ליהודים?" הרבה אנשים לא אוכלים את הקטנייה הזאת כי הם פשוט לא יודעים איך. לא בישלו להם פולי סויה ברוטב עגבניות כשהם היו ילדים, הם בחיים לא ראו טמפה, פתיתי הסויה היבשים בחנויות דומים באופן חשוד למה שמונח בקערת של החתולים שלי, חלק גדול ממשקאות הסויה ממותקים להחליא, "גבינות" הסויה רחוקות מלהיות סקסיות ומעדני הסויה מיותרים פחות או יותר כמו מעדני החלב. הטופו, שהוא תצורת הסויה המועדפת עלי, קנה לו שם של מוצר תפל עם מרקם לא אטרקטיבי. אבל הניטרליות היחסית של הטופו יכולה לשחק לטובתו בגלל שהוא יודע לספוג טעמים ולספוח נוזלים ואת המרקם – כך גיליתי אחרי מחקר מתמשך של הקוביות הלבנבנות – אפשר לשנות בקלות באמצעות צורת ההכנה. אפשר לבשל אותו בנוזל, להקפיץ, לאפות, לצלות, לטחון לממרח ולטגן. במתכון להלן הטופו מופיע באחת התצורות השכיחות שלו, מוקפץ, אבל שווה לנבור ולמצוא מתכוני טופו נוספים.

3

סלט גזר וטופו
הסלט הזה קליל ומשביע וגם מספיק חגיגי ויפה להתארח על שולחן החג שלכם בשבועות. אפשר להגיש אותו חמים או בטמפרטורת החדר

צריך:
2 גזרים גדולים (400 גרם)
חבילת טופו (כ-400 גרם)
2 כפות רוטב סויה
1 כפית שמן שומשום
2 כפוץ שמן זית לתיבול + עוד קצת לטיגון
2 כפות מיץ לימון
3 כפות שומשום קלוי
בצל ירוק
מלח
פלפל לבן

2

ההכנה:
מקלפים את הגזרים, חותכים לקוביות בגודל 1 ס"מ בערך, מעבירים לסיר, מכסים במים ומרתיחים. מבשלים את קוביות הגזר כשתי דקות עד לריכוך קל. המטרה בבישול הגזר היא לצמצם פערים עם הטופו בהיבט של הקשיות/עוצמת הנגיסה. מסננים את קוביות הגזר ומעבירים לקערה.
חותכים את הטופו לקוביות בגודל 1 ס"מ, מעבירים לקערית ומתבלים ב-2 כפות רוטב סויה וכפית שמן שומשום. לא מדובר בהשריה, אלא רק בהרטבה ברוטב לצורך תיבול.
מחממים מעט שמן זית במחבת ומזהיבים את קוביות הטופו מכל הצדדים.
מוסיפים את הטופו לקערה עם הגזר.
קוצצים דק את הבצל הירוק ומוסיפים לקערה. מוסיפים גם את השומשום.
מתבלים במלח, פלפל לבן, מיץ לימון ושמן זית.

1

שני מתכונים עם מיונז טבעוני ואש אש אש

הומינידים החלו להשתמש באש מתישהו בתקופת האבן. לפי ממצאים אריכאולוגיים מישראל, שימוש קבוע באש החל לפני 350,000 שנה. "הביות" ההדרגתי של הלהבות הוא מרכיב כבד משקל בהתפתחות שלנו כבני אדם וכיצורים חברתיים. לדוגמה, בישול מזון מאפשר צריכה רבה יותר של חלבונים ומזון בכלל, מה שמוביל להתרבות מהירה יותר, להתפתחות חיי חברה ולשינוי הסביבה על ידי בירוא צמחייה, עוד לפני התפתחות החקלאות, על מנת לחשוף את הקרקע ולאפשר למינים רצויים של צמחים אכילים לשגשג. אבותינו השעירים השתמשו באש גם לציד, לא רק לבישול החיות. אבל לפני 200 שנה מקומה של האש בחיינו הפך דרמטי אפילו יותר. עם המהפכה התעשייתית הפכנו למה שפרופסור דני רבינוביץ מכנה הומו סאפיינס קומבוסטאנס, "האדם השורף". תת-מין זה של הומו סאפיינס, "האדם החושב", שינה ועודנו משנה את כדור הארץ בקצב מהיר ומפחיד על ידי רתימת האש, או באופן ספציפי יותר שריפת דלקים מחצביים, כמעט לכל דבר שהוא עושה. כשאנחנו מדליקים את האור, נוסעים במכונית, משתמשים בטלפון החכם או הטיפש, מבשלים, מתחממים או מתקררים – אנחנו שורפים. חוצמזה, ל"ג בעומר היום.

מה שיש לי להציע הפעם לא קשור למדורות באופן מיוחד. אלה שני מתכונים עם מיונז טבעוני מהבלוג הזה, אבל אתם תצטרכו להדליק את האש. לא להרבה זמן.

סלט ברוקולי עם שקדים, אוכמניות יבשות ומיונז טבעוני

את הסלט הכנתי בהשראת מתכון של Natasha's Kitchen, אבל הוא גם עבר טבעון וגם שונה מאוד, כך שכרגע הוא מזכיר את המקור רק בקושי.

צריך:
ראש סלרי (כ-450 גרם)
4-3 כפות צימוקי אוכמניות או צימוקים אחרים
4-3 כפות שקדים קלויים מומלחים, קצוצים גס
4 כפות מיונז טבעוני
2 כפות מיץ לימון טרי
מלח פלפל

1

2.jpg

ההכנה:
קוצצים את הברוקולי. כדי לנצל גם את ה"גזע" מקלפים וקוצצים גם אותו. מעבירים לסיר, מכסים במים ומרתיחים.
אחרי הרתיחה מסירים את הסיר מהאש ומסננים. מניחים את הברוקולי להתקרר.
מוסיפים את יתר המרכיבים ומערבבים.

האדם השורף

טופו אפוי על מיונז סרירצ'ה
בואו נעשה את זה קצר: לוקחים גוש טופו, חותכים לפרוסות בעובי של חצי ס"מ ואופים בגריל בחום בינוני. ככה בלי כלום, אם כי מי שרוצה יכול למרוח את הטופו בשמן מתובל. כשצד אחד מזהיב, הופכים ומזהיבים את הצד השני.
בינתיים מטפטפים כמה טיפות של סרירצ'ה לכף מיונז. כמה? לפי העמידות שלכם בפני חריפות, הרי דיברנו על אש. מורחים לחם, פיתה או טורטייה במיונז-סרירצ'ה, מוסיפים עגבנייה או מלפפון חמוץ או את שניהם, לא שוכחים את הטופו, קצת מלח ובוערים מבפנים.

משהו חדש מתבשל אצלי: שיעורי בישול אישיים, אצלכם בבית. אם אתם רוצים להיות טבעונים אבל חסרים לכם מתכונים, אם אתם אומניבורים שרוצים להרחיב את התפריט, אם אתם רוצים להפוך את המטבח שלכם לקצת יותר ירוק, דברו איתי. המפגשים נתפרים לכל אחד אישית לפי האהבות, הצרכים, התקציב והקרבה לירקן, חנות טבע, סופר או כיריים.
Sh.shiloh @ gmail.com (הרווחים בכוונה, נגד רובוטים)

חג שמח

פיתה מטף וממרח שקדים שום נענע

בבוקר של ערב יום הזיכרון (אפשר להגיד דבר כזה?) עברתי ברחבה עירונית בזמן ההכנות לטקס. העירייה שכרה קבלן ערבי לסידור הכיסאות והוא הביא אתו קבוצה גדולה של נערים שהתרוצצו ושוחחו בקולי קולות בערבית על רקע הרחבה שהתחילה להתעטף בכובד המטען הסמלי, ולא נראו מוטרדים מהחיבור המוזר. אחר כך הלכתי לאכול פלאפל בפלאפליה שלפני כמה חודשים החליפה ידיים. הבעלים הקודמים העסיקו יהודים וערבים וקהל האוכלים היה בהתאם. מאז הבעלות החדשה, רק יהודים עומדים מאחורי הדלפק ודגל ישראל נתלה על אחד הקירות. המוח האוטומטי שלי ישר חשב: פאשיסטים. אבל החלטתי להיכנס לשם. גבר גדול עם כיפה בינונית הגיש לי פלאפל, ובשעה שהוא הבטיח לי שהחומוס שלו הכי טוב בארץ, נכנסו שתי נשים ערביות צעירות. האיש פנה אליהן בערבית במאור פנים. אחת מהנשים, שנראתה קצת מופתעת בהתחלה, הזמינה את האוכל, ותוך כדי כך פטפטה עם האיש בתערובת של עברית וערבית ששניהם כנראה שולטים בהן. נראה גם ששניהם די נהנו מהסיטואציה. זהו. סתם שתי תמונות מהחיים במדינה המוזרה הזאת.

הרצף המעיק של עברנו את פרעה-עברנו את היטלר פחות או יותר-עברנו מלחמות-כל הכבוד לצה"ל כמעט מאחורינו. חסר רק החלק החותם עם הלוחם בר כוכבא ושלום שלום עד השנה הבאה. עכשיו אפשר לשוב לאוכל של שגרה יחסית. אז מה שיש לי להציע זה פיתות מקמח טף שעושים על המחבת כמו קרפים וממרח שקדים עם שום, נענע ושמן זית, שמזכיר מאוד את הלאבנה המתובלת שאבא שלי היה מכין לנו כשהיינו ילדים, בעיקר לקראת חג הביכורים.

1

בן-חילף טֵף, בשמו העברי, הוא דגן שהחל להיות מוכר בארץ הודות ליוצאי אתיופיה שהצטרפו לחברה הישראלית. באתיופיה הוא אחד הגידולים העיקריים ובמערב הוא נחשב למזון-על, סופר פוד, עשיר בסיד, ברזל ומינרלים. כל מי שאכל אי פעם אינג'רה (ואם לא עשיתם זאת עדיין, אני ממליצה בחום. האוכל האתיופי טעים, צבעוני, שמח ולא כבד, ומי שאוהב אוכל הודי, יאהב גם אותו) כבר ערך עם הטף היכרות בסיסית. עוד סיבה לפופולריות של הטף היא היותו נטול גלוטן, אותו חלבון שנהיה אופנתי להימנע ממנו גם אם אתם לא אלרגים אליו. אם כן יש לכם צליאק, לא בטוח שתוכלו להשתמש בטף שנמכר בחנויות הרגילות כי הוא עלול להכיל גלוטן. לטף יש טעם עשיר, מריר מעט, שבמתכון מיתנתי בעזרת מעט סילאן שגם נועד להתחנף לשמרים. כדי להקליל מעט את הפיתות, רבע מכמות הקמח שבה השתמשתי היא קמח חיטה לבן, אבל אם אתם נמנעים ממנו, פשוט השתמשו בטף בלבד.

2

הפיתות מעט קשיחות ברגעים שלאחר ההכנה, אך כשהן מצטננות, הן מתגמשות ואפשר לגלגל אותן ולמלא אותן. למשל בממרח שקדים עם שום ונענע בתוספת פרוסות קישואים שקליתי בגריל עם שמן זית, מלח ופלפל.

ל-7 פיתות טף צריך
¾ ספל (לא כוס) קמח טף
¼ ספל קמח חיטה לבן (לא חובה, אפשר להשתמש בספל מלא של קמח טף בלבד)
½ כפית שמרים יבשים
קורט מלח
1 כפית גדושה סילאן טהור
1 כף שמן זית (לא חובה)
1 ספל מים חמימים
טיפת שמן לשימון המחבת

ההכנה
מערבבים בקערה קמח ושמרים. מוסיפים מלח, סילאן, שמן ומים וטורפים לקבלת בלילה אחידה ונוזלית שנראית פחות או יותר כמו טחינה בבקבוק לחיץ שמגישים בפלאפליות.
מכסים את הקערה במגבת לחה ונותנים לבלילה לתפוח במשך שעה וחצי. לאחר ההתפחה מערבבים את הבלילה ומתחילים בקליית הפיתות:
מטפטפים כחצי כפית שמן למחבת נון סטיק ומורחים אותו עליה בעזרת נייר סופג, כך שהמחבת תהיה מצופה בכמות מזערית של שמן. שומרים את הנייר כדי למרוח עוד מעט שמן במקרה הצורך.
מניחים את המחבת על להבת הכיריים הגדולה ומדליקים אש נמוכה-בינונית. כשהמחבת חמה, יוצקים במרכזה כמות של כחצי מצקת מהבלילה. מטלטלים את המחבת לקבלת שכבת בלילה דקה. מהר מאוד יופיעו בועות על פני הבלילה וצבעה ישתנה. כעבור דקה בערך הופכים את הפיתה. צריך לקלות אותה לקבלת גוון זהוב עד שחום בהיר משני הצדדים.

3

לממרח שקדים עם שום ונענע צריך:
1 ספל (לא כוס) שקדים מולבנים
מים
4-3 כפות שמן זית טעים
מיץ מחצי לימון
4-3 שיני שום (יש עכשיו אצל הירקנים שום ירוק טרי וטעים שכדאי להשתמש בו)
עלים משני גבעולי נענע ואפשר להוסיף גם גבעולי שום ירוק או גבעולי עירית שומית (לא עירית לינור, אל תהיו כאלה)
מלח ופלפל

ההכנה
משרים את השקדים במים לכמה שעות. מסננים ומעבירים לבלנדר חזק או למעבד מזון. מוסיפים את שמן הזית ומיץ הלימון וכ-5 כפות מים. טוחנים.
לאחר שהשקדים נטחנו, בודקים אם מרקם העיסה מצריך עוד מים. מוסיפים את עלי הנענע, שיני השום ועלי השום או העירית, אם יש לכם. מוסיפים גם מלח ופלפל וממשיכים לטחון עד הגעה למרקם הרצוי. טועמים, מתקנים תיבול וחוזר חלילה.

ואחרי שאמרתי את כל זה, נזכרתי במקרה של הקינואה. הגידול שהזין את האינדיאנים דוברי האיימרה והקיצ'ואה באנדים התגלה במערב, הוכרז כסופר פוד והביקוש לו עלה. מחיריו האמירו, היבולים יוצאו והמקומיים העניים התקשו לרכוש אותו לעצמם. אם זה מה שיקרה לטף בגלל פלצנים כמוני, אז זכרו שאפשר להכין פיתות גם מדגנים אחרים.

אלט פיצה

אז נכנסתי בצהריים לאסוף את הצאצאית מהגן. הגננת המחליפה, מוסלמית עטויית חיג'אב, עם הלבוש הצנוע והכול, ישבה בפתח הגן וגזרה מקרטון יוני שלום ומגיני דוד. הילדים שהתגודדו סביבה הדביקו על פיסות הקרטון חתיכות נייר כחולות, לבנות וכסופות. שני צעירים אתיופים, הסייעת ובן הזוג שלה, שיחקו עם שאר הילדים בחצר. סתם, תמונה מהחיים.

1

2

ובקפיצה גדולה הצדה, מה שיש לי להגיד פשוט הרבה יותר: קחו עגבניות, חצו אותן, הניחו אותן עם הישבן כלפי מעלה על תבנית, מחבת, פיתה או לחם, טפטפו קצת שמן זית והדליקו את האש. רק דברים טובים יצאו לכם מזה. אם נשארתם עם עודף עגבניות שכבר לא תוסיפו לסלט, אז הנה משהו לעשות בהן:

אלט פיצה
צריך:
פיתה, לחם, טורטייה, לאפה… אני השתמשתי בפיתה קלויה עם ירקות כבר בפנים
עגבניות שרי מכל סוג שיש לכם ואפשר גם עגבניות אשכול קטנות. לפיתה בינונית צריך סדר גודל של 15 עגבניות שרי רגילות
שמן זית
מלח גס
פלפל שחור גרוס
3 כפות מים
2-1 כפיות מיץ לימון טרי
3 כפות טחינה גולמית

ההכנה:
מניחים את הפיתה בתבנית. חוצים את העגבניות ומסדרים אותן עליה בצפיפות. הצד החתוך של העגבניות צריך לפנות מטה.
מטפטפים שמן זית וזורים פלפל שחור ומעט מלח גס (אפשר לוותר על המלח).
מכניסים לתנור במצב גריל בחום בינוני. לא חייבים לחכות שהתנור יתחמם עד הסוף.
מוציאים את האלט-פיצה מהתנור כעבור כמה דקות, כשהעגבניות מתחילות להיחרך.
בזמן שהאלט-פיצה בתנור, מכינים טחינה דלילה. השיטה שלי: מוזגים לקערה את המים ואת מיץ הלימון. את הטחינה הגולמית (אני משתמשת ב"טחינה יונים") מוסיפים בקילוח דק. יד אחת מוסיפה את הטחינה, יש שנייה בוחשת ללא הפסקה. עוצרים את הזרמת הטחינה הגולמית כשהטחינה בקערה מגיעה לסמיכות הרצויה. שימו לב! הטחינה ממשיכה להסמיך עוד קצת אחרי עצירת ההזרמה כל עוד ממשיכים לערבב. לכן עצרו את ההזרמה כשהטחינה נראית לכם מעט יותר דלילה מהרצוי. ממליחים אם רוצים.
מוציאים את האלט-פיצה מהתנור, מזלפים עליה את הטחינה הגולמית, מפזרים למעלה עלים.
אוכלים מעל צלחת כי כשהשיניים שלכם יינעצו בעגבניות, הן יגירו את העסיס המתוק והנפלא שלהן.

3

4

מה עוד:
להכנת רוטב לפיצה מחממים שמן זית במחבת ומצרפים אם רוצים עלי מרווה ושיני שום. מניחים במחבת עגבניות שרי חצויות עם הצד החתוך כלפי מטה. מפזרים מלח ומכסים את המחבת.כעבור כחמש דקות מסירים את המכסה ובתנועת צביטה מסירים את הקליפות מהעגבניות. מוסיפים את תכולת המחבת לפסטה מבושלת.
חוצים עגבניות מכל סוג שיש לכם ומניחים אותן על תבנית עם הצד החתוך כלפי מטה. ממשיכים כמו שעשיתם עם הפיצה. העגבניות הקלויות והעסיס שנשאר מהן יכולים לשמש כמטבל, תוספת לסלט פסטה, רוטב וכדומה.

מחבת עגבניות ועדשים שמתחילה ברוטב הסודי

באחת הסצנות בסרט התיעודי היפה והכואב "אגורות", יחיא, נער פלסטינאי שנעדר מהבית זמן ארוך (אני לא אכתוב למה כדי לא לעשות ספוילר), מתקשר הביתה ומנהל עם אמו שיחת געגועים. הוא מבקש ממנה להכין לו "מחבת עגבניות". כשיחיא חוזר הביתה, הוא זולל את התבשיל ישר מהמחבת, וזהו אחד מרגעי החסד הנדירים בסרט שביים בדראן בדראן. הרגשתי מוזר לחשוב על התבשיל המגרה שזרח מתוך המציאות הקשה של יחיא ומשפחתו. הסצנה הייתה תזכורת לכוחו המנחם של האוכל, אבל לא רק בגללה כדאי לכם לראות את "אגורות", שמביא אל המסך פיסה קטנה מחייהם של ילדים מקבצי נדבות שחוצים את הקו הירוק ממזרח למערב ומנסים לשרוד.

1

המתכון שאני מציעה שונה מהתבשיל בסרט, אבל יש מחבת, עגבניות ותענוג פשוט של ניגוב הרוטב האדמדם בפרוסה עבה של לחם. המתכון מתחיל ברוטב סודי. הוא לא סודי באמת, אחרת הוא לא היה כאן. הוא סודי רק בפני הבת שלי כי הוא מכיל הרבה יותר ירקות ממה שהיא חושבת. הרוטב האדמדם אכן עשוי בעיקר מעגבניות, אבל אני מגניבה אליו גם בטטה, עשבים וירקות נוספים ומקבלת תוצאה סמיכה עם צבע מדהים וטעם מעולה. אחרי שכל המרכיבים נטחנים בבלנדר, מחליטים מה לעשות בהם:
מטבל קר (בלי בטטה)
תוספת לטחינה במקום מים
רוטב מבושל שאפשר להשתמש בו לטוסטים, פיצה, פסטה, בסיס לתבשיל וכו'
רוטב מבושל שמוסיפים לבצק של פיתות במקום מים
רוטב מבושל שמערבבים בטחינה
רוטב דקדנטי שמבושל עם חלב קוקוס, ואז אפשר להשתמש ברוטב סויה במקום מלח
או מחבת עגבניות ועדשים, שאם ממש רוצים אפשר לקרוא לה שקשוקה טבעונית.

hard_change_agorot_poster_13.2כרזת הסרט "אגורות" באדיבות יועד עירון

הרוטב הזה הוא בעצם גרסה של הסיר של סוף השבוע. אפשר להוסיף לו קישוא שנותר יתום, גזר שאיבד כיוון, חתיכת דלעת או דלורית שלא נוצלה, שאריות מהגמבה שחתכתם לארוחת הערב, כמו שאני עשיתי היום, ואפילו חציל, בתנאי שמדובר בגרסה המבושלת. אני אוהבת להוסיף פתיתי שמרי בירה כתיבול וכשדרוג תזונתי. שימו לב שהרוטב משפריץ מאוד כשמבשלים אותו, ומחייב ערבוב מזדמן.

3

למחבת עגבניות ועדשים לשני אנשים או לאחד רעב צריך:
1 כף שקדים מולבנים
3 כפות עדשים אדומות לא מבושלות
כורכום, פפריקה מתוקה, מלח, פתיתי שמרי בירה או כל תערובת תבלינים אחרת
מים
200 גרם עגבניות (עגבניית אשכול שוקלת בערך 100 גרם)
100 גרם בטטה (פרוסה בעובי 1.5 ס"מ מבטטה בינונית)
שום, פלפל חריף ירוק או אדום ובצל לפי הטעם
1 כף שמן זית
פטרוזיליה /כוסברה

ההכנה:
טוחנים במטחנת תבלינים את השקדים והעדשים, מעבירים לקערית, מוסיפים תבלינים ושליש עד חצי כוס מים, מערבבים ומניחים בצד. אמורה להתקבל בלילה נוזלית שתסמיך מעט אחרי כמה דקות.
טוחנים בבלנדר את הירקות (כולל בצל, שום, פלפל ומה שבא לכם) עם כף שמן זית ומלח. את עשבי התיבול אפשר לטחון או לקצוץ ולהוסיף בשלב הבא.
שופכים למחבת לא משומנת את תכולת הבלנדר ומבשלים על אש בינונית. אם התערובת סמיכה מדי, וזה יכול לקרות בגלל הבטטה, מוסיפים מים. את עשבי התיבול אפשר להוסיף עכשיו אם לא טחנתם אותם קודם. כשהתערובת רותחת, יוצקים לתוכה "שלוליות" מבלילת העדשים. בערך כף לכל שלולית. מנמיכים את האש, מכסים את המחבת ומבשלים כ-20 דקות עד שבלילת העדשים מקרישה אבל לא מתקשה מדי.
מקשטים בעשבי תיבול ומגישים על אורז או עם לחם כשזה חם-חם.

P70421-115909

לממרח כמו בתמונה מערבבים רוטב מבושל, טחינה גולמית ומים ביחס של 1:2:2 בהתאמה. מתבלים במיץ לימון. אם יש צורך, מוסיפים עוד מים ומלח.

הר האושר: מג'דרה עם טוויסט לימוני קטנטן

עם כל הכבוד לשוארמה טבעונית, המבורגר טבעוני ועוגת גבינה טבעונית, לפעמים הדבר האמתי נמצא מתחת לאף ולא צריך שיטבענו אותו. למועדון המכובד של הפלאפל, החומוס, הסביח והמחלוטה (מרק קטניות ואורז) משתייכת גם המג'דרה. יש בה קטניות, יש בה דגן (שיכול להיות בורגול או אורז), היא עשויה מחומרים זמינים וזולים וקל להכין אותה.

1 תכלס, הייתי צריכה להוסיף יותר עדשים

המתכון שאני מציעה כאן מבוסס על חיקוי של מג'דרה שמוגשת במסעדות ערביות. היא מתובלת, אבל לא חריפה, יש בה מתקתקות שמספק הבצל, רעננות שמגיעה עם הלימון והפטרוזיליה, ארומה בחסות שמן הזית וקליפת הלימון, צבע יפה שתורמים התבלינים ופריכות שמספקים השקדים. בשבילי צלחת של מג'דרה כזאת וכמה ירקות חתוכים בצד היא ארוחה מושלמת.

צריך:
1 כוס עדשים ירוקות (עדיף מהסוג הקטן)
1 כוס אורז בסמטי
שמן זית
לימון
מלח
1 בצל קטן, חתוך לרבעים ופרוס
3-2  שיני שום, פרוסות
פלפל לבן, פפריקה מתוקה, כורכום, כמון או כל תערובת תבלינים לפי טעמכם
חופן שקדים מולבנים (בפרוסות או בגפרורים)
פטרוזיליה, קצוצה

3

ההכנה:
אפשר להכין את האורז והעדשים מראש ולחבר לפני ההגשה. ייתכן שלא תזדקקו לכל האורז.
שוטפים את העדשים ומשרים במים לחצי שעה לפחות. לאחר מכן מעבירים אותן לסיר, מכסים במים ומרתיחים. לאחר הרתיחה מסירים את הקצף שנוצר על פני המים, מנמיכים את הלהבה ומבשלים כ-20 דקות עד לריכוך. העדשים צריכות לשמור על צורתן. מסננים.
שוטפים את האורז. מוזגים לסיר שתי כוסות מים, כף שמן זית וכמה טיפות של מיץ לימון, ומרתיחים. כשהנוזל רותח, ממליחים ומוסיפים את האורז. מערבבים פעם אחת. כשתכולת הסיר רותחת, מנמיכים את האש, מכסים ומבשלים כחצי שעה עד שהאורז מוכן.
על מחבת יבשה קולים את השקדים ומעבירים לכלי נפרד.
שופכים למחבת כף שמן זית ומטגנים בה את הבצל. כשהבצל מתחיל להזהיב, מוסיפים את השום והתבלינים ומגררים פנימה את קליפת הלימון. מטגנים יחד עד שהבצל מתחיל להשחים. מכבים את האש.
מעבירים את העדשים למחבת ואז מוסיפים את האורז בהדרגה לקבל יחס אורז-עדשים רצוי. אם הכנתם את העדשים והאורז מראש, עשו זאת מעל להבת גז בוערת.
מוסיפים מלח ולימון, טועמים ומתקנים תיבול.
מעבירים את המג'דרה לצלחת ומפזרים למעלה שקדים ופטרוזיליה

2
גיוונים: אפשר להשתמש בכל אורז שיש לכם, מוכן מראש או לא, עגול, מלא וכו'. ניתן במקום אורז להשתמש גם בבורגול, פריקה ואפילו פתיתים. את העדשים הירוקות הקטנות ניתן להחליף בעדשים שחורות או בעדשים ירוקות גדולות, אבל לא באדומות.