Skip to content

פיתה מטף וממרח שקדים שום נענע

בבוקר של ערב יום הזיכרון (אפשר להגיד דבר כזה?) עברתי ברחבה עירונית בזמן ההכנות לטקס. העירייה שכרה קבלן ערבי לסידור הכיסאות והוא הביא אתו קבוצה גדולה של נערים שהתרוצצו ושוחחו בקולי קולות בערבית על רקע הרחבה שהתחילה להתעטף בכובד המטען הסמלי, ולא נראו מוטרדים מהחיבור המוזר. אחר כך הלכתי לאכול פלאפל בפלאפליה שלפני כמה חודשים החליפה ידיים. הבעלים הקודמים העסיקו יהודים וערבים וקהל האוכלים היה בהתאם. מאז הבעלות החדשה, רק יהודים עומדים מאחורי הדלפק ודגל ישראל נתלה על אחד הקירות. המוח האוטומטי שלי ישר חשב: פאשיסטים. אבל החלטתי להיכנס לשם. גבר גדול עם כיפה בינונית הגיש לי פלאפל, ובשעה שהוא הבטיח לי שהחומוס שלו הכי טוב בארץ, נכנסו שתי נשים ערביות צעירות. האיש פנה אליהן בערבית במאור פנים. אחת מהנשים, שנראתה קצת מופתעת בהתחלה, הזמינה את האוכל, ותוך כדי כך פטפטה עם האיש בתערובת של עברית וערבית ששניהם כנראה שולטים בהן. נראה גם ששניהם די נהנו מהסיטואציה. זהו. סתם שתי תמונות מהחיים במדינה המוזרה הזאת.

הרצף המעיק של עברנו את פרעה-עברנו את היטלר פחות או יותר-עברנו מלחמות-כל הכבוד לצה"ל כמעט מאחורינו. חסר רק החלק החותם עם הלוחם בר כוכבא ושלום שלום עד השנה הבאה. עכשיו אפשר לשוב לאוכל של שגרה יחסית. אז מה שיש לי להציע זה פיתות מקמח טף שעושים על המחבת כמו קרפים וממרח שקדים עם שום, נענע ושמן זית, שמזכיר מאוד את הלאבנה המתובלת שאבא שלי היה מכין לנו כשהיינו ילדים, בעיקר לקראת חג הביכורים.

1

בן-חילף טֵף, בשמו העברי, הוא דגן שהחל להיות מוכר בארץ הודות ליוצאי אתיופיה שהצטרפו לחברה הישראלית. באתיופיה הוא אחד הגידולים העיקריים ובמערב הוא נחשב למזון-על, סופר פוד, עשיר בסיד, ברזל ומינרלים. כל מי שאכל אי פעם אינג'רה (ואם לא עשיתם זאת עדיין, אני ממליצה בחום. האוכל האתיופי טעים, צבעוני, שמח ולא כבד, ומי שאוהב אוכל הודי, יאהב גם אותו) כבר ערך עם הטף היכרות בסיסית. עוד סיבה לפופולריות של הטף היא היותו נטול גלוטן, אותו חלבון שנהיה אופנתי להימנע ממנו גם אם אתם לא אלרגים אליו. אם כן יש לכם צליאק, לא בטוח שתוכלו להשתמש בטף שנמכר בחנויות הרגילות כי הוא עלול להכיל גלוטן. לטף יש טעם עשיר, מריר מעט, שבמתכון מיתנתי בעזרת מעט סילאן שגם נועד להתחנף לשמרים. כדי להקליל מעט את הפיתות, רבע מכמות הקמח שבה השתמשתי היא קמח חיטה לבן, אבל אם אתם נמנעים ממנו, פשוט השתמשו בטף בלבד.

2

הפיתות מעט קשיחות ברגעים שלאחר ההכנה, אך כשהן מצטננות, הן מתגמשות ואפשר לגלגל אותן ולמלא אותן. למשל בממרח שקדים עם שום ונענע בתוספת פרוסות קישואים שקליתי בגריל עם שמן זית, מלח ופלפל.

ל-7 פיתות טף צריך
¾ ספל (לא כוס) קמח טף
¼ ספל קמח חיטה לבן (לא חובה, אפשר להשתמש בספל מלא של קמח טף בלבד)
½ כפית שמרים יבשים
קורט מלח
1 כפית גדושה סילאן טהור
1 כף שמן זית (לא חובה)
1 ספל מים חמימים
טיפת שמן לשימון המחבת

ההכנה
מערבבים בקערה קמח ושמרים. מוסיפים מלח, סילאן, שמן ומים וטורפים לקבלת בלילה אחידה ונוזלית שנראית פחות או יותר כמו טחינה בבקבוק לחיץ שמגישים בפלאפליות.
מכסים את הקערה במגבת לחה ונותנים לבלילה לתפוח במשך שעה וחצי. לאחר ההתפחה מערבבים את הבלילה ומתחילים בקליית הפיתות:
מטפטפים כחצי כפית שמן למחבת נון סטיק ומורחים אותו עליה בעזרת נייר סופג, כך שהמחבת תהיה מצופה בכמות מזערית של שמן. שומרים את הנייר כדי למרוח עוד מעט שמן במקרה הצורך.
מניחים את המחבת על להבת הכיריים הגדולה ומדליקים אש נמוכה-בינונית. כשהמחבת חמה, יוצקים במרכזה כמות של כחצי מצקת מהבלילה. מטלטלים את המחבת לקבלת שכבת בלילה דקה. מהר מאוד יופיעו בועות על פני הבלילה וצבעה ישתנה. כעבור דקה בערך הופכים את הפיתה. צריך לקלות אותה לקבלת גוון זהוב עד שחום בהיר משני הצדדים.

3

לממרח שקדים עם שום ונענע צריך:
1 ספל (לא כוס) שקדים מולבנים
מים
4-3 כפות שמן זית טעים
מיץ מחצי לימון
4-3 שיני שום (יש עכשיו אצל הירקנים שום ירוק טרי וטעים שכדאי להשתמש בו)
עלים משני גבעולי נענע ואפשר להוסיף גם גבעולי שום ירוק או גבעולי עירית שומית (לא עירית לינור, אל תהיו כאלה)
מלח ופלפל

ההכנה
משרים את השקדים במים לכמה שעות. מסננים ומעבירים לבלנדר חזק או למעבד מזון. מוסיפים את שמן הזית ומיץ הלימון וכ-5 כפות מים. טוחנים.
לאחר שהשקדים נטחנו, בודקים אם מרקם העיסה מצריך עוד מים. מוסיפים את עלי הנענע, שיני השום ועלי השום או העירית, אם יש לכם. מוסיפים גם מלח ופלפל וממשיכים לטחון עד הגעה למרקם הרצוי. טועמים, מתקנים תיבול וחוזר חלילה.

ואחרי שאמרתי את כל זה, נזכרתי במקרה של הקינואה. הגידול שהזין את האינדיאנים דוברי האיימרה והקיצ'ואה באנדים התגלה במערב, הוכרז כסופר פוד והביקוש לו עלה. מחיריו האמירו, היבולים יוצאו והמקומיים העניים התקשו לרכוש אותו לעצמם. אם זה מה שיקרה לטף בגלל פלצנים כמוני, אז זכרו שאפשר להכין פיתות גם מדגנים אחרים.

אלט פיצה

אז נכנסתי בצהריים לאסוף את הצאצאית מהגן. הגננת המחליפה, מוסלמית עטויית חיג'אב, עם הלבוש הצנוע והכול, ישבה בפתח הגן וגזרה מקרטון יוני שלום ומגיני דוד. הילדים שהתגודדו סביבה הדביקו על פיסות הקרטון חתיכות נייר כחולות, לבנות וכסופות. שני צעירים אתיופים, הסייעת ובן הזוג שלה, שיחקו עם שאר הילדים בחצר. סתם, תמונה מהחיים.

1

2

ובקפיצה גדולה הצדה, מה שיש לי להגיד פשוט הרבה יותר: קחו עגבניות, חצו אותן, הניחו אותן עם הישבן כלפי מעלה על תבנית, מחבת, פיתה או לחם, טפטפו קצת שמן זית והדליקו את האש. רק דברים טובים יצאו לכם מזה. אם נשארתם עם עודף עגבניות שכבר לא תוסיפו לסלט, אז הנה משהו לעשות בהן:

אלט פיצה
צריך:
פיתה, לחם, טורטייה, לאפה… אני השתמשתי בפיתה קלויה עם ירקות כבר בפנים
עגבניות שרי מכל סוג שיש לכם ואפשר גם עגבניות אשכול קטנות. לפיתה בינונית צריך סדר גודל של 15 עגבניות שרי רגילות
שמן זית
מלח גס
פלפל שחור גרוס
3 כפות מים
2-1 כפיות מיץ לימון טרי
3 כפות טחינה גולמית

ההכנה:
מניחים את הפיתה בתבנית. חוצים את העגבניות ומסדרים אותן עליה בצפיפות. הצד החתוך של העגבניות צריך לפנות מטה.
מטפטפים שמן זית וזורים פלפל שחור ומעט מלח גס (אפשר לוותר על המלח).
מכניסים לתנור במצב גריל בחום בינוני. לא חייבים לחכות שהתנור יתחמם עד הסוף.
מוציאים את האלט-פיצה מהתנור כעבור כמה דקות, כשהעגבניות מתחילות להיחרך.
בזמן שהאלט-פיצה בתנור, מכינים טחינה דלילה. השיטה שלי: מוזגים לקערה את המים ואת מיץ הלימון. את הטחינה הגולמית (אני משתמשת ב"טחינה יונים") מוסיפים בקילוח דק. יד אחת מוסיפה את הטחינה, יש שנייה בוחשת ללא הפסקה. עוצרים את הזרמת הטחינה הגולמית כשהטחינה בקערה מגיעה לסמיכות הרצויה. שימו לב! הטחינה ממשיכה להסמיך עוד קצת אחרי עצירת ההזרמה כל עוד ממשיכים לערבב. לכן עצרו את ההזרמה כשהטחינה נראית לכם מעט יותר דלילה מהרצוי. ממליחים אם רוצים.
מוציאים את האלט-פיצה מהתנור, מזלפים עליה את הטחינה הגולמית, מפזרים למעלה עלים.
אוכלים מעל צלחת כי כשהשיניים שלכם יינעצו בעגבניות, הן יגירו את העסיס המתוק והנפלא שלהן.

3

4

מה עוד:
להכנת רוטב לפיצה מחממים שמן זית במחבת ומצרפים אם רוצים עלי מרווה ושיני שום. מניחים במחבת עגבניות שרי חצויות עם הצד החתוך כלפי מטה. מפזרים מלח ומכסים את המחבת.כעבור כחמש דקות מסירים את המכסה ובתנועת צביטה מסירים את הקליפות מהעגבניות. מוסיפים את תכולת המחבת לפסטה מבושלת.
חוצים עגבניות מכל סוג שיש לכם ומניחים אותן על תבנית עם הצד החתוך כלפי מטה. ממשיכים כמו שעשיתם עם הפיצה. העגבניות הקלויות והעסיס שנשאר מהן יכולים לשמש כמטבל, תוספת לסלט פסטה, רוטב וכדומה.

מחבת עגבניות ועדשים שמתחילה ברוטב הסודי

באחת הסצנות בסרט התיעודי היפה והכואב "אגורות", יחיא, נער פלסטינאי שנעדר מהבית זמן ארוך (אני לא אכתוב למה כדי לא לעשות ספוילר), מתקשר הביתה ומנהל עם אמו שיחת געגועים. הוא מבקש ממנה להכין לו "מחבת עגבניות". כשיחיא חוזר הביתה, הוא זולל את התבשיל ישר מהמחבת, וזהו אחד מרגעי החסד הנדירים בסרט שביים בדראן בדראן. הרגשתי מוזר לחשוב על התבשיל המגרה שזרח מתוך המציאות הקשה של יחיא ומשפחתו. הסצנה הייתה תזכורת לכוחו המנחם של האוכל, אבל לא רק בגללה כדאי לכם לראות את "אגורות", שמביא אל המסך פיסה קטנה מחייהם של ילדים מקבצי נדבות שחוצים את הקו הירוק ממזרח למערב ומנסים לשרוד.

1

המתכון שאני מציעה שונה מהתבשיל בסרט, אבל יש מחבת, עגבניות ותענוג פשוט של ניגוב הרוטב האדמדם בפרוסה עבה של לחם. המתכון מתחיל ברוטב סודי. הוא לא סודי באמת, אחרת הוא לא היה כאן. הוא סודי רק בפני הבת שלי כי הוא מכיל הרבה יותר ירקות ממה שהיא חושבת. הרוטב האדמדם אכן עשוי בעיקר מעגבניות, אבל אני מגניבה אליו גם בטטה, עשבים וירקות נוספים ומקבלת תוצאה סמיכה עם צבע מדהים וטעם מעולה. אחרי שכל המרכיבים נטחנים בבלנדר, מחליטים מה לעשות בהם:
מטבל קר (בלי בטטה)
תוספת לטחינה במקום מים
רוטב מבושל שאפשר להשתמש בו לטוסטים, פיצה, פסטה, בסיס לתבשיל וכו'
רוטב מבושל שמוסיפים לבצק של פיתות במקום מים
רוטב מבושל שמערבבים בטחינה
רוטב דקדנטי שמבושל עם חלב קוקוס, ואז אפשר להשתמש ברוטב סויה במקום מלח
או מחבת עגבניות ועדשים, שאם ממש רוצים אפשר לקרוא לה שקשוקה טבעונית.

hard_change_agorot_poster_13.2כרזת הסרט "אגורות" באדיבות יועד עירון

הרוטב הזה הוא בעצם גרסה של הסיר של סוף השבוע. אפשר להוסיף לו קישוא שנותר יתום, גזר שאיבד כיוון, חתיכת דלעת או דלורית שלא נוצלה, שאריות מהגמבה שחתכתם לארוחת הערב, כמו שאני עשיתי היום, ואפילו חציל, בתנאי שמדובר בגרסה המבושלת. אני אוהבת להוסיף פתיתי שמרי בירה כתיבול וכשדרוג תזונתי. שימו לב שהרוטב משפריץ מאוד כשמבשלים אותו, ומחייב ערבוב מזדמן.

3

למחבת עגבניות ועדשים לשני אנשים או לאחד רעב צריך:
1 כף שקדים מולבנים
3 כפות עדשים אדומות לא מבושלות
כורכום, פפריקה מתוקה, מלח, פתיתי שמרי בירה או כל תערובת תבלינים אחרת
מים
200 גרם עגבניות (עגבניית אשכול שוקלת בערך 100 גרם)
100 גרם בטטה (פרוסה בעובי 1.5 ס"מ מבטטה בינונית)
שום, פלפל חריף ירוק או אדום ובצל לפי הטעם
1 כף שמן זית
פטרוזיליה /כוסברה

ההכנה:
טוחנים במטחנת תבלינים את השקדים והעדשים, מעבירים לקערית, מוסיפים תבלינים ושליש עד חצי כוס מים, מערבבים ומניחים בצד. אמורה להתקבל בלילה נוזלית שתסמיך מעט אחרי כמה דקות.
טוחנים בבלנדר את הירקות (כולל בצל, שום, פלפל ומה שבא לכם) עם כף שמן זית ומלח. את עשבי התיבול אפשר לטחון או לקצוץ ולהוסיף בשלב הבא.
שופכים למחבת לא משומנת את תכולת הבלנדר ומבשלים על אש בינונית. אם התערובת סמיכה מדי, וזה יכול לקרות בגלל הבטטה, מוסיפים מים. את עשבי התיבול אפשר להוסיף עכשיו אם לא טחנתם אותם קודם. כשהתערובת רותחת, יוצקים לתוכה "שלוליות" מבלילת העדשים. בערך כף לכל שלולית. מנמיכים את האש, מכסים את המחבת ומבשלים כ-20 דקות עד שבלילת העדשים מקרישה אבל לא מתקשה מדי.
מקשטים בעשבי תיבול ומגישים על אורז או עם לחם כשזה חם-חם.

P70421-115909

לממרח כמו בתמונה מערבבים רוטב מבושל, טחינה גולמית ומים ביחס של 1:2:2 בהתאמה. מתבלים במיץ לימון. אם יש צורך, מוסיפים עוד מים ומלח.

הר האושר: מג'דרה עם טוויסט לימוני קטנטן

עם כל הכבוד לשוארמה טבעונית, המבורגר טבעוני ועוגת גבינה טבעונית, לפעמים הדבר האמתי נמצא מתחת לאף ולא צריך שיטבענו אותו. למועדון המכובד של הפלאפל, החומוס, הסביח והמחלוטה (מרק קטניות ואורז) משתייכת גם המג'דרה. יש בה קטניות, יש בה דגן (שיכול להיות בורגול או אורז), היא עשויה מחומרים זמינים וזולים וקל להכין אותה.

1 תכלס, הייתי צריכה להוסיף יותר עדשים

המתכון שאני מציעה כאן מבוסס על חיקוי של מג'דרה שמוגשת במסעדות ערביות. היא מתובלת, אבל לא חריפה, יש בה מתקתקות שמספק הבצל, רעננות שמגיעה עם הלימון והפטרוזיליה, ארומה בחסות שמן הזית וקליפת הלימון, צבע יפה שתורמים התבלינים ופריכות שמספקים השקדים. בשבילי צלחת של מג'דרה כזאת וכמה ירקות חתוכים בצד היא ארוחה מושלמת.

צריך:
1 כוס עדשים ירוקות (עדיף מהסוג הקטן)
1 כוס אורז בסמטי
שמן זית
לימון
מלח
1 בצל קטן, חתוך לרבעים ופרוס
3-2  שיני שום, פרוסות
פלפל לבן, פפריקה מתוקה, כורכום, כמון או כל תערובת תבלינים לפי טעמכם
חופן שקדים מולבנים (בפרוסות או בגפרורים)
פטרוזיליה, קצוצה

3

ההכנה:
אפשר להכין את האורז והעדשים מראש ולחבר לפני ההגשה. ייתכן שלא תזדקקו לכל האורז.
שוטפים את העדשים ומשרים במים לחצי שעה לפחות. לאחר מכן מעבירים אותן לסיר, מכסים במים ומרתיחים. לאחר הרתיחה מסירים את הקצף שנוצר על פני המים, מנמיכים את הלהבה ומבשלים כ-20 דקות עד לריכוך. העדשים צריכות לשמור על צורתן. מסננים.
שוטפים את האורז. מוזגים לסיר שתי כוסות מים, כף שמן זית וכמה טיפות של מיץ לימון, ומרתיחים. כשהנוזל רותח, ממליחים ומוסיפים את האורז. מערבבים פעם אחת. כשתכולת הסיר רותחת, מנמיכים את האש, מכסים ומבשלים כחצי שעה עד שהאורז מוכן.
על מחבת יבשה קולים את השקדים ומעבירים לכלי נפרד.
שופכים למחבת כף שמן זית ומטגנים בה את הבצל. כשהבצל מתחיל להזהיב, מוסיפים את השום והתבלינים ומגררים פנימה את קליפת הלימון. מטגנים יחד עד שהבצל מתחיל להשחים. מכבים את האש.
מעבירים את העדשים למחבת ואז מוסיפים את האורז בהדרגה לקבל יחס אורז-עדשים רצוי. אם הכנתם את העדשים והאורז מראש, עשו זאת מעל להבת גז בוערת.
מוסיפים מלח ולימון, טועמים ומתקנים תיבול.
מעבירים את המג'דרה לצלחת ומפזרים למעלה שקדים ופטרוזיליה

2
גיוונים: אפשר להשתמש בכל אורז שיש לכם, מוכן מראש או לא, עגול, מלא וכו'. ניתן במקום אורז להשתמש גם בבורגול, פריקה ואפילו פתיתים. את העדשים הירוקות הקטנות ניתן להחליף בעדשים שחורות או בעדשים ירוקות גדולות, אבל לא באדומות.

אזני המן טבעוניות

לא רציתי להסתבך, אז הכנתי את האוזניים של המן (או שמא הקונכיות של אסתר?) על בסיס הבצק המהיר של הבוריקטס, עם כמה שינויים קטנים. המילוי אגוזי-שוקולדי והכול ביחד מתאחד למסיבת קלוריות מביכה, ולא בגלל הסוכר. אם יש לכם עניין עם שומנים, דלגו.

2

ל-32 אוזניים צריך:
לבצק:
150 גרם קמח חיטה לבן
150 גרם קמח כוסמין מלא
½ כפית סודה לשתייה
קורט מלח
¼ כוס שמן
½ כוס מים רותחים
2-1 כפות סירופ אגבה
מעט גרידת לימון
למלית:
4-3 כפות אגוזי פקאן קצוצים דק-דק
4-3 כפות שוקולד מריר קצוץ דק-דק
4 כפות חמאת בוטנים
4 כפות טחינה גולמית
2-1 כפות סירופ אגבה

3

ההכנה:
מתחילים בבצק: מערבבים קמחים, מלח וסודה לשתייה. מוסיפים את יתר החומרים ומאחדים.
בזמן שהבצק מצטנן, מכינים את המלית: מערבבים את כל החומרים.
מרדדים את הבצק על משטח מקומח לעלה בעובי של 2 מ"מ וקורצים עיגולים בעזרת כוס.
במרכז של כל עיגול מניחים כפית שטוחה מהמלית, מקפלים לצורה של אוזן המן ומניחים בתבנית לא משומנת.
אופים 25-20 דקות בחום של 180 מעלות.

1
חג"ש!

 

 

שירו – תבשיל עדשים חריף מאריתראה ואתיופיה

שירוּ, על אף האקזוטיקה, הוא בעצם עוד דרך לבשל עדשים והיא פשוטה למדי. מה שמייחד את השירו מתבשילי עדשים אחרים הוא התיבול בברברה, משחת תיבול אדומה וחריפה שאפשר להשיג בחנויות של הקהילות האתיופיות והאריתראיות. התוצר הסופי הוא מטבל או ממרח שאוכלים עם לחם או פיתה, אבל אף אחד לא יגיד כלום גם אם תאכלו אותו במזלג.

2

הברברה מבוססת על פלפל אדום אתיופי, והוא שנתן לה את שמה. נוסף לפלפל יש בתערובת שמן ותבלינים כמו הל, ציפורן וכמון, שהופכים אותה לריחנית ו"עמוקה" יותר, לא סתם חריפה. אם אתם אוהבים סחוג, אריסה, פלפל צ'ומה, או משחת קארי אדום, תרגישו עם הברברה כמו בבית. הברברה צובעת את התבשיל בגוונים חריפים ובצבע אדום יפה. עקרון בישול השירו פשוט: מכינים בסיר אחד מעין רוטב שהוא בסיס הטעם ומוסיפים אותו לקראת סוף הבישול לסיר העדשים. אפשר להכין כמות גדולה של רוטב ולהשתמש בו בהמשך לתבשילים ומטבלים אחרים. הגרסה המוכרת לשירו בארץ היא מעדשים אדומות, אבל אפשר להשתמש גם בעדשים מסוגים אחרים.

את המתכון קיבלתי בשיחת טלפון מאסמאית, אישה אריתראית שחיה בארץ כבר כמה שנים. ככה היא אמרה לי: "אנחנו אוהבים חריף. ברברה זה החיים שלנו, לא כמו הישראלים שצריכים תמיד מתוק." אחרי שהתמקחנו קצת על כמות השמן ולאחר שהשגתי לעצמי צנצנת יפה של הזהב האדום, הנה המתכון.

4

צריך
1 כוס עדשים אדומות
כמות נדיבה של שמן זית לטיגון
1 בצל לבן, לא גדול, קצוץ
1 כף ברברה (שימו לב, זה חריף!)
1 עגבניה מרוסקת או 1 כף רכז עגבנית (אני מכינה במקום, מתכונצ'יק בהמשך)
3-2 שיני שום פרוסות
מלח ופלפל

ככה עושים
שוטפים את העדשים ומשרים אותן לחצי שעה או יותר.
מניחים בסיר קטן שמן ובצל ומטגנים.
כשהבצל מתחיל להזהיב, מוסיפים את הברברה, מערבבים ומטגנים יחד על אש נמוכה למשך כשתי דקות. הטיגון ממתן את החריפות.
מוסיפים את העגבניה/רכז, מערבבים ומבשלים את הכול ביחד עד לקבלת רוטב סמיך.
מעבירים את העדשים לסיר, מכסים במים ומבשלים עד לריכוך וקבלת תבשיל סמיך (לפי ההנחיות של אסמאית המדד הוא שאפשר לאכול אותו במזלג ולא צריך כף). כדאי להשתמש בכמות קטנה יחסית של מים ולהוסיף לפי הצורך. העדשים מתבשלות מהר ולא כדאי שהתבשיל יהיה דליל.
מוסיפים את הרוטב ואת השום, ממליחים ואם רוצים עוד קצת חריפות, אז גם מפלפלים. מבשלים עוד 6-5 דקות על אש קטנה.
אני אוהבת לטפטף מעט מיץ לימון על השירו ולאכול אותה בחברת ירקות טריים שמצננים את החריפות.

1שירו מגויר עם חלה לכבוד שבת 

רכז עגבניות
מכל עגבניה בינונית מקבלים כף אחת של רכז. לטעמי הוא מוצלח הרבה יותר מהקנוי.
מרסקים עגבניות בבלנדר. מעבירים לסיר ומבשלים על אש קטנה. מערבבים מדי פעם ומסירים מה שנדבק לדפנות. מסירים מהאש כשהתערובת מצומצמת ואין בה נוזלים חופשיים. זמן הבישול משתנה לפי הכמות והסיר.

פיתה קלויה, הירקות כבר בפנים

נאמנה לשיטת "תכיני לה מה שהיא אוהבת ותדחפי פנימה כל מה שהיא לא מוכנה לאכול", הכנתי את הפיתות האלה שיש בהן הרבה דברים טובים, גם אם במינונים קטנים.

1

הפרט החשוב ביותר – ואחרי הספוילר הזה תוכלו להמשיך הלאה גם בלי לקרוא את המתכון – הוא שבמקום מים משתמשים להכנת הבצק בעגבניות מרוסקות וירקות נוספים לפי בחירתכם. חוץ מירקות יש בפיתות גם עדשים, פשתן, שמן זית, שיבולת שועל וקמחים מלאים. אם כל הטוב הזה היה מוגש בפורמט של קציצה, זה לא היה עובר. אז עשיתי פיתות. זה אומר שהתוצר הסופי הוא מאפה, אבל מצד שני נחסך ממני הטיגון. אתם עדיין אתי? אז רק עוד דבר אחד. כמו שכתבתי למעלה, הנוזל להכנת הבצק הוא ירקות ובעיקר עגבניות. אני טוחנת אותם בבלנדר ומוסיפה לחומרים היבשים. מומלץ להכין כמות גדולה יותר של רסק ירקות ואת מה שנשאר ממנו לצמצם בבישול על אש קטנה לשימוש כרוטב או כבסיס לתבשילים. אצלי הוא מתפקד כרוטב לפיצה, כתוספת לטחינה או כחלק מתבשילי ירקות וקטניות.

3

כמו ברוב המתכונים כאן, אפשר לאלתר ולא חייבים להיצמד למתכון. רק קחו בחשבון שמההרכב הזה מתקבלות פיתות רכות בעלות צבע חום-זהוב מגרה, בעיקר מבפנים.

ל-7 פיתות צריך:
3 כפות עדשים ירוקות
2 כפות זרעי פשתן
4 כפות שיבולת שועל, לא משנה אם דקה או עבה
1 כוס מלאה מאוד קמח כוסמין מלא
1 כוס מלאה מאוד קמח חיטה מלא
1 כפית אבקת סודה לשתייה
1 כפית מלח גס
2 עגבניות
1 גזר קטן או חתיכת דלעת או קישוא
1 כף שמן זית

5

ככה עושים:
ללוע מטחנת התבלינים מכניסים עדשים, פשתן ושיבולת שועל וטוחנים לקמח. מעבירים לקערה ומוסיפים קמחים, סודה'לה ומלח ומערבבים.
טוחנים בבלנדר עגבניות גזר/דלעת/קישוא ושמן זית.
מוסיפים את הנוזל לקמחים בהדרגה ותוך כדי ערבוב. ייתכן שלא תצטרכו את הכול, וייתכן שתצטרכו את הכול ועוד כמה כפות מים.
מאחדים לבצק. צריך להתקבל בצק גמיש, רך ונוח לעבודה בגודל של פומלית בערך.
מחממים מחבת על הגז.
מקמחים משטח עבודה, לוקחים כדור בצק בגודל של אפרסק אם אתם טבעונים ובגודל של ביצה אם אתם לא ומרדדים לעלה דק. אם המחבת כבר לוהטת (עושה טסס כשמתיזים עליה מים), מניחים בתוכה את הבצק המרודד. קולים את הפיתה משני הצדדים. חוזרים על הפעולה עד שהבצק נגמר.
גיוונים: אפשר להוסיף לחומרים היבשים תבלינים ועשבים יבשים לפי טעמכם, את הפתשן אפשר להחליף בצ'ייה, לרסק הירקות אפשר ומומלץ להוסיף חתיכת בצל, שום ועשבים ירוקים.

2