והיו עיני הקוף עצובות מאוד

כל כך הרבה מלים נאמרו על לאה גולדברג, מחקרים בוצעו, מאמרים נכתבו, ספרים חוברו ותכניות הופקו. בצדק. האישה הזאת הייתה ועודנה טנא מלא כוכבים. זה רק אומר שתמיד אפשר עוד לחדש, למשל על האופן שבו גישות סביבתיות ויחס לבעלי חיים מתבטאים ביצירותיה לילדים.

דימוי מתוך הסרטון לאה גולדברג מקריאה שירים: "משירי ארץ אהבתי"

בתחילת שנת הלימודים 2015 התיישבו ארבע תלמידות מחקר בבית הספר ללימודי סביבה באוניברסיטת תל אביב לכתוב הצעת מחקר שמבקשת לבחון את הגישה הסביבתית של גולדברג כפי שהיא משתקפת בספרות הילדים שלה שיש בה ייצוגי בעלי חיים. מפה ומשם העבודה בעלת הכותרת שאינה נגמרת הפכה למאמר, שטוען בפשטות: כמו שאפשר לבחון כל תוצר תרבות מבעד למשקפיים פמיניסטיים (לדוגמה), אפשר לעשות זאת גם מבעד למשקפיים סביבתיים או "חייתיים". אז לקחנו את לאה גולדברג בתור מקרה מבחן, כי יצירתה שופעת טבע פראי ועירוני, ציפורים, כלבים, חתולים, חיות משק וחיות בר, וכי אין כמעט ילד עברי שלא גדל עליה. גילינו שלאה גולדברג לא נצמדה לאתיקה סביבתית אחת ובכתביה אפשר למצוא התפעמות מהטבע וחמלה אוהבת לבעלי חיים לצד תפיסה שמחפיצה אותם לטובת הנאתו של האדם.

גולדברג עם לובן תפרחתו יפת התואר (התמונה מתוך הבלוג "עונג שבת") 

גולדברג, שכתבה ברגישות רבה כל כך על הקוף נפלאות, על החתול דון קיחוט ועל הכבשה הנאלצת להיפרד מבנה הרך אשר אבד, הסתובבה בארץ ישראל לבושה במעיל פרווה ותיארה בחדווה דגים שעולים ברשת וקרנף מרקד בקרקס. המאמר המלא שהופיע בכתב העת "חיות וחברה" בקישור: והיו עיני הקוף עצובות מאוד – כנען ושלוח

אם אתם מתעצלים לקרוא את המאמר, הנה אחד השירים שניתחנו בו. לשם הנוחות הורדתי כאן רפרנסים והערות שוליים. המתעניינים ימצאו אותם, יחד עם הרחבה על המושגים והמסגרת התאורטית, במאמר המלא.

ארנבות משוקולד
בן ובת יש לארנבת:
בן – יצחק, ובת – יוכבד.
כל אחד מהם נולד
בחנות של שוקולד.

 איזו כנופיה מתקתקת!
בן – תינוק, ובת – תינוקת
וגם אמא בעצמה
כל גדלה – חצי אמה.

 בחלון גדול יושבת
כל משפחת הארנבת,
ומעבר לו עומדים
ילדות גם ילדים.

 ואמא – הארנבת –
מסתכלת וחושבת:
"טוב לזה שלא נולד
בחנות של שוקולד.

 אוי לי איך אוכל לסבול
אם יתחילו לֶאֱכֹל
גם את בני, גם את בתי?
קדם כל אִכְלוּ אותי!"

עטיפת אלבום שירי הילדים של קורין אלאל "ארנבות משוקולד" 

 שיר זה, המתאר משפחה של ארנבים בחנות שוקולד, עמוס בסמליות. באמצעות הארנבים משוקולד, מוצר שלא היה נפוץ ביישוב היהודי בארץ ישראל באותה תקופה, גולדברג חוזרת למחוזות ילדותה באירופה. בפתחו של השיר מתעוררת ציפייה להמשך מתוק ורך. המהפך מתרחש בשני הבתים האחרונים, כשמתברר שכל הארנבים גורלם להיאכל. את דרמת המהפך, שחוזרת ברבים משיריה של גולדברג, ניתן לקשור לביוגרפיה האישית שלה: ילדות מוקדמת מאושרת שנגדעה עם הגירה ופירוק המשפחה. שמות הילדים בשיר, יצחק ויוכבד, נקשרים לטרגדיות משפחתיות מקראיות: עקדת יצחק ומשה בתיבה.

הארנבת האם סובלת מהמחשבה שתיאלץ לצפות באכילת ילדיה: "אוי לי, איך אוכל לסבול/ אם יתחילו לאכל/ גם את בני, גם את בתי?/ קדם כל אכלו אותי!".  השיר המר-מתוק מאזכר חוקים מקראיים העוסקים במעשי נטילת אם ובניה יחד, כגון "לא תיקח האם על הבנים" (דברים כב, ו), איסור "אותו ואת בנו לא תשחטו ביום אחד" (ויקרא כב, כח), שפירש הרמב"ם: "להישמר ולהתרחק, [כדי] שלא יישחט הבן לעיני האם, כי צער בעלי חיים בזה גדול מאד, כי אין הפרש בין צִעֵר את האם ותלך לה ולא תצטער בראיית לקיחת הבנים" (מורה נבוכים, חלק ג, פרק מח). חוקי התורה אינם אוסרים על שחיטת בעלי חיים, אם כי בחוק זה יש ניסיון למתן את הסבל שבשחיטה.

השיר מותיר את הקוראים בתחושה מעורבת: מצד אחד מתוארת טראומה אימהית (מנקודת מבט אנושית) בלתי נסבלת, ומצד אחר השיר נוגע באופן עקיף בשחיטת בעלי חיים ואכילתם. כל אלה מובאים בעיצוב פנטסטי ובמעטפת שוקולד מתקתקה, המשקפים היטב את מורכבות אישיותה וכתיבתה של גולדברג – קלילות לצד טרגיות, ואנתרופוצנטריות לצד ביוצנטריות.

גולדברג למדה והכירה את התנ"ך היטב, אך נראה שהמציאות הקשה של ילדותה "ריסקה את אמונתה באלוהי התנ"ך". כמו כן חשוב להוסיף שקוראים מבוגרים בני זמננו נוטים לקשר את השיר ישירות לתקופת השואה, אך למרות הלך הרוח התקופתי השיר נכתב כשלוש שנים לפני תחילתה הרשמית של המלחמה.