דילוג לתוכן

חיים שניים לספרים ישנים

קשה לזרוק ספרים ישנים, אפילו לפח המחזור ואפילו אם אין שום סיכוי שנשוב לדפדף בהם. יש דרכים יצירתיות להחיות מחדש כרכים שהעלו אבק, להשיב להם את הכבוד ולהשאיר אותם לצדנו כפרטי עיצוב מקוריים

ספרים ישנים מעמידים את חובבי המילה הכתובה במצבים מביכים. יש ביניהם כרכים שאיש כבר לא יקרא – ספרי עיון שפג תוקפם כמו אנציקלופדיות שעברו לאינטרנט ומתעדכנות שם, ספרי פרוזה שכבר קראתם כל כך הרבה פעמים שאין סיכוי שתפתחו אותם שוב, או ספרים כה ישנים שעלעול בהם משמעותו שיתפוררו, יתפרקו ויאבדו לעד.
מצד אחד הם כבר אינם מצדיקים את המקום שהם תופסים על המדף ואת האבק שהם צוברים, ומצד שני קשה לזרוק ספר לפח, אפילו אם מדובר בפח המחזור. אולי בגלל שאנחנו עם הספר, הדילמה הזאת מעיקה עלינו במיוחד. גם הקוראים הדיגיטליים, שהופכים לאביזר נפוץ יוצר ויותר, אינם מקלים על המצב. הם גורמים לספרים הישנים להיראות כמו פריט נוסטלגי במקרה הטוב או כגורם מיותר לאי-סדר בבית במקרה הטוב פחות. הקוראים הדיגיטליים מאלצים אותנו לבחור בין פתרון ידידותי לסביבה, מתנייד בקלות ויעיל, לבין התחושה האהובה כל כך של מגע הנייר, ריח הדפוס, רחש הדפדוף ושליפה מהמדף. אבל זה אולי כבר חלק מסיפור אחר.

סיפור חדש
אז מה עושים עם הספרים הישנים שקשה כל כך להיפרד מהם? תמיד אפשר להפוך אותם לעיסת נייר ולפסל בהם משהו חדש שיונח במקומם על המדף. הוא לא ייראה כמוהם, אבל אתם תדעו שקערת הפירות הייתה פעם האנציקלופדיה העברית ושבחייו הקודמים פסל החתול הצבעוני היה סדרת ספרי דני דין הרואה ואינו נראה. אם בכל זאת רוצים לשמור על אופיים המקורי של הספרים, אפשר לנצל את התכונות הטבעיות שלהם. ספרים עבי כרס הם מעין בלוקים שאפשר לעבוד איתם כמו עם קוביות לבניית מדפים ורהיטים ואף להצמיד את דפיהם זה לזה ולגלף את גוש החומר שנוצר – אחרי הכול מדובר בעץ. אם עוברים לרמת הדף, האותיות והציורים המודפסים יכולים להפוך לאלמנט גרפי או קישוטי שמעטר את המוצר החדש. אפשר גם להתייחס לרמת התוכן ולהכניס את האיור או הטקסט לקונטקסט חדש, כמו דפים שנגזרו מספר והפכו למשל לתמונה או לכרטיס ברכה.

SecretSafeBooksCharlotte'sWeb SecretSafeBooksHobbitתיבות אוצר של קארה וית'אם, Kara Witham ,www.SecretSafeBooks.com

קארה וית'אם האמריקאית, בעלת Secret Safe Books, הופכת יחד עם בעלה ג'ון ספרים למעין כספות רומנטיות במיוחד. היא בעצם עושה מה שאולי ראיתם בסרטים כטכניקה להברחת נשק, יהלומים וסמים: הופכים את הספר לבלוק באמצעות הדבקת הדפים זה לזה ואז חוצבים מתוכו את הצורה של החפץ שרוצים להחביא. וית'אם, שמוכרת את העבודות שלה באתר Etsy, מציעה תיבות-כספות להחבאת אוצרות קטנים כמו בקבוקוני משקה (פלאסקים), תכשיטים וכמובן – טבעות אירוסין. מבחוץ הן נראות כמו ספר לכל דבר, אבל כאשר פותחים אותן מגלים שמדובר בעצם בתיבות אוצר שיכולות להיטמע בקלות בספרייה שלכם או לשמש כאריזות מתנה מפתיעה במיוחד.

cecilialevy3 cecilialevy5 cecilialevy7אמנות הנייר של ססיליה לוי, Cecilia Levy ,www.cecilialevy.com

ססיליה לוי היא אמנית שוודית, גרפיקאית וכורכת ספרים לשעבר. ב-2009 היא החלה להשתעשע וליצור עבודות תלת-ממדיות מדפי ספרים ודבק. את המעבר מחומר הגלם ליצירות העדינות היא מתארת בטקסט קצר ומקסים באתר שלה: "ספרים ישנים נושאים היסטוריה, לא רק את ההיסטוריה הכתובה בדפיהם. אוזני חמור, כתמים, הקדשה בדף הראשון, שרבוט בשוליים. נייר חלק, אלגנטי, בלבן שמנת או ללא צבע, צהבהב או שברירי – חומר מלא בדקויות, גוונים שונים, מרקמים ואישיות. אני משתמשת בספרים מתחילת המאה שעברה. אני מפרקת אותם, קורעת, גוזרת וחותכת את הדפים לפיסות קטנות שמתחברות יחד לעצם חדש. דק כקליפת ביצה ועם זאת עמיד להפליא. הסיפור ממשיך לחיות, אבל בצורה אחרת."

IMG_5276ראש מיטה מספרים (DIY Book Headboard), עבודה של קסנדרה אוצינגר
Kassandra Utzinger ,www.designeverydayblog.com

קסנדרה אוצינגר, אוסטרלית תושבת קנדה, בלוגרית עיצוב, גרפיקאית וצלמת, מסבירה באחת הרשומות בבלוג העיצוב שלה איך להכין ראש מיטה מספרים ישנים, ואומרת שאפשר לעשות את זה ביום אחד. כל מה שאתם צריכים זה לוח עץ בגודל ראש המיטה שבו אתם מעוניינים, כ-25 ספרים ישנים, מסמרים ודבק. מעמידים את לוח העץ במקום של ראש המיטה ומסמנים את גובה המזרון. אחר כך משכיבים את הלוח ובוחרים כיצד למקם כל ספר. ממסמרים כל ספר ללוח ואת הדפים שבהם רוצים שיישאר פתוח מקבעים בעזרת דבק.

DSCF4024תכשיט מחרוזי נייר, עבודה של נשות הכפר קאסאנה באוגנדה (צילום: שחר שילוח)

במבט ראשון התכשיט הצבעוני לא ייראה לכם כמו משהו שפעם קראו בו, אבל אם תביטו מקרוב במחרוזות שמכינות נשים מהכפר קאסאנה באוגנדה, תוכלו לזהות אותיות. הנשים גוזרות רצועות נייר ומגלגלות אותן סביב עצמן, כך שמתקבלים חרוזים צבעוניים בצורות שונות, שאותם הנשים מצפות בלכה ומשחילות על חוט בשילוב חרוזים נוספים. התוצאה היא תכשיט שיש דומים לו, אבל אין זהים לו.

lana owlsציורים של דינה ארגוב על דפי ספרים ישנים. Dina Argov Online Art Gallery בפייסבוק

דינה ארגוב, ציירת ומנחת סדנאות ציור, משתמשת בדפי ספרים ישנים כמצע לציורי דמויות נשיות בהשראת אמנויות פולקלור, ובעיקר מדמות המטריושקה הרוסית. העבודות של ארגוב נוצרות על גבי דפיו של לכסיקון גרמני משנת 1906, שהגופן הגותי בו כבר קשה לזיהוי, ועל דפי ספרים ישנים שמצאה בדאצ'ה (בקתת קיץ כפרית) של משפחתה ברוסיה, שגם בהם יש מילים ואותיות שכבר יצאו משימוש. ארגוב מספרת שלעתים הציורים מתחברים למילים מהטקסט שבדף שעליו היא מציירת. כאשר אדם מעוניין לרכוש מארגוב יצירה, היא פשוט חותכת מהספר את הדף שעליו היא נמצאת. בנוסף היא מצלמת את הציורים ומדפיסה כפוסטרים שניתנים לרכישה במחיר שווה לכל נפש.

mazal1יומני סלון מזל באדיבות אורי סתיו. "מועדים לפורענות – יומן הבלגאן של סלון מזל" בפייסבוק

"מועדים לפורענות" הוא יומן שנה מבית סלון מזל, עמותה לשינוי חברתי. מרכז הפעילות האנרכיסטי-פמיניסטי נסגר אמנם לפני כמה שנים, אך קומץ פעילות ממשיך להוציא לאור את היומן ולכרוך אותו בשילוב דפים מאוירים שנתלשו מספרי ילדים ישנים, כתבי עת מצהיבים, מפות גיאוגרפיות וקומיקס. דפי היומן חדשים, אבל הכריכות ממוחזרות ומעניקות חיים חדשים לספרים ודברי דפוס שהיו עלולים להיעלם בתהום הנשייה. לכל תאריך ביומן מצרפות העורכות מדי שנה אירועים היסטוריים הקשורים בדיכוי, מחאה ומהפיכה, חגים על פי אמונות שונות ופולקלור מרחבי העולם. מדי פעם מקיימת ההוצאה הקטנה, הפועלת בהתנדבות, סדנאות שבהן המשתתפות מוזמנות לפרק ספרים ולהרכיב כריכות בעצמן.

 

הטקסט הופיע ככתבה בגיליון מרץ 2014 של המגזין Style מבית ידיעות תקשורת

ג'יימי. פוסט עם כמה תהיות והרבה עגבניות

הוא מציע חלופות לאוכל מתועש אבל מתקשה להיפרד מפחיות השימורים, אוהב אנשים אבל לא רואה חיות ממטר, אלא אם הן בצלחת. ניסיון קטן לפצח את ג'יימי אוליבר

היו תקופות שבהן הוא היה לוהט יותר, אבל דווקא עכשיו אני צופה ביוטיוב במינון גבוה יחסית של סרטוני ג'יימי אוליבר. כמות החומר שהאיש מייצר היא פשוט עצומה – החל בסרטונים של דקות ספורות וכלה בסדרות באורך מלא, שהמעניינת והמומלצת ביותר ביניהן לטעמי היא Jamie's American Road trip. המסע לאמריקה מרתק כי הוא מציג את המקום שבו אנתרופולוגיה וקולינריה נפגשות, ואוליבר, שגם אוכל וגם אנשים מסקרנים אותו, מיטיב לחשוף טעמים וסיפורים אנושיים, שבהם הוא נוגע ברגישות ובמינונים הנכונים. לא תמצאו אצלו פסטה ברוטב אופרת סבון כמו בריאליטי בישול ישראלי. זאת בדיוק נקודות האז WTF, ג'יימי?

boo2-sפסטה בוביז של ג'יימי. המתכון בהמשך

אי אפשר להגיד עליו שהוא נטול חמלה. ההתרשמות שלי היא שהחום והחיבור המידי שלו לבני אדם באשר הם אותנטיים: הוא פוגש מהגרים וחסרי בית, ילידי אמריקה ושחורים שנדחקו לשולי החברה וגם רד-נקים ואנשי עשירונים עליונים. עם כולם הוא מקיים אינטראקציה שמכבדת את כל הצדדים. מצד שני כאשר מדובר בבעלי חיים, הרגישות הזאת פשוט לא נמצאת שם. אם פרה או חזיר מזיזים לו משהו בלב, זאת אותה תזוזה שהיו גורמים לו עגבניה יפה או אפרסק עסיסי במיוחד. לא יותר.
בברוקלין הוא נכנס לקצביה שאפרוחים, תרנגולי הודו, אווזים וארנבים מגיעים אליה חיים וקונה אחד מהם לארוחת הערב. בלואיזיאנה הוא צד תנין בירייה ובהמשך פושט את עורו בלי שום רתיעה. בוויומינג הוא עוזר לבוקרים לצרוב מספרים על עגלים ולסרס אותם ללא הרדמה, אחר כך הוא יאכל את האשכים שנותרו מאחור. אצל אנשי נבאחו באריזונה הוא משתתף בשחיטת כבשה (בעיניי זה היה ההרג הכי נסבל בסדרה, אבל זה כבר סיפור לפוסט אחר) ועם הגנגסטרים-לשעבר מלוס אנג'לס הוא יוצא לדוג. נראה כאילו אוליבר מקפיד להשתתף בשחיטה אחת לפחות בכל מקום שאליו הוא מגיע. לפחות הוא לא משאיר את העבודה המלוכלכת לאחרים או מאפשר לאריזות ולסטריליות של הסופרמרקט לחצוץ בינו לבין הסיפור שמאחורי האוכל.
בכל הפרקים בסדרה, וגם ביתר התוכניות שלו, אוליבר מבשל כמעט אך ורק מנות המבוססות על מוצרים מהחי. אפילו כשהוא מכין מאכל עם פוטנציאל טבעוני, איכשהו משתרבבים לשם בעלי חיים ותוצריהם: מטגן ירקות בשמן זית, מוסיף קוביית חמאה. מכין רוטב עגבניות לפסטה, זורק פנימה כמה חתיכות אנשובי. חותך סלט עגבניות מופלא, לא מתאפק ומקשט אותו בפרמזן. אפילו כשהוא מכין פלאפל, בסוף יש על המגש פנכה של רוטב יוגורט. זה עוד לפני שאמרנו משהו על שימוש די נרחב במוצרים משומרים בהמלצת השף שמציע לנו להפסיק עם האוכל המתועש. גם הבשלנים האחרים שיש להם ערוצים ב-Food Tube של אוליבר מתקשים לפעול בלי שמנת, פרמזן, חלב ובשר טחון.

מקרה נדיר שבו ג'יימי אוליבר מתייחס לטבעונים

אני לא מצפה מאוליבר להפוך לטבעוני. מה לעשות, לא כולם ננה שרייר. אבל מאיש כל כך יצירתי, שיודע לחשוב ולבשל מחוץ לקופסה, שאין לי ספק שמודע לקשר בין צריכת בשר לבין פגיעה בסביבה ורעב עולמי, שאכפת לו מאנשים, הייתי מצפה להבלחות טבעוניות פה ושם. אבל ג'יימי אוהב את הבשר, החלב, הביצים והדבש שלו, עד כדי כך שאת רוב המנות שלו קשה לטבען או אפילו לצמחן. עניין תרבותי? זה טיעון שלא ישכנע אותי, כי אוליבר נראה כמי שמכיר ופתוח לתרבויות שונות מזו הבריטית שבה צמח. למרות הכול למדתי ממנו דבר או שניים, בעיקר כאלה שקשורים ליצירת טעמים ולחיתוך ירקות.

הצלחתי לחלץ משלל המתכונים הלא כשרים לטבעונים וליהודים דתיים שניים פשוטים וחמודים. הם מוצגים כאן על בסיס מה שאני זוכרת מהסרטון, כי אין ברשותי את המקור.

פסטה בוביז
אני אוהבת אותה כי יש בה מעט מאוד מרכיבים ובכל זאת היא טעימה ומעניינת. מה שנחמד בה זה שהיא עשויה אך ורק מהמרכיבים הבסיסיים ביותר של פסטה ברוטב עגבניות ובכל זאת יוצאת לא שגרתית. היא פשוט להכנה, אבל יש שני דברים שחשוב לזכור: שטח המחבת הוא קריטי ונדרשת זריזות אצבעות וסבילות לחום בשלב 5 של ההכנה. אין כמויות, אתם כבר תבינו למה.


DSCF4126 DSCF4129boo-sפסטה בוביז. עגבניות חצויות, זה כל העניין

צריך
פסטה. אני מעדיפה כאן ספגטי מחיטה מלאה
שמן זית
כל מיני עגבניות, אבל שיהיו קטנות (לאו דווקא שרי)
שיני שום שלמות מקולפות לפי הטעם
פלפל צ'ילי פרוס דק, אם רוצים
מלח-פלפל
עלי בזיליקום
לקישוט: פתיתי שמרי בירה או כל מה שעושה לכם פרמזן בלב

ההכנה
1. מרתיחים מים ומבשלים בהם את הפסטה. המהדרין יבשלו במי מלח. אני לא מוסיפה מלח כדי להשתמש אחרי זה במים להשקיית צמחים.
2. בזמן שהפסטה מתבשלת חוצים כל עגבניה לשניים לרוחבה
3. מחממים שמן במחבת רחבה. כשהוא חם, מניחים במחבת את העגבניות עם הצד החתוך כלפי מטה
4. מוסיפים את השום ומתבלים
5. כשתכולת המחבת רותחת, מכסים. כעבור כמה דקות בודקים מה נשמע. אם ניתן להסיר מכיפות העגבניה את הקליפה בקלות, זה בדיוק מה שעושים. אם לא, ממתינים עוד כמה דקות.
6. בודקים אם הפסטה מוכנה. אם כן, מוסיפים למחבת כמה עלי בזיליקום קרועים ומיד אחריהם מעבירים את הפסטה המסוננת למחבת ומערבבים אותה לדקה או שתיים עם הרוטב. אם הפסטה עדיין לא מוכנה, מכבים את האש שמתחת לרוטב ונותנים לו להמתין.
7. מעבירים לצלחת, מקשטים ומגישים.

טיפ מהערוץ של ג'יימי להכנת רוטב עגבניות: אם מדובר בעגבניות שרי או בעגבניות אשכול שקונים עם הגבעול, משתמשים בגבעול לחיזוק הארומה של העגבניות. מועכים אותו בידיים לשחרור השמנים הריחניים ומוסיפים לרוטב בסיר. מוציאים לפני ההגשה. אל תעשו את זה עם העלים – עלי משפחת הסולניים רעילים.

guak

גואקמולי שעושים בידיים
את המתכון הזה אוליבר הדגים בפרק שהוקדש לארוחת פיקניק. אתם לא אמורים להזדקק לסכין במתכון הזה (כי אתם בפיקניק ואולי שכחתם אותו בבית), אבל כן תזדקקו לידיים נקיות. אופן ההכנה משפיע כמובן על המרקם של המנה, אבל אם אתם חייבים סכין, פשוט השתמשו בו.

צריך
2 אבוקדו בשלים ויפים
2 עגבניות קטנות, בשלות מאוד
½ בצל סגול, או לפי הטעם
10 גבעולי כוסברה לפחות
שמן זית
מיץ ליים. לא היה לי ליים, אז השתמשתי בלימונים ננסיים, לימקואטים. אם אין, גם מיץ קלמנטינה יעוד או מיץ מלימון רגיל
מעט גרידת לימון
פלפל צ'ילי, אם רוצים
מלח פלפל

ההכנה
1. קודם כל שוטפים את הידיים.
2. מקווצ'צ'ים את האבוקדו בידיים עד שכל הבשר שלו נושר לקערה. גם הגלעין ייפול פנימה, אז סלקו אותו. את אותו הדבר עושים עם העגבניות ועם הלימונים.
3. גוררים פנימה בעזרת פומפיה בצל, צ'ילי וקליפת לימון.
4. קורעים פנימה כוסברה.
5. מתבלים ולשים עם הידיים את התערובת עד הגעה למרקם הרצוי.

חומר צמיגי

מכונית לכל פועל משמעותה הרבה מאוד צמיגים שהופכים לאשפה – לפחות עד שמישהו אוסף אותם ונותן להם חיים חדשים. מזל שיש כאלה שעושים את זה

הצמיגים הם אחת מתופעות הלוואי, לטוב ולרע, של המהפכה התעשייתית. גם האופניים וגם המכוניות הם מתוצריה של המהפכה, והצמיגים שעוטפים את גלגליהם נמצאים אתנו מסוף המאה ה-19. הצמיגים שמוכרים לנו היום עשויים בעיקר מגומי, ובתוקף תפקידם לחבר בין כלי הרכב לבין הכביש הם מוצר עמיד במיוחד. גם לאחר שהתבלו מספיק כדי להיפרד מגלגלי כלי הרכב שלנו, הם לא ממהרים להתכלות ולחזור אל אמא אדמה.

SONY DSCתכשיט לצוואר מפנימית של אופניים של האומן ההונגרי Muskotál Dénes

עכשיו דמיינו את זה: על פי הערכות סוכנות האנרגיה הבינלאומית, מספר המכוניות בעולם עבר את המיליארד ועד 2035 יתרוצצו על פני כדור הארץ 1.7 מיליארד מכוניות. נניח שלכל אחת מהן מחליפים צמיגים פעם אחת בשנה. לא נהיה קטנוניים ונניח למשאיות וכלי רכב גדולים אחרים שנוסעים על יותר מארבעה גלגלים וגם את הדו-גלגליים נשאיר מחוץ לחישוב. זה אומר שכל שנה נזרקים לפחות ארבעה מיליארד צמיגים למזבלות – זה כמעט מחצית ממספר בני האדם בעולם. עד כה השימוש-מחדש המוכר ביותר לצמיגים הוא שריפתם כחלק מפעולות מחאה. עכשיו, עם כל הכבוד שיש לי למחאה חברתית ועם ההכרה הראויה לקשרים ההדקים שיש לה עם קיימות, צמיגים בוערים הם לא בדיוק מיצג אקולוגי.

SONY DSCחגורה מצמיג אופנייםMuskotál Dénes

אפשר להתעודד מכך שעם הזמן צצים יותר ויותר שימושים לצמיגים הנטושים, אם בשימוש מחדש (reuse) ואם במחזור (recycle), זה כמובן אחרי שהתיקון (repair) כבר אינו בגדר אפשרות. אחרי שכיסינו את שלושת ה-Re של הקיימות, אפשר להתחיל להתפעל ממה שיש לצמיגים המשומשים להציע מעבר לכמויות כמעט בלתי מוגבלות של חומר גלם שחור וזול. אותן תכונות שהופכות את הצמיגים בערמות האשפה לבעיה סביבתית – העמידות שלהם – הן התכונות שקורצות לאלה שממחזרים אותם. הצמיגים עשויים מ-65% גומי, 20% מתכת ו-15% טקסטיל, כך שהגומי הוא חומר הגלם העיקרי שהם מציעים. מפעלים למחזור צמיגים מפרידים את המרכיבים ויוצרים מהגומי אבקה שמשמשת לייצור משטחי הגומי שאנו פוגשים בשנים האחרונות בגני משחקים, אריחים, תוסף להשבחת אספלט שעוזר לכבישים להיות שקטים יותר, וחומרי בידוד לענף הבנייה.

Michael Reynolds in GARBAGE WARRIOR copy

18-greenfield.vlלמעלה: מייקל ריינולדס, האדריכל והחלוץ האמריקאי שהמציא את ספינות האדמה ליד אחת מיצירותיו. התמונה מתוך הסרט Garbage Warrior בבימויו של Oliver Hodge; למטה: כיור RUBBiSH של פירמת האדריכלות Minarc, באדיבות http://www.minarc.com

רוך וקושי
מחוץ למחזור התעשייתי, הצמיגים מוצאים לעצמם חיים חדשים בשלל צורות יצירתיות למדי. האדריכל האמריקאי מייקל ריינולדס פיתח את ספינות האדמה, earthships, בתים אקולוגיים עצמאיים שמספקים לדייריהם אנרגיה, מים, מיזוג ואפילו מזון. הבתים היפהפיים בעלי הצורות האורגניות עשויים מחומרים ממוחזרים ואדמה, ואחד ממרכיביהם הקונסטרוקטיביים החשובים ביותר הוא צמיגים משומשים. הצמיגים נדחסים באדמה ומספקים יציבות ובידוד. קירות שאינם נושאים משקל עשויים מפחיות משקה ומבקבוקים. בכך הבתים של ריינולדס הם ירוקים פעמיים – הם גם מצמצמים את כמויות הפסולת במטמנות וגם מייתרים את השימוש באנרגיה מזהמת. הסרט המרתק Garbage Warrior של הבמאי אוליבר הודג' מתעד את פועלו של ריינולדס, שמוכר כאקטיביסט, מורד, חלוץ וגורו סביבתני.

022-buffalo head1עבודה של האמן הקוריאני Yong Ho Ji

חוץ מחוזק, לגומי שממנו עשויים צמיגים ופנימיות, יש מאפיינים אסתטיים שמקנים למוצרים שעשויים מהם אופי מיוחד, גם בגלל המראה וגם בגלל הקונוטציה התעשייתית. הם שחורים, מזכירים מוצרי עור בעיבוד מסוים, יש להם ברק עמום ואיזון חמקמק בין רכות לקושי ובין גמישות לקשיחות. הגומי הממוחזר מתחבר לעיצוב אורבני ופחות למראה רומנטי של פרחים ומלמלות, אבל באמנות אין דבר כזה שאין דבר כזה וטווח האפשרויות העיצוביות גדול.
יונג-הו ג'י (Yong-Ho Ji) אמן קוריאני בן 35, יוצר מצמיגים פסלים, בעיקר של חיות בר, אך גם של יצורים מיתולוגיים ובני אדם, שאותם הוא מכנה "מוטנטים". הפסלים שג'י יוצר מרצועות של צמיגים משומשים נאמנים למקור במקרה שמדובר בתאו, סוס או גורילה ומעידים על חקירה מעיקה של האמן את האובייקט, ומצד שני יש בהם משהו מפלצתי – גם בגלל החומר והצבע, אבל לא רק.
RUBBiSH הוא כיור שעשוי מצמיגים ממוחזרים מבית היוצר של פירמת האדריכלות Minarc שיושבת בקליפורניה. הבעלים של מינארק מונחים בעבודתם על ידי ערכים הוליסטיים וסביבתיים, ומלבד שימוש בצמיגים ממוחזרים, הם בונים ויוצרים גם מזכוכית ומעץ מושבים (reclaimed). הגומי השחור אטום למים וגמיש, הופך את השימוש בכיור נעים ומקנה לו מראה יוצא דופן ומקורי.

Recycoool-0127 copyכיסא מפנימיות מנופחות של היוצר הישראלי ניר אוחיון, Recycool

ניר אוחיון הוא אמן ומעצב ישראלי שעובד עם חומרים ממוחזרים ומרבה להשתמש בצמיגים ופנימיות שירדו מהכביש. רהיטי הפנימיות התפוחים של אוחיון מזכירים חרקים ויש בהם משהו משחקי ומשעשע. את עבודותיו של אוחיון אפשר לראות במרכז המבקרים בפארק המחזור חירייה. יש שם מעין ספסל רחב שנראה כמו אוסף של בועות כהות, והדופן הקדמי של דלפק בית הקפה במקום מצופה בתבליטים גיאומטריים שיצר אוחיון מצמיגים ממוחזרים. הכיסא שעיצב אוחיון מופיע בקליפ Make Me של ג'נט ג'קסון, ואם כבר מדברים על מחזור, אז היא נראית שם בדיוק כמו אחיה המנוח וגם נשמעת פחות או יותר כמוהו.

IMG_5556[1] (2)

אושרת 061

הדומים של המעצבת אושרת גורן, צילום: נעמה, סטודיו לצילום בית יצחק

מתגלגלים גם לתחום האופנה ואביזרי הילדים
אושרת גורן היא מעצבת פנים ויוצרת רב-תחומית שממחזרת בעבודתה ובסדנאות שהיא מעבירה חומרים יום-יומיים מסוגים שונים, שצמיגים הם רק חלק מהם. גורן לוקחת את הצמיגים למקומות צבעוניים, עליזים ושונים לגמרי באופי ובטקסטורה מאלה של המעצבים שהוזכרו עד כה. היא בונה מהם שרפרפים, הדומים ושולחנות נמוכים. צבעו השחור של הצמיג מוחלף בכל גוון אחר שגורן או לקוחותיה מעוניינים בו, החלק העליון מכוסה במשטח מרופד מצופה בבד תואם ולתחתיתו מתחברים גלגלים או רגלי עץ. גרסה נוספת של רהיטי הצמיגים מצופה בחבל טבעי ושוב מסיעה את הצמיג למקומות שטרם ביקר בהם.

DSC_5113 לירוני 2013-83 שטיח שאגי- איכות מגזין 2מלמעלה למטה: סלי אחסון, נדנדת סוס ושטיחון שאגי לניקוי הנעלים של לי-רון פז צילום נדנדה: מירב אתר, צילום סלים ושטיח: דנה ישראלי

לי-רון פז, בת 31 והבעלים של קריאייטיב אקו-ארט, משאירה את המראה המקורי של הצמיגים כמו שהוא, אך על אף המראה הקשוח נדנדנות הסוס הממוחזרות לילדים שהיא יוצרת מצליחות בקלות להיות חמודות וצעצועיות. מכיוון שהן עשויות מצמיגים, שהם כאמור חומר עמיד, הן מתאימות לשימוש גם בתוך הבית וגם בחוץ. פז יוצרת גם סלים מצמיגים שמזכירים את סלי המסיק הפלסטיניים המסורתיים ושטיחים בסגנון שאגי שמתאימים לניקוי הנעלים בכניסה לבית.
צ'ארלי סופר הוא ליצן ומורה ל'אגלינג שמייצר בעבודת יד ציוד ג'אגלינג מקצועי. סופר משתמש בין היתר בגומי ממוחזר מפנימיות שהוא מציל מפחי אשפה, מכבס ומחזיר לחיים כאביזרי ליהטוט שחורים אך עליזים.

charlieאביזרי ג'אגלינג של הליצן והג'גלר הממחזר צ'רלי סופר. צילום: סופיה סייג

צמיגים ממוחזרים מופיעים גם כאביזרי אופנה עם נוכחות ואמירה שאי אפשר להתעלם מהן. החברה הקולמביאנית Cyclus Manufactura מייצרת תיקים שעשויים מפנימיות. אחד ממוצרי הדגל שלה הוא תיק הפנגולין שקרוי על שם החיה ממשפחת הארמדילו שאת הביומכניקה שלה הוא מחקה. כמו החיה, גם התיק יודע להתכדר ולהתגונן בשריון הקשקשים שלו, או להיפתח. הפנגולין מיוצר כתרמיל גב בגרסה לילדים ובגרסה למבוגרים וכן כתיק ערב נשי אדג'י שיכול להתאים לנערות רוק ולחובבות פאנק.
המעצב ההונגרי מוסקוטל דנס (Muskotál Dénes) יוצר מצמיגים משומשים של אופניים חגורות שמצהירות בגאווה מאיפה הן הגיעו ויכולות להיראות נהדר עם ג'ינס, טי שירט ומגפיים. להשלמת המראה מומלץ לענוד את תכשיטי הפנימיות המרשימים והאורבניים של דנס.

pango_black_persתיק פנגולין: באדיבות חברת Cyclus Manufactura

הכתבה נוצרה במקור עבור ידיעות תקשורת

קומכבר! כך תשיבו לעץ נוי את מעמד עץ הפרי שלו

אני חסידה של גישת "גדלו אוכל, לא דשא", שהיא הדבר ההגיוני ביותר לנוכח הצטמצמות השטחים הלא בנויים, עליית מחירי המים והמזון והכמות הנכבדת של חומרי ההדברה בגידולים הישראליים. זה לא שאני עומדת להשמיד את עציצי הנוי שלי, אבל בתקופה אחרונה אני מעדיפה לגדל בתוך כמויות האדמה המוגבלות שעומדות לרשותי דברים שאני יכולה לאכול, או להפוך את עץ הנוי של האחד לסלסלת הפירות של האחר.

quat

אוכל, כידוע, גדל (גם) על העצים. עדיין ראוי וכדאי לנטוע גם מה שמכונה "עצי סרק" מפני שרבים מהם מספקים צל, מקררים את סביבתם, אפילו סופגים רעשים וכמובן עושים מה שעצים יודעים לעשות: לקחת פחמן דו חמצני ולתת חמצן. סרק הוא כינוי מעליב. עם זאת, לא בטוח שמשתלם לבזבז קרקע ומים על עץ שלא נותן פירות ולא מספק צל ומשמש כקישוט בלבד לחצר. עצי הקומקואט, התפוזון הסיני, מתקשים לספק הצללה, אבל הם כן נותנים המון פירות בעונה. הבעיה היא שהפירות הכתומים, הקטנים והיפים, נשארים תלויים על הענפים כקישוטי חג מולד עד שהם נרקבים ונופלים לאדמה. מדי פעם מישהו חרוץ יקטוף קילו או שניים של הכתום הזורח הזה ויכין ריבה. יצא לי גם להיתקל בגלידת קומקואט, אבל בכך זה מסתכם פחות או יותר.
אי אפשר לאכול המון תפוזונים כמו שהם, בגלל שמה שיש להם להציע זה יחס לא מאוזן בין קליפה וגרעינים לציפה, וכפועל יוצא הם גם לא מתאימים להכנת משקאות ורטבים. עדיין אפשר לעשות איתם עוד דברים בנוסף לריבה. הנה כמה רעיונות.

stir1 stir2מוסיפים אותם למוקפץ. פשוט חותכים כמה תפוזונים לפרוסות דקיקות מאוד (תזדקקו לסכין טובה) וזורקים למחבת יחד עם ירקות אחרים. בתמונה: הקפצתי ירקות שהיו לי בבית – שעועית שטוחה, תפוח אדמה, גזר ועגבניות שרי – יחד עם כמה פרוסות תפוזון ושעועית אזוקי מבושלת שהייתה בסטנד-ביי. תיבלתי במלח, רוטב צ'ילי מתוק, כמה טיפות טבסקו וסחיטה נדיבה של תפוז, והנחתי על ערמה של גריסים שבושלו עם בצל מטוגן ועגבניות. אפשר כמובן לצרף את התפוזונים גם לשלל שילובים מוקפצים אחרים לפי הטעם.


veg2veg1משלבים אותם בקדרת ירקות אפויים. הנחתי על תבנית משומנת בשמן זית פלחים גדולים של ירקות שהיו זמינים – תפוחי אדמה, גזר, בטטה, שומר, בצל סגול וסלק – וכמה תפוזונים. זריתי מלח גז, זרזפתי שמן זית בנדיבות וסילאן טהור בקמצנות, הוספתי כמה שיני שום ואת העשבים שהיו לי – אורגנו, זוטה לבנה ומרווה – והכנסתי לתנור במצב טורבו גריל ב-150 מעלות. הפכתי מדי פעם. כשהירקות היו שחומים ורכים, כיביתי את התנור, העברתי את כל תכולת התבנית, כולל הנוזלים, לכלי חרס עם מכסה, השארתי בתנור הכבוי אך החם, והוצאתי לשולחן בזמן הארוחה כמה שעות מאוחר יותר.

cakeמטמיעים בעוגה. בתמונה הלא כל כך אטרקטיבית הזאת רואים את עוגת הסמות'י שלי. קישטתי אותה בפרוסות של תפוזונים. אפשר גם לקצוץ דק-דק כמה תפוזונים ולהוסיף לבלילה.

saladמצרפים לסלט. קורעים בידיים חסות ועלים אחרים שאוהבים. אל תהיו פלצנים/עצלנים – קרעו את העלים לחתיכות שלא מאלצות את הסועדים לפתוח פה בקוטר שני צול בשביל להצליח להכניס אליו קצת סלט. פורסים בעזרת הסכין הטובה מקודם בצל סגול לפרוסות דקיקות ככל האפשר, מפרידים לטבעות ומוסיפים לקערה. מוסיפים גם פרוסות דקיקות של תפוזונים וכמה רצועות אבוקדו בשל אך מוצק. לרוטב: מכניסים לצנצנת מיץ מחצי תפוז ומעט מלח גס או מלח איכותי אחר בלי כימיקלים. משקשקים עד שהמלח נמס. מוסיפים שמן זית בכמות גדולה פי שניים מכמות המיץ, פלפל שחור גרוס וכפית חומץ בלסמי. אפשר גם חרדל. משקשקים עד שהנוזלים מתאחדים. מתבלים את הסלט לפני ההגשה בלי להטביע אותו.

וגם: מקפיאים. אם התפוזונים גדולים מספיק אפשר להשתמש בהם לגרור גרדת תפוז אחרי שנגמרת עונת ההדרים או להשתמש בהם כקרחונים כדוריים וצבעוניים לקרור משקאות. כל מה שצוין כאן אפשר לעשות גם עם לימקואט, אחיו הלימוני של הקומקואט, למעט העוגה.

* תודה למיכל שטיינר מסלט מחשבות על הרעיון לכותרת

אורגני באוריגינל

סיפור קטן ומפתיע על חסה, טווסים ופק-צ'וי

יודע חקלאי פיקח שאם הוא נמנע מחומרי הדברה, הוא יצטרך לחלוק את היבול הבריא שלו עם חרקים וחיות אחרות. אבל כשהקמנו את הגינה הקהילתית, ניצב בפנינו אתגר שרוב החקלאים האורגניים והגננים הקהילתיים אינם נתקלים בו: ארבעה טווסים חובבי רואו פוד שזמן רב לפני כן כבר נודעו כקטלניים לכל מה שצומח בבית הספר הסמוך. לא היה פשוט להתניע את עניין הגינה וחששנו ממצב שבו אחרי שנכין את הקרקע, נשקה ונזרע, ארבעת הצעקנים יאכלו לנו את כל הצמחים. חשבנו איך להרחיק את הטווסים מהאזור, שקלנו לחפש להם בתים מאמצים או להציע להם מזון חלופי. בסוף שום דבר מכל זה לא קרה ואנחנו עשינו מה שמקובל לעשות בחלקות אורגניות, כלומר לשתול ולזרוע זה לצד זה צמחים ממינים שונים שיטעו את היצורים שמתחרים איתנו על היבול.

peacockשניים מטווסי הגינה. עכשיו זאת העונה שבה הם פותחים זנב וקוראים לנקבות (לחינם, כי אין אף אחת בסביבה)

שישה שבועות אחרי השתילה הראשונה, גילינו שהפתרון הגיע ממקום לא צפוי: הטווסים לא נוגעים בחסות. את הפק-צ'וי לעומת זאת הם דווקא מחבבים, וכמה מהשתילים של הירק הזה נאכלו כמעט עד היסוד. מכיוון שהטווסים עצלנים כנראה, הם אכלו את הפק-צ'וי רק בחלקים הדרומיים של הערוגות. שווה להקריב כמה פק-צ'ויים (ירק שממילא רבים עדיין לא התיידדו איתו) ולהרוויח חסות שלמות וארבעה בני כנף יפים שיכולים לחיות בשלום עם הגינה. מעניין מה יקרה עם גידולי הקיץ.

2014-02-21_13-00-41_517 2014-02-21_14-06-44_349למעלה: חסה בריאה ושלמה; למטה: פק-צ'וי שנשכב בשבילה על הגדר

יבוליבול עלי ראשון מהגינה

אם במקרה שמתם יד על פק-צ'וי וטרם התוודעתם אליו, אז דעו שאפשר לעשות איתו כמעט הכול: לחתוך דק ולהוסיף לסלט ירוק, לשלב במוקפץ, לקצוץ ולהוסיך לתערובת של ממולאים (כמקובל במטבח הסיני), להוסיף למרק ירקות, או להאכיל בו את טווס המחמד שלכם.

מזנב ועד קצה חוטם – של גזר

פוסט מעשי שעלול להרגיז טבעונים, אבל לא בצדק

בתקינות הפוליטית הטבעונית אסור להגיד את זה, ובכל זאת: אם כבר הורגים חיה, צריך להשתמש בכל החלקים שלה. יש מגמה קולינרית שנקראת Nose to Tail Eating, אכילה מהזנב עד האף ("מהזנב עד האף" הוא גם כינוי לטור כלי רכב שנוסעים או חונים כה קרוב, שפגוש קדמי נוגע בפגוש אחורי של המכונית שלפניו, אבל זה לא קשור לענייננו). ב-2004 יצא ספר הבישול של פרגוס הנדרסון The Whole Beast: Nose to Tail Eating, שמסביר איך לבשל את כל חלקי החזיר. בנוסף יש ברשת כמה בלוגי אוכל שמוקדשים לסוגה הקולינרית הזאת, ואני ממליצה בחום לכל הטבעונים וגם לבעלי קיבה רגישה לא לבקר בהם.

pigגזר חזירי (צילום: GARDEN ORGANIC/PIN, מ-The telegraph)

ברור שהדרך הטובה ביותר למנוע הרג של חיות היא פשוט לא לאכול אותן ולא להשתמש במוצרים שעשויים מהן. אך מכיוון שהאנושות כנראה לא תהפוך לטבעונית בעשורים הקרובים, אם כבר הורגים, אז הטוב ביותר – או בעצם הרע במיעוטו – הוא להשתמש בגופה עד תום. לא נראה לי שיש צורך להסביר את ההיגיון הכלכלי והסביבתי של הפרקטיקה הזאת. את גישת הזנב עד האף אפשר וכדאי ליישם גם במוצרים מהצומח. קומפוסטרים ופחים לפסולת אורגנית כבר אינם תופעה נדירה, אבל אפשר לחשוב עוד פעם לפני שמשליכים אליהם קליפות, עלים וגבעולים שבדרך כלל אנחנו לא אוכלים. כשמחירי הירקות בארץ בעלייה מתמדת, כדאי להוציא מהם את המקסימום ועל הדרך לגלות כמה טעמים חדשים. הנה כמה רעיונות:

  • את העלים והגזע של הכרובית אפשר לבשל, לאפות ולהקפיץ
  • גם את הגזע של הברוקולי אפשר לבשל. ייתכן שתצטרכו לקלף את השכבה העליונה הסיבית
  • אפשר להשתמש בעלים של גזר כמו שמשתמשים בפטרוזיליה. יש להם טעם של… גזר! את אותו הדבר אפשר כמובן לעשות עם עלים של שורש פטרוזיליה ושורש סלרי
  • לא חייבים לקלף תפוחי אדמה לפני שמכניסים אותם למרק או לתבשיל

ירקות אפויים על עלי גפןירקות לא מקולפים אפויים על עלי גפן

  • לפרחים של השומר יש טעם אניסי מתקתק. אפשר להוסיף אותם לאשכולית או לפומלית מפולטת ולקבל סלט פירות בטעם ערק אשכוליות
  • אפשר לאכול את העלים של הסלק, הקולרבי, הברוקולי והלפת. השלושה האחרונים יוסיפו לסלט או לתבשיל ארומה חרדלית (כמו הרוקט והארוגולה גם הם שייכים למשפחת המצליבים)
  • ירקות שבדרך כלל אוכלים מבושלים וכדאי לנסות לאכול אותם חיים: דלעת, סלק, כרובית, ברוקולי, דלורית, קישוא, מנגולד ותירס. אם אתם רוצים שהם "יתבשלו" קצת, תנו להם לשהות בחברתם של לימון או חומץ ומלח או רוטב סויה. תמיד אפשר ורצוי להוסיף גם שמן זית

DSCF1519 (2)סלט שורשים עם סלק חי. את כל הירקות שבסלט הזה אפשר גם להקפיץ

  • ירקות שבדרך כלל אוכלים חיים ואפשר להקפיץ, לבשל או לאפות: קולרבי, צנונית, חסה (במרק) ואפילו מלפפון – בתנאי שהוא צעיר מאוד וכהה, בעיקר להקפיץ
  • אפשר להוסיף קוביות אבוקדו למרק מוכן
  • אם נשארתם עם עשבי תיבול, לא משנה מאיזה סוג, ולא נראה שתשתמשו בהם בקרוב, הכניסו אותם לבלנדר עם שמן זית, קצת שום, קצת מלח, ומומלץ גם אגוז כלשהו (פקאן, מלך, קשיו, צנוברים) וטחנו. תקבלו גרסה דמוקרטית לפסטו שאפשר להשתמש בו כממרח, תוספת לטחינה, תיבול ירקות אפויים ותבשילים, רוטב לפסטה והמון דברים אחרים. אפשר להקפיא אותו והוא נשאר די הרבה זמן במקרר אם שופכים למעלה שמן זית

DSCF4014מוקפץ עם מלפפון

  • עלי גפן טובים לממולאים, אבל לא רק: אפשר להוסיף אותם לצנצנות של כבושים, לרפד בהם תבנית שאופים בה ירקות או פשטידות (צריך לשמן אותה קודם) ואז לאכול אותם – הם יוצאים פריכים וטעימים; לחתוך לרצועות ולהוסיף למרקים, תבשילים או קדירת ירקות בתנור
  • אחרי שסוחטים פירות הדר, אפשר לשפשף בקליפה את הכיור במטבח לניקוי והלבנה. אפשר גם להרתיח את הקליפות במים למשך כרבע שעה. מתקבל נוזל ניקוי שאפשר להוסיף למי שטיפת הרצפה או לניקוי כיורים ואריחים
  • מעודפי פירות בשלים אפשר להכין ריבה, אבל אפשר לחסוך את הסוכר, לטחון אותם ולהקפיא בתבנית של קוביות קרח כדי להוסיף לשייקים וקינוחים, או כמובן למזוג לתבניות של קרטיבים.

tattoo tattoo1חזירים וגזרים. לא שאני מבינה לגמרי את פשר הקעקועים, אבל הם יפים (תמונות מתוך mycooltattoos.net ו-ilovememphisblog.com)

עכשיו רק צריך לבקש מהירקנים שישאירו את העלים של הסלק, הכרובית, הגזר וכל היתר

עוגת סמות'י בלי לערבב אתכם

לפני שמתחילים, כמה מילים לאנשים שגוללים ישר למתכון: זה מתכון קל לביצוע ואני אוהבת אותו מאוד, אבל לא הייתי מפרסמת אותו בשום מסגרת מחייבת (כמו טור אוכל בעיתון) כי מרווח האלתורים כאן גדול במיוחד. אז שימו לב להערות ובהצלחה.

כענף משנה של הקולינריה הטבעונית שתופסת לעצמה מקום גדל והולך, מרימה ראש גם הקולינריה הטבעונאית, הרואו פוד. חלק גדול מהטבעונאים וגם שוחרי מזון בריא אחרים גומעים שייקים או סמות'ים. אני נתקלת ביותר ויותר אנשים שפותחים את הבוקר עם סמות'י של פירות מתוקים ועלים ירוקים, לפעמים בתוספת של זרעים, אגוזים ומזונות-על למיניהם. יתרון שמיוחס למשקה הטחון הוא שקשה מאוד להשתלט בארוחת בוקר אחת על כל כך הרבה מרכיבים – לא המון אנשים יתיישבו על הבוקר ללעוס שני עלים של קייל, בננה, חופן אגוזי מלך, ארבעה ענפים של פטרוזיליה ותמר. כשל זה נכנס לכוס משקה אחת, קל הרבה יותר להשתלט על הכמות. יתרון נוסף של הסמות'י הוא שאפשר להבליע בתוכו מרכיבים בריאים אבל לא טעימים במיוחד כמו ספירולינה או צ'ייה, שמתיקות הפירות מכסה עליהם.
אין לי שום דבר נגד סמות'יס, אבל אני די בעניין של ללעוס את האוכל שלי. איכשהו זה נראה לי יותר הגיוני ובריא, גם משיקולי הקצב שבו מכניסים לגוף את כל המרכיבים. אני כן עושה סמות'יס כשאני אופה. זה התחיל מזה שבננה מעוכה מייתרת את השימוש בביצים בעוגה, ורסק תפוחים חוסך את השימוש בשמן.

smoothieסמות'י, רגע לפני. מהאתר  detox.womens-muscle-fitness.com

גייסתי את הממחה בעיקר מטעמי עצלות. אני מכניסה לגביע שני תפוחים, בננה, את הנוזל שאני רוצה להוסיף לעוגה, קצת צ'ייה, פרי נוסף אם מתחשק לי, ואת כל זה אני מוסיפה לחומרים היבשים. אני יודעת מראש שיישאר לי עודף סמות'י, שאותו אני שותה להנאתי (בתי בת השנתיים בחרה להשתמש בו כרוטב לפתיתים). התוצאה היא עוגה בחושה שקל להכין ואפשר לשחק לא מעט בשילובי הטעמים שבה. המתכון בהמשך הוא לעוגה תפוזית. לפניו כמה הסברים והצעות לגיוון.
* אם לא רוצים טעם דומיננטי מדי של בננה, בוחרים כזאת שנמצאת בשלבי בשלות התחלתיים ולא בשלה מאוד.
* חוץ מהבננות והתפוחים, שהם חלק קבוע במתכון, אפשר לצרף לסמות'י פרי נוסף.
* עדיף להשתמש בתפוחים מזנים מתוקים ולא חמצמצים.
* הנוזל יכול להיות מיץ תפוזים או קלמנטינות, חלב אורז, חלב סויה ואפילו מים.
* את כמות הסוכר אפשר לשנות לפי המתיקות של הפירות.
* אפשר להוסיף לבלילה צימוקים, אגוזים, שבבי שוקולד, קוקוס וכדומה.
* אם רוצים עוגה שוקולדית, מחליפים רבע כוס קמח ברבע כוס קקאו משובח, לא מוסיפים פרי רביעי לסמות'י ועושים אותו על בסיס חלב צמחי ולא על מיץ.
* ניתן לתבל את העוגה בתמצית וניל, קינמון, ציפורן, גרדת תפוז, גרדת לימון וכו'
* ייצא לכם יותר סמות'י ממה שאתם צריכים לעוגה – זה בסדר.

DSCF4013

עוגת סמות'י תפוזית

חומרים
חומרים יבשים:
1 כוס קמח חיטה מלא
½ כוס סולת
½ כוס קמח שיבולת שועל (עדיף לטחון בבית)
½ כוס סוכר חום (אפשר קצת יותר)
1 כפית אבקת אפייה
1 כפית סודה לשתייה
קורט מלח
לסמות'י:
300 סמ"ק מיץ תפוזים סחוט טרי
1 בננה בשלה
2 תפוחים צהובים בשלים ומתוקים
3 כפיות זרעי צ'ייה
בסוף:
1 כף גרדת תפוז
חופן נדיב של צימוקים, שאותם משרים במים
רבע כוס שמן (לא חובה) + מעט שמן לשימון התבנית

DSCF4006

ההכנה
מערבבים בקערה גדולה את כל החומרים היבשים.
טוחנים בבלנדר את כל מרכיבי הסמות'י לעיסה חלקה ומוסיפים לחומרים היבשים. מוסיפים את הסמות'י בהדרגה תוך ערבוב, עד שמתקבלת עיסה דביקה. צריך להישאר עודף של כוס אחת או יותר.
מוסיפים לקערה את השמן, גרידת התפוז והצימוקים ומערבבים היטב, אבל לא יותר מדי זמן.
מברישים תבנית במעט שמן ומעבירים אליה את הבלילה.
אופים כ-40 דקות בתנור שחומם מראש ל-180 מעלות.

טיפ ששמעתי מחברה שקראה או ראתה אצל קרין גורן וטוב לכל עוגה: אחרי שמוציאים את העוגה מהתנור ולפני שמוציאים מהתבנית, מכסים אותה במכסה עד שהיא מתקררת כדי שכל האדים שעולים ממנה ישארו בפנים. העוגה יוצאת לחה ומצוינת. לא פלסטיק נצמד ולא רדיד אלומינים בבקשה.

אם מישהו שם בעוגה סמות'י שמכיל קייל, ברוקולי או חסה, אשמח לשמוע איך יצא.

הרשמה

קבל כל פוסט חדש ישירות לתיבת הדואר הנכנס.

הצטרפו אל 871 שכבר עוקבים אחריו