Skip to content

אתנובוטנאי

ethnobotany_splashהתמונה מכאן: http://www.fs.fed.us

לו היה בחיי אתנובוטנאי. היינו יושבים במרפסת שלו ושותים תה מעשבים מוזרים. הוא היה מספר לי על אנשי איוארו, גואג'ה, קניווה ויאנומאני, ואני הייתי מספרת לו שפעם, ממש מזמן, פגשתי ווהורונים ביער גשם באקוודור וגם כמה אנשי שואר לא רחוק משם. והוא היה מהנהן בראשו, מטלטל נוירוטרנסמיטרים מכאן לשם ושואף עשן מאגודת ענפי שיחים לא מוכרים לי.

לו רק היה בחיי אתנובוטנאי. הייתי מגלה לו שלא עשיתי איווהסקה מעולם והוא היה מספר לי על צפרדעים ושמאנים, פרחים ומטפסים, פירות וענבות ושיש להם שמות שאפילו לו קצת קשה לבטא. בין העפאים בגינה הניחוחית שלו, הייתי מביטה בעיניו ומוצאת בהן צבע של יער, ירוק יותר מכל שיטה, חמציץ, אורן וברוש שראיתי מימי. ולמילים שלו היה טעם של תאית וריח של מוהל וגוון של כלורופיל וצלילים שלא שמעתי מעולם.

לו היה בחיי אתנובוטנאי. הייתי מושיטה לעברו אצבע מודלקת ומבקשת שיעטוף בעלה ולא יגלה במה משח אותו. לו היה בחיי אתנובוטנאי הייתי יודעת, אפילו יותר מעכשיו, שהוא, וגם אני, מנסים לחבק עולם הולך ונעלם.

תכינו כוס תה צמחים, או קפה, וצפו

חתולי שוקולד

אולי כדאי שאגיד את זה ישר: זה בסך הכול מתכון להכנת כדורי שוקולד טבעוניים עם הסבר קטן איך לפסל מהעיסה צורת חתול. בגלל שכדורי שוקולד טבעוניים הם לא אתגר גדול, וכיוון שיש הרבה אנשים שמפסלים הרבה יותר טוב ממני (גם באוכל), אין בשורה גדולה בפוסט הזה. ואחרי שאמרתי את זה -

העיסה
מה שאני אוהבת בעיסה הזאת זה שמצד אחד היא יכולה להסתכם בשלושה מרכיבים ועדיין לצאת טעימה מאוד ומצד שני יש בה המון מקום למשחק ולמגע אישי, אז שימו לב לחלק של הגיוונים.

2014-11-27_12-29-59_669

צריך
1. חבילת פתי-בר (400 גרם). אני השתמשתי בפתי-בר גטניו בטעם שוקו.
1 כוס נוזל קוקוס, עדיף מהסוג שארוז בקרטונית ולא בפחית כי אין בו כימיקלים
100 גרם שוקולד מריר, קצוץ
לשלב הפיסול:
עטרות נייר
קוקוס טחון או אגוזים גרוסים (אם רוצים)

הכנת העיסה
1. שמים בצד חמישה ביסקוויטים. את ההיתר מפוררים ומניחים בקערה גדולה.
2. לסיר קטן מכניסים את השוקולד הקצוץ ואת חלב הקוקוס ומניחים מעל להבת הכיריים הנמוכה ביותר. בוחשים מדי פעם בכף עץ עד שכל השוקולד נמס. הנוזל אינו אמור לרתוח אלא להיות פושר.
3. מוסיפים את נוזל השוקו-קוקוס לביסקוויטים ומאחדים. העיסה אמורה להיות רכה יחסית, אבל אם היא נראית לכם רכה מדי, הוסיפו את הביסקוויטים ששמרתם בצד. לשים בידיים כמובן.
4. מכסים את הקערה ומכניסים למקרר לשעתיים לפחות.
השלב הבא הוא הפיסול, אבל אפשר להכין כדורי שוקולד רגילים או להשתמש בעיסה כבסיס לקינוח אחר.

2014-11-28_13-45-28_36

גיוונים
אפשר להשתמש גם בפתי-בר לבן או בעוגיות מכל סוג אחר. זאת הזדמנות טובה להיפטר מעוגיות ופרורים שנשארו בתחתית הצנצנת.
כדי להוסיף קצת ערך תזונתי לעסק, אפשר להחליף חלק מהביסקוויטים בשיבולת שועל (גסה או דקה) או להוסיף אגוזים כלשהם קצוצים או גרוסים. במתכון המצולם יש חופן שקדים גרוסים.
כמה רעיונות להשתעשעות בטעמים: מוסיפים גרידת תפוז / וניל / רום / קינמון / קפה נמס או מנת אספרסו. אם התוספת נוזלית, מקזזים אותה מכמות חלב הקוקוס.
המתכון הבסיסי אינו מתוק במיוחד, אז אם אתם צריכים תוספת מתיקות, אפשר להשתמש באגבה, מייפל וכדומה.

2014-11-28_13-46-57_766

הפיסול
לאחר שתוציאו את העיסה מהמקרר, תראו שפני השטח שלה כהים ומבריקים, אבל השכבות שלמטה אטרקטיביות פחות. אין מה לדאוג – החתולים יהיה כהים ומבריקים.
1. לוקחים גוש בגודל של כדור פינג-פונג, לשים אותו ויוצרים כדור. הלישה חשובה כי כך התערובת מתחממת בין הידיים, מה שגורם לה להיות רכה ונוחה לעיצוב.
2. עכשיו מפצלים את הכדור – אבל לא עד הסוף – לשניים. זה צריך להיראות כמו חלוקת תא. עושים זאת באמצעות לפיתת הכדור על קו המשווה שלו בין האצבע לאגודל, כך שיווצרו שני כדורים קטנים משיקים.
3. בעזרת קצות האצבעות, צובטים שתי אוזניים מהכדור העליון.
4. לוקחים חתיכת עיסה בגודל זית, מגלגלים לכדור ואחר כך מגלגלים לצורת גליל שיהיה הזנב.
5. מניחים את הזנב בעטרת נייר כך שיבלוט החוצה. מושיבים מעליו את החתול כך שיהיה מונח יציב.
6. בוזקים מלמעלה קוקוס טחון או אגוזים טחונים (לא הכרחי).
7.שולחים את החתולים להתייצב במקרר.

2014-11-28_13-47-23_571

זה לא בדיוק מתכון בריא, מקיים, מקומי או ידידותי לסביבה. היתרונות שלו הם שהוא פשוט, אפשר להכין אותו כבילוי הורה-ילד/ה אחר הצהריים (ולכבד חברים), ואם משווים חתול שוקולד לחטיף שהייתם קונים במכולת, הוא זול יותר, מזהם פחות ואולי גם טיפה מזין יותר. מיאו.

האתגר: ממרחים

בימי שני אני קמה מוקדם ויוצאת מהבית לקצת יותר מחצי יממה אל מקום שאין בו קפטריה אך הוא גדוש בסביבתנים, ואל סדר יום תובעני שאין בו זמן ללכת למקום אחר, לאכול ולחזור. זה אומר שימי שני הם ימי הכריכים שלי. אחרי שכבר הרשיתי לעצמי להגיד קבל מסך ועולם שלא תמיד פשוט להיות טבעונית, אוסיף שנושא הכריכים מאתגר למדי עבור מי שאינה מוכנה להסתפק באבוקדו וטחינה ולגמרי לא בעניין של גבינות מתועשות מחומרים מוזרים בקופסאות פלסטיק.

הייתי צריכה למצוא פתרון טעים, קל להכנה, עמיד בלחמניה ומזין. אתגרתי את עצמי קצת יותר והחלטתי שאני לא מסתמכת על טחינה. לא בגלל שאני מתנזרת ממנה, אלא מפני שיש לי מספיק טחינה בחיים. אז הנה כמה רעיונות שהמשותף לכולם הוא שהם עשירים בחלבון ואפשר לשחק עם הטעמים שלהם לפי מה שיש בבית. כדאי להצטייד בצנצנות או קופסאות אטומות ולהכין כמה ממרחים כדי שיהיה מבחר. נוח מאוד לשלוף אותם מהמקרר ולהניח על שולחן ארוחת הערב או הבוקר עם לחם נחמד וירקות לארוחה לא מאומצת.

DSCF4335

ממרח אגוזים וטופו בסיסי
הממרח מבוסס על מתכון שנתנה לי הדיאטנית נופר פלטי. הוא מעין פלטפורמה ניטרלית שאפשר להלביש עליה אילו טעמים שרוצים. הממרח מחזיק ארבעה ימים במקרר בכיף. אפשר להשתמש בסוגים שונים של אגוזים. הנוחים ביותר הם קשיו. אם אתם משתמשים באגוזי מלך או פקאן, קחו בחשבון השפעה על הצבע (אם זה חשוב לכם), ואם בחרתם בשקדים, הסירו מהם את הקליפה הדקה לאחר ההשריה.

צריך
½ כוס (אפשר יותר) אגוזים
1 קוביית טופו
3 כפות מיץ לימון טרי
3 כפות שמן זית (אפשר יותר)
מעט מלח

ההכנה
1. משרים את האגוזים במים לכמה שעות ומסננים.
2. טוחנים את כל המרכיבים בבלנדר או במעבד מזון.

תוספות
עשבי תיבול (בתמונה) – פשוט מה שיש בבית ובאיזה הרכב שאוהבים. רק להיזהר לא להעמיס יותר מדי מהעשבים המרירים והדומיננטיים (מרווה ונענע למשל). אני השתמשתי באורגנו, נענע, עירית שומית ובצל ירוק מהעציצים, ובפטרוזיליה מהחנות.
שום שמיר – שיני שום ושמיר טרי לפי הטעם.
זיתים ולימון – מוסיפים זיתים מגולענים קצוצים ומעט קליפת לימון מגורדת.
וגם: קצח/ פרג / עגבניות מיובשות / נענע יבשה + שום ועוד שמן זית / ועוד לפי המצאי והטעם.

DSCF4342

ממרח עדשים אדומות ואגוזי מלך
אין כמעט טבעוני שלא מבשל לעצמו עדשים אדומות לעתים קרובות ונוכח שהן הופכות בקלות למחית. אם מוסיפים להן בזמן הבישול אגוזי מלך, הצבע הופך לחום עשיר והטעם נהיה אגוזי ואפילו בשרי. אם תוסיפו בצל מטוגן, יכול להיות שתרגישו לרגע שחרגתם מהטבעונות. אחרי הבישול אפשר להשאיר את המרקם כמו שהוא, כך שמרגישים את האגוזים בשיניים, או לטחון.

צריך
1 כוס עדשים אדומות, שטופות
3 כוסות מים
חופן אגוזי מלך
1 כף שמן זית, אפשר יותר
מעט מיץ לימון
מעט מלח + איזה תבלינים שרוצים
בצל מטוגן, אם רוצים

ההכנה
1. שמים בסיר עדשים, אגוזים ומים, מרתיחים ומסירים את הקצף. מבשלים עד לריכוך. אתם אמורים להישאר בלי עודפי מים. אם יש, בשלו עד היעלמותם.
2. מוסיפים את יתר המרכיבים. אם רוצים, טוחנים.

DSCF4337

ממרח עדשים שחורות
מבשלים עדשים שחורות, מסננים, טוחנים בבלנדר ומתבלים במעט מלח, שמן זית, שום, רכז רימונים וטחינת קצח – ממש מעט. כדאי להתחיל בלא יותר מחצי כפית טחינת קצח לכוס עדשים. אם אין טחינת קצח, אפשר פשוט להוסיף את הגרגרים. בחרו רכז רימונים ממרכיבים טבעיים בלבד (תמיד יהיה בו הרבה סוכר).

DSCF4348

"חומוס" שעועית מנומרת
מכינים בדיוק כמו שמכינים חומוס*, רק עם שעועית, ולא חייבים להוסיף טחינה.
*הייתי בטוחה שהעליתי לבלוג מתכון לחומוס, אבל נראה שלא. העניין יתוקן בהקדם.

2014-11-25_13-29-39_717

ממרח קשיו ועגבניות מיובשות
משרים קשיו במים ומשרים עגבניות מיובשות במים (בנפרד). מסננים את הקשיו טוחנים בבלנדר עם העגבניות המיובשות ומעט מנוזל ההשריה שלהן.
אפשר לא להוסיף כלום, גם לא מלח, והממרח יהיה נפלא, ואפשר לגוון עם אורגנו, בזיליקום, חתיכת פלפל אדום כבוש, שום.

גואקמולי בבלנדר
בעיקרון, הוא זהה לגואקמולי רגיל, אלא שהערבול לא רק הופך את המרקם לרך וקטיפתי, הוא גם ממזג את הטעמים בצורה מופלאה.

צריך
1 אבוקדו גדול, בשל אבל לא כזה שהתחיל להתכהות, מקולף וחתוך גס
1 עגבניה קטנה (למשל עגבניית אשכול, אבל לא תמר), בשלה ועסיסית, חתוכה גס
1 פרוסה בעובי ½ ס"מ מבצל סגול בינוני
2 ענפי כוסברה (אם לא אוהבים, אז לא)
1 כף מיץ ליים או לימון ננסי. אם אין, אפשר מיץ מתפוז או קלמנטינה או לימון רגיל
מלח ופלפל.
חתיכה קטנה של פלפל צ'ילי או כמה טיפות טבסקו לאוהבי החריף.

טוחנים הכול בבלנדר.

… וחיות אחרות

המתנגדים לשימוש ב-GMOs מואשמים הרבה פעמים בבורות, באקו-פשיזם, בהתעלמות מהפוטנציאל החיובי של ההנדסה הגנטית שעשויה להגדיל את כמות היבולים בשטח נתון, לצמצם שימוש בחומרי הדברה ובכלל לשפר מוצרים חקלאיים פשוט על ידי חיבור הטוב (הגנטי) שבכל העולמות. הפוסט הזה לא עוסק בשאלה האם מניפולציות על סליל הדנ"א הן דבר טוב או רע לכשעצמו, אלא בסוגיות אחרות שקשורות להנדסה גנטית.

3028124-poster-p-dnaדנ"א. I'm lovin' it (התמונה מ-fastcoexist.com)

כבר מזמן רציתי לכתוב על נושא ה-GMOs (אורגניזמים מהונדסים גנטית), וכנראה החרם הגלוי של ניל יאנג על רשת סטארבקס שעושה כותרות לאחרונה, הוא שדחף אותי להרהר בקול רם. יאנג הוא אקטיביסט עקבי, לא כזה שמתגייס מדי פעם לטובת פרויקט כזה או אחר, תורם כסף, מצטלם קצת (רצוי עם ילדים או עם אנשים בעלי עור כהה יותר משלו), מתראיין קצת וחוזר לענייניו. יאנג מעורב באופן קבוע בנושאים של צדק חברתי וסביבתי ולכן אפשר להניח שהיציאה שלו נגד סטארבקס היא לא גחמה (תקשיבו לאלבום שלו Greendale ותבינו).

1476466_846618188711326_4392048566965497669_nניל יאנג מחפש מקום חדש לקנות בו לאטה

ב-9 בנובמבר יאנג כתב באתר שלו: "להתראות סטארבקס!!! נהגתי לעמוד בכל יום בתור כדי לקבל את הלאטה שלי, אבל אתמול הייתה הפעם האחרונה. סטארבקס חברו למונסנטו כדי לתבוע את מדינת ורמונט ולעצור סימון נכון של מוצרי מזון בתוויות (…) בסטארבקס לא חושבים שיש לכם זכות לדעת מה יש בקפה שלכם, אז הם חברו למונסנטו כד לתבוע את המדינה האמריקאית הקטנה ורמונט כדי למנוע מכם לגלות."

קצת רקע
הנדסה גנטית: השבחה גנטית היא פרקטיקה חקלאית עתיקת יומין, שבה חקלאים מכליאים זה עם זה אורגניזמים שיש להם מאפיינים רצויים (למשל עגבניה מתוקה במיוחד עם עגבניה עמידה במיוחד לפגעי מזג אוויר). בהנדסה גנטית, להבדיל, האדם שותל בדנ"א של אורגניזם מסוים גן של אורגניזם אחר לגמרי, למשל גן של מדוזה זרחנית שהושתל בדנ"א של ארנבת כדי ליצור ארנבת זרחנית ירוקה. זה סיפור אמיתי. הארנבת הוזמנה ממעבדה על ידי האמן הברזילאי אדוארדו קאץ'.
על מונסנטו: מבחינת היקף הפעילות, חברת מונסנטו ל-GMOs היא מה שקוקה-קולה למשקאות הקלים, ואף יותר מזה. היא מעוררת התנגדות מכמה סיבות חשובות, מעבר לשאלה המוסרית/בטיחותית האם נכון לשחק בדנ"א של אורגניזמים:

  • היא מייצרת רעלים – שמעתם על ראונד-אפ? זה שלה.
  • "ניגוד" אינטרסים – היא מייצרת צמחים שעמידים לראונד-אפ.
  • היא משעבדת חקלאים – חקלאים שרכשו זרעים של מונסנטו לא יכלו להפיק מהצמחים את דור הגידולים הבא והפכו תלויים בחברה. רבים מהם לא עמדו בתשלום. בכמה ממדינות העולם השלישי כניסתה של מונסנטו לשוק הביאה לפשיטות רגל וגלי התאבדויות של חקלאים.
  • הזרעים של מונסנטו הם פטנט רשום – והחברה מגישה תביעות נגד מי שלדעתה מפר את הפטנט. כלומר, אם השכן שלך קנה זרעי מונסטו ובמקרה צמח אצלך בחצר תפוח אדמה מהונדס – את בצרות. צריך לקבל רישיון כדי לגדל צמחים של מונסנטו (מומלץ מאוד לקרוא על הפרתקאותיו של מייקל פולן עם תפוח האדמה שהונדס עבור תעשיית המזון המהיר – או באופן ספציפי יותר: מקדונלד'ס – בספר "הבוטניקה של התאווה")
  • מונסנטו חברה במועדון ההון-שלטון, ואם לדייק, אז: ההון-שלטון-אסון (אקולוגי).

כדי ללמוד עוד על החברה, מומלץ להיכנס לכאן.

הקשר לסטארבקס: בסטארבקס מגישים חלב סויה. 94% מיבולי הסויה בארצות הברית מכילים GMOs. מדינת ורמונט היא הראשונה בארה"ב שעבר בה חוק המחייב לציין על תוויות מזון האם המוצר מכיל GMOs. חברת מונסנטו הגישה תביעה במטרה לבטל את החוק לפני מועד כניסתו לתוקף ב-1 ביולי, 2016. סטארבקס נחשדת כתומכת בתביעה בגלל השימוש הנרחב בסויה ברשת, אך טוענת שאין בכך אמת.

monsanto-frankenfoods

בחזרה לוורמונט. אם הכול טוב כל-כך ב-GMOs, למה במונסנטו נבהלים כל-כך מסימון בתוויות? הסודיות הזאת ליוותה גם את חדירת התאגיד לישראל, כשבמאי השנה סירב המדען הראשי, שעובד אצל שר הכלכלה בנט, לחשוף את הסכם שיתוף הפעולה של המדינה עם מונסנטו. האם החשאיות קשורה לשחיתות או לסכנות אפשריות לבריאות הציבור ולרווחת החקלאים? יכול להיות שאי שם חברה להנדסה גנטית עושה דברים נפלאים, אבל כשמונסנטו היא הפנים של התעשייה הזאת, ההתנגדויות ימשיכו, וקל להבין למה.

משהו קצת אחר. ישבתי בהרצאה בבית הספר פורטר ללימודי סביבה, שבה תיאר המרצה, שהוא מהנדס ביוטכנולוגי, ביו-רפואי וסביבתי, דג סלמון שפיתח. הדג המהונדס גנטית מגיע למשקל גדול פי ארבעה מדג סלמון רגיל, והוא גם "מבשיל" פי ארבעה מהר יותר. הרעיון הוא למצוא מענה להידלדלות אוכלוסיית הסלמון בעולם, שנובעת מהביקוש הרב לבשרו. כבר העליתי כאן פעם את שאלת הפרה או התרנגולת: עבור כמות נתונה של בשר, מה עדיף – לקחת מעט חיים של יצורים מפותחים יחסית שכנראה סובלים יותר (פרות), או הרבה חיים של יצורים פשוטים יחסית שכנראה סובלים פחות (תרנגולות)? אז בנוגע לדג, מה עדיף – להרוג מעט דגים מהונדסים גנטית, או הרבה דגים רגילים, מה שיקרב את הדגם המקורי לסכנת הכחדה? שתי השאלות האלה מבוססות על ההנחה שהאנושות תמשיך בעתיד הקרוב לצרוך בשר ולכן, בזמן שמעגל הטבעונות מתרחב בהדרגה, כדאי למצוא דרכים לצמצם את הסבל של חיות המשק (זאת לא המלצה לאכול בשר).

41SSCZWKN2Lקאץ' והארנבת (?) שלו, אלבה

ואם כבר הולכים אל תרגיל מחשבתי, אז הנה עוד אחד. כבר שמענו על זה שמפותח "בשר מבחנה" שאולי יאפשר יום אחד לאכול רקמות מהחי, רק בלי שאף חיה תהיה מעורבת בתהליך. כמה אחוז מהדנ"א צריך להיות מקורי כדי שפרה תמשיך להיקרא פרה? ומאיזה שיעור ומטה היא מותרת לאכילה גם לטבעונים?

השתפצתי

לא, לא אצל רונית רפאל. אני מדברת על הדירה שלי. לא אתהדר בנוצות לא לי ולא אנסה לטעון שהשיפוץ בוצע בהתאם לפרוטוקולים של בנייה ירוקה, אבל ניסיתי לגרום לו להיות הכי מקיים שיש, לא רק בהיבט של העבודות, אלא גם באבזור והעיצוב, גם אם "עיצוב" היא מילה שנשמעת לי גדולה מדי בשביל הסיפור הזה.

DSCF4316

קצת היסטוריה. מדובר בדירה קיבוצית ישנה מאוד, עם תקרת רביץ, רצפת שומשום, מטבח זעיר, קירות דקים בין השכנים, מסגרות עץ לחלונות ועוד מיני מאפיינים שכאלה, לטוב ולרע. יש לה שני כיווני אוויר, לצפון ולדרום, ושני קירות האורך שלה משותפים לי ולשכנים, אחד מכל צד. במקור זאת הייתה דירה בגודל של כ-41 מ"ר, כולל מרפסת קטנה ומחסן צמוד. לפני כ-30 שנה הוסיפו מאחור קובייה המשמשת כחדר שינה, וכיום גודל הדירה כ-52 מ"ר. במסגרת אותו שיפוץ קדום, המטבח, שהיה ממוקם בכניסה ואוורר באמצעות חלונות שפנו למרפסת, הועבר פנימה אל המקום ששימש לפני כן ככוך שינה. המקום שהיה המטבח הפך לנישה שחלקה העליון נסגר בארונות קיר. במטבח הנוכחי אין חלונות שפונים החוצה והוא קטן למדי. בשלב מאוחר יותר המרפסת נסגרה בקירות גבס, כך שנוצר חדרון, שיכול לשמש כחלל אחסון או פינת עבודה, אך לא יותר מזה. התמורות שעברה הדירה משקפות את התמורות שעברה התנועה הקיבוצית, אבל זה חומר לפוסט אחר לגמרי.

DSCF4318 DSCF4319למעלה: מבט מפינת הקריאה אל הצד המערבי של הסלון. השטיח עלה לי שקל אחד בשוק קח-תן. למטה מימין: ארגזי תנובה (לא גנבתי אף אחד מהם!) משמשים כיחידת מדפים במטבח. יש לי כאלה גם במקלחת ובכניסה. למטה משמאל: מבט מהסלון אל פינת האוכל ומעבר לה פינת העבודה והחדר של נעמי. את פינת האוכל קיבלתי בהשאלה ארוכת טווח. על הקיר תלוי גובלן שסבתא שלי רקמה.

מה עשיתי. קודם כל מה לא: לא שיניתי את גודל הדירה. המטרה הראשית של השיפוץ הייתה לייצר חדר לנעמי. לשם כך פורק הקיר הפנימי של החדרון (ההוא שבמקור היה מרפסת) והוזז פנימה על חשבון החלל שהיה פינת העבודה שלי. המשמעות היא שהנישה שבה מוקמה פינת העבודה, התפצלה כעת וחלקה נמצא בחדר של הילדה. החדרון גדל והפך לחדר בגודל הולם. את החלון בסלון הגדלתי פי 1.5, מה שהעצים משמעותית את כמות האור שנכנסת לבית. דלת הכניסה הוזזה כלפי חוץ, ומה שהיה לפני כן מעין מעבר צר בן קיר החדרון החיצוני לבין המחסן, הפך למסדרון קטן ושטוף אור תודות לדלת עם זכוכית חלבית שהותקנה במקום קודמתה הישנה, שדווקא חיבבתי את אופיה הסבתאי. השינוי הזה חייב אותי להעביר את דלת המחסן, שלפני כן הייתה דלת הזזה אנכית לדלת הכניסה, אל החזית. אבל זה החלק המעניין פחות. הקרמיקה במטבח ובחדר הרחצה + שירותים, שהייתה איכותית להפליא אך בצבעים מתמיהים של חום-תיקן וירוק-עובש (בהתאמה), הוחלפה לגוון בהיר. קיר פינת האוכל שהיה ורוד, וקיר בסלון שהיה ירקרק נצבעו וכעת כל הקירות לבנים.

DSCF4322 DSCF4323 copyלמעלה: פינת העבודה. פלטת השולחן הייתה במקור פלטת שולחן של איקאה שמצאתי בפח גזם לפני שנים. המגרות הקטנות היו במקור מגרות לקסטות אודיו. המדפים מעץ מושב. באמצע מימין: החדר של נעמי. המיטה, המדפים והשטיח – כולם נמצאו בחוץ. באמצע משמאל: החלק של הנישה שנכנס לחדר של נעמי והפך לארון בגדים שאני לא מצליחה לשמור על הסדר בו. למטה: בחדר של נעמי תלויה עבודה טיבטית שקיבלתי מפליט בדהרמסלה וחרדון מחוט ברזל שקניתי מפליט אפריקאי בפריז. גם פינוקיו הברלינאי שתלוי שם הוא סוג של פליט, לא? הלו קיטי חדשה. יש דברים שאני לא יכולה לעמוד בפניהם.

מה עוד. רציתי שכל מה שאני יכולה שיהיה מקומי, משומש, ממוחזר ומושב – אכן יהיה כזה. קבלן השיפוצים היה שכן מטירה, שם גם קניתי את הדלתות, החלון, הקרמיקה והאביזרים למקלחת – הכול בעסקים משפחתיים קטנים. המידוף של הנישות בחדר של נעמי ובפינת העבודה המוקטנת נעשה בלוחות עץ מושבים, כאלה שאני סוחבת כבר שנים מדירה לדירה. המידוף בוצע על-ידי עדי וולק, שהוא גם חבר וגם נגר מקומי. הוא גם בנה את מדפי הספרים בסלון. חוץ מהמדף, אין בבית שום רהיט חדש. הם נרכשו בחנויות יד-שנייה, או נמצאו, או הועברו אלי מבעלים קודמים. חלקם שופצו. רוב הדברים שמכונים "שכיות חמדה" (או פיצ'יבקעס) וגם הספרים וכלי האוכל הם משומשים, כאלה שמצאתי, רכשתי מאמנים מקומיים או קיבלתי במתנה. חלק לא מבוטל מהם הגיע אלי משוקי הקח-תן שאנחנו מקיימים בקיבוץ פעמיים בשנה.
דווקא האקלקטיות הזאת היא שמאפשרת לי לעצב סביבה שלפחות בעיניי נראית הרמונית ו"מתאימה". היא משחררת אותי מהצורך לתכנן מראש איך יראה חלק כזה או אחר בבית.

DSCF4317 DSCF4328 DSCF4330למעלה: הכורסה והספה הגיעו אלי משומשות ורופדו מחדש. הסריג על הספה היה שייך לבת-דודה מדרגה רביעית (!) של נעמי. המדרגות מלבני הבטון נבנו לטובת החתולים שיוצאים ונכנסים מהחלון כדי שלא ילכלכו את הקיר (ההצלחה חלקית). באמצע: מבט מהכניסה אל הסלון. מצד שמאל אפשר לראות את הכניסה למטבח, שהוא הלב של הבית במובן המילולי ביותר. למטה: מבט אל פינת הקריאה בצד המזרחי של הסלון ואל הכניסה לחדר השינה. הספה נקנתה בשוק הפשפשים ונצבעה. מדף הספרים נבנה במיוחד.

 

DSCF4327למעלה: הכניסה, מבחוץ. למטה: הכניסה מבפנים. המסכה האינדונזית נקנתה בחנות יד-שנייה. את המראה העליונה הרכיב חבייר קיבוץ מוכשר מחלקים של כיסאות ישנים. המראה התחתונה, גם היא עבודת-יד, נתלתה נמוך כדי שנעמי תוכל לצחצח מולה שיניים. האותיות בכניסה ועל דלת החדר של נעמי עשויות מעיסת נייר והן פרי עבודתה של קרן באלי, אמנית מחזור מקומית.

 

DSCF4317חדי העין אולי שמו לב שבכל מיני מקומות תלויות תמונות שעשויות מעטיפות תקליטים ישנות.

 

פיצת פרא טבעונית

לפיצה הזאת יש שלושה יתרונות חשובים: 1. היא מהירת הכנה וקלת הכנה; יש בה הרבה מקום לאלתורים, תכונה שחשובה לי מאוד במתכונים; היא אינה מכילה תחליפי גבינה טבעוניים מתועשים ומפוקפקים.

piz1פיצה טבעונית. אפשר גם בטוסטר אובן

כמו לכל פיצה, גם לזאת יש ארבעה מרכיבים: בסיס מבצק, רוטב, גבימה – החלופה הטבעונית שלי לגבינה – ותוספות. אפרט איך להכין כל אחד מהם לפי סדר העבודה. המתכון מתאים לשתי פיצות אישיות. אפשר כמובן לאמץ רק חלק מהמרכיבים ואת האחרים להחליף באחרים המועדפים עליכם.

הרוטב
מכניסים לבלנדר עגבניה גדולה ובשלה, זילוף של שמן זית, קמצוץ של מלח וטוחנים.
אפשר וכדאי לצרף אחד או יותר מאלה: שן שום, חתיכת בצל, עשבי תיבול (אורגנו, בזיליקום, תימין…), חתיכת פלפל אדום, עגבניה מיובשת.
מעבירים את התערובת הטחונה לסיר קטן, מרתיחים, מנמיכים את האש ומבשלים על להבה נמוכה עד לצמצום. עניין של כ-20 דקות.
*הרוטב הזה שימושי מאוד גם כרוטב לפסטה, רוטב לקציצות, תוספת לטחינה, מטבל וכו'. כדאי להכין הרבה ממנו ולהתאים אותו לטעמים שאתם אוהבים. הוא מצוין גם כאמצעי להיפטרות מעודפי עגבניות ופלפלים.

הגבימה
מערבבים כף חמאת שקדים, כף פתיתי שמרי בירה ושלוש-ארבע כפות מים לקבלת משחה חלקה. לטעמי אין צורך לתבל, אבל בהחלט אפשר להוסיף מלח וגם רוטב צ'ילי.
שלא תגידו שלא אמרתי: הגבימה טעימה וקרמית, אבל לא מתנהגת כמו גבינה צהובה או מוצרלה, כולל אפקט החוטים הנודע. עוד משהו בעניין הגבימה: פתיתי שמרי הבירה הם מוצר שצריך להתרגל אליו (לי לקח קצת זמן). אפשר לאכול את הגבימה נאה, אבל בעיניי היא מתאימה במיוחד לשימושים מהסוג הנוכחי.

הבסיס
מכינים בצק לפי המתכון הזה, שמתאים גם להכנת פיתות שטוחות ופריכות על מחבת. אם אין לכם חשק להתבצק, אפשר להשתמש גם בפיתה, פרוסת לחם או כל בצק מוכן שיש לכם.
מחלקים את הבצק לכדורים בגודל של ביצה (סליחה וזה) ומרדדים כל אחד מהם לעלה דק על משטח מקומח.

pizפורנו אוכל. מותר להראות לילדים ולהפיץ באינטרנט

החיבור
מחממים את התנור במצב גריל ל-180 מעלות או ל-150 בטורבו.
מורחים על כל עלה בצק כמות נדיבה של רוטב. מזלפים מעל הרוטב את הגבימה. מפזרים מעל: זיתים, פרוסות דקות של פלפל, פטריות, בצל או קישואים, עלים ירוקים ואפילו פרורי טופו.
מכניסים את הפיצות לתנור עד שהגבימה מזהיבה.

piz2אם הייתי מביאה את הפיצה הזאת לבית-הספר לאמנות שבו למדתי פעם, היו אומרים לי בטח משהו כמו, "יופי. יש בזה תנועה"

אל תשכחו להתייחס אל פני הפיצה כאל קנבאס שאפשר ליצור עליו קומפוזיציות כיד הדמיון והמקרר, גם אם יש לכם ילדים וגם אם אין. זה כיף.

טבעונות – דוח מצב (לא משהו)

אני יודעת שהפוסט הזה ירגיז אנשים מסוימים באותה מידה שאני בטוחה שהוא יעורר הזדהות באחרים. בכמה מילים: מתחיל להישבר לי מהטבעונות ואני לא יודעת מה לעשות. מצד אחד דאגה לגורלן של החיות, מצד שני התחושה שזה לא עובד מספיק טוב בשבילי, מצד שלישי אין עם מי לדבר בלי לחטוף על הראש

בתחילת 2010 היה לי טור בישול טבעוני במעריב, בזמן שמדורי בישול ואוכל טבעוניים עדיין לא ממש נראו כאן, בערך שנה לפני הפצעתו של יורופסקי. שנה אחרי זה, בהיותי בהיריון, הרגשתי שאני לא מסוגלת לאכול יותר ביצים ובזאת הושלם סופית המעבר מצמחונות ארוכת שנים לתזונה על טהרת הצומח. קרה מדי פעם ש"מעדתי" אל הצמחונות – לא ברמה של להכין חביתה או להזמין עוגת גבינה בבית קפה, אבל כן הרשיתי לעצמי הקלות מחוץ לבית, בעיקר בתקופה שבה הינקתי ופשוט הייתי רעבה כל הזמן. כשהשאלה הייתה האם להתחרפן מרעב או להזמין כריך צמחוני, בדרך כלל בחרתי באפשרות מספר 2. מהסיבות האלה הגדרתי את עצמי כ-95% טבעונית. מדובר בטבעונות מטעמי מצפון, שנבעה מתוך צער בעלי חיים, סיבות אקולוגיות והמודעות לתרומה של צריכת מזון מהחי לרעב העולמי. יש גם סיבות "רוחניות" יותר, אבל אשאיר אותן מחוץ לדיון כרגע.

ריג'להפחמימות וקטניות #1

בבית אני מבשלת ואוכלת אוכל טבעוני בלבד, וכיוון שאני עובדת מהבית, מדובר ברוב המוחלט של הארוחות והפסקות הקפה שלי. הסידור הזה משחרר אותי מהתלות שבהיצע הטבעוני הדל בבתי אוכל או מהגבלה עצמית לבתי אוכל טבעוניים בלבד. אגב, מתוך השבעה שדגמתי בארץ, רק באחד גם האוכל וגם השירות היו טובים מאוד. בשניים שני המדדים היו מחורבנים, והיתר נפלו באחד המדדים או היו בינוניים בואכה בינוניים-מינוס בשניהם. העבודה והאכילה בבית אמורות להיות מצב אידיאלי, רק ש:

  • סויה לא בריאה לי. לא מדובר על הוויכוח הישן האם הפיטואסטרוגנים שבסויה מסוכנים לציבור או לא, אלא בעניין אישי. סאייטן לא טעים לי, מסיבות אקולוגיות ומתוך ניסיון לאכול בריא אני נמנעת ממזון מתועש, את הקינואה אני מעדיפה להשאיר לבוליביאנים והפרואנים ההרריים שטירוף הקינואה במערב פשוט גנב להם את הלחם מהסל. המשמעות היא שכדי לצרוך חלבון אני תלויה בעיקר בקטניות (אני יודעת, גם סויה היא קטנית). ועכשיו, עם יד על הבטן – כמה עדשים ושעועית אפשר לאכול?
  • חלופות כמו פטריות ואצות אני אוכלת כמובן, אבל א. מדובר במוצרים יקרים שאני לא יכולה לבסס עליהם את התפריט שלי; ב. הם כל-כך ארוזים, שאולי לא אכלתי תרנגולת, אבל חנקתי דולפין וגדעתי יער גשם עם הניילון.
  • כיוון שקטניות לא עושות את העבודה מספיק טוב בשבילי, אני מוצאת את עצמי מסתמכת יותר ויותר על פחמימות – בעיקר דגנים – כדי לשבוע, עם כל הכבוד לירקות וטחינה. זה מחמיר בעיקר בקיץ כשאין סבלנות לבישולים. במצב אידיאלי הייתי מסתמכת על סלטים ומוקפצים, אבל לכי תקפיצי פול או שעועית ברבוניה.
  • יש לי בת. הנושא של ילדים טבעונים די מושתק, אפילו בסביבות הטבעוניסטיות הקולניות ביותר. מתוך עשרות הטבעונים שחברים שלי בפייסבוק, יש בין אחת לשלוש שמספרות בפירוט על גידול ילדים טבעונים. כשהם יונקים – אין בעיה. כשהם קטנים – אפשר להסתדר. אבל מה עושים כשהילדה הולכת לגן? מה לגבי מצב, כמו שלי, שבו אמא ואבא חיים בנפרד ואבא לא טבעוני ולא צמחוני? מה לגבי ביקורים אצל חברים? אין לי שום כוונה לתת לבת שלי הנחיות לא להתכבד במה שמוצע לה אצל חברים או לברר ממה האוכל עשוי והאם אמא מרשה. הבת הספציפית שלי אוהבת – כן, כן – קוטג' ועוף, מודיעה לי מדי פעם שהיא לא אוהבת ירקות, ומצהירה "בגן אני אוהבת טחינה, בבית לא!" אז בבית היא אוכלת את האוכל הטבעוני שאני מכינה לה, אבל מדובר רק בחלק מהארוחות שהיא מקבלת במהלך השבוע.
  • אין טבעונים בסביבה שלי. יש כמה וכמה אנשים שהפחיתו מאוד את צריכת המזון מהחי, אבל טבעונים – גורנישט. מתחיל להימאס לי לאכול סלטים ואורז בארוחות משפחתיות, להרגיש לא נוח ברוב בתי הקפה או להתנצל בפני עצמי ובפני משטרת המזון הפייסבוקית, שכאילו מרחפת תמיד מעל, כשאני אוכלת בחו"ל או בחוץ כריך שנמרח בחמאה.
  • הכי גרוע: נדפקו לי הזיכרון והמרץ. אני עדיין לא יודעת אם זה קשור רק לאוכל, אבל נראה לי שיש סיבה לחשוש.

דהלפחמימות וקטניות #2

במצב אידיאלי הייתי יכולה אולי למצוא את התמיכה והטיפים בקבוצות טבעוניות ברשתות החברתיות, אבל גיליתי שאני עוזבת אותן אחת אחרי השנייה כי:

  • לעתים נוצר הרושם שהגורם המאחד בהן הוא שנאת "קרניסטים" (מילת גנאי על משקל שוביניסטים שמתארת את צמחונים ואוכלי בשר) יותר מאהבת בעלי חיים. חשתי אווירה מתלהמת, ראיית עולם דיכוטומית וילדותית וקושי לחבר בין זה שכן, אתם לגמרי צודקים בנוגע למצבם החמור של בעלי החיים, אבל מה לעשות – הצלחת היא מקום אינטימי, ואנשים לא כל-כך ששים להקשיב לאנשים אחרים שקוראים להם "רוצחים".
  • הנהייה אחרי תחיליפי בשר, ביצים ומוצרי חלב טבעוניים, תוך התעקשות להתעלם מההשלכות הסביבתיות. באחת מקבוצות המתכונים למשל, היה אפשר לדבר על כל דבר שקשור באוכל ובטבעונות, חוץ מלתמוה על ההתלהבות ממוצרים מתועשים. כשהייתי מצייצת על זה משהו, מיד היו קמים להשתיק אותי, מה שגרם לי לחשוד שאולי למנהלי הקבוצות יש קומבינות בחברות כמו "טבע דלי".
  • התרוצצו שם עצות תזונתיות לא אחראיות, שהושפרצו ממקלדות של אנשים שעברו לתזונה טבעונית לפני מקסימום שנה, כשבגופם טרם נוצרו חוסרים של ברזל ו-B12, לא היניקו מעולם, לא גידלו ילדים, לא אירחו את המשפחה לארוחת ערב ומעולם לא בדקו את "העובדות" מבית מדרשו של יורופסקי, מה שמביא אותי לבעיה הבאה:
  • כמויות מטורפות של Bad Science, בעיקר שכתוב האבולוציה והתעלמות מהעובדה הפשוטה שאין עדויות לקיומה של תרבות אנושים ארוכת שנים שהייתה טבעונית. החבר'ה מתעלמים גם מכך שבאזורים צחיחים וקרים אי אפשר לשרוד ללא מזון מהחי, אלא אם מתבססים על מזון מתועש או כזה שמגיע מרחוק. חסרה גם התייחסות רצינית לכך שהנזקים הבריאותיים שנקשרים לאכילת מזון מהחי בדרך כלל חופפים לאכילת ג'אנק ולא לאכילה מוגבלת של מוצרים בטוחים ונקיים מהחי. בכל מקרה, זאת טעות טקטית לדבר על ההיבט הבריאותי כשהגורם החשוב לטבעונות הוא צב"ח. הצווחנים סתם מרימים פעם אחר פעם להנחתה ומספקים למתנגדים הרבה חומר להטיח בהם בחזרה.
  • הדתיות. בשבילי טבעונות היא האסטרטגיה הטובה ביותר הקיימת כרגע למניעת סבל מבעלי חיים. היא לא מטרה בפני עצמה. אין מבחינתי שום "דרגות קדושה" על פי משך הטבעונות, מידת הטוהרה הטבעונית, מעבר לטבעונאות או "התקדמות" לתזונת 80/10/10/ . דבילי בעיניי ולחלוטין לא מקיים, לזרוק לפח מזון שקנית בתום לב כי גילית בדיעבד שהוא מכיל רכיב כלשהו מהחי. לא לקנות אותו יותר – מובן לגמרי, אבל לזרוק רק מטעמי כשרות? גם לא מובן לי איך כמה מהאנשים שצועקים הכי חזק שחלב זה אונס ממליצים על מוצרי סויה של חברות כמו תנובה ושטראוס, שמה שהן עושות לסביבה, לצרכנים ולחלק מהעובדים שלהן רחוק מאוד מלהיות מוסרי.
  • השפה. מצבן של חיות המשק קשה מספיק. הגיוס של מושגים מהשואה ומהעבריינות המינית מעורר בי צמרמורת והוא בעיניי זילות של האונס ושל השואה.
  • הניגוד המחריד בין אדישות או שנאה למצבם של בני אנוש (בעזה למשל) לבין חמלה כלפי בעלי-חיים. אני משערת שרוב הטבעונים אינם כאלה, אבל התופעה קיימת.
  • יש עוד לא מעט דברים נוספים שמפריעים לא בשיח הטבעוני ומרחיקים אותי מהזדהות עם התנועה. מבחינתי הם מסתכמים במשהו כמו יותר מדי גארי יורופסקי, פחות מדי ג'ונתן ספרן פויר.

גריסים עם ירוקיםפחמימות וקטניות #3

אז לאן אני לוקחת את זה מכאן? אין לי תשובה מלאה. כמו בתחילת הדרך גם עכשיו אני חושבת שצריך לעודד אנשים לצרוך פחות מזון מהחי אבל לא להציב את האולטימטום של או טבעונות או כלום. לא מעט טבעונים מוצהרים מספרים לי מדי פעם שהם מזייפים. הם כמובן לא יודו בזה בגלוי, כי מי רוצה שיעשו בו לינץ' פייסבוקי. יש כאלה שמרשים לעצמם דבש, אחרים טועמים מהחי כשהם יושבים עם חברים, יש אנשים שאצלם לחלב בקפה טרם נמצאה חלופה טבעונית, יש מי שטבעוני בבית וצמחוני או אוכל-כל בחוץ. אני חושבת שההקלות האלה בסגר חיוביות כי הן מאפשרות לכמעטבעונים להמשיך לתרום את חלקם לצמצום צריכת המוצרים מהחי.
כתרומה למאמץ אני אמשיך לפרסם מתכונים טבעוניים שמשתדלים גם להיות ידידותיים לסביבה. אני לא יודעת מה אעשה עם התפריט שלי. קשה לי לדמיין את עצמי נוגעת בבשר או מתחילה פתאום לאכול חביתה וקוטג'. התמונות הקשות מהחוות נמצאות תמיד בתודעה, אבל אני אצטרך למצוא פיתרון יצירתי כלשהו.

חצילים עגבניות תרד פקאןפחמימות ו… היי, אין כאן קטניות!

הרשמה

קבל כל פוסט חדש ישירות לתיבת הדואר הנכנס.

הצטרפו אל 919 שכבר עוקבים אחריו